מחקר חדש מראה כי דגים הנחשפים למספר תערובות שונות של מעכב בעירה נפוץ במהלך שלבי התפתחותם המוקדמת עלולים לחוות עיוותים התפתחותיים, שינויים בהתנהגות ואפילו מוות.
ממצאי המחקר פורסמו בכתב-העת המדעי Environmental Toxicology and Chemistry, והוא הראשון לבחון את השפעתו של חומר זה על דגים.
החומר מעכב הבעירה – דיפניל אתרים רב-מוברמים (polybrominated diphenyl ethers, PBDEs) – מצוי במוצרים ביתיים נפוצים רבים החל משמיכות, עבור בספות וכלה באריזות מזון. ניסויי מעבדה הראו כי חומר זה נמצא בחלב אם ובדם טבורי. מחקרים קודמים הראו כי ילדים אשר הדם הטבורי שלהם בזמן לידתם הכיל רמות גבוהות של החומר השיגו דירוג נמוך יותר במבחנים בגילאים שנה עד 6 שנים. בשנת 2006, מדינת קליפורניה החלה לאסור את השימוש בחומר זה.
משפחת חומרים זו מכילה יותר ממאתיים תרכובות שונות, המכונות בנות-סוג. הן נחשבות כנמוכות במידה והן מכילות בין 5-1 אטומי ברום לכל מולקולה.
החוקרים, מאוניברסיטת Baylor, בחנו שש תרכובות שונות ממשפחה זו באשר להשלכות שלהן על עוברי דג זברה. במשך 7 ימים, מדי יום, תועדו שינויים בהתנהגות, בעיוותים הפיסיקליים ובתמותה של הדגים שנחשפו לחומרים אלו. ממצאי המחקר הם:
- תרכובות מועטות-ברום היו רעילות יותר מתרכובות עתירות-ברום;
- העוברים היו רגישים ביותר לשני סוגים מוגדרים של חשיפות לחומר זה, שתי התרכובות בעלות מספר אטומי הברום הנמוך ביותר, מבין השש שנבדקו. שתי תרכובות אלו גרמו לעיקום ציר הגוף, ובסופו של דבר למות העובר.
- ארבע מתוך שש התרכובות שנבדקו גרמו לעיוותים התפתחותיים. חמש מתוך שש התרכובות גרמו לשינויים בהתנהגות, כגון יכולות שחייה מופחתות והתגברות בתנועה הספונטנית של העובר.
“בעוד שרוב החומרים ממשפחה זו נאסרו או הוצאו לחלוטין מהשוק ברחבי העולם, ייתכן ויהיה זה מועיל יותר לזהות את התרכובות המסוימות המזיקות במקום להחליף את אותן התרכובות בעלות כימיקלים שאיננו יודעים את השפעתם הביולוגית,” אמרה ד”ר Erica Bruce, פרופסור למדעי הסביבה באוניברסיטת ביילור. “שינויים במהלך ההתפתחות המוקדמת עשויים לנבוע משיבוש בהורמוני בלוטת התריס. להורמונים אלו תפקיד חיוני בהתפתחות של מערכת העצבים ומחקר זה מספק תובנות באשר ליחסי-הגומלין הביולוגיים לאחר מספר שעות אחדות של חשיפה.
