מוטל בספק: תירס מהונדס גנטית מסרטן

לאחרונה פורסם מאמר שעורר סערה ברחבי העולם ובישראל בו נטען כי תירס מהונדס גנטית וקוטל העשבים ראונדאפ מסרטנים. מדוע חוקרים רבים מטילים בו ספקות חמורים ואיך זה קשור לפוליטיקה וקידום מכירות? ההסברים בפנים 

מאת: נעם לויתן ויונת אשחר

לפני כמה חודשים שוב החלה בעולם, וגם בישראל, חרושת שמועות על נזקי ההנדסה הגנטית. הפעם האשמה הוטלה על תירס מהונדס גנטית עקב מחקר שטען כי התירס גורם כביכול להופעת גידולים סרטניים. חלק ממדינות העולם, כמו רוסיה וצרפת, נתקפו בפניקה ואסרו מיד יבוא ושימוש בתירס מהונדס גנטית. הן עשו זאת בלי לבדוק את איכות המחקר ומה עומד מאחורי פרסומו.

הנדסה גנטית, ובייחוד מזון מהונדס גנטית (GMO), הם נושאים מעוררי מחלוקת בעולם. מצד אחד, צמחים מהונדסים – כלומר צמחים שתכונותיהם שונו על ידי החדרת גנים ממקור אחר או עקב שינוי של גנים קיימים – מאפשרים להגדיל את היבול בשדות ואת הערך התזונתי של המזון.

דוגמה מפורסמת היא “אורז זהוב”, אורז שהוחדרו לו גנים האחראים על ייצור בטא-קרוטן מנרקיס ומחיידק אדמה. בטא-קרוטן, הנותן לאורז הזהוב את צבעו, הופך בגופנו לוויטמין A וכך האורז המהונדס מסוגל לספק בקלות (ובזול) ויטמין A למיליוני האנשים החיים באזורים עניים וסובלים ממחסור חמור בוויטמין.

החשש ממזון מהונדס

המתנגדים למזון מהונדס טוענים כי הוא עלול לפגוע בבריאות הצרכנים ולגרום לנזק סביבתי. חלק מההתנגדות נובע מפחד לא מבוסס, שמקורו בחוסר ידע או בטיעונים לא רציונליים על כך שהמזון “לא טבעי”, ושההנדסה הגנטית היא התרסה של האדם נגד האל. עם זאת, חלק מהחששות סבירים. אחד החששות הוא שצמחים מהונדסים המייצרים בעצמם, בעקבות ההינדוס, קוטלי חרקים, יפגעו גם בחרקים תמימים שאינם מזיקים, או שצמחים שהוחדרו להן תכונות עמידות שונות יעמידו צאצאים עם מיני בר ויעבירו להם תכונות אלו, וכך תיפגע הסביבה ויופר האיזון האקולוגי. אך מחקרים שבהם נבדקו נושאים אלה לא נמצאו עדויות לנזק סביבתי רב יותר מזה שנגרם בגידול צמחים “רגילים”.

כמו כן המתנגדים חוששים, ובצדק, כי בעקבות החדרת גנים זרים אנשים מסוימים יגיבו תגובה אלרגית למזון שבדרך כלל לא גורם להם לתגובה זו. ואולם, מאחר שכל מזון – מהונדס או רגיל – חייב לעבור בדיקות אלרגניות לפני שיווקו, מזון מהונדס הגורם לתגובה אלרגית מוגברת ממילא לא יאושר ולא יסכן את הצרכנים.

חשש נוסף הוא כי אכילת מזון מהונדס גנטית מסוכנת בכל מקרה וגורמת למחלות שונות, אך מחקרים רבים – שחלקם הגדול נעשה על ידי מדענים עצמאיים, שאינם ממומנים על ידי חברות המשווקות צמחים מהונדסים – הראו כי אין אמת בדבר. במחקרים אלו בדקו השפעה ארוכת טווח, אפילו לאורך כמה דורות, של תזונה המבוססת על צמחים מהונדסים גנטית, כגון תירס, סויה או אורז, על בריאותן של חיות שונות.

לא נמצאו כל הבדל משמעותי ביניהן לביון חיות שניזונו ממזון “רגיל”. יש לציין כי מזונות מהונדסים גנטית שונים זה מזה ואינם מִקשה אחת. אין כל היגיון ביולוגי במחשבה שצמח יהיה מסוכן רק מפני שהוא מהונדס, ויש לבדוק, ואכן בודקים, כל מקרה לגופו.

