סיקור מקיף

רוחות בכוכבי לכת וירחים

מבין כל כוכבי הלכת, כדור הארץ הוא היחידי שקיים לגביו מידע נרחב על דינמיקת הרוחות שלו ומקורותיה, אם כי ברור שהבנת התופעה רחוקה מלהיות מושלמת וזאת בשל המספר הרב של משתנים המשפיעים על דפוסי התנהגות הרוחות.

הדמייה אמנותית: שבשבות רוח על מאדים
הדמייה אמנותית: שבשבות רוח על מאדים

א. מבוא

מבין כל כוכבי הלכת, כדור הארץ הוא היחידי שקיים לגביו מידע נרחב על דינמיקת הרוחות שלו ומקורותיה, אם כי ברור שהבנת התופעה רחוקה מלהיות מושלמת וזאת בשל המספר הרב של משתנים המשפיעים על דפוסי התנהגות הרוחות. כוכב לכת נוסף שיש עליו ידיעות רבות אם כי לא באותו היקף כמו כדור הארץ, הוא המאדים וזאת הודות לחלליות שנכנסו למסלול סביבו וחקרו אותו בפרקי זמן של שנים. לגבי שאר הגופים שלהם אטמוספירה, הידע המצטבר הוא עדיין מועט מאוד.

פני כדור הארץ מחולקים לגוף יבשתי המהווה 30% מסך כל שטח הכדור ולגוף ימי המהווה 70% משטחו. אם לתאר בצורה תמציתית, הרי שהיבשות הן בחלקן מישוריות, בחלקן הרריות ובחלקן סדוקות כתוצאה מתהליכים טקטוניים וארוזיביים שעיצבו את הנוף מאז היווצרות כדור הארץ. לרוח בתנועתה, יש מגע עם היבשה ועם גוף המים. כאשר באים לבחון את הדינמיקה של הרוחות על פני גופים אחרים במערכת השמש, יש להבחין בין שתי קבוצות של כוכבי לכת. קבוצה אחת היא של כוכבים ארציים שלהם קרקע מוצקה ללא נוכחות ימית כמו נוגה, מאדים וטיטן. על המאדים יכול להיות שבעבר היתה נוכחות אוקיינית ולגבי טיטן אין שום ידיעות שתאשרנה נוכחות נוזלים של מים, אם כי יתכן שיכולה להיות על פניו נוכחות נוזלית של מתאן בנפח אוקייני. אם זה אכן המצב, הצמיגות של המתאן הנוזלי תהיה שונה מזו של מים ולכך קרוב לוודאי יש השפעה על האינטראקציה שבין גוף נוזל זה לאטמוספירה באשר לדינמיקה של הרוחות. קבוצה שניה של כוכבי הלכת כוללת את הכוכבים הגזיים שבהם אין שום יבשות ואין שום אוקיינוסים. כאן, הרוחות נעות רק בתוך הגוף הגזי. עם זאת ראוי לציין שככל שמעמיקים לחדור לתוך האטמוספירות של כוכבי לכת אלה הן נהיות יותר ויותר צפופות. יכול להיות שבשכבות עמוקות בהן הלחצים מגיעים למאות אטמוספירות בדומה ללחצים השוררים באוקיינוסים הארציים החל מעומק של 1 קילומטר, האטמוספירות מקבלות אפיונים התנהגותיים דומים לאלה של נוזל. אם נתאר בצורה סכמטית את הדינמיקה של הרוחות על פני כדור הארץ, קו המשווה הוא שסופג את מירב הקרינה החומנית מהשמש. האוויר מתחמם, עולה כלפי מעלה ונע לעבר הקטבים. מכיוון שבאיזורים אלה קר יותר, זרמי האוויר המגיעים מתקררים, ושוקעים כלפי מטה. התוצאה היא שבאיזורים אלה צפיפות האוויר גבוהה יותר ותתחיל תנועה שלו לעבר קו המשווה, בו צפיפות האוויר נמוכה יותר וחוזר חלילה. בפועל המערכת הרבה יותר מורכבת בשל פעילותם של משתנים רבים בחלקם עדיין לא מובנים. מכיוון שהמערכות האקלימיות של כוכבי הלכת האטמוספריים, אינן מוכרות דיין, נוח יהיה להשתמש במודל זה כדי להבין תהליכי יסוד הקשורים לדינמיקת הרוחות שלהם. גורם בסיסי שיש להתחשב בו הוא שכוכבים אלה רחוקים מהשמש ולכן הם מקבלים מעט מאוד חום ממנה, מה שאומר שחייב להיות בהם גורם פנימי היוצר באטמוספירות שלהם רוחות. יהיה זה מן התבונה לפתח קונצפציות חדשות שתוכלנה לשמש בסיס להבנת המתרחש בהן מבחינה אקלימית.
ב. גופים ארציים

