ידענים: דמוגרפיה

מאת 24 באוקטובר 2010 23 תגובות

האמנם לכל היהודים עבר גנטי משותף? מחקרים אחרונים מספקים תשובות אפשריות

משפחת טראבס, איטליה. צילום: בית התפוצות, ארכיון התצלומים, באדיבות יואל דה מלאכי

משפחת טראבס, איטליה. צילום: בית התפוצות, ארכיון התצלומים, באדיבות יואל דה מלאכי

גל חיימוביץ' | גליליאו

מממלכת דוד דרך גלות בבל ועד גירוש ספרד: לפני כ-4,000 שנה, על פי המסורות היהודית והמוסלמית, אברהם אבינו היה האב המייסד של עם ישראל (דרך יצחק) ושל העם הערבי (דרך ישמעאל). ואולם עד כה לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגים שתומכים במתואר במקרא על תקופת האבות. עם זאת, ממצאים ארכיאולוגים רבים מאששים כמה ציוני דרך חשובים מאוחרים יותר של העם היהודי וביניהם שלוש גלויות: גלות אשור של ממלכת ישראל במאה ה-8 לפנה"ס; גלות בבל בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס; וגלות רומי במאה ה-1 לספירה.

העם היהודי מפוזר כיום בקהילות שונות ברחבי העולם, כאשר הסברה היא שמקורן של הקהילות השונות הוא בגלות בבל (הקהילות בעיראק ואיראן) וגלות רומי (קהילות אירופיות וצפון-אפריקאיות). יהודי ספרד, שעדויות ארכיאולוגיות מרמזות על יישוב עתיק שלהם לפחות מהמאה ה-3 לספירה, גורשו מספרד בשנת 1492 והתערו עם הקהילות היהודיות באזור הבלקן, איטליה וצפון אפריקה; מכאן כינוין של קהילות אלה "ספרדים".

מקורם של האשכנזים אינו ברור. הסברה העיקרית היא שקבוצה של יהודים התיישבה באזור חבל הריין בתחילת האלף השני לספירה. ואולם תיאוריה נוספת טוענת שמקור היהודים האשכנזים הוא בכלל מהעם הכוזרי. הכוזרים שלטו על חלק נכבד של צפון מזרח אירופה במאות ה-7 עד ה-11 לספירה. במאה ה-9 לספירה, ככל הנראה, המלך הכוזרי בולאן התגייר ואיתו עוד כמה אלפים מחצר המלוכה ומעיר הבירה. אחת הסברות היא שעם נפילת ממלכת הכוזרים, עברו חלקם למרכז אירופה והיו לתשתית הקהילה האשכנזית.

האם אותן קהילות יהודיות, שנמצאות במקומות המרוחקים זה מזה אלפי קילומטרים, מקורן אכן בשושלת שתחילתה מקראית? האם אכן הקהילות היהודיות בתפוצות שמרו על המשכיות גנטית על פני תקופה של מאות ואלפי שנים? ואולי התערות של הגולים עם האוכלוסייה המקומית יצרה קהילה יהודית ששמרה על המסורת, אך לא על ההמשכיות הגנטית?

שאלות כאלה נבחנו בתחילה על-ידי השוואת מאפיינים פיזיים אנתרופולוגיים (כגון מתווה פנים, מבנה עצמות וכדומה) או בעזרת גנטיקה מנדליאנית פשוטה, תכונה אחת בכל פעם (למשל ג'וזף ג'ייקובס (1891) ומוריס פישברג (1911), או עבודות של קוביליאנסקי מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, בשנות ה-70). ואולם השוואות כאלה בעייתיות שכן המאפיינים הפיזיים הם סובייקטיביים יחסית; כמו כן, כיום ידוע שהם נקבעים לרוב על-ידי יותר מגן אחד. ואכן, התוצאות של השוואות אלו סתרו אחת את השנייה פעמים רבות. החל משנות ה-60 של המאה שעברה נערכו מחקרים גנטיים בקרב יהודים, אך אלו התמקדו בעיקר בזיהוי של מחלות תורשתיות, דוגמת טיי זקס.