למרות העדויות הרבות לבטיחות מזון מהונדס גנטית ארגונים ירוקים רבים, ובראשם גרינפּיס, נלחמים מלחמת חורמה בהפצה ובשימוש במזון כזה, ככל הנראה מתוך בורות (או מתוך חשש מוגזם ובלתי סביר). כתוצאה מפעילותם של הארגונים הללו, האורז הזהוב – שיכול להציל מאות אלפי ילדים מעיוורון וממוות – אינו מופץ ואינו מגודל במדינות הזקוקות לו, כפי שבעבר נמנעה הבאת הטכנולוגיה של המהפכה הירוקה למלחמה ברעב באפריקה.

ניסוי ותהייה

אבל, אולי הארגונים הירוקים בכל זאת צודקים? ז’יל-אריק סרליני (Séralini) מאוניברסיטת קן (Caen) שבצרפת ועמיתיו טוענים, במחקר שהתפרסם בספטמבר 2012 בכתב-העת Food and Chemical Toxicology, כי בחולדות שאכלו במהלך כל חייהן (כשנתיים) תירס מהונדס גנטית של חברת מונסנטו או נחשפו לקוטל העשבים “ראונדאפ” (Roundup – שם מסחרי של חברת מונסנטו לחומר Glyphosate) התגלו גידולים שפירים וסרטניים.

החוקרים חילקו חולדות לכמה קבוצות. שלוש קבוצות ניזונו ממזון המכיל ריכוזים שונים של התירס המהונדס NK603, תירס של חברת מונסנטו שהוקנתה לו עמידות לראונדאפ: קבוצה אחת קיבלה מזון ש-11% ממנו היה התירס המהונדס, קבוצה שנייה קיבלה מינון גבוה יותר של התירס (22%) ו-33% ממזונה של הקבוצה השלישית היה תירס זה. מאחר שבשעת גידול התירס נהוג לרסס את השדה בראונדאפ, סרליני ועמיתיו האכילו שלוש קבוצות נוספות של חולדות במינונים שונים של התירס, אך להן התירס שהוסף למזון רוסס בקוטל העשבים.

שלוש קבוצות אחרות הואכלו במזון חולדות רגיל, אבל החוקרים הוסיפו למי השתייה שלהם מינונים שונים של ראונדאפ. קבוצה נוספת שימשה כקבוצת ביקורת. החולדות בקבוצה זו שתו מים רגילים וניזונו ממזון חולדות, ש-33% ממנו היו תירס רגיל שאינו מהונדס. כל הקבוצות הופרדו לזכרים ונקבות כך שלבסוף התקבלו 20 קבוצות – שתי קבוצות ביקורת ו-18 קבוצות ניסוי.

מחברי המאמר מדווחים כי בחלק מקבוצות הניסוי, כלומר בחלק מהחולדות שאכלו את התירס המהונדס ו/או נחשפו לקוטל העשבים, הופיעו יותר בעיות הורמונליות, גידולים ופגיעות אחרות באיברים מאשר בקבוצת הביקורת. כמו כן, עד 50% מהזכרים ועד 70% מהנקבות מתו בטרם עת בחלק מקבוצות הניסוי, לעומת 30% ו-20% בקבוצת הביקורת.

למראית עין תוצאות המחקר (שנוגדות תוצאות של מחקרים קודמים על בטיחותם של ראונדאפ ושל מזון מהונדס גנטית) צריכות להגביר מאוד את החשש ממזון מהונדס גנטית (או לפחות מהתירס המסוים שנבדק) ולהדליק נורות אדומות בקשר לשיווק וגידול מזון שכזה. אכן, עם פרסום התוצאות הופיעו בעיתונים וברחבי הרשת כתבות רבות ומעוררות פאניקה על המחקר, רק כמה שעות לאחר מכן התחיל מבול של תגובות וביקורות על המאמר ועל הכתבות הראשוניות.

