אצה מסתורית מתפשטת בכל מאגרי המים בעולם

האצה הפולשת ״דידימו״ (Didymo) מתנהגת באופן מוזר, אך התברר שלא האדם מפיץ אותה, אך הנזקים שהוא גורם לסביבה מקלים על קליטתה

חוקרים מאוסטרליה ומארצות־הברית מפרסמים בכתב העת ״חקר הדיאטום״ דיווח על האצה המוזרה שמופיעה בעולם כולו ומתפשטת, יצור ירוק ומוזר המתפשט בנהרות וסותם נחלים.

זה החל ב־1998בכמה כתמים קטנים שנדבקו לסלעים בנהר הבר (Haber) שבקנדה. בתוך שנה התעבו הכתמים ונוצר כיסוי ירוק ‫שהחוקרים מכנים אותו ריר (snots), שבמשך כמה שנים גדל לשטח ענק.

לאחר כעשור ה״יְצור״ הרירי זוהה בכל אמריקה, באירופה, באסיה ובאוסטרליה, היצור הרירי שממשיך להתפשט זוהה כאצה מקבוצת הדיאטום (diatom) – ומין שידוע ממאובנים ונקרא – Didymosphenia geminate, בהיותה כה מוזרה ניתן לה הכינוי דידימו – Didymo.

כמובן שהראשונים שהואשמו בהתפשטות היצור היו אנשים, נאמר כי ״דייגים מעבירים אותו בכליהם מנהר לנהר, שייטים מפיצים את האצה בסירות ובציוד נוסף״.

יש מקומות שבהם האצה יוצרת שטיח רירי וסותמת מעברי מים מה שמחייב הוצאות לניקוי ופינוי, אלא שעד היום נזקי הדידימו זניחים. מסתבר כי ברקע הופעת האצה דידימו יש סיפור מוזר. כאשר המדענים ביקשו לזהות אותה, להבין כיצד היא מתנהגת ומה גורם להתפשטותה הפתאומית התברר להם כי ההופעה אינה פתאומית כלל.

אנחנו מכירים את המושג ״פריחת אצות״ כאשר אצה מסוימת מתרבה במהירות בעיקר בגלל חומרי מזון שבמים, ההתרבות המהירה גורמת לסתימת פני המים ולמיעוט חמצן. יש אצות שמפרישות רעלנים וכך המושג ״פריחת אצות״ ידוע כאירוע שלילי שגורם למוות של דגים וחיות אחרות.

מסתבר שהתפשטותה של דידימו אינה פריחה ואינו בהכרח אירוע שלילי. החוקרים מתארים את הכיסוי הירוק כ״שינוי צורה מכושף״ ‫(‬elixir-induced metamorphosis)‬ שאינו דומה לאִפיוני הרבייה הידועים והמקובלים (אצל אצות), שכן ייתכן שהריר הירוק אינו בעיה חריפה אלא רק סמן שמראה על בעיות ושינויים שמתרחשים בנהרות ובנחלים בעולם כולו.

התברר, שלא כמו אצות (דיאטומים) אחרות הדידימו משנה צורה מ״גידול״ שפיר שאינו מזיק ל״משהו ממאיר ומרושע״, היצור החד־תאי משלח קבוצות קורים ריריים שמסתבכים ויוצרים שטיח רירי ומכסה סלעים חופים ומים. כלומר אין זו חלוקת תאים אלא שינוי בתאים הקיימים.

בניגוד למה שחשבו בתחילה (הפצה בידי האדם) מתברר כי האצה נפוצה מאז ומתמיד באזורים נרחבים בכל היבשות למעט אפריקה. זאת על־פי מאובנים שזוהו בקרקעית גופי מים. כלומר המחשבה שהייתה מקובלת היא כי האצה היא מין שהופץ בתקופה האחרונה או מין שמרחיב את תחום תפוצתו ומתרבה (מין מתפרץ). בשנים האחרונות התברר שמחשבה זו מוטעית.
לכן נשאלת השאלה מה גורם ל״התפוצצות״ אוכלוסיית הדידימו? מסתבר כי בניגוד לאצות אחרות ש״פורחות״ בגלל עושר בחומרי מזון במים (בעיקר נגזרות של זרחן). דידימו הופך ל״ממאיר״ כאשר במים יש מעט מאוד זרחן, כלומר מים עניים בחומרי מזון גורמים לשינויים בתאי הדידימו ולהופעת השטיח הירוק.