מצפון ועד תימן

מחקר גנטי ראשוני שניסה לענות על השאלות המוצגות למעלה פורסם רק בשנת 1979. במחקר, שאותו ערכה בת-שבע בונה-תמיר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עם חוקרים מהפקולטות למתמטיקה במכון ויצמן למדע ואוניברסיטת סטנפורד, השוו החוקרים אללים של 14 תכונות שונות הקשורות לדם (כגון סוגי דם ABO, Rh, HLA ואחרים, כמו גם חלבוני דם דוגמת הֶפָּטוֹגלובין ואדנילט קינאז).

ההשוואה נעשתה בקרב תשע קהילות יהודיות בתפוצות (ארבע קהילות אשכנזיות, שתי קהילות ספרדיות ושלוש קהילות מזרחיות) מול שלוש אוכלוסיות מזרח-תיכוניות ושלוש אוכלוסיות אירופיות. מסקנתה של בונה-תמיר היתה שרוב הקהילות היהודיות קרובות יותר מבחינה גנטית זו לזו מאשר לאוכלוסייה הלא-יהודית השכנה (באופן מפתיע, נמצא כי היהודים העיראקים קרובים ביותר ל… יהודים פולנים!) הקהילות יוצאות הדופן היו יהדות תימן ויהדות קוצ'ין בהודו. עוד נחזור אליהן בהמשך.

החל משנות התשעים פורסמו יותר מ-20 מחקרים שבהם הושוו סמנים גנטיים על כרומוזום Y (שעובר בתורשה רק מהאב) בין קהילות יהודיות שונות, ובינן לאוכלוסיות לא-יהודיות. הסיבה שנבחר דווקא כרומוזום Y היא בעיקר נוחות – מכיוון שהכרומוזום עובר בקביעות רק מהורה אחד, והדבר מקל על הניתוח הסטטיסטי של התוצאות. גם במחקרים אלה נתגלתה קרבה גנטית חזקה בין יהודים אשכנזים ליהודים ספרדים, לעומת אירופאים לא-יהודים, וקרבה של היהודים לעמים הלבנונים, הטורקים, הארמנים והכורדים. הממצאים לגבי יהודים אתיופים ותימנים הצביעו על סמנים גנטים יהודיים, אך גם על ערבוב גנטי עם האוכלוסייה המקומית.

ממצא מעניין מאוד לגבי כרומוזום Y עלה ממחקרו של קרל סקורקי מהפקולטה לרפואה בטכניון. סקורקי גילה שישנם כמה סמנים גנטיים על כרומוזום Y שייחודיים לכוהנים, ללא קשר לשיוכם העדתי (אשכנזים או ספרדים). מחקרים מאוחרים יותר תיארכו את ייסוד שושלת הכוהנים לתקופה של לפני כ-1,000±3,000 שנים, מספר שתואם להתחלת שושלת הכוהנים על פי המסורת.

פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים פרסמה בשנת 2005 מחקר שבו בדקה את ההתפלגות של הסמן הגנטי R-M17 על כרומוזום Y בקרב אשכנזים והשוותה את הנתונים שלה לנתונים של אוכלוסיות יהודיות ולא יהודיות שונות שנאספו במחקרים קודמים.

ראשית, היא מצאה ששכיחות סמן גנטי זה גבוהה יותר אצל אשכנזים (12%) לעומת יהודים ספרדים ויהודים כורדים (כ-4%) ושונה מרוב האוכלוסיות האירופיות (שכיחות של 50%-30% בעמים המזרח-אירופיים ושכיחות נמוכה מאוד בעמים המערב-אירופיים). מכיוון ששכיחות דומה נמצאה אצל אשכנזים ממקומות שונים באירופה, השערתה היא שהדבר אינו נובע מהתערות עם מקומיים לא-יהודים, אלא מאב מייסד משותף לאותם 12%, בתקופה של לפני 900 עד לפני 2,800 שנה.

