30 שנה אחרי שהאדם נטש את הירח מבקשות מדינות אסיה לחזור אליו. סין מבטיחה לשגר אדם לחלל בעוד חודשיים, הודו בעוד חמש שנים. גם לאיחוד האירופי יש תוכניות גרנדיוזיות. בתגובה מתכננת ארה”ב להנחית את האדם הראשון על המאדים. הכל פוליטי
ליאור קודנר, הארץ, וואלה!
ב-20 ביולי 1969 נחתה החללית האמריקאית “אפולו “11 במכתש “ים השלווה” על פני הירח. בכך היתה ארה”ב למעצמה הראשונה שהנחיתה אדם על הלוויין הטבעי היחיד של כדור הארץ. הנחיתה המתוקשרת, לעיני מיליונים בשידור חי, סיימה עשור של תחרות עזה בין ואשינגטון למוסקווה, אחרי שיגורו לחלל של יורי גגארין ב-.'61 הבית הלבן זכה אמנם בקרב היוקרתי של המאה אך הקסם של אפולו פג כבר לאחר שלוש שנים. ב-19 בדצמבר ,'72 אל מול מצלמות הטלוויזיה, נפרד מהכוכב יוג'ין ג'רנן, האחרון מבין 12 האמריקאים שביקרו בירח, במלים: “כאן סיים האדם את סדרת המסעות הראשונה שלו לחקר הירח”.
מאז לא דרכה כף רגלנו על הירח. במשך שלושת העשורים הבאים התמקדה סוכנות החלל האמריקאית (נאס”א) בשיגור לוויינים, חלליות מחקר, מעבורות חלל וטלסקופים. סוכנות החלל של ברית המועצות עסקה בעיקר בפיתוח תחנת החלל מיר. ניצחון האמריקאים בקרב על הירח, יחד עם סיום המלחמה הקרה, התפרקות ברית המועצות והקפאת הזרמת הכספים לתוכנית החלל הרוסית, הצליחו לצנן את המירוץ לחלל. לא עוד.
בחודשים האחרונים מתחממת הזירה פעם נוספת. הגורם המרכזי הוא הצטרפותן של ארבע שחקניות חדשות למירוץ החלל, שמתמקד היום בשני מוקדים עיקריים, הירח ומאדים. מדינות האיחוד האירופי ממקדות את מאמציהן בתחום הלוויינים אך מתעקשות במקביל לשגר משלחות מחקר למאדים, ואילו השחקניות האסיאתיות הטריות – סין והודו – מדברות בגלוי על רצונן לשגר אזרחים לירח. רוסיה מצדה מציגה תוכנית שאפתנית לשיגור בני אדם למאדים. ואשינגטון, שעדיין מתאוששת מאסון מעבורת החלל קולומביה, נאלצת לפיכך להציג שרירים כדי להצדיק את תקציבי הענק של נאס”א ומתכווננת גם היא למאדים.
מדוע מתחדש המירוץ לחלל דווקא עכשיו? הסיבה המדעית היא חקר המים והחיים מחוץ לכדור הארץ, אבל הגורם האמיתי הוא כנראה פוליטי. אירופה, רוסיה, סין, הודו וגם יפאן מבקשות להשיג הכרה בינלאומי והישג יוקרתי. נאס”א מצדה מחפשת את האתגר הגדול הבא. “כשנאס”א, או נשיא אמריקאי חדש, מחפשים אתגר גדול להעסיק בו את האומה, אז תמיד חושבים על מאדים”, אומר פרופ' אבישי דקל, אסטרופיסיקאי מהאוניברסיטה העברית בירושלים. “במקרה של טיסה למאדים קל להציג לאן מופנה הכסף הגדול, כמו שעשו עם הטיסה המאוישת הראשונה לירח. אין פה אתגר מדעי גדול, אבל יש בכך הישג פוליטי גדול מאוד. הנה, אנחנו הצלחנו בפעם הראשונה להנחית אדם על פלנטה אחרת במערכת השמש”.