בחמשת העשורים האחרונים, מנסים ממשלות וארגוני סביבה להפסיק את פריחת האצות שחונקת נהרות בהפחתה בזיהום הזרחן, זאת מתוך אמונה וידיעה כי האצות ניזונות מנגזרות הזרחן, אלא שמתברר כי כך בדיוק גורמים ל״עוני״ המים מה שמעודד את התפתחות הריר הירוק של דידימו.
ובכל זאת יש מקום אחד שבו אולי הדידימו הוא מין פולש – בניו־זילנד. לפני עשור הופיע כתם קטן של ריר ירוק במורד נהר באי הדרומי, במקום שדייגים ושייטי קיאק פוקדים אותו, מאז הופעתו התפשט הדידימו בכל האי. נשאלת (שוב) השאלה האם הדידימו היה בניו־זילנד לפני 2004? האם פשוט היה ולא זוהה או שיובא? מאחר שלא נמצאו הוכחות (היסטוריות) למציאות דידימו באי כנראה שהוא יובא, שכן הופעתו חופפת את הגידול בתנועת התיירות. הנהרות באי הדרומי שבהם זורמים מים נקיים מזרחן ״היו שטח בתול לדידימו״ שגדל, התפתח ושילח את הריר הירוק.

מאז 2004 הכריזו בניו־זילנד מלחמה על הדיאטום הקטן ורבים מאמינים כי פעילות של הרשויות תצליח למנוע את התפשטותו לאי הצפוני. יש מי שחושב אחרת, מקורה של אדמת האי הצפוני באפר וסלעים וולקנים מהם מתקבלת קרקע שעשירה בזרחן. ההנחה היא כי הזרחן ש״מרווה״ את הנהרות מונע את התפשטות הדידימו, כלומר ייתכן שהדידימו הגיע לאי הצפוני אבל בגלל חוסר התאמה – עושר בזרחן, הוא אינו מתפשט שם, הדרך הפשוטה לבדוק את ההנחות השונות היא לבדוק שרידי מאובנים מקרקעית הנהרות אלא שזו בדיקה יקרה ולכן טרם בוצעה.

נשאלת השאלה המתבקשת – האם הדידימו מסכן את הסביבה? האם הוא מהווה איום לאסון ? לדייגים ושייטים שנאבקים בריר הירוק השאלה אינה אקדמית שכן הם רוצים לדעת אם הדידימו פוגע בדגים ובחסרי חוליות כמו חרקים – שבהם תלויים הדגים. מסתבר שלא, הדיאטום ממשיך להפתיע, חוקרים הראו כי התפשטותו ממריצה את מספרם של אוכלוסיית החרקים הקטנים כמו זבובונים, יבחושים ויתושים אבל גורמת להפחתה בכמות חרקים גדולים כמו שפיריות ושפריריות ומתברר שהדגים עוברים לאכילת החרקים הקטנים בלי שזה משפיע עליהם לרעה.

לדברי החוקרים, חרף זאת שהשפעת הדידימו שונה באזורים שונים הרי הפגיעה הסביבתית היא מזערית ובכל זאת יש מקומות שבהם הריר הירוק מכסה נהרות ולבד מהצבע הדוחה תיתכן פגיעה בפעילויות כמו דיג ושיט, כמו גם שאיבת מים. ושוב מתברר שהדידימו אינו רעיל וההשפעה העיקרית שלו היא המראה המוזר של המים.

אז היכן הבעיה? לדברי החוקרים הבעיה אינה התפשטותו של הדידימו בעולם והשתלטותו על נהרות העולם, הבעיה היא שהדידימו הוא סמן ראשוני לסביבה מופרעת, סמן להשפעתו של האדם ופגיעתו בגופי המים המתוקים ובמערכות הסביבה.
החוקרים מסבירים איך גורמים אנשים לפגיעה בנהרות ולמתן אפשרות להתפתחות הדידימו:

– שימוש בדלק מחצבי כמו נפט ופחם מגבירים את כמות החנקן באטמוספירה. החנקן גורם ליצורים בקרקע לנצל זרחן … כלומר פחות זרחן מגיע לנהרות.
– גידול בשימוש בדשנים עשירים בחנקן בחקלאות וביערנות גורם לאותה תגובה.
– שינויי האקלים גורמים לשינויים באורך עונות השנה והקדמת המסת השלגים. שלגים נמסים מדללים את ריכוז הזרחן במערכות המים המתוקים.

כל אלה הם שינויים שגרם האדם, שינויים שמקדמים את התפשטות הדידימו. ייתכן שהגורמים הישירים להתפשטות הדידימו משתנים במקומות שונים או שהגורמים משפיעים במשולב, בכל מקרה החוקרים מצהירים כי ״פגשנו את הפולש והוא אינו הדידמו אלא … אנחנו”.

וכאן כמובן אוסיף כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסייה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסייה האנושית למען הסביבה.