בעיות במחקר

מדוע הכיסוי התקשורתי הראשוני היה מוטה לטובת החוקרים ולא הציג ביקורת על המחקר? בדרך כלל, עיתונאים המעוניינים לדווח על מחקר מדעי חדש מקבלים את המאמר לידיהם עוד לפני פרסומו בפומבי. כך ניתנת להם הזדמנות להציג את המאמר בפני מדענים אחרים, שלא היו מעורבים בכתיבתו, ולקבל חוות דעת שונות על ערכו וחוזק המסקנות המוצגות בו. אך סרליני ועמיתיו סרבו לאפשר לעיתונאים לראות את המאמר (לפני פרסומו) בלי להחתימם על הסכם סודיות המונע מהם לדבר על המחקר ולהקדים להראותו לחוקרים שלא מעורבים במחקר עצמו. באופן זה החוקרים הבטיחו יצירת רעש תקשורתי ודיווח ראשוני המציג רק את עמדתם.

סרליני פעיל נגד מזון מהונדס גנטית כבר משנת 1997. הוא עבד במשך שנים עם גרינפיס וארגונים ירוקים אחרים בניסיון למנוע גידול ושיווק של מזון מהונדס ואף הקים מכון מחקר (CRIIGEN) כדי לעזור למתנגדים. מכון המחקר, שסרליני הוא יושב ראש הוועדה המדעית שלו, אף מימן חלק מהמחקר הנוכחי. למרות זאת, בחלק המאמר המדעי שבו נהוג לכתוב על כל ניגוד אינטרסים אפשרי של החוקרים, לא נזכרים כלל ניגודים שכאלה! אך גם אם נראה שסרליני מוטה, ומנסה להשתמש במחקר כדי להשפיע על מדיניות ממשלת צרפת, תוצאות המחקר יכולות להיות נכונות.

חוקרים שונים שבחנו את המחקר לאחר פרסומו, וכן הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA), טענו כי יש בו בעיות רבות. הבעיה הראשונה היא מספר החולדות שהשתתפו בניסוי. כל אחת מ-18 קבוצות הניסוי ושתי קבוצות הביקורת מנו רק 10 חולדות, כלומר סך של 200 חולדות. זוהי כמות קטנה ביותר של חולדות, שלא מאפשרת להסיק מסקנות.

האם המוות של 30% מהזכרים בקבוצת הביקורת, כלומר של שלוש חולדות מתוך עשר, שונה באופן משמעותי ממותם של חמישה מתוך עשרה הזכרים באחת מקבוצות הניסוי? מחקרים מסוג זה חייבים להתבסס על מספר גדול בהרבה של חולדות בכל קבוצה. על פי הנחיות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), למשל, מחקרים שבהם נבדקים חומרים החשודים כמסרטנים, כמו מחקר זה, דורשים קבוצות המונות 50 חולדות כל אחת – פי חמישה ממספר החולדות שנבדקו בניסוי של סרליני ועמיתיו. יתרה מזאת, הארגון ממליץ כי בניסויים עם זן החולדות ששימש במחקר, Sprague-Dawley, מספר הפרטים לכל קבוצה יהיה גדול אף יותר (לפחות 65 חולדות בקבוצה).

נטייה לפתח גידולים באופן ספונטני

מדוע זן החולדות Sprague-Dawley זכה להתייחסות מיוחדת בהנחיות ה-OECD? הזן שנבחר לניסוי של סרליני ועמיתיו הוא זן מיוחד, שנוטה למות מוקדם יותר מזנים אחרים וכן נוטה לפתח גידולים באופן ספונטני. זן זה מתאים למעקב אחר התפתחות ספונטנית של גידול או למחקר שאינו קשור לגידולים, כגון בדיקת רעילות, אך במחקרים הבודקים חשד לחומרים מסרטנים יש לקחת בחשבון את נטייתו הספונטנית לפתח גידולים (ואת סוג הגידולים המתפתחים אצלו).

ממחקרים קודמים התברר כי 72% מהנקבות ו-86% מהזכרים מזן זה מפתחים גידולים באופן ספונטני במהלך חייהם, גם ללא חשיפה לחומר מסרטן או לטיפול מיוחד. יתרה מזאת טום סנדרס (Sanders), ראש מחלקת המחקר במדעי התזונה בקינגס קולג’ שבלונדון, ציין כי משטר התזונה של החולדות משפיע על נטייתן לפתח גידולים: הן לוקות ביותר גידולים כשהמזון עשיר בשומן או כשכמותו בלתי מוגבלת. הבעיה בשימוש בחולדות שלהן נטייה גדולה ביותר לפתח גידולים באופן ספונטני, המחולקות לקבוצות קטנטנות, היא שבקלות יכולים להיווצר הבדלים אקראיים בין הקבוצות. למשל, כל עשר החולדות בקבוצה אחת עלולות לפתח גידולים באקראי.

