לא בכוח-אלא במוח. זו הטקטיקה שנוקטת הצרעה ההופכת את גוף המקק לקן צרעות – פשוטו כמשמעו
ראו הערותיו של רם גל, מהמחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון על כמה מתגובות הקוראים לכתבה זו.
בפעם הבאה שכף רגלכם תרמוס תיקן, אתם עשויים, למעשה, לבצע המתת-חסד, שכן בכך לפחות שמתם קץ לחיי התיקן בפעולה מהירה יותר מאשר המוות הצפוי לו מצרעה, התוקפת אותו ומחדירה רעל למוחו, אשר משתק אותו וגורם, לבסוף, למותו בייסורים קשים.
בימים אלו מתבצע מחקר ייחודי במעבדתו של פרופסור פרדריק ליברסאט מהמחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, המאפשר הצצה אל המנגנון בעזרתו מסוגלת צרעה לעקוץ תיקן ישירות אל תוך מוחו. עמיתו למחקר, רם גל, הבודק את יחסי הגומלין בין הצרעה לתיקן, מצא כי כאשר ניתנו לצרעה תיקנים שמוחם הוסר בניתוח, היא עקצה את ראשו במשך למעלה מ- 10 דקות (במקום דקה אחת בלבד בתיקנים רגילים), ואף הזריקה לתוך ראשו כמות ארס קטנה בהרבה.
“ממצא זה” אומר גל “מרמז כי הצרעה מוצאת את מוח התיקן בתוך ה”גולגולת” שלו בעזרת קולטנים כלשהם הנמצאים על העוקץ, והמסוגלים להבחין בין המוח לבין אברים אחרים בתוך ראשו של התיקן. ואכן, כאשר נסרק העוקץ בעזרת מיקרוסקופ אלקטרונים, נמצאו אברונים קטנטנים דמויי חיישנים, הדומים לקולטני חוש הטעם ביצורים אחרים. עדיין לא ברור מהם בדיוק החומרים אותם קולטים חיישנים אלו, והמאפשרים לצרעה, ככל הנראה, “לטעום” את מוח התיקן ולהבדיל בינו לבין רקמות אחרות”. ממצאי מחקר זה פורסמו באתר האינטרנט של כתב-העת המדעי Science (Science Now), שראה אור בימים אלה.
על מנת להבין את חשיבות הממצאים של החוקרים, מן הראוי להפנים את התהליך שבו לוכדת הצרעה את התיקן ומביאה, בסופו של דבר, למותו האכזרי: לדברי גל, הצרעה הטפילית אמפולקס קומפרסה (A. compressa) תוקפת תיקנים ומשתמשת בהם כמקור מזון חי לצאצאיה, בדרך הנראית כאילו נלקחה מתוך סצנת מדע בדיוני מצמררת. הצרעה, שצבע גופה ירוק-כחלחל מטאלי ורגליה אדומות כהות, מאתרת תיקן, מתקרבת אליו בשקט, ואז בבת-אחת ובפתאומיות אוחזת בו בלסתותיה החזקות ועוקצת אותו באזור החזה. עקיצה זו גורמת לשיתוק רגליו הקדמיות של התיקן, שיתוק זמני הנמשך כשתי דקות. פרק זמן זה, בו התיקן אינו מסוגל להילחם בצרעה שמשקלה כשליש ממשקלו, הוא קטלני ביותר מבחינת התיקן. השיתוק הזמני מאפשר לצרעה לשפר את אחיזתה, ואז היא מכופפת את בטנה ומחדירה את העוקץ הקטלני עמוק לתוך ראשו של התיקן חסר-הישע. עקיצה זו מכוונת למעשה ישירות אל תוך מוחו של התיקן, לשם מזריקה הצרעה קוקטייל של ארס, המשפיע על מערכת העצבים של התיקן (נוירוטוקסין) וגורם לשינוי דרמטי בהתנהגותו: מיד לאחר העקיצה, הנמשכת בדרך כלל כדקה, הצרעה עוזבת את התיקן, ואילו הוא מתחיל בפעילות נמרצת של ניקוי-עצמי.
התנקות זו, שהיא תוצאה ישירה של הזרקת הארס למערכת העצבים של התיקן, נמשכת כחצי שעה, ובזמן זה מעופפת הצרעה באזור ומחפשת מחילה אליה תוכל להכניס את התיקן העקוץ. לאחר שמצאה מקום מתאים, היא חוזרת אל התיקן, השרוי עדיין במהלך פעולות ניקוי אינטנסיביות ואינו מודע כלל למתרחש סביבו. הצרעה חותכת את מחושיו ושותה את הדם הניגר מהם, ללא כל התנגדות מצד התיקן. ככל הנראה, הדם ששותה הצרעה משמש כגורם מזרז להטלת ביציה. בכך לא תמו ייסורי התיקן: הארס שהוזרק קודם לכן למוחו מסמם את התיקן והופך אותו למעין “זומבי”. הוא נכנס למצב דמוי דיכאון, ועל-אף שאינו משותק פיזית וכל השרירים בגופו מסוגלים לתפקד כרגיל (כאמור, השיתוק הראשוני התפוגג מזמן), המוטיבציה שלו לזוז או לברוח נעלמת כליל. כך, התיקן אינו מתנגד כאשר הצרעה הקטנטנה תופסת ומוליכה אותו, בהסכמתו המלאה, אל תוך המחילה שהכינה מבעוד מועד, ושתהפוך לביתו הקבוע עד לסוף ימיו (הקרוב ממילא). התיקן נשאר אדיש גם כאשר הצרעה מטילה עליו ביצה, והיא יוצאת מהמחילה וסוגרת את התיקן בתוכה בעזרת אבנים קטנות ועלים יבשים שהיא מוצאת בסביבה.
התיקן לא מראה סימני התנגדות אפילו כאשר, שלושה ימים לאחר מכן, בוקע זחל מהביצה וקודח חור קטן בגוף התיקן. דרך החור נכנס הזחל אל תוך התיקן, ומתחיל לאכול אותו מבפנים בעודו חי. סעודה זו נמשכת כשלושה ימים ובסופה מוצא התיקן, סוף-סוף, את מותו. הזחל המפוטם מתגלם בבטן התיקן, ולאחר כשלושה שבועות בוקעת מן הגולם צרעה בוגרת, יוצאת מבטן התיקן המת, ועפה לה למצוא תיקן נוסף ולהתחיל את מחזור החיים מחדש. המחקר החדש של חוקרי האוניברסיטה זורה, לפיכך, אור חדש על הדרך שבה הצרעה הקטנה מביסה את התיקן הגדול.
