מאמר משותף לאתר הידען ולאתר קולמוסנט
יורם המזרחי
הפגנת ענק פרו סורית שנערכה בשבוע שעבר בביירות, קרבה את לבנון למצב אנארכיה ומבחני כח אלימים ומסוכנים. ראשי מפלגות וארגונים בשני המחנות, הפרו והאנטי סורי החלו בהכנות לשלב הבא במבחן הכח הלאומי שנוצר אחרי רצח רוה”מ לשעבר רפיק חרירי, אך בעוד תומכי סוריה ובראשם הנשיא אמיל לאחוד, ראש ממשלתו עומר כרמא, ארגוני השיעים החיזבאללה ואמל שואבים עידוד מהפגנת יום שלישי האחרון, החלו מתנגדי סוריה להתכונן בחרדה לבאות, תוך ידיעה שאם הסורים יחליטו לעבור לשימוש בשיטות “המקובלות” של איומים הפחדה חטיפה ורצח -לא יהיה בידי הממשלה הז’נדרמריה והצבא הלבנוני לעצור את פעולות המודיעין הסורי שהוא, יותר מכל גוף אחר, מסמל בעיני הלבנונים את הכיבוש הסורי דה פקטו. מסע הנשיא לאחוד לדמשק, שם השתדל בחצר הנשיא ד”ר בשאר אל אסד, לא הועיל הרבה מבחינת הצפיות הבין לאומיות. מינויו החוזר של כרמא לתפקיד ראש הממשלה, הוכיח שלפי שעה ידם של תומכי סוריה על עליונה.
ההכנות להפגנה הפרו סורית שנערכה ביום שלישי האחרון, בה הונפו דגלי לבנון לצד כרזות אנטי אמריקאיות וצילומים גדולים של הנשיא בשאר אל אסד תואמו בעיקר בין המודיעין הסורי למטה החיזבאללה. מקורות מהימנים בביירות אומרים שסמנכ”ל החיזבאללה, השיח’ נעים קאסם יצא מספר פעמים לדמשק, שם נפגש עם ראש המודיעין גיסו של הנשיא גנרל אסף שאוכת ונציגי המודיעין האירני.
במקרה אחד לפחות יצא נעים פעמיים ביום אחד לביירות וחזר לשם אחרי ההפגנה הגדולה שהעמידה באור נלעג את הנשיא ג’ורג’ בוש שכמעט באותה שעה ליהג והרחיב שפתיים על “שאיפות הדמוקרטיה והחרות של העם הלבנוני”. הסיבה העיקרית לשימוש בשיטת שיחות פנים מול פנים, בין החיזבאללה למודיעין הסורי, נדרשה למנוע האזנה לערוצי הקשר של החיזבאללה ודמשק בעיקר בידי יחידה 8200 של המודיעין הישראלי ויחידות האזנה של הצי השישי.
בפגישות, שחלקן נערך באמצע הדרך, בין הגבול לדמשק, הוחלט ליצור בלבנון אווירה שתאפשר לסורים להשאיר את כוחותיהם במדינה, תוך הערכות מחדש ולהבטיח קווי קשר ולוגיסטיקה בין סוריה לריכוזי החיזבאללה ותומכי סוריה אחרים.
נציגי החיזבאללה ותומכיהם האירנים, הדגישו שללא קשר סורי יבשתי רצוף מהגבול הסורי לעומק לבנון לא יוכל ארגון החיזבאללה לפעול במתכונת הנכחית, בה הוא פועל בדרום כמדינה בתוך מדינה דב-פקטו. דאגה דומה הביעו תומכי סוריה בעיר הנמל הצפונית טריפולי, אף “שבעייתם” אינה קריטית בעיני המודיעין הסורי וכל כך משום שמצבם אינו זהה לזה של החיזבאללה, הנמצא בעימות ישיר עם ישראל.
האיראנים שהם המשענת המוראלית והכלכלית של החיזבאללה, דרשו לפי מקורות שונים מגנרל שאוכת, שלא להכנע ללחץ שמובילה ארה”ב והדגישו שכניעה נוספת ללחץ בין לאומי תחליש לא רק את מעמדה של סוריה אלא תפגע גם באירן הנתונה במשבר דיפלומטי על רקע ההכנות להפעיל את הכור הגרעיני בבושייר. האירנים לא התקשו לשכנע את גנרל שאוכת ומטהו, גם בחשיבות מה שקצין מודיעין ישראלי, מומחה לעניני סוריה, הגדיר במהלך שיחה אתי “דרך בורמה” שהוא נתיב הברחת מתנדבים ערבים מלבנון דרך סוריה לעירק.
לגי טו בי נודע עוד שבמקביל למגעים במשולש סוריה- אירן- לבנון, עסקו אנשי גנרל שאוכת בהרגעת גורמי גרילה הפועלים בעירק, החוששים שהגבלות על הקשר בין לבנון לסוריה יגררו הגבלות על הקשר בינם לבין הסורים. מנתונים מודיעיניים שבידי מטה הקואליציה בבגדד, עולה שהגבול הסורי- עירקי מהווה כיום אזור מעבר והברחה ראשי, המשרת את המורדים והטרוריסטים, אחרי שהסעודים הירדנים והכוויתים רשמו מספר הצלחות במניעת מעבר מתנדבים ערבים שביקשו לעבור לעירק משטחן.