להוציא את כדור הארץ, שאר הגופים הארציים במערכת השמש שלהם אטמוספירה הם נוגה, מאדים, טיטן, טריטון ופלוטון ואפשר לחלקם לשתי קבוצות: קבוצה אחת היא של כוכבים בעלי אטמוספירה יציבה וכוכבים בעלי נוכחות אטמוספירה מחזורית (מונח שיובהר בהמשך). הכוכבים בעלי האטמוספירה היציבה הם: נוגה שהלחץ האטמוספירי בו מגיע ל90- בר, מאדים שהלחץ האטמוספרי בו מגיע ל7- מיליבר וטיטן שהלחץ האטמוספרי בו מגיע ל1.6- בר. קבוצה שניה היא של הכוכבים בעלי נוכחות אטמוספירית מחזורית הם: טריטון שלחץ האטמוספירה שלו הוא 15 מיליבר ופלוטון שהלחץ האטמוספרי שלו היא 10-6 בר.

1. נוגה

באטמוספירה של נוגה אפשר להבחין בשלושה תחומים אנכיים מבחינת מפלי הטמפרטורה שלהם. התחום העליון מתחיל ב"נקודת המגע" שלו בחלל ומסתים בגובה 100 ק"מ מפני הקרקע. בתחום זה הטמפרטורה יורדת מ25oc- ביום עד ל-150oc-. התחום האמצעי נמצא בין גובה 100 ק"מ מעל פני הקרקע עד לגובה של 60 ק"מ. ברום התחום הטמפרטורה היא –100oc ומעל לפסגת העננים הטמפרטורה היא –10oc. התחום התחתון משתרע מגובה 60 ק"מ ועד לקרקע. על הקרקע ובסמוך לה הטמפרטורה היא 460oc.

הכוכב מכוסה בשכבה מסיבית של עננים שמתחילה בגובה 45 ק"מ מפני הקרקע וגבולה התחתון הוא בגובה 70 ק"מ. בנוסף לכך קיימות שתי שכבות אובך. אחת מתחת לעננים ואחת 20 ק"מ מעל לשכבה העליונה. שכבת האובך העליונה צפופה יותר בקטבים מאשר בקו המשווה. העננים המקיפים את הכוכב יוצרים אפקט חממה המעלה את טמפרטורות הקרקע בצורה קיצונית. סמוך לפסגת העננים בגובה 60 ק"מ מהירות הרוחות מגיעה ל360- קמ"ש והן נעות ממזרח למערב. העננים ברום זה מקיפים את הכוכב אחת ל4- ימים. סמוך לקרקע מהירות הרוחות היא פחות מ4- קמ"ש. מהירות נמוכה זו אפשר להבין על רקע צפיפותה הגבוהה של האטמוספירה סמוך לקרקע. מה שמעניין הוא מהירותן של הרוחות בגבהים, וזאת בשל העובדה שמהירותו הצירית של נוגה שהיא 6.5 קמ"ש, כלומר רוחות אלה מהירות פי 55.3 ממהירותו הצירית של הכוכב.

2. מאדים

לגבי המאדים, נמדדו על ידי נחתות הוויקינג רוחות במהירויות שבין 7.2-25.2 קמ"ש, כאשר מתחוללות סערות אבק מהירות הרוחות מגיעה ל54-108- קמ"ש. מהירות שיא נמדדה כאשר מרינר 9 נכנסה למסלול סביב המאדים, 480 קמ"ש. המהירות הצירית של המאדים היא 878.3 קמ"ש, כלומר אותה מהירות שיא היתה בשיעור של 54% מהמהירות הצירית.