המשימה: מאדים
לפני כחודשיים נועדו בפאריס שרי החוץ של 15 המדינות החברות בסוכנות החלל של האיחוד האירופי. המשתתפים סיכמו להפנות תקציבים ניכרים לסוכנות החלל של האיחוד. משמעות הדברים, בלשון פחות דיפלומטית, היא התנתקות מנאס”א.
המכה היוקרתית הקשה ביותר שהנחילה אירופה לארה”ב נוגעת לתחום הלוויינים. סוכנות החלל האירופית מפתחת כעת מערך של לוויינים שיתחרה במערך ה-GPS של ארה”ב. מערך ה-GPS מאפשר לכל אדם על כדור הארץ לדעת את מיקומו המדויק, תוך שימוש במכשיר קליטה המבסס את יכולתו על הצלבת מידע בין הלוויינים. האירופים מבטיחים לשגר בשנים הקרובות לחלל30 לוויינים, בעלות של כחמישה מיליארד יורו, ומבטיחים שהמערכת תהיה מדויקת וזולה בהרבה מהאמריקאית. בנוסף לכך מבקשים האירופים לשגר במהירות רכב שטח לירח – המשימה הראשונה לחקר העצם הקרוב ביותר אלינו מטעם מדינות האיחוד.
כניסת מדינות האיחוד האירופי למירוץ החלל נובעת משאיפתן לפתח עצמאות פוליטית, כלכלית וטכנולוגית. אירופה מבקשת להפוך למעצמת חלל כחלק ממאבק כוח ויוקרה מול אמריקה – כל מה שארה”ב יכולה, אומרים בבריסל ובפאריס, גם אנחנו יכולים.
זירת הקרב השנייה בין מדינות האיחוד לארה”ב היא מאדים. בחודש שעבר שיגרה סוכנות החלל האירופית רכב שטח לכוכב הלכת, במטרה לברר אם קיימים חיים על הכוכב האדום. אף אחד לא מצפה למצוא על המאדים יצורים ירוקים קטנים, החיפוש הוא בעיקר אחר צורות חיים פרימיטיוויות שהצליחו לשרוד את תנאי החיים הקשים על פני כוכב הלכת.
מאדים (מארס) הוא כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש. הכוכב האדום מקיף את השמש במשך 687 ימים ומסתובב על צירו אחת ל-24 שעות, 37 דקות ו-23 שניות. האטמוספירה של מאדים מורכבת מ-%95 פחמן דו-חמצני (לעומת חלקיק אחוז בכדור הארץ) והאקלים בו מדברי בעיקרו. בתוך כך הראו תצלומי לוויין שפורסמו בשנים האחרונות על הימצאות מקורות מים על פני הכוכב.
מחקר שפורסם השנה בארה”ב הצביע על כך ששלג שירד במאדים לפני מיליוני שנים גרם להיווצרות מאגרי המים הזורמים. לדעת החוקרים הצטבר השלג בשני הקטבים של מאדים וכאשר קרני השמש חיממו את פני הכוכב, נוצר בתוך התעלות המכוסות שלג אפקט הדומה לאפקט החממה. ממצאים אלה עשויים לרמוז על קיומן של צורות חיים פרימיטיוויות על פני מאדים.
זוהי הסיבה המרכזית לחשיבות שמייחסים מדענים להמשך המחקר של הכוכב. האפשרות שחיים נוצרו גם מחוץ לכדור הארץ מקובלת היום על רוב חוקרי הקוסמוס. אסטרופיסיקאים מעריכים שברחבי היקום נוצרו מיליוני מערכות שמש הדומות למערכת השמש שלנו, וקיימת סבירות גבוהה להיווצרות חיים לפחות על חלק מהכוכבים הללו. עם זאת ניתוח אותות רדיו, המתבצע במקומות שונים בעולם במטרה לגלות עדויות לקיומם של החייזרים, לא העלה עד כה דבר. ומחקר אמריקאי שפורסם החודש קבע שעל פני מאדים לא נמצאו עדויות לקיומה של אבן גיר, כלומר שמים לא זרמו על פני הכוכב (אם כי ייתכן שיש על הקרקעית קרח קפוא, שאינו אמור ליצור אבני גיר כריאקציה כימית עם דו-תחמוצת הפחמן). כך או כך, מדענים מכל העולם לא מתייאשים וממשיכים לנסות.