הדילמה העומדת בימים אלה בפני הסורים היא עד איזה קו ניתן לדחוף את תומכיהם הלבנונים לצאת לרחובות. הנסיון ההיסטורי של הנוכחת הסורית בלבנון, שהחלה בשנת 1977, לימד את דמשק שמהלכים לא נכונים יכולים לגרור את הצבא הסורי לפעולות צבאיות, שגם אם יהיו הגנתיות באופיין הכללי יהפכו במהרה להתקפיות ויחייבו את סוריה לעמוד באופן ברור לימין קבוצות כחיזבאללה.
השקט ששרר בשנים האחרונות בלבנון וחזרת ביירות למעמד עיר שעשועים ומותרות וכן חיזוק צבא לבנון, יצרו אשליית שקט. המציאות היא שרוב הארגונים והמפלגות ממשיכים להחזיק במליציות, או קאדר של מליציות העשויות להקרא לדגל. לרשות מיליציות אלה עומדות כמויות גדולות של נשק קל ובינוני, שהוסתר מאמצע שנות השמונים. המנהיג הדרוזי סוציאליסטי וואליד ג’ונבלאט למשל, שבשנים האחרונות עבר מעמדה פרו סורית לעמדת מתנגד, מחזיק מליציה המונה כארבעת אלפי לוחמים דרוזים, המוכנים להתגייס באתראה של שעות. ארגונים אחרים, כולל ארגונים פלשתינאים המסונפים לאש”פ או מחוצה לו, מחזיקים מליציות קבע ואילו המחנה הנוצרי מארוני, שלכאורה איבד הרבה מכוחו מקיים גם כן מליציות מחתרת.
דמויות ססגוניות מעידן מלחמת האזרחים ואחריה, למשל סמיר ג’עג’ע, המנהיג המרוני הכלוא של “הכוחות הלבנונים” שבאופן רשמי פורקו אחרי רצח בשיר ג’ומייל והתדרדרות המחנה הנוצרי ידוע כמתכנן פעולות גם מתוך בית הכלא. עלונים עיתונים ואתרי אינטרנט של “הכוחות הלבנונים” אינם מתירים ספק בשאלת נכונות המארונים לאפשרות גלישה למלחמת אזרחים חדשה.
מומחים לעניני לבנון מעריכים שבשבועות הקרובים עלול להיווצר במדינת-הארזים מצב בו יהיה על ארצות הברית, האו”ם ואירופה להבטיח את שלומה ושלמותה של לבנון גם באמצעות משלוח צבא שכמו במקרה של 1958 ודוקטרינת- אייזנהאור הנשכחת, ראה מארינס נוחתים בחוף ביירות. מגעים שוטפים בין ביירות לוושינגטון ודיווחי שעה בשעה מציעים שעדיין אפשר להשיג בלי לחימה את “המטרה הקדושה” שקבע הנשיא בוש.
בינתיים החלה פעילות ערה של הליגה הערבית, הנגררת בחוסר רצון לעימות שהוא בעיקרו סורי אמריקאי. בציר וושינגטון קהיר פועלים גם כן למציאת פתרון, כשהנשיא המצרי חוסני מובארכ משמש כהרגלו “מתווך אזורי” הפועל בעיקר מאחורי הקלעים אך גם באור הזרקורים. ארה”ב השיגה הבטחה ישראלית שישראל לא תתערב בנעשה ואכן רוב מנהיגי ישראל, בניגוד להרגלם להגיב על כל דבר ולא תמיד בחכמה, מעדיפים הפעם להנמיך טון.
הבטחה ישראלית לאיפוק עלולה להשתנות אם גנרל שאוכת, האיראנים והחיזבאללה יחליטו על חימום הגבול הישראלי לבנוני. מהלך נוסף המצטייר באופק ובמקרה של חימום הגבול עם ישראל, הוא טיהור שרץ החיזבאללה בעיני האמריקאים, מגעים בין ארה”ב לחיזבאללה והשגת שת”פ עם השיעים תמורת פנוי צ.ה.ל מאזור מז’רעת שבעאה.
בינתיים, בעוד הפעילות המודיעינית-דיפלומטית בעיצומה, ממשיכים המחנות לארגן הפגנות ולהשמיע הצהרות. הגזמות כמו למשל “מליון מפגינים פרו סורים” שהתייצבו כביכול בביירות, ממשיכות לפרוח ולכבוש כותרות אפילו בעיתוני ישראל, כאשר הלקח העיקרי המתבקש מההיסטוריה הלבנונית המודרנית הוא שיש להבדיל באופן מלא בין רטוריקה למציאות, העלולה למשוך רבים לבוץ הלבנוני.