3. טיטן

לגבי טיטן ירחו של שבתאי, ישנן עדויות עקיפות לנוכחות רוחות, אם כי לא נמדדה עדיין מהירותן. ממספר מדידות חומניות נצפו על הקרקע טמפרטורות של .–175oc,-179oc,-180oc בטרופוספירה נמדדה טמפרטורה של –200oc. המהירות הצירית שלו היא 42.1 קמ"ש, כלומר גבוהה פי 6.47 מזו של הנוגה. מאחר שחום השמש המגיע לטיטן קטן פי 90 ממה שכדור הארץ מקבל, חייב להיות גורם אחר שלו משמעות רבה באשר להיווצרותן של רוחות על פניו.

4. טריטון

לטריטון ירחו של נפטון, אטמוספירה דלילה יותר מזו של המאדים עם לחץ אטמוספרי של כ15- מיקרובר סמוך לקרקע. המהירות הצירית שלו היא 60.2 קמ"ש, טמפרטורת השטח היא –235oc ובגובה 600 ק"מ היא עולה ל-173oc-. הגיאומטריה של מסלול תנועתו סביב נפטון, מסלול של נפטון סביב השמש וזווית הנטיה שלו יוצרים מחזור עונות ארוך מאוד של 680 שנה1. לכך השפעה על האטמוספירה ועל הקרקע. באיזור UHLANGA REGIO (20oS-35oS). עונת הקיץ החלה לפני יותר מ100- שנה ותגיע לאמצעיתה בשנת 2006. החנקן והמתאן הקפואים יתאדו אז וינועו לכיוון קווי הרוחב הצפוניים ששוררת בהם עתה עונת החורף. שם הם יתעבו, יקפאו ויגיעו לקרקע בצורה של שלג או כפור. עם התחלפות העונות הם יתאדו ויחזרו לאזור UHLANGA REGIO. מדידות שנעשו ב4.11.97- באמצעות תצפיות טלסקופיות הראו שצפיפות האטמוספירה בגובה 50 ק"מ עלתה בצורה משמעותית מאז 1995. תוך שימוש באקסטרפולציות, הגיעו למסקנה שסמוך לקרקע הלחץ עלה מ20- מיקרובר ל45- מיקרובר, לעומת לחץ של 141 מיקרובר שנמדד על ידי וויג'ר 2. המשמעות היא שבטווח זה של זמן טמפרטורת השטח עלתה מאז וויג'ר 2 ועד למדידות הטלסקופיות ב2oc-. עליית הטמפרטורה קשורה כנראה לעלייה בצפיפות האטמוספירה בשל התאדות קרח החנקן שעל פני השטח ועליית החום באוויר בשל כך2. לשינוי זה היתה בוודאי השפעה על עוצמת וכיוון הרוחות.

5. פלוטון

פלוטון הוא הגוף הקטן ביותר במערכת השמש שיש לו אטמוספירה, הלחץ האטמוספרי הוא 10-6 בר והמהירות הצירית שלו היא 44.9 קמ"ש. טמפרטורת השטח –203oc. לפלוטון מסלול אקסצנטרי ביותר. הפריהליון שלו הוא 30 יחידות אסטרונומיות והאפיהליון שלו הוא 50 יחידות אסטרונומיות. כאשר פלוטון מגיע לאפיהליון שלו האטמוספירה מתעבה, קופאת ו"נופלת" לקרקע. עם היציאה מהאפיהליון פני השטח מתחממים והאטמוספירה הקפואה מתחילה להתאדות וחוזרת למתכונת של מעטפת גזית. פני השטח אינם אחידים מבחינת הטמפרטורה. במקום הקר ביותר נמדדה טמפרטורה –238oc – 233oc. ובמקום החם ביותר נמדדה טמפרטורה של –208oc3. תופעה זו של התעבות וקפיאת האטמוספירה והתאדותה עם התחממות פני השטח מוגדרת כנוכחות אטמוספרית מחזורית.