התשובה האמריקאית
בתגובה למאמץ האירופי מתמקדת גם ארה”ב במאדים. שתי חלליות אמריקאיות נמצאות בדרכן אל הכוכב, ונראה שאירופה וארה”ב מתחרות ביניהן מי תצליח למצוא את התגלית המדעית החשובה ביותר על כוכב הלכת.
נאס”א מקווה עדיין לנצח את המתחרות בנוק-אאוט. בשנה שעברה הודיע נשיא ארה”ב ג'ורג' בוש שארצו תנחית את האדם הראשון על המאדים עד סוף העשור. בדומה לג'ון קנדי, שסימן את הירח בתור יעד שמונה שנים לפני כיבושו, מבקש בוש להצביע על המסלול שהוא מייעד לתוכנית החלל האמריקאית.
התוכניות שהציג בוש נדחו בינתיים בגלל הפסקת הטיסות המאוישות לחלל בעקבות אסון קולוביה, אך בואשינגטון מעריכים שניתן לבצע את המשימה עד . 2015″כשנחתתי על הירח בפעם האחרונה ב-,'72 אמרתי שאני בטוח שעוד נחזור לירח וגם שנצליח לנחות על המאדים עד סוף המאה”, אמר לאחר אסון קולומביה האסטרונאוט ג'רנן בראיון לרשת אי-בי-סי. חזונו של האדם האחרון שדרך על הירח אמנם לא התגשם, אך הוא עדיין אופטימי. “אני חושב שאנחנו חייבים להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולא על החצי הריק”, הוסיף. “לדעתי האסטרונאוטים הראשונים שינחתו על המאדים לומדים היום בבית ספר יסודי”.
אם עד כה היה נדמה שנחיתה מאוישת על המאדים היא אתגר שרק האמריקאים יכולים לעמוד בו, בחודשים האחרונים חוזרת למגרש שחקנית חדשה-ישנה. בתום היעדרות ארוכה מבקשת רוסיה לחזור למירוץ. מהנדסי החלל של מוסקווה מקדמים בשנה האחרונה תוכנית שאפתנית שלפיה, לדברי מנהלי סוכנות החלל הרוסית, “יוכל האדם הראשון לנחות על המאדים עד 2014”.
בגלל העלויות העצומות מבקשת רוסיה להנהיג מבצע בינלאומי שבסיומו תנחת על הכוכב האדום משלחת של אסטרונאוטים ממדינות שונות. “חייב להיות שיתוף פעולה נרחב, אף מדינה לא תוכל להתמודד בעצמה עם תוכנית בסדר גודל כזה”, מסביר ויטאלי סימיונוב, מנהל תוכנית מאדים במוסקווה. גם סוכנות החלל האירופית הביעה נכונות להשתתף בפרויקט, אך לדעת ראשיה, לנוכח מורכבות המבצע יוכל האדם לנחות על המאדים לא לפני 2020.
ראשי סוכנות החלל הרוסית ממשיכים לשדר אופטימיות ומעודדים מהסיקור התקשורתי של תוכניתם. עם זיכרון התבוסה שנחלה במירוץ אל הירח מבקשת מוסקווה שכיבוש המאדים יהיה שונה לגמרי. “מבחינת ההנדסה תוכנית אפולו אמנם היתה הישג מרשים”, מודה מי שהיה אחד ממהנדסי תוכנית החלל הסובייטית, קונסטנטין פוקציטוב. “אבל מה היתה התוצאה? הם חזרו עם כמה מאות קילוגרמים של אבנים. לא השגנו שום פרט מידע על מקור הירח. האמריקאים ביזבזו 25 מיליארד דולר על יוקרה. בשביל 25 מיליארד דולר הם היו יכולים לעשות משהו יותר מעניין”.
הביקורת על תוכנית החלל של ואשינגטון מגיעה כעת גם מבית. פיליפ צ'פמן, שהשתתף כאסטרונאוט במשימת אפולו ,14 תקף לפני כחודשיים בחריפות את מנהליו לשעבר. לטענתו, ניהול כושל וקונצפציה שגויה, שלפיה הציבור מביע עניין רק במשימות גרנדיוזיות עתירות השקעה, גרמו לקיפאון ואף לנסיגה במירוץ של האנושות לחלל.
