אילן היוחסין המפתיע של הסחלב. התפתח לכל הפחות לפני 90 מיליון שנה – הרבה לפני צמחי הפרחים של היום
סחלב. תצלום: אריאל שליט
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/sachlavdna.html
יש סחלבים אלגנטיים, יש צעקניים, יש סנסציוניים ויש סתם משונים. אך אף על פי שהפרחים היוצאים דופן האלה מלהיבים חובבי צמחים זה מאות שנים, מומחים לביולוגיה אבולוציונית מתקשים למקם אותם באילן המשפחתי הצמחי ולזהות את קרוביהם.
כעת, אומרים מדענים, חקר הד-נ-א של סחלבים מעלה שפע של הפתעות. הראשית שבהן היא שהסחלבים משתייכים למעשה לסדרת האספרגוס – הם קרובים יותר לירקות הללו מאשר לצמחים הפורחים הראוותניים יותר, שאליהם שויכו בעבר. "הם מוזרים כל כך, שונים כל כך מכל דבר אחר", אמר ד"ר קן קמרון, חוקר סחלבים בגן הבוטני של ניו יורק שברובע ברונקס.
גילוי נוסף הוא שהסחלבים, שנחשבו זמן רב לתוצר מאוחר של האבולוציה הצמחית, הם למעשה עתיקים מאוד והופיעו לפני יותר מ-90 מיליון שנה.
לרוב מומחים מזהים בנקל את היצורים הקרובים ביותר לאורגניזם מסוים, אך לפעמים – כמו במקרה של הסחלבים – המראה יכול להטעות, להוביל לכיוונים רבים או לשום כיוון. אחת הבעיות היא שבפרחי הסחלב חלו פיתוחים אבולוציוניים ניכרים. הסחלבים פיתחו מגוון של צורות ותת-חלקים, לפעמים כדי לפתות בעלי חיים מאביקים מסוימים. תוך כדי כך, ייתכן שמרכיבים של מבנה הפרח שהיו עשויים להצביע על ההיסטוריה האבולוציונית שלו עוותו או אבדו.
אחת המוזרויות של פרחי הסחלב קשורה למבנה הרבייה החריג שלהם. איברי הרבייה, המופרדים בדרך כלל, התלכדו במהלך האבולוציה לכדי איבר אחד בתוך פרח סחלב טיפוסי. "אתה מסתכל לתוך סחלב ואומר, 'איפה כל החלקים?'" אומר קמרון. "הפרח הזה לא דומה לשום דבר אחר".
בדיקות הד-נ-א הרחיבו את טווח הממצאים של החוקרים, שעד כה הסתפקו בתצפיות ישירות. הם השוו מגוון גדול של גנים, בין הסחלבים לבין עצמם ובין סחלבים לצמחים פורחים אחרים. קמרון ועמיתיו גילו שהסחלבים משתייכים ללא ספק לסדרת האספרגוס. "אנשים התקשו להאמין", אמר קמרון. אך סדרת האספרגוס גדולה ומגוונת, וכוללת בתוכה את האמריליס, הבצל, האירוס והנרקיס, וכן את פרחי האגבה והיוקה.
מדענים אומרים שההיסטוריה האבולוציונית של הסחלבים טושטשה בשל המאפיינים החריגים של האבקה שלהם. בעוד שהאבקה של רוב הצמחים כמעט לא ניתנת להשמדה, האבקה של סחלבים לרוב עדינה ביותר ואינה מותירה עקבות בצורת מאובנים. "בקבוצות צמחים אחרות אפשר למצוא מאובן ולהסיק ממנו שהקבוצה צריכה להיות לפחות בגיל של המאובן", אמר ד"ר מרק ויטן, בוטנאי במוזיאון הטבע של פלורידה, "אך בנוגע לסחלבים מדובר בעיקר בהשערות".
כעת, כאשר מידע גנטי משמש לבניית אילן אבולוציוני של הצמחים הללו, מתברר שהסחלבים יצרו ענף משלהם בשלב מוקדם למדי – הם היו ראשוני סדרת האספרגוס. ענף הסחלבים גם עתיק יותר מענף הדקלים, ומכיוון שיש מאובני דקלים שגילם 90 מיליון שנה, הסחלבים לא יכולים להיות צעירים יותר.
האילן האבולוציוני גם הראה שהסחלבים גדלו על הקרקע ובמהלך האבולוציה עברו להיאחז בצמחים אחרים. ממצא זה מצביע על כך שייתכן כי הגדילה על גבי עצים, שהם בית גידול פחות מנוצל, סייעה לסחלבים לפתח את המגוון הגדול של מינים המאפיין אותם.
אך לדברי קמרון, אף שבדיקות הד-נ-א סיפקו את התשובות הללו, חוקרים היו יכולים למצוא רמזים להיסטוריה של הסחלבים עוד קודם לכן, אלמלא התמקדו באופן בלעדי במיני הסחלבים הבולטים והמפוארים.
אחד ההיבטים המסקרנים של הצמחים המשתייכים לסדרת האספרגוס הוא שהזרעים שלהם נתונים בתוך קליפה ייחודית, שחורה וקשיחה. מכיוון שלרוב הסחלבים יש קליפות זרעים דקות מאוד, נראה היה כי קלושים הסיכויים שמדובר בקרובי משפחה. אך קמרון גילה שסוג הזרעים של כמה מהסחלבים האלמוניים יותר תואם את זרעי האספרגוס. הוא ציין שלניובידיה, סחלב יוצא דופן מבורניאו, ולסחלב הווניל, המייצר את הווניל המשמש בהכנת מאכלים, זרעים מסוג כזה.
למעשה, קמרון מציין שהנקודות השחורות הזעירות האופייניות לכמה סוגי גלידות וניל הן למעשה אותם זרעים בעלי קליפה שחורה וקשיחה, המראים את הקשר הברור של הסחלבים לאספרגוס. ומכאן שהתשובה לחידה מדעית ארוכת שנים נמצאת כבר זמן רב על קצה הלשון.
ניו יורק טיימס
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~530247881~~~199&SiteName=hayadan