נוכחות חלקית מתרחשת כאשר חלק מהאטמוספירה קופא ועם ההתחממות חוזר לתוך האטמוספירה, כפי שראינו על טריטון. זה מה שמתרחש גם על המאדים כאשר בעונות הקיץ, בין שמדובר בקוטב הצפוני או בקוטב הדרומי, קרח ה-CO2 מתאדה, צפיפות האטמוספירה עולה ובעקבות זאת הלחץ האטמוספירי עולה. מכיוון שמדובר באטמוספירות דלילות, הרי שכל שינוי הופך למשמעותי. אם ניקח למשל את המאדים, התאדות שתביא לעלית הלחץ האטמוספירי מ7- מיליבר ל10- מיליבר, משמעותה עלייה של 42.8% ולכך השפעה חזקה על הרוחות.

ג. גופים גזיים

גופים אלה כוללים את ארבעת כוכבי הלכת הגדולים במערכת השמש צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון. מבחינת סדרי גודל אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות: קבוצה אחת כוללת את צדק ושבתאי. קבוצה שניה כוללת את אורנוס ונפטון. קוטרו של צדק הוא 140,000 ק"מ והמהירות הצירית שלו היא 45,153 קמ"ש ושבתאי קוטרו 120,000 ק"מ והמהירות הצירית שלו היא 35,347 קמ"ש. המהירות הצירית של צדק גדולה מזו של שבתאי ב27%-. קוטרו של אורנוס 52,400 ק"מ והמהירות הצירית שלו 9384 קמ"ש ונפטון קוטרו 49,528 ק"מ והמהירות הצירית שלו היא 9,653 קמ"ש. המהירות הצירית של נפטון גדולה מזו של אורנוס רק ב2%-. אלה מהירויות כמעט שוות.

1. צדק

ממדידות שנעשו לגבי צדק, התברר כי בתחום של 0.5-21 בר מהירות הרוחות נעה בין 256-352 קמ"ש. בלחץ של 22 בר בפסגת העננים מהירות הרוחות עולה מ360- קמ"ש ל540- קמ"ש ובלחץ של 24 בר מהירות הרוחות עולה ומגיעה ל684-720- קמ"ש. בסמוך לקו המשווה הרוחות נעות לכיוון מזרח ומקו המשווה ובקטבים הן נעות לכיוון מערב4. מבחינת טמפרטורות, בתחום של 5-10 מיליבר נמדדה טמפרטורה של –113oc וביונוספירה נמדדה טמפרטורה של 827oc5.

2. שבתאי

בלחצים שמתחת ל1- מיליבר הטמפרטורה היא בין –133oc – 123oc. בסטרטוספירה בתחום שבין 1-60 מיליבר, הטמפרטורה יורדת ל-191oc-. בטרופוספירה עם עליית הטמפרטורה באה גם עלייה בלחצים האטמוספריים בתחום של 1 בר הטמפרטורה היא –138oc. הטמפרטורה הקריטית בה מימן יכול להתקיים הן כגז והן כנוזל, היא בנקודת המפגש של 13 בר ו-240oc-. מאחר שהטמפרטורות באטמוספירה של שבתאי גבוהות מ-191oc-, המימן מתנהל כנוזל סופר קריטי שעה שהוא נדחס בין שהוא קולט או פולט חום. לכן אין שום מעבר מובחן בין שכבות האטמוספירה הגבוהות בהן המימן מתנהג כגז והשכבות הנמוכות יותר בהן הוא מתנהג כנוזל6. הטרופוספירה של שבתאי אינה מסתיימת בנקודת מגע עם קרקע מוצקה, אלא נמשכת לאורך עשרות אלפי קילומטרים מתחת לתחום העננים הנמוכים ומגיעה לטמפרטורות של אלפי מעלות ולחצים של מיליון בר.

בניגוד לצדק, תנועות הרוחות היא לכיוון מערב. בעומק של 0.1 בר סמוך לקו המשווה בתחום שבין 20oS-20oN נמדדה טמפרטורה של 1800 קמ"ש, פי 4 יותר מאשר בצדק. מהירות גבוהה אחרת שנמדדה היא 1600 קמ"ש. הרוחות הרצועתיות הן סימטריות מבחינת קווי הרוחב שלהן, הן בחצי הכדור הצפוני והן בחצי הכדור הדרומי. רוחות מזרחיות נצפו בקווי הרוחב 40oN ו40oS- ומהירותן 360 קמ"ש. נראה שהרוחות פועלות גם בעומק של 2000 ק"מ7.