ייתכן שאותו אב מייסד היה כוזרי (שכן התקופה מתאימה, וכאמור שכיחות הסמן הזה גבוהה במיוחד בעמים מזרח אירופיים), אך גם אם אותו סמן גנטי הגיע מן הכוזרים, המשמעות היא שמתוך כלל האוכלוסייה האשכנזית, רק 12% הם צאצאי הכוזרים.

במחקר נוסף, של דיוויד גולדשטיין (Goldstein) מיוניברסיטי קולג' בלונדון, הושוו סמנים גנטיים על הדנ"א המיטוכונדרי, כלומר דנ"א שעובר בתורשה רק מהאֵם. כמו ממחקרים דומים, גם ממחקר זה עלה כי יש הבדלים ניכרים בין הקהילה היהודית לאוכלוסייה המקומית. עם זאת, בדנ"א המיטוכונדרי טמונה עדות לכך שאת כל אחת משמונה הקהילות שנבדקו ייסד מספר קטן של אימהות, אך כל קבוצת אימהות כזו נבדלה אחת מן השנייה.

לאחר ייסוד הקהילות כמעט לא היתה זליגת גנים מיטוכונדריים מהאוכלוסייה החיצונית. תוצאה זו מתיישבת היטב עם הקביעה שיהודי הוא מי שאמו יהודייה, שכן קביעה זו מנעה כמעט לחלוטין, ככל הנראה, צירוף נשים לא-יהודיות לקהילות היהודיות.

בכל המחקרים שהוזכרו עד כה נבדקו רק סמנים גנטיים מעטים יחסית (סמנים בודדים עד כמה עשרות לכל היותר), זאת בשל מגבלות של טכנולוגיית ריצוף הדנ"א. אין די בהתפלגות הסטטיסטית של מספר סמנים קטן כדי לקבל תשובות חד משמעיות לגבי קרבה ו/או ריחוק של האוכלוסיות השונות.

שאלה של גיאוגרפיה

בשנים האחרונות חלה התקדמות אדירה בטכנולוגיית קביעת רצפי דנ"א. למעשה, פותחו שתי טכנולוגיות שונות (לפחות), שמאפשרות לקבוע במקביל את הרצף של מיליוני מקטעי דנ"א קצרים. בזכות פיתוחים אלו (ותוכנות מחשב מתקדמות שמסוגלות להשוות את הרצפים) אפשר לבצע היום מחקר השוואתי מקיף הרבה יותר מאלו שבוצעו בעבר.

ביוני השנה התפרסמו שני מחקרים, האחד בשבועון המדע היוקרתי Nature והשני בכתב-העת האמריקני לגנטיקה של האדם. בשני המחקרים נערכה השוואה של מאות אלפי עד מיליוני סמנים גנטיים בין 14-7 קהילות יהודיות מרחבי העולם ובין עשרות אוכלוסיות לא-יהודיות מרחבי העולם, כולל המזרח התיכון.

את המחקר שפורסם ב- Natureערכו ריצ'רד וילמס (Villems) מאוניברסיטת טארטו שבאסטוניה, וקרל סקורקי מהטכניון, בשיתוף עם חוקרים רבים נוספים וביניהם בת-שבע בונה-תמיר. במחקר השוו את הגנוטיפ של 121 יהודים מ-14 קהילות שונות ברחבי העולם, לגנוטיפים של 1,166 לא-יהודים מ-69 אוכלוסיות שונות של "העולם הישן" (אפריקה, אירופה ואסיה), זאת בשילוב עם נתונים של כ-8,000 כרומוזומי Yו-14,000 רצפי דנ"א מיטוכונדרי שנמצאים במאגרי מידע.

החוקרים השתמשו בתוכנה בשם אגנסופט (EIGENSOFT) לניתוח המרכיב הגנטי העיקרי של כל אוכלוסייה והתאמתו לאזור גיאוגרפי. לעומת תוכנה זו, שמחלקת את האוכלוסייה לפי המרכיב הגנטי העיקרי, ישנן תוכנות שמפרקות את ההרכב הגנטי לפי אבות קדמונים משוערים, שמיוחסים לאוכלוסיות מסוימות. תוכנות אלו מאפשרות גם לקבוע עד איזו רמת מורכבות להגיע, כלומר לכמה אבות קדמונים לפרק את ההרכב הגנטי של אותו אדם.

הניתוח הראשוני של וילמס וסקורסקי, של גנוטיפים מול גיאוגרפיה, חילק את מפת האוכלוסיות לכמה אזורים: דרום ומרכז אפריקה, צפון ומזרח אפריקה, המזרח התיכון, אירופה, דרום אסיה ומזרח אסיה.

רוב הפרטים השייכים לקהילות היהודיות (אשכנזים, מזרחיים [איראן ועיראק], ספרדים [בולגריה וטורקיה], מרוקאים, וקווקזים [גיאורגיה, אזרבייג'ן ואוזבקיסטן]) התקבצו יחד לאזור מסוים בגרף שאליו התקבצו גם פרטים מהאוכלוסיות הדרוזית והשומרונית.

היהודים התימנים, שבמבט כולל התקבצו גם הם לאזור בגרף שמכיל אוכלוסיות מהמזרח התיכון, שוב נמצאו רחוקים מעט משאר האוכלוסיות היהודיות, אך הם חופפים לבדואים ולסעודים. תוצאות אלו מחזקת את הטענה שמקור העם היהודי הוא במזרח התיכון.

כולנו יהודים?

מה אנו למדים מכל הנתונים הגנטיים הללו? הבאנו כאן תוצאות של שני מחקרים בלתי תלויים זה בזה, שהשתמשו בדגימות של פרטים שונים מאוכלוסיות שונות, רצפי ה-דנ"א נקבעו בשיטות שונות ואף נותחו בעזרת תוכנות שונות.

כל הממצאים הגנטיים משני מחקרים אלו והממצאים המצטברים ממחקרים קודמים, מצביעים במפורש על כך שכל הקהילות היהודיות שנבדקו קשורות בקשר גנטי רחוק. זאת ועוד, הקרבה הגנטית לאוכלוסיות לא-יהודיות עכשוויות במזרח התיכון מצביעות על מקור של העם היהודי באזור הלבנט.

כמה רחוק הקשר הגנטי? כרגע אי אפשר לתת תשובה מדויקת. סקורקי ואחרים תיארכו בעבר את "סמן הכוהנים" על כרומוזום Y ללפני כ-3,000 שנה. גיל עצמון ניסה לבנות מודל למדידת מועד הפיצול בין הקהילות השונות. לפי המודל שלו, הפיצול בין היהודים המזרחיים והיהודים האירופאים התרחש לפני כ-100-150 דורות (דור הוגדר כ-20 שנה), כלומר במהלך האלף הראשון לפני הספירה – תוצאה המתאימה לגלויות אשור ובבל.

עם זאת, המודל של עצמון לא הצליח לגלות מתי קרה הפיצול בין המזרחיים לאוכלוסייה מזרח-תיכונית לא יהודית. הקהילות היהודיות הלא מזרחיות נוצרו במהלך גלות רומי, אך אלו כללו גם אוכלוסייה נרחבת של יוונים/רומים שהתגיירו באותה התקופה. כלומר, בקרב הקהילות הגולות במהלך גלות רומי היו גם רבים שאינם ממקור שמי. מכאן כנראה הקִרבה הגנטית של היהודים האירופאים/סורים (וכנראה גם מרוקאים, לפי וילמס) לאוכלוסיות דרום אירופיות.

