סקירת תוכנית החלל של ברה"מ ורוסיה

קיימות עדויות ולפיהן תחנות החלל הצבאיות של ברה,מ היו מצוידות בנשק – חלקן בתותח 30 מ"מ להגנה מפני יירוט אפשרי על ידי חלליות קרב אמריקניות…. עובדה זו נשמרה בסוד עד ראשית שנות התשעים * הסקירה פורסמה בעת ביקורו בישראל של הקוסמונאוט בוריס וולינוב 21/10/2003

פעמיים גיבור ברה"מ, טייס קוסמונאוט של ברה"מ, קולונל בוריס ולנטינוביץ וולינוב
פעמיים גיבור ברה"מ, טייס קוסמונאוט של ברה"מ, קולונל בוריס ולנטינוביץ וולינוב

מאת: טל ענבר, אגודת החלל הישראלית, מיוחד לאתר הידען

ב-4 באוקטובר בשעה 01:00 האתר יתעדכן בכתבות חדשות שיעסקו כולם בנושא אחד –ציון 50 שנה לשיגור הספוטניק

בבוקר הארבעה באוקטובר, 1957, הפתיעה ברה"מ את שאר העולם עם שיגורו של הלוויין הראשון בעולם – ה"ספוטניק 1". השנים הראשונות של עידן החלל התאפיינו ברצף הישגים מדהים של ברית המועצות: הלווין הראשון בחלל, בעל החיים הראשון בחלל, חלליות לא מאוישות ראשונות לירח, למאדים ולנוגה, האדם הראשון בחלל – יורי גגארין – ריחוף ראשון של אדם מחוץ לחללית ועוד.

במהלך שנות הששים, הייתה ברה"מ במרוץ חלל צמוד עם ארה"ב, ששיאו היה נחיתתם של ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין על הירח, בחללית "אפולו 11" ב 20.7.1969 . ברה"מ עצמה התכוונה להנחית קוסמונאוטים על הירח, אולם גורמים שונים, ניהוליים, כספיים וטכנולוגיים מנעו ממנה השגת מטרה זו.

לאחר הנחיתה המאוישת על הירח, הפנתה ברה"מ את מאמציה בתחום החלל לפעילות מאוישת לזמן ארוך במסלול נמוך סביב כדור הארץ. במסגרת מאמצים אלה, נבנו על ידי הרוסים שמונה תחנות חלל שונות, ושוגרו לחלל. במהלך השנים שהו בתחנות החלל הסובייטיות כ – 200 בני אדם, החל ברוסים, דרך קוסמונאוטים אורחים ממדינות הגוש הקומוניסטי וכלה בביקורים של אסטרונאוטים אמריקניים על סיפון תחנת החלל הרוסית "מיר".

הקוסמונאוט בוריס וולינוב, מראשוני הקוסמונאוטים של ברה"מ, שימש כטייס גיבוי למשימות אחדות בטרם טס לחלל לראשונה על סיפון החללית "סויוז 5", כמפקד המשימה. גולת הכותרת של טיסה זו, שנערכה בשנת 1969, הייתה ההתחברות הראשונה בהיסטוריה עם חללית אחרת, ה"סויוז 4".

קולונל וולינוב שב לחלל שנית בשנת 1976, כמפקד הראשון של תחנת החלל הצבאית של ברה"מ – "סאליוט 5". במסגרת משימה זו שהה בחלל 49 יום, והתנסה בתיקון תקלות שונות בתחנת החלל, במצבי חירום שונים ובפעילויות שונות בעלות אופי ייחודי ובהן צילום אתרים שונים על כדור הארץ באמצעות ציוד צילום מיוחד.

קולונל וולינוב התגייס לחיל האוויר של ברה"מ בשנת 1953, והצטרף לקומץ הטייסים שהחל באימונים לקראת טיסות החלל בשנת 1960. לאחר טיסותיו עסק וולינוב בהדרכת דורות של טייסי חלל עד פרישתו בשנת 1990.

תחנות חלל נבדלות מחללית בכך שהן שוהות תקופה ארוכה במסלול סביב כדור הארץ – והן משמשות כמקום מגורים ועריכת ניסויים לצוותים של אסטרונאוטים הטסים אל התחנה וחוזרים ממנה באמצעות חללית. תחנת החלל "סאליוט 1" (Salyut) ששוגרה ב – 1971, הייתה תחנת החלל הראשונה בהיסטוריה. אחריה שוגרו תחנות חלל נוספות בסדרה, עד תחנת החלל "סאליוט 7".