3. אורנוס

הטמפרטורה הממוצעת המוקרנת מאורנוס היא –214oc. קרינת חום זו שווה לטמפרטורת הגזים של אטמוספירה ב400- מיליבר8. הטמפרטורה יורדת עם העלייה בגובה עד לנקודה של 70 מיליבר, שבה היא מגיעה ל-221oc-. מכאן, הטמפרטורה עולה ובפסגת העננים לחצים בתחום של 10-12 בר היא מגיעה ל477oc-. הובחנו שתי רצועות רוחביות באטמוספירה, מנוגדות מבחינת טמפרטורות רצועה אחת היא בתחום שבין 60-200 מיליבר ורצועה שניה בתחום שבין 500-1000 בר. בשני תחומים אלו הניגוד החומני שבין הקטבים הוא פחות מ1oc-, למרות שהקוטב הדרומי היה מכוון כלפי השמש שעה שוויג'ר 2 חלפה ליד הכוכב. בתחום הלחצים של 200-300 מיליבר, הקוטב הצפוני היה חם יותר ב2o-3o- מאשר הקוטב הדרומי. בקווי הרוחב הגבוהים תנועת הרוחות היא עם כיוון תנועתו הצירית של הכוכב. בקו רוחב 55oS, מהירות הרוח היא 720 ק"מ והיא נעה עם כיוון תנועתו הצירית. בקו המשווה, מהירותן היא 396 קמ"ש ונגד כיוון התנועה הצירית.

4. נפטון

בלחץ של 100 מיליבר מעל לעננים הטמפרטורה היא –223oc ומכאן היא מתחילה לעלות בהדרגתיות. בלחץ 1 בר הטמפרטורה היא –198oc וביונוספירה הטמפרטורה היא 687oc. בסטרטוספירה בקו המשווה ובקטבים הטמפרטורה היא –215oc. בקווי הרוחב בתחומי הביניים הטמפרטורה היא –220oc. נפטון סופג פחות ממחצית אור השמש המגיע לאורנוס, אך למרות זו הטמפרטורה הממוצעת שווה בשני כוכבי הלכת. הן אורנוס והן נפטון מחזירים בחזרה יחס זהה של חום השמש המגיע אליהם אך למרות זאת נפטון פולט פי 2 יותר אנרגית שמש אליו בהשוואה לאורנוס.

כמו בשאר כוכבי הלכת הגזיים הרוחות נושבות לאורך קווי הרוחב. מהירותן משתנה מ360- קמ"ש עם כיוון תנועתו הצירית הכוכבית סמוך לקו הרוחב 70oS עד למהירות של 2520 קמ"ש נגד כיוון תנועתו הצירית של הכוכב בקו רוחב 20oS.

בתוך תחום מהירויות אלה נמדדו מאז תצפיותיה של וויג'ר 2 מהירויות שונות. בחצי הכדור הצפוני נמדדו מהירויות שבין 360-720 קמ"ש על ידי חללית זו. כן מדדה חללית זו רוח במהירות של 1440 קמ"ש בכיוון מזרח. תצפיות שנעשו על ידי הטלסקופ האבל הבחינו ברוח במהירות של 1360 קמ"ש דרומית לקו המשווה ובמדידה אחרת נמדדו באיזור זה מהירויות של 1410 קמ"ש, ו1280- קמ"ש.