האגרונום אנדרו קניס (Kniss) הדגים, בעזרת תוכנת מחשב, כמה קל לקבל תוצאות הדומות לתוצאות המאמר כשבוחרים מספר קבוצות קטנות המונות עשר “חולדות” כל אחת, ומחליטים באקראי – כמו בהטלת מטבע – למי מהחולדות יהיו גידולים (מי קיבל “עץ”). ההבדל הוא שבהטלת מטבע, כאמור, הסיכוי לקבלת “עץ” הוא 50%, בעוד שהסיכוי של החולדות לחלות באופן ספונטני הוא 72%.

לכאורה נראה כי מצבן של חולדות קבוצת הביקורת טוב יותר מהחולדות ברוב הקבוצות האחרות, אם כי נראה שאין קשר בין המינון שאליו נחשפו החולדות לעוצמת התגובה בקבוצות הניסוי, וכי המצב של חלק מקבוצות הניסוי (למשל, זכרים שנחשפו לריכוז גבוה מאוד של ראונדאפ) טוב בהרבה משל קבוצת הביקורת.

הסטטיסטיקה לא אומרת

כשרוצים להשוות בין קבוצות שונות מקובל לבצע ניתוח סטטיסטי של התוצאות כדי לקבוע האם ההבדלים בין קבוצת הביקורת לקבוצות האחרות מובהקים סטטיסטית. כלומר, בודקים מה הסיכוי לקבל את התוצאה הנצפית, או תוצאה נבדלת יותר, באקראי. ככל שהסיכוי קטן יותר העדות לכך שהתוצאות שהתקבלו הן אמיתיות, ולא התקבלו באקראי, משכנעת יותר.

החוקרים מציגים במאמר כמה שיטות סטטיסטיות סבוכות (ולמען האמת מיותרות), שלא מקובל להשתמש בהן בניסויים מסוג זה, אך לא מציגים אפילו ניתוח סטטיסטי אחד של ההבדלים בתמותה או בשכיחות הגידולים בין הקבוצות. הם כלל לא מראים האם ההבדל בין קבוצות הביקורת לקבוצות האחרות הוא מובהק, וכפי שנוכחנו, כשהקבוצות קטנות סביר מאוד למצוא הבדלים שנוצרו במקרה.

דיוויד ספיגלהלטר (Spiegelhalter), סטטיסטיקאי מאוניברסיטת קיימברידג’, טוען כי שיטות העבודה והשיטות הסטטיסטיות המופיעות במחקר כה לוקות בחסר, כך שהוא מופתע שהמאמר התקבל לפרסום. החוקרים לא השתמשו במספיק קבוצות ביקורת. בניסוי מתוכנן נכון צריכה להיות קבוצת ביקורת תואמת לכל אחד מהתנאים הנבדקים – אחת לניסוי עם התירס המהונדס, שנייה לתירס המהונדס המרוסס ושלישית לניסוי עם הריסוס בלבד. לפיכך הניסוי של סרליני ועמיתיו היה צריך לכלול 1,560 חולדות (שש קבוצות ביקורת ו-18 קבוצות ניסוי שמונות 65 חולדות Sprague-Dawley בכל קבוצה) ולא 200 – כדי שיהיה בעל משמעות.

החוקרים השוו את כל קבוצות הניסוי השונות לאותה קבוצת ביקורת, כל הזכרים לעשרת הזכרים של קבוצת הביקורת וכל הנקבות לעשר נקבות הביקורת, שרוב החולדות בה גם לקו בגידולים. כשמבצעים השוואות רבות כל כך קיים סיכוי כי ימצאו הבדלים בין הקבוצות רק בשל יד המקרה. הדבר דומה לאדם הטוען כי הוא יכול לקלוע למרכז לוח המטרה במשחק הטלת חיצים כשעיניו מכוסות. אם הוא יטיל חיצים לעבר הלוח מספיק פעמים, במוקדם או במאוחר הוא יפגע במרכז, אולי אפילו יותר מפעם אחת, גם אם הוא כלל לא מיומן – וכך אנו עלולים להסיק בשוגג כי טענתו נכונה.