במאמר שפירסם באתר האינטרנט “”SpaceDaily כתב צ'פמן שיכולתו של האדם להגיע לחלל פחותה כיום בהשוואה לשנות ה- :70″ב-1969 נחתנו על הירח. היום אין לנו יכולת בפועל להוציא בני אדם אל מעבר למסלול נמוך סביב כדור הארץ”. לטענת האסטרונאוט, השקעתה של ארה”ב במעבורת מסורבלות ובתחנת החלל הבינלאומית היא בזבוז עצום של משאבים.
למרות הביקורת מבקשת ואשינגטון להציג את תוכנית מאדים בתור פרויקט-על החשוב לקידומה של האנושות. “המאדים אכן הופך בשנים האחרונות ליעד מאוד מעניין”, אומר אבי הר-אבן, מנהל סוכנות החלל הישראלית. “אחת הסיבות לכך היא שהמירוץ למאדים נותן הצדקה להשקעת כספים גדולה. האמריקאי הממוצע תמיד שואל את עצמו למה צריך להשקיע בחלל כשאני מובטל, איכות הסביבה דפוקה והכבישים פקוקים. לכן, כדי לשכנע אנשים למה תחום החלל כל כך חשוב להם, נאס”א החלה להשקיע הרבה כסף בשיווק. התוצאה הסופית הרי ברורה כבר היום, מי שתצליח להנחית את האדם הראשון על המאדים תהפוך למעצמת חלל”.
לפי אחת ההערכות, העלות הכוללת של הטסת משלחת מאוישת למאדים מגיעה לסכום הדמיוני של 400 מיליארד דולר. אבל מלבד מאות מיליארדי הדולרים, גם המרחק בין כדור הארץ למאדים מהווה גורם מכריע: משך הנסיעה המשוער למאדים הוא שמונה חודשים (כיוון אחד). “כשאורזים חפצים למסע למאדים צריך לקחת את כל הדרוש. אין אפשרות לשלוח אספקה שוטפת כמו לתחנת החלל מיר, או להגיע הביתה תוך יום-יומיים כמו מהירח”, מעריך ג'רנן. “ברגע שיוצאים לדרך לא יהיה מספיק דלק כדי לחזור והאספקה לא תוכל להשיג את החללית. אין דרך חזרה לאסטרונאוט שאינו מסתדר עם שאר חברי הצוות, וגם אין אפשרות לתקשורת ישירה עם כדור הארץ. אסטרונאוט שיתחייב למסע אל מאדים יתחייב לשהות שנתיים או שלוש מחוץ לבית ללא כלום, רק עם האנשים שאתם יוצא”.
למרות ההוצאות, הסכנות והתחרות הצמודה, בטוחים בנאס”א בניצחון בגזרת מאדים. “בעוד פחות מ-20 שנה נתחיל לכתוב מחדש את ההיסטוריה ולא להתמקד רק בהישגי העבר”, העריך כבר לפני שלוש שנים המנהל הקודם של נאס”א, דניאל גולדין. “אנחנו חייבים להתרגל למחשבה שעוד בימי חיינו בני אדם יוכלו לבקר על כוכבים אחרים במערכת השמש. אחר כך נוכל לבנות רובוטים שייצאו לכוכבים המרוחקים ממערכת השמש שלנו, ובסופו של דבר בני האדם ייצאו לשם בעקבותם”.
לירח דרך סין והודו
זירת הקרב השנייה שמתחממת בחודשים האחרונים היא הירח. הרצון לחזור לכוכב נובע מההתפתחויות המדעיות שנרשמו מאז נחיתת האדם האחרון, אך גם בגלל רצונן של מדינות אסיה להיכנס להיסטוריה של החלל. האסטרונאוטים האמריקאים היו הראשונים לנחות על הירח, אחר כך הצטרפו אליהם הקוסמונאוטים הרוסים, כעת מבקשים גם ה”טאיקונאוטים” הסינים לחזור על ההישג.