ד. דיון

שני גורמי יסוד שלהם משמעות רבה במשטר הרוחות הגלובלי הם כוח קוריוליס ותא האדלי (Headly Cell). כוח קוריוליס הוא כוח הנובע מסיבוב כדור הארץ סביב צירו וגורם לכך שהרוחות בחצי הכדור הצפוני מוסטות מזרחה עם כיוון תנועתו הצירית של כדור הארץ והרוחות בחצי הכדור הדרומי מוסטות מערבה – נגד כיוון תנועתו הצירית של כדור הארץ. אין הרוחות נעות בצורה ישירה מאיזורי הלחץ הגבוה לאיזורי הלחץ הנמוך. מתרחש כאן תהליך ההופך את מערכת הרוחות למורכבת יותר. הרוחות המתקרבות לאיזורי הלחץ הנמוך מוטות מסביב לאיזורים אלה ומתפתחות בעקבות זאת מערכות אוויר הן בלחץ גבוה והן בלחץ נמוך והרוחות בהן נעות מסביב למרכז – תנועות אוויר מערבולתיות. לתנועות אופקיות של האוויר נודעת חשיבות רבה מסביב למערכות ציקלוניות (לחץ נמוך) ומערכות אנטיציקלוניות (לחץ גבוה). צירוף התנועות האנכיות והאופקיות הוא שיוצר מתכונת רוחות שכיחה. "לאורך קו המשווה משתרע איזור המכונה איזור השקט המשווני. האוויר העולה מן האיזור הזה מחומם על ידי השמש ונע לעבר הקטבים. בהגיעו לקווי הרוחב 300 צפון ו300- דרום, שוקע אוויר זה ויוצר חגורות לחץ תת טרופיות. מחגורות אלה יוצאות הרוחות (הפסטים) הנושבות בחזרה אל עבר קו המשווה והרוחות המערביות, הנושבות אל עבר קווי הרוחב הבינוניים"9.

כוח קוריוליס מבוטא בנוסחה:

C = 2OMEGA sinPhiVro

כאשר C – הוא גודל הכוח ליחידת נפח אוויר.

OMEGA – תדירות סיבוב כדור הארץ סביב צירו.

PHI – צפיפות האוויר.

ro צפיפות האוויר.

V – מהירות הרוח.

תא האדלי הוא תא של הובלת חום (דומה לזרמי קונבקציה) הנוצר בשל הפרשי טמפרטורה בין קו המשווה לאיזורים המרוחקים ממנו על כדור הארץ, הוא פועל מקו המשווה עד לקווי הרוחב 300 צפון ו300- דרום. בקווי רוחב גבוהים יותר תא האדלי מפסיק להיות אפקטיבי בשל כוח קוריוליס המביא להסטה חזקה של הרוחות, ככל שעולים בקווי הרוחב. טווח השפעתו של תא האדלי מבוטא בנוסחה10:

phi = 57 square (5/3 R)

כאשר phi הוא זווית קו הרוחב שעד אליה מגיע תא האדלי R הוא ביטוי לנוסחה:

R = gDELTA(H)/(OMEGA

כאשר g תאוצת הכובד בכוכב הלכת.

H – גובה הטרופופאוזה.

(DELTA(H – הפרש הטמפרטורה במעלות קלווין בין הקטבים למשווה מחולק בזו של קו המשווה.

OMEGA – תדירות הסיבוב של כוכב הלכת סביב צירו.

a – רדיוס כוכב הלכת.

1. נוגה

ממה שיודעים היום על כוכב הלכת נוגה, נראה שיש לו שני תחומים אטמוספריים מוגדרים והם האטמוספירה התחתונה והאטמוספירה העליונה. האטמוספירה התחתונה היא צפופה מאוד ולכן מהירות הרוחות היא איטית ביותר. מכיוון שפועל כאן אפקט החממה, הרי שהטמפרטורה הגבוהה אופיינית לכל פני השטח. תורמת לכך גם העובדה שהמהירות הצירית של נוגה היא נמוכה מאוד. יממה השווה ל243- יום ארציים משמעותה היא שהיום נמשך 121.5 יום במונחים ארציים וכך גם הלילה. העברת חום מהאיזור המואר לאיזור החשוך היא איטית ביותר. יכול להיות שבשל אפקט החממה המושג "איזורים קרים" על פני הקרקע אינו רלבנטי כאן. הצבת ערך המהירות הצירית בנוסחת קוריוליס, תבטא ערך נמוך של כוח זה. אותו הדבר אמור גם לגבי הערך של R בנוסחה של תא האדלי. במצב בו קיים אפקט חממה תמידי, הרי שבאם  הוא אפס, הרי שגם R = 0 ולמעשה זה יהיה תקף לגבי כוכב הלכת כולו ללא תלות בקו הרוחב. תא האדלי למעשה לא רלבנטי.

