מאת רות לנדאו
בריאות נפשית אינה סיבה להתיר בחירה של מין היילוד
משרד הבריאות הודיע לאחרונה כי החליט להתיר להורים להסתייע בטכנולוגיה החדשה של אבחון גנטי לצורך בחירת מין היילוד, גם למטרה לא רפואית. ההיתר יינתן על ידי ועדה ארצית מיוחדת.
ההחלטה מעוררת שאלות רבות: ראשית, מי יזם את הקמת הוועדה לדיון בנושא והאם הוא כל כך דחוף וחשוב שהוא מחייב הקמת ועדה מיוחדת במימון המשרד. האם זכו כל הבעיות הרפואיות שעליהן מופקד משרד הבריאות לפתרון, וכל חולי הסרטן והחולים במחלות קשות אחרות זוכים כבר לקבל את הטיפול הטוב ביותר בעבורם?
שנית, כיצד קבעה הוועדה שבחירת מין היילוד למטרה שאינה רפואית תותר דווקא במקרים שבהם קיים סיכוי ממשי לפגיעה מהותית ומשמעותית בבריאות הנפשית של ההורים או של אחד מהם, או של הילד העתיד להיוולד, אם לא יתבצע ההליך המבוקש? על סמך מה אפשר לקבוע שבריאותו הנפשית של אדם תיפגע מכך שיהיה הורה לילד נוסף ממין הילדים שכבר יש לו? יש לבדוק בכמה מחקרים נמצא אישוש לטענה שאמהות או אבות לארבעה בנים היו במצב נפשי קשה כשנולד להם בן חמישי.
ובכלל, האם העובדה שבריאותו הנפשית של אדם רעועה כל כך שהיא תלויה במינו של הילד שייוולד לו אינה אות אזהרה, שמחייבת טיפול מסוג אחר? האם ראוי שבעיה שהיא נפשית בעיקרה תיפתר בהליך רפואי מורכב ויקר – וכל זה אחרי שלבני הזוג כבר יש ארבעה ילדים? וכיצד אפשר לקבוע את בריאותו הנפשית של ילד שטרם נולד? מדוע יש להניח שהולדתו של ילד חמישי מאותו מין במשפחה תגרום לפגיעה בבריאותו הנפשית של ילד זה דווקא?
זאת ועוד, מאחר שנקבע בהנחיות שמספיק שאחד מההורים יהיה במצב של סיכון לפגיעה במצבו הנפשי על רקע הולדת ילד מהמין הלא רצוי, ייתכן מצב שבו אשה בריאה, פורייה, שאינה נמצאת בסיכון כזה, תהיה נתונה ללחץ מצד בעלה לעבור טיפולי פוריות (שאינה זקוקה להם!) רק כדי לרצותו. האם אין כאן ניסיון לגרום לחשיפת נשים רבות יותר לשימוש בהפריה חוץ-גופית, טיפול המערב נטילת הורמונים והתערבויות פולשניות מיותרות, העלולות לפגוע בגוף האשה ובבריאותה?
מאחר שעל פי ההנחיות נקבע שלא יינתן אישור למחזור הפריה חוץ-גופית נוסף למטרת ברירת המין, טרם נעשה שימוש בכל העוברים התקינים שנוצרו, לא זו בלבד שההורים ייאלצו להתמודד מבחינה נפשית (והאשה גם מהבחינה הגופנית) עם כל הקשיים הכרוכים בטיפול ההפריה החוץ-גופית, אלא גם עם האפשרות שבין העוברים לא יימצא עובר מהמין המבוקש.
יתרה מכך, ההורים יצטרכו להתמודד גם עם הידיעה על גורלם של העוברים העודפים הלא מבוקשים, או עם דילול עוברים. ייתכן שיחידים או זוגות שהם כבר הורים לארבעה ילדים לפחות, ושיש להם קושי להתמודד עם האפשרות של הולדת ילד נוסף מאותו המין, אינם מסוגלים לעמוד בכל הקשיים הללו.
בהנחיות נכתב כי ההליך אינו כלול בסל הבריאות בשלב זה. האם הכוונה שהוא ייכלל בו בעתיד? האם פירוש הדבר שהקופה הציבורית תממן את ההפריה החוץ-גופית אף שמדובר במשפחה שיש לה לפחות ארבעה ילדים? הוועדה תביא בשיקולים, בין השאר, את מצבם המשפחתי והחברתי של המבקשים, לרבות גילם, אך לא נקבעו קני המידה להערכה זאת. האם להורים צעירים או מבוגרים, שלהם ארבעה או עשרה ילדים, יש עדיפות?
בתקשורת דווח עוד שזהות חברי הוועדה הארצית שתדון בבקשות בנושא זה תישאר חסויה כדי למנוע לחץ עליהם. גם עניין זה מעורר שאלות נוקבות – מהי מידת האחריות של חברי הוועדה להחלטותיהם, ומה משמעות הפחד של מקבלי החלטות בישראל מהפעלת לחצים עליהם? האם פירוש הדבר כי מחמת אותו פחד, בעתיד גם זהותם של שופטי בית המשפט העליון, למשל, תישאר חסויה?
הד"ר לנדאו היא מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~172627583~~~47&SiteName=hayadan