האיום הרציני ביותר על ההגמוניה האמריקאית אכן מגיע היום מכיוון בייג'ין. בתחילת השנה הודיעה סין שתשגר באוקטובר את האסטרונאוטים הראשונים שלה למסלול מסביב לכדור הארץ בחללית שנזו. עד 2010 מבטיחה סין לשגר את נציגה הראשון לירח. לממד ההרפתקני המנשב מכיוון בייג'ין נוספה גם נימת זלזול באמריקאים. “איננו מתכוונים להסתפק בנטיעת דגל אדום ואיסוף אבנים”, הודיעו מנהלי תוכנית שנזו. “במדע יש רק מספר אחת, אין מספר שתיים”, הדגיש בראיונות לתקשורת ראש התוכנית, ז'אנג הויינג. “אנחנו רוצים להוביל את התרומה למין האנושי”.
מומחים זרים מעריכים שסין משקיעה מדי שנה בין 1.3 ל-3 מיליארד דולר בתוכנית החלל שלה. מדובר בסכום המהווה בקושי חמישית מתקציב נאס”א (כ-13 מיליארד דולר), אבל בניגוד לאמריקאים שמפזרים את הכסף בין תוכניות חלל רבות, מופנים עיקר מאמציהם של הסינים לשיגור המתוכנן.
תוכנית החלל הסינית נמצאת באחריות הצבא, לכן כל הטאיקונאוטים שנבחרו לתוכנית היו בעבר טייסי קרב. הפרטים הבודדים שפורסמו בתקשורת הסינית אודות הטייסים הם שגילם הממוצע הוא ,30 משקלם הממוצע 65 ק”ג וגובהם1.70 מטר. לדברי איש תעשיית החלל סו שואנגנינג, שצוטט בתקשורת הרשמית, כל המועמדים הם “בעלי גובה בינוני מתאים, מהירי תנועה ולא מפחדים מקשיים. לכן האסטרונאוטים של סין הם בהחלט הטובים ביותר”.
המירוץ החדש לירח נגרם רק מטעמי יוקרה, מסביר הר-אבן. “מדינה שאומרת שהיא יכולה לשגר אדם לירח מצביעה על כושר טכנולוגי, ויש לזה השלכות על כל דבר. כל הרמה הטכנולוגית של המדינה עולה, ולכן סין יכולה לעמוד ברמה טכנולוגית אחת עם המדינות המפותחות, ארה”ב או מדינות אירופה”.
מדינה נוספת שמבקשת להפוך למנהיגה בתחום החלל היא הודו. לאחר שארצו הצליחה לשגר לוויינים לחלל הודיע לפני חודש ראש הממשלה, אטאל ביהארי ואג'פאי, ש”הודו מוכנה לעשות את הזינוק הגדול קדימה בתחום המדע”. תוכנית החלל של ניו דלהי התקדמה בשנים האחרונות בצורה יוצאת דופן, הוסיף ראש הממשלה, “החלום שלנו לשלוח אדם לירח עומד להתגשם עד 2008”.
למרות ההצהרות ההודיות, מביעים מדענים במערב ספק ביכולתה – וברצונה – של הודו להנחית אדם על הירח. העלות של פיתוח תוכנית חלל צנועה יחסית, העריכו ההודים, עשויה להסתכם בכ-80 מיליון דולר, סכום נכבד עבור מדינה ענייה. לא מן הנמנע שההצהרות האחרונות הן רק ביטוי נוסף לעימות הנמשך בין הודו לפקיסטאן, ששיאו בפיתוח נשק גרעיני בניו דלהי ובאיסלאמבאד. גם הכוונות של השכנה היריבה סין הובילו ככל הנראה להתבטאות ואג'פאי. “חייבים להודות שגם בין הודו לסין קיימת תחרות עזה”, מסכימים מומחי חלל ישראלים ואמריקאים. “לכן אם הסינים אומרים שהם מסוגלים לנחות על הירח ולחזור בשלום לכדור הארץ, למה שההודים לא יעשו את אותו הדבר?”