בתחום האטמוספירה העליונה קיימים הפרשי טמפרטורה גבוהים בין איזור היום לבין איזור הלילה. בהתחשב בכך שעם העלייה בגובה צפיפות האטמוספירה יורדת, קיימת אפשרות להתפתחותן של מהירויות רוח גבוהות. ואמנם תצפיות מחלליות הראו שהרוחות מגיעות עד ל360- קמ"ש, הרבה מעבר למהירותו הצירית של כוכב הלכת. אבל כאן מתעוררת בעיה. מכיוון שהיממה היא ארוכה מאוד, העברת החום לאיזור הקר אמורה להיות איטית מאוד בשל מהירותו הצירית הנמוכה של הכוכב. מה אם כן מבצע את העברת החום? מדובר בפער חומני של 175o. מצב דומה קיים בתחום האנכי שבין 100 ק"מ מעל פני הקרקע ל60- ק"מ מעל פני הקרקע. למרות שבתחום זה הטמפרטורות הן מתחת לאפס, עדיין קיים פער חומני גדול של 900. לא פער גדול כמו באטמוספירה העליונה, אך מספיק כדי להביא להתפתחותן של רוחות. בנוסף לכך העננים הגבוהים מקיפים את הכוכב במהירות של 400 קמ"ש, מה שאומר שאפשר על סמך מידע תצפיתי ראשוני להבחין בשני סוגי תנועה, תנועת האטמוספירה ותנועת העננים. מה אמור להאיץ תהליכים שעל פי נתוני היסוד אמורים היו להיות איטיים או קרוב לסטטיים (קרוב לוודאי שמהירויות אלה אמורות גם להשפיע על הרוח הקרקעית). באותו מרחב שבין שכבת העננים במתכונת של שינויי עוצמות אקראיים.

הסבר אפשרי אם כי קשה לבדיקה ולאישוש הוא מקורות גיאותרמליים הפורצים החוצה דרך סדקים שונים בקרומו של הנוגה ומעלים חום באופן קבוע ובעוצמות שונות לגבהים אלה. ההבדלים החומניים שבין מקורות נביעה אלה, הם שמחממים את שכבות האטמוספירה העליונות ויוצרים הבדלים חומניים מקומיים. דינמיקה ממין זה גורמת לשינויים בצפיפות האטמוספירה ובעקבות זאת מתפתחות באופן בלתי נמנע רוחות לרבות תנועתם המהירה של העננים. עדות מסייעת למודל המוצג כאן היא ההתפרצויות הגעשיות שנצפו על ידי חלליות הוויג'ר והגליליאו על יו ירחו של צדק, המגיעות לגבהים שבין 70-280 ק"מ. בהתחשב בכך שלנוגה כוח המשיכה גדול יותר מזה של יו ונוכחות אטמוספרית מסיבית, תוצרי הפעילות הגיאותרמליים כאן יגיעו לגבהים נמוכים יותר.

2. מאדים

אם על הנוגה ההסבר אפשרי להיווצרות רוחות קשור כנראה בעיקרו לפעילות געשית, הרי שעל המאדים ניתן למצוא אפיונים דומים לאלה של כדור הארץ. זווית הנטיה של המאדים דומה לזאת של כדור הארץ, 23.50 נתון שיש לו השפעה ישירה על היווצרותן של עונות שנה, מה עוד שהמהירות הצירית של המאדים מגיעה למאות קילומטרים לשעה (הגם שהיא נמוכה מזו של כדור הארץ). הפרש הזמן הקצר בין האיזור המואר לאיזור החשוך, כמו על כדור הארץ, מביא להעברה מהירה של חום מהאיזורים החמים לאיזורים הקרים. הצבת ערך המהירות הצירית של המאדים () במשוואת קוריוליס, תעיד על ערך C גבוה, כך גם כאשר נציב את ערכי  ו-  לחישוב של R. עם זאת יש להביא בחשבון שערך R עבור המאדים יהיה קטן מזה של כדור הארץ מכיוון שהמאדים קטן יותר מכדור הארץ וכוח המשיכה שלו קטן יותר.