שתיים מתחנות החלל מסדרת "סאליוט" היו בעצם תחנות חלל צבאיות, אשר שימשו לביון ומעקב אחר כדור הארץ. שמן האמיתי – "אלמז" (Almaz) הותר לפרסום באופן רשמי רק לאחר התפרקות ברה"מ. השמות האזרחיים של תחנות החלל הצבאיות היו "סאליוט 3" ו"סאליוט 5", אשר הייתה תחת פיקודו של הקולונל וולינוב.

תחנת החלל הצבאית "אלמז" הייתה מצוידת במערכת צילום משוכללת, שנועדה לספק תחנת החלל הצבאית "אלמז" הייתה מצוידת במערכת צילום משוכללת, שנועדה לספק תמונות ברזולוציה גבוהה של אתרים שונים על פני כדור הארץ. לצורך החזרת התמונות נעזרו הקוסמונאוטים בקפסולות מיוחדות, שהכילו את סרטי הצילום. תאי חדירה אלה עברו את האטמוספירה של כדור הארץ, וצנחו ליעדים מתוכננים מראש, שם נאספו. חלליות אספקה בלתי מאוישות העלו אל תחנת החלל אספקה חדשה של סרטי צילום ותאי חדירה. קיימות עדויות ולפיהן תחנות החלל הצבאיות של ברה,מ היו מצוידות בנשק – חלקן בתותח 30 מ"מ להגנה מפני יירוט אפשרי על ידי חלליות קרב אמריקניות…. עובדה זו נשמרה בסוד עד ראשית שנות התשעים.

בשנת 1975, התרחש אירוע היסטורי בחלל – מפגש ראשון של חלליות מאוישות משתי מעצמות העל: "אפולו" האמריקנית התחברה אל חלליות "סויוז" מברה"מ. לראשונה שתפו שתי המדינות פעולה בתחום חקר החלל.
תחנת החלל "סאליוט 7"

הדור השלישי והאחרון של תחנות חלל סובייטיות היה תחנת החלל "מיר". תחנת חלל מודולרית זו שוגרה בחלקים לחלל החל משנת 1986, ושהתה בו עד אמצע שנת 2001. לאחר התפרקות ברה"מ פקד משבר חמור את תוכניות החלל של רוסיה. קרש הצלה משמעותי היה חתימת הסכמי שת"פ עם נאס"א, שהחלה שולחת אסטרונאוטים שלה במעבורת החלל "אטלנטיס" לסדרת מפגשים עם "מיר". שיאו של שת"פ הוא בהפיכת רוסיה לשותפה בכירה במיזם תחנת החלל הבינלאומית, והיא בנתה ושיגרה אל החלל חלק ניכר מרכיבי תחנת חלל זו. תחנת החלל "מיר" סבלה במהלך קיומה מתקלות שונות, והחמורות שבהן היו שריפה, והתנגשות עם חללית אספקה בלתי מאוישת. למרות הכל – ובעזרת תושייתם של דייריה – החזיקה תחנת חלל זו מעמד במשך 15 שנים ברציפות – השג חסר תקדים.

תחנת החלל "מיר" במסלול סביב כדור הארץ

תוכנית החלל של ברה"מ, ולאחר מכן של רוסיה, הורישה לנו מורשת מפוארת. מקור מצוין ללמוד על תוכניות אלה, ורבות אחרות הוא ה"אנציקלופדיה אסטרונאוטיקה":

www.astronautix.com

על מנת להתעדכן בפעילויות חלל שונות בארץ ובעולם, ולהשפיע באופן פעיל – הצטרפו בחינם לאגודת החלל הישראלית: www.space.org.il

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. תעזבו אותכם משטויות – שמעתם את התגובה של דמשק למעורבותה בלבנון? הם אומרים שאין להם יד בהתנקשויות , רק שצריך לקרוא נכון את הכתוב : אין להם די בהתנקשויות " ..
    ודבר אחר בענין חוק הקסדות לרוכבי האופנים – חשבתי שאולי ראוי יותר משהו כמו "קסדה לכל תושב"

  2. לאופיר – אני מאוד מופתע לשמוע שדבר כזה יכול היה להתפרסם בידיעות אחרונות, אבל בכל מקרה מדובר על קונספירציה מטופשת שאיננה מבוססת על עובדות.

  3. לגבי ההישג של האדם הראשון בחלל: לפני כמה ימים פורסמה בידיעות אחרונת כתבה קצרה ובה טענות שרוסיה לא דיווחה על קוסמונאוטים שנשרפו באטמוספירה לפני יורי גגרין. כלומר, יורי גגרין היה האדם הראשון שהגיע וגם חזר בשלום מהחלל. כנראה שהיו קוסמונאוטים לפניו אך הם נספו בדרך חזרה.

    חיפשתי על כך מידע ברשת ולא מצאתי.. מישהו יכול למצוא את הכתבה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן