‫מדעי הבריאות – גינות מרפא / דבורה פרנקלין‬

מסתבר שלגינות נוי בבתי חולים יש יתרונות רפואיים

כדי לקבל מושג קלוש של המשמעות שיכולה להיות לגינת בית חולים שתוכננה בקפידה בשביל ילד חולה, צפו בסרט הווידאו הביתי שעלה ליוטיוב באוגוסט 2011, המראה את איידן שוולבה (Aidan Schwalbe), פעוט בן שלוש שעבר השתלת לב, כשהוא חוקר בסקרנות את שבילי הגן הפתלתלים, את הדשא המנוקד באור שמש ואת שורשיו העבותים של עץ רחב נוף בגני פראוטי שבבית החולים לילדים בבוסטון (http://youtu.be/gea7au2CL9Y). “הוא אוהב להיות בחוץ בגן ולהאכיל את הציפורים ואת הסנאים,” כתבה סבתו של איידן בבלוג שלה באוגוסט. “הם ממש ישמינו עד שנצא מכאן!”

הגן שאיידן אוהב כל כך, על צמחייתו המוריקה, פינותיו המוצלות, שבהן אפשר לשבת או לטייל, ופסלי החיות הקטנים הנחבאים בו ומסקרנים ילדים כמבוגרים, הוא “אחד מגני בתי החולים המוצלחים ביותר בארה”ב,” אומרת קלייר קופר מרקוס, פרופסורית בגמלאות לאדריכלות נוף באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה.

הגנים, שהוזנחו ונחשבו גורם משני לטיפול הרפואי במשך רוב המאה ה-20, חוזרים שוב לאופנה, והם חלק מתכניות הבנייה של רוב בתי החולים החדשים כיום, על פי נתוני אגודת אדריכלי הנוף האמריקנית. בסקר שנערך לאחרונה בקרב 100 מנהלים ואדריכלים של מעונות סיעודיים, 82% מהם מסכימים כי “עיצוב החללים החיצוניים צריך להיות גורם בעל חשיבות עליונה בשלב התכנון.” אך האם הגנים יכולים לעודד ריפוי? מתברר שלרוב כן. מדענים ברחבי העולם נוברים כיום בנתוניהם כדי לגלות אילו מתכונות הגן אחראיות להשפעה המיטיבה הזאת.

היגיון במבחן

התפיסה כי משב רוח רענן, זהרורי שמש וניחוח צמחייה עשויים לעזור לנו להילחם במחלה מגיעה אלינו ממסורות עתיקות ומן ההיגיון הישר. אבל במאמר שפרסם הפסיכולוג הסביבתי רוג’ר אולריך (כיום באוניברסיטת טקסס AM) בכתב העת סיינס ב-1984, ושצוטט רבות מאז, הוא הוכיח לראשונה כי התבוננות בגן עשויה להאיץ את קצב ההחלמה מניתוח, מזיהומים ומשאר מחלות. במחקרו הוא הקפיד על סטנדרטים של מחקר רפואי מודרני, כלומר ניסויים עם בקרה קפדנית ותוצאות רפואיות בנות-כימות.

אולריך וצוותו עברו על התיקים הרפואיים של מטופלים המחלימים מניתוח בכיס המרה בבית חולים בפרברי פנסילבניה. על אף שכל שאר הנתונים היו זהים, חולים ששכבו במיטות על יד חלון הפונה לעצים מוריקים החלימו בממוצע יום מוקדם יותר, נזקקו להרבה פחות משככי כאבים, וסבלו מפחות סיבוכים לאחר הניתוח לעומת חולים שקיר לבנים נשקף מחלונם.

אסתר שטרנברג, רופאה ונוירו-אימונולוגית במכון האמריקני לבריאות הנפש אומרת כי עבודתו של אולריך הייתה “פריצת דרך.” בזמנו רק החלו להתפרסם מחקרים המראים כי רעש, שינה לא רציפה וגורמי מתח כרוני נוספים עלולים להביא לתוצאות רפואיות קשות. “ב-1984 כולנו חשבנו שמובן מאליו שבתי חולים הם מבוכים מבלבלים, רועשים ומסריחים,” מספרת שטרנברג, הסוקרת את ההיסטוריה הזו בספרה “חללים מרפאים: מדע של מקום ותחושה טובה”. “אך לא עלה בדעתנו שהמתח עלול לפגוע בהחלמת המטופלים, או שאנחנו יכולים למנוע אותו.”

למרבה המזל, בזמן שהתגלו עוד ועוד ראיות לכך שבתי חולים הם מקור למתח, התגלו גם ראיות לכך שגנים ופינות נטועות מועילים להחלמה. די בשלוש עד חמש דקות של התבוננות בנופי גן שיש בו הרבה עצים, פרחים או מים, כדי להפחית כעס, חרדה וכאב, וכדי לתת תחושת רוגע. הנתון הזה עולה מכמה מחקרים שנערכו בקרב אנשים בריאים, שבהם נמדדו שינויים פיזיולוגיים בלחץ הדם, מתח השרירים או פעילותו החשמלית של הלב או המוח.

אכן, יתרונות השהייה או ההתבוננות בטבע ניכרים כל כך עד שאפילו תמונות של טבע עשויות להועיל. ב-1993 אשפזו אולריך ועמיתיו בבית החולים האוניברסיטאי של אופסלה שבשוודיה 160 מנותחי לב באופן אקראי באחד משישה מצבים: “נוף חלון” מדומה של תמונת טבע גדולה (נחל פתוח שעל גדותיו עצים, או יער מוצל), אחד משני ציורים מופשטים, לוח לבן או קיר ללא קישוטים. סקרים שנערכו לאחר מכן הוכיחו כי חולים ששכבו על יד תמונת המים והעצים סבלו פחות מחרדה ונזקקו לפחות משככי כאבים חזקים מאלה שצפו בתמונת היער האפלולית, באמנות המופשטת או בקיר ללא תמונה.

“הבה נהיה ברורים,” מסבירה מרקוס. “מערכת היחסים עם הטבע בגן שתוכנן כהלכה לא תרפא אתכם מסרטן או מכוויה קשה. אך יש ראיות לכך שהיא תוכל להפחית את הכאב ואת המתח שתחושו, ובכך לחזק את המערכת החיסונית באופן שיאפשר לגופכם להחלים, בשילוב עם טיפולים אחרים.”

מצמיחים תובנות

אבל מחקרים מראים שלא כל הגנים יעילים באותה מידה. ב-1995 קיבלו קופר מרקוס ואדריכלית הנוף מארני ברנס מענק מעמותת “המרכז לתכנון רפואי” כדי לחקור את המתווה הפיזי ואת השימוש היום-יומי שנעשה בכמה גנים של בתי חולים בצפון קליפורניה. לאחר 2,140 ביקורים לשם כתיבת רשימות מפורטות וריאיונות עם המבקרים בגנים ו-32 שעות תצפית הבחינו החוקרים בכמה דפוסים ששבו ועלו אף במחקרים מאוחרים יותר ובמקומות אחרים.

בממצאים: מבקרי הגנים ביקרו בהם לרוב כדי להירגע ולהשתקם מתשישות נפשית ורגשית. הנופים הפופולריים ביותר היו נופים שהיו בהם מזרקות או גופי מים אחרים המוקפים עצים, וכן צמחייה בריאה ורב שכבתית, הכוללת עצים בוגרים ופרחים. התוצאות האלה עולות בקנה אחד עם ממצאיו של אולריך באשר לכוחן המרפא של תמונות הנוף, וכן עם תיאוריות של ביולוגים העוסקים באבולוציה, ולפיהן בני אדם מעדיפים נופים הדומים לסוואנה, שבה התפתחה האנושות. במהלך ההיסטוריה האנושית כולה היו עצים ומים סימן לנווה מדבר, וצמחייה פורחת רמזה על מקור מזון. נופים פתוחים סיפקו התרעה מספקת מפני טורפים, ופינות מוצלות שימשו מחסה בטוח.

ככל שהיחס בין הצמחייה לבין המשטחים הקשים גבוה יותר, כן טוב יותר. “מצאנו כי יחס של 7 ל-3 פועל הכי טוב,” מספרת קופר מרקוס. כשיש צמחייה מועטה בלבד, הדבר מזכיר מרכז מסחרי והגן אינו מרגיע במיוחד.

הפעילויות שמציע הגן חשובות ממש כמו הנוף. התוצאות העולות מ”מפות התנהגותיות” העוקבות אחר פעולות המבקרים בגן, מורות על הצורך באזורים לשיחות פרטיות, בשבילים חלקים ומעוטרי עצים המזמינים את המבקר לטייל בהם אך אינם מפריעים לתנועה של כיסאות גלגלים ומוטות אינפוזיה, בריהוט קל שאפשר לגרור אותו לצל או לשמש וכן בנוף טבעי המזמין בעלי חיים ועופות לחסות בו.

אחד הממצאים שהפתיע את קופר מרקוס ובארנס היה שכמחצית מן המבקרים בגן בית החולים הם עובדי בית החולים עצמם, הנתונים אף הם בלחץ ממש כמו החולים שלהם. מן הראיונות עלה כי גם אנשי הצוות תלויים בצמחייה. “אני מרגישה כמו חפרפרת,” סיפרה לחוקרים עובדת ממחלקת הרדיולוגיה שבמרתף בית החולים בברקלי שבקליפורניה. לדבריה, היא באה לשבת בין עצי הגן שעל גג בית החולים מדי יום, כדי להירגע ולהרהר. “זו עזרה נפשית ורגשית עצומה.”

נראה כי בני דורות שונים מעריכים את אותם הגורמים בגן, אך במחקר התגלו הבדלים גם כאן. ב-2005 ערכו הפסיכולוגית סנדרה א’ שרמן ועמיתיה מחקר בשלושה גנים במרכז לטיפול בילדים חולי סרטן בסן-דייגו כדי לנסות ולהבין מה פועל ומה לא. חלק מן הממצאים היו הגיוניים ברמה האינטואיטיבית. לדוגמה, פסל של צב מפסיפס, שעליו ילדים קטנים יכולים לטפס, היה מושך יותר מפסל של עגור שבו יכולים הילדים רק לצפות. אבל היו גם תוצאות מפתיעות יותר. מתקן דמוי נהר שבו יכולים הורים וילדים לשכשך ולהשיט סירות יחדיו היה פופולרי בקרב הילדים פי שניים מבית בובות בגודל של ילד, שאליו ההורים אינם יכולים להיכנס.

בצד השני של סולם הגילאים, סוזן רודיק מאוניברסיטת טקסס AM חקרה 68 מוסדות סיעודיים שדגמה באופן אקראי ובהם מאושפזים קשישים לטווח ארוך. במחקרה שפורסם ב-2009 היא שוחחה עם 1,100 דיירים ועם 430 עובדים. “אנשים מבוגרים,” כך דיווחה, “זקוקים לחלל שבחוץ ולצמחייה ומפיקים מהם תועלת בדיוק כמו הצעירים.”

אבל המבוגרים זקוקים למתקנים אחרים. אנשים בגיל המעבר נוטים לבקש שקט ושלווה בפארק, ואילו אנשים מבוגרים יותר נוטים לחפש עניין. באחד מבתי האבות החדשים שחקרה רודיק, יצר האדריכל מאחורי בניין הדירות כר דשא יפה ומוגן עם אגם קטן. אבל החוקרת שמה לב שבכל יום באותה השעה בערך, גררו התושבים הקשישים את כיסאותיהם לחזית הבניין, כדי להרגיש שייכים לקהילת הולכי הרגל שעברו מול הבניין. “יש גבול לכמה אפשר להתבונן באגם,” אומרת רודיק. “והדשא גם הוא לא מבדר במיוחד.”

בחיפוש אחר תקן

כדי לוודא כי החללים שבחוץ יקדמו את הבראת החולים ככל האפשר, יצרה רודיק רשימה, על סמך ממצאיה, שלפיה יוכלו מנהלי בתי אבות ומוסדות אחרים להעריך את תכנון הגן במוסדם. היא גם עובדת על רשימה שתתאים במיוחד לבתי חולים, כך שסוכנויות המממנות בתי חולים יוכלו לקבוע תקן לכך.

תקן מסודר דרוש כיום משום שגנים טיפוליים נעשים יותר ויותר פופולריים. “בתי חולים חדשים מתחרים כיום זה בזה באמצעות קיומו של גן טיפולי,” אומרת קופר מרקוס. “אך כשבאים לבדוק את הגן, הרבה פעמים מדובר בלא יותר מספה וכמה עציצים על הגג.” לדבריה, תכנון גן טוב במוסד רפואי “אינו מסובך כמו פיזיקה גרעינית.” אבל אם התכנון מתבסס על ממצאים מדעיים ולא על גחמות, הדבר מחזק את ערכו הטיפולי של הגן.

_________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על המחברת

דבורה פרנקלין (Franklin) מתגוררת בסן פרנסיסקו ומדווחת על מדע ורפואה ברדיו NPR, בניו-יורק טיימס, ובכתבי העת Fortune ו-Health Magazine

מה עושה את גן המרפא?

הרשימה הבאה, המבוססת על מחקר מדעי, מראה על מה צריך להקפיד:

שיהיה ירוק

נופים מוריקים המסודרים בשכבות, עם עצים מצלים, פרחים ושיחים בגבהים שונים צריכים להוות כ-70% מן השטח. שבילים וכיכרות רק כ-30%.

שיהיה ריאליסטי

פסלים מופשטים אינם מרגיעים אנשים חולים ומודאגים.

שיהיה מעניין

עצים בוגרים המושכים אליהם ציפורים, וכן כיסאות שאפשר להזיז כדי לאפשר שיחה בפרטיות, מעודדים יותר אינטראקציה.

להעסיק כמה חושים

גנים שבהם אפשר לראות, להריח, לשמוע ולמשש הם המרגיעים ביותר. אבל יש להימנע מפרחים בעלי ניחוח עז וריחות אחרים המפריעים למטופלי כימותרפיה.

לשים לב לשבילים

שבילים רחבים, מתפתלים וכהים, כדי למנוע סנוור, מאפשרים למטופלים בעלי בעיות ראייה או לאלה המתניידים בכיסא גלגלים להתקרב לטבע. על תפרי הריצוף להיות צרים מ-3 מ”מ כדי שחולים הנושאים מוטות אינפוזיה לא ימעדו.

להשקות בזהירות

ממטרות וטפטפות שנשמעות כמו ברז דולף, מסוק או משתנה אינם מרגיעים, וכך גם ריח עז של אצות.

כניסה קלה

הגן צריך להיות קרוב ולא סגור מאחורי דלתות כבדות שחולים וקשישים אינם יכולים לפתוח.