ישנה עוד מדינה אסיאתית המסוגלת לדעת ראשי סוכנויות חלל לשגר אדם לירח, אך בינתיים לא מגלה יפאן כוונות בתחום זה. בטוקיו אמנם דיברו בעבר על האפשרות של שיגור מאויש לירח, אך בתקופה האחרונה מתמקדת יפאן בתוכנית הלוויינים שלה.
למה עם אנשים
השאלה הגדולה היא האם קיים הכרח מדעי לחידוש הטיסות המאוישות לירח. נחיתה נוספת של בני אדם על הירח עשויה אולי לשים קץ לתיאוריות הקונספירציה שלפיהן ארה”ב ביימה את נחיתת “אפולו “11 באולפן בהוליווד. אבל האם שווה לבזבז על זה מיליארדי דולרים?
תרומתן של משלחות אפולו לחקר הירח היתה עד היום כמעט אפסית. דווקא צילומי לוויין שביצעה נאס”א סייעו הרבה יותר. צילומים של נאס”א מ-'98 הצליחו לגלות מים על פני הכוכב, ובמחקר שפורסם בארה”ב השנה, שהתבסס על ניתוח חדש של צילומי לוויין, התברר שמאגרי המים על פני הירח גדולים פי חמישה ממה שהעריכו החוקרים עד היום. מצד שני, בהינתן העובדה שהמחקרים בדבר הימצאותם מים בירח פורסמו רק לאחר הפסקת הטיסות המאוישות לכוכב, ברור שמציאת אותם מאגרי מים היא אתגר של ממש ובוודאי תהיה משימתם הראשונה של האסטרונאוטים הצפויים לשוב ולנחות בשנים הקרובות על הכוכב.
משימה אחרת שתמתין לשבים לירח עולה ממחקר אחר שפורסם באחרונה בארה”ב, מחקר שהצביע על כך שהמכתשים על פני הירח עשויים להכיל כמה מצורות החיים הקדומות שהתפתחו על פני כדור הארץ. לדעת החוקרים ניתן למצוא על הירח חלקיקי סלע שנותצו מכדור הארץ בעקבות התנגשות מטאורים וכוכבי שביט לפני כארבעה מיליארדי שנים. “לא רק שהירח הוא המקום הטוב ביותר לבחינת צורות החיים הראשונות על פני כדור הארץ, זהו גם המקום היחיד”, אמר בראיון לבי-בי-סי ג'ון ארמסטרונג, פרופ' מאוניברסיטת ואשינגטון שהיה בין מחברי המחקר. אבל האם בני אדם חיוניים לביצוע המשימה? “מצד אחד כמובן שאפשר להסתפק ברובוטים”, אמר ארמסטרונג, “אבל מצד שני בני אדם יכולים לסקור את פני הירח ולחפש חלקיקי סלע מתחת לאבנים הרבה יותר טוב. אני לא חושב שיש צורך לשגר בני אדם לירח רק כדי לחפש אבנים שיספרו משהו על כדור הארץ שלנו. אבל אם ממילא אנחנו חוזרים לירח, אז למה שלא נשאיר את עינינו פתוחות גם לנושא הזה?”
אפילו האסטרונאוט דיוויד סקוט, שפיקד על משימת אפולו 15 ב-,'71 מודה שהיום יכולות המכונות לעשות את רוב העבודה. “ברור שאפשר להסתפק במכונות”, אמר, אבל העיר שהמכונות “אינן יכולות לחוש את התרוממות הרוח שחשים בני האדם כשהם טסים לחלל”.
עמיתו ג'רנן טוען שיש להמשיך בטיסות המאוישות, לצד שיגור רכבי שטח, לא רק בשביל המצב רוח. “המכונות מקבלות את הידע שלהן מהאדם. האדם 'מלמד' אותן להתמודד עם מצבים שונים, אבל החלל הוא מקום שבו גם האדם אינו יודע כיצד בדיוק עליו להתנהג. שום דבר אינו מסוגל להחליף את יכולתו של האדם לחשוב ולהתמודד עם מצבים שבהם אף אדם לא היה לפניו. חקר החלל אינו אפשרות אלא צורך. הסקרנות היא מהות הקיום האנושי”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~626606798~~~200&SiteName=hayadan