קיימות שיטות סטטיסטיות שנועדו להקטין את הסיכוי להסקת מסקנות לא נכונה בעקבות השוואות רבות, אך הן לא מוזכרות במאמר של סרליני ועמיתיו. בכל מקרה, כאמור לעיל, נראה כי החוקרים לא ניתחו באופן סטטיסטי את ההבדלים בין קבוצות החולדות.

לא הציגו את כל התוצאות

כשיש כל כך הרבה קבוצות והשוואות לבחור מתוכן עלולה להתעורר בעיה נוספת. עורכי המחקר עלולים במודע או שלא במודע לבחור בהשוואה שתוצאותיה מתאימה ביותר לראיית עולמם (דרך הסקה שגויה המכונה Cherry picking, אוFallacy of incomplete evidence). סרליני ועמיתיו מודים במאמר כי הם בחרו לא להציג את כל התוצאות.

הם טוענים כי “אי אפשר להראות את כל המידע בדיווח מדעי אחד, [ורק] הרלוונטי ביותר מוצג כאן”, אף שבכל כתבי-העת המדעיים אפשר לצרף כמות נתונים בלתי מוגבלת כמידע נלווה מקוון למאמר (Supplementary data) והחוקרים אפילו נדרשים לפרסם את כל המידע כדי שיהיה נגיש למדענים אחרים.

דרך מקובלת למנוע השפעה לא מודעת של החוקרים על התוצאות היא מחקר בשיטת הסמיוּת (Blinded experiment), כלומר מחקר שבו החוקרים לא יודעים מי מהקבוצות קיבלה איזה טיפול ומהי קבוצת הביקורת עד לאחר סיום איסוף התוצאות, ניתוחן והסקת המסקנות. המחקר הנוכחי בוצע ללא כל סמיות.

קרל זימר (Zimmer), סופר וכתב לענייני מדע של ה”ניו-יורק טיימס”, מציין בבלוג שלו בעיה נוספת – המאמר המדעי ערוך בצורה מוטה. מוצגות בו תמונות רבות ומזעזעות של חולדות שאכלו תירס מהונדס ו/או נחשפו לראונדאפ ולקו בגידולים, אבל אף תמונה של חולדות הביקורת שלקו בגידולים. אלה אותן תמונות שהופצו לעיתונות ונראה כי כל מטרתן היא ליצור פאניקה בקרב הקוראים!

זהירות: מחקרים גרועים

בסיכומם של דברים, לא ברור מדוע אכילת תירס שהונדס גנטית עם עמידות לראונדאפ או חשיפה לקוטל העשבים עצמו, שני גורמים שונים לגמרי, יגרמו לתופעות זהות בחולדות. בייחוד כאשר תופעות דומות נצפו גם בחולדות הביקורת. כפי שכתבו כמה מבקרים של המחקר: כל מה שאפשר להסיק מהתוצאות הוא שחולדות מזן בעל נטייה לפתח גידולים יפתחו גידולים עם הזמן, ללא קשר לנוכחות ראונדאפ או תירס מהונדס גנטית במזון שלהן.

מארק טסטר (Tester), מהמרכז האוסטרלי לגנומיקה פונקציונלית בצמחים באוניברסיטת אדלייד, מזכיר שמזון מהונדס גנטית נאכל כבר שנים רבות. אם אכן התירס הזה, או מזון מהונדס אחר, כה מסוכנים, מדוע מחקרים אפידמיולוגים הנעשים כל הזמן על אוכלוסיות גדולות של בני אדם לא חשפו עלייה עצומה בגידולים באנשים ובחיות שניזונים ממנו?

אמנם יש לחקור לבדוק ולפקח על כל המצאה, אך לא להלך אימים. סרליני ועמיתיו פרסמו את המאמר הנוכחי כחלק מקידום מכירות לספר ולסרט, וגם במטרה להפחיד את הציבור וכך להפעיל לחץ על הפוליטיקאים לאסור גידול ושיווק מזון מהונדס גנטית. הם הצליחו בכך חלקית בצרפת. בעקבות הרעש התקשורתי סביב המחקר, הממשלה הצרפתית קראה לבחון את התוצאות ואם יש צורך לאסור על שיווק התירס המהונדס או על מזון מהונדס בכלל. המחקר לא חידש דבר על הבטיחות של מזונות מהונדסים גנטית ושל ראונדאפ, אבל בהחלט הראה כי יש להיזהר ממחקרים גרועים שנעשו מתוך מניעים פוליטיים – וזה נכון משני צדי המתרס.