לגבי האשכנזים, הקרבה הגנטית הן לשאר הקהילות היהודיות והן לאוכלוסיות אירופיות ים-תיכוניות אינה מתאימה להשערה שמקורם מן הכוזרים. ייתכן שהכוזרים התערו באוכלוסייה האשכנזית הקיימת, לפי ממצאיה של אריאלה אופנהיים שתוארו למעלה – אך זו רק הנחה ואין הוכחה לכך שאותו סמן גנטי אכן הגיע מן הכוזרים, שכן הסמן הגנטי יכול באותה מידה להגיע מאוקראינים, מרוסים או מפולנים.

שאלות רבות נשארו פתוחות. למשל, מהו מקור היהודים בקהילות ה"רחוקות" גנטית? האם מקור היהודים האתיופים והתימנים הוא מתקופת מלכת שבא? או שמא מקור היהודים התימנים הוא בכלל בגיור של המלך ז'ארה יוסוף במאה ה-6 לספירה? האם הנתונים הגנטיים של "בני ישראל" מהודו תואמים למסורת שמקורם בשבעה גברים בלבד, שהגיעו להודו במאה ה-2 לפנה"ס?

הקהילות המזרחיות נחשבות ל"עתיקות" יותר, שכן מקורן בגלות בבל, כנראה. עם זאת, גיל עצמון אמר שלא הצליח לבנות מודל המתאר מתי התרחש הפיצול של האוכלוסיות היהודיות והלא-יהודיות המזרח-תיכוניות. לדעתו, הפיצול התרחש בתהליך היסטורי מורכב יותר מאשר פיצול של אוכלוסיית מקור, אך הוא אינו מביא דוגמה לתהליך כזה.

כמו כן, מוזר שבשני המחקרים, דווקא הדרוזים, שמקורם בתנועה איסלאמית בתחילת האלף השני לספירה, נמצאו הקרובים ביותר ליהודים. שני המחקרים אינם דנים כלל במקורות הגנטיים האפשריים של הדרוזים ובקרבתם ליהודים.

התחלנו באברהם אבינו, לפני כמעט 4,000 שנה. על פי המסורות והעדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות, עם ישראל עבר הגליה אחר הגליה עד שלבסוף התחלק לקהילות יהודיות נפרדות ומסוגרות. אף על פי כן לא נותק הקשר בין הקהילות, כמו שאפשר ללמוד מנוסעים יהודים כגון בנימין מטודלה.

עתה, מידע גנטי שנאסף מקהילות רבות מאושש את הטענה שכל הקהילות היהודיות מקורן באוכלוסייה מלפני כמה אלפי שנים, ושמקורה בלבנט. היום, עם קיבוץ הגלויות בארץ ישראל מצד אחד והתבוללות של יהודים עם אוכלוסיות מארחות מצד שני, יש לנו חלון הזדמנויות צר להעמיק ולחקור את הגנטיקה של העם היהודי, לפני שהמידע הגנטי של הקהילות הנפרדות יתערבב לכדי אוכלוסייה הומוגנית יותר וגלובלית יותר.

23 תגובות ל “א יידישע גנטיקה”

  1. לתלמיד נושר

    haplogroup R1a לא מצביע על מקור כוזרי, אלא מזרח\צפון אירופאי,סקיתי או הודו איראני(iranic).
    הכוזרים היו עם טורקי נוודי שהגיעו למזרח אירופה מערבות מרכז אסיה, ולפי מה שהבנתי הם היו טורקיים אתניים ולא עמים ש"הפכו" לטורקים. אמנם חלק מהעמים הטורקיים במרכז אסיה משתייכים לhaplogoup R1a, אבל זה כתוצאה מהתבוללות עם העמים שחיו באזור.
    אם האשכנזים הם אכן צאצאי הכוזרים רובם היו משתייכים לhaplogroup C,Q TU N.

הוספת תגובה

  • (will not be published)