כיפת הקרח בקוטב הדרומי של המאדים היא בעיקרה CO2 וכאשר מגיע לכאן הקיץ, חלק גדול ממנה עובר בתהליך סובלימטיבי לפאזה גזית (בשל הלחץ האטמוספרי הנמוך לא יכול להתקיים על המאדים CO2 נוזלי והוא הופך מיידית לגז עם התחממות פני השטח), מה שמעלה את צפיפות האטמוספירה. בשתי כיפות הקרח של המאדים יש קרח של CO2, אלא שההבדל ביניהם הוא כמותי. בקוטב הצפוני קרח ה-CO2 אינו יותר מאשר שכבה דקה המכסה את קרח המים ובקוטב הדרומי רובה של כיפת הקרח הוא CO2. עם כניסת הקיץ לקוטב הצפוני שכבת קרח ה- CO2 מתאדה והלחץ האטמוספירי עולה מכיוון שהאטמוספירה סופגת כמות גדולה יותר של CO2. אותו הדבר קורה גם בקוטב הדרומי, אלא שכאן מדובר ברובה של כיפת הקרח ולכן הלחץ האטמוספרי יעלה בצורה משמעותית יותר מאשר בצפון. התוצאה הבלתי נמנעת היא שבקיץ הדרומי, במחצית הדרומית האטמוספירה צפופה יותר מאשר במחצית הכדור הצפוני כאשר בה שורר הקיץ. התפזרות ה-CO2 עם ההתחממות העונתית איננה אחידה על פני המאדים כולו. ה-CO2 מהקוטב הצפוני ינדוד למרחקים קצרים יותר לכיוון דרום מאשר ה-CO2 מהקוטב הדרומי שינדוד צפונה. ל-CO2 הדרומי יש סיכוי גדול יותר להגיע לקווי רוחב צפוניים לקו המשווה מאשר לCO2- הצפוני להגיע לקווי רוחב דרומיים לקו המשווה. מכיוון שמדובר באטמוספירה דלילה, הרי שכל שינוי בלחץ האטמוספרי יכול להיות משמעותי. כדוגמה נתייחס לוויקינג 1. חללית זו נחתה ב19.5oN 34oW-, כאשר כיפת הקרח הדרומית היתה במלוא פרישתה הגיאוגרפית (בחורף), באתר הנחיתה נמדד לחץ אטמוספירי של 6.9 מיליבר וכאשר כיפת קרח זו היתה בפרישה גיאוגרפית מינימלית (בקיץ), הלחץ האטמוספרי היה 9 מיליבר11, עלייה בשיעור של 30%.

מדינמיקה זו מתבקשת המסקנה שתוך התחשבות במבנה הטופוגרפי של פני השטח, תהיה תנועה אנכית לקו המשווה צפונה ודרומה ומקבילה לקווי הרוחב של קווי הממשק בין הרמות הברומטריות לשקעים הברומטריים כפונקציה של חילופי העונות על המאדים. באיזורי הממשק תתפתחנה רוחות חזקות במיוחד. דוגמה להבדלים אלה ראינו באתר הנחיתה של וויקינג 1.

הסעת האוויר החם יותר בכיוונים צפון ודרום היא פונקציה של נסיגת כיפות הקרח לעבר הקטבים. ככל שהקיץ מעמיק יותר בכל המיספרה בין שהיא צפונית או דרומית, הרי שיותר ויותר שטחים נחשפים. כיוון החשיפה הוא אנכי לקווי הרוחב, כלומר ההתחממות על פני השטח נעה צפונה או דרומה בהתאם. התוצאה היא שקו הסעת האוויר החם של תא האדלי לעבר הקטבים מתארך יותר ויותר עד שהוא מגיע לאיזורים הקרים. הסעת החום בחצי הכדור הצפוני תהיה קלה יותר מאשר בחצי הכדור הדרומי מכיוון שהצפוני הוא מישורי יותר מהדרומי. למבנה הטופוגרפי השפעה חזקה מאוד על כיוון הרוחות וגם על עוצמתם. על המאדים לטופוגרפיה השפעה חזקה יותר מאלה של כדור הארץ מכיוון שיחסית לגודלו של המאדים, פני התבליט שלו גבוהים יותר מאשר על כדור הארץ ובמקרים מסוימים גבוהים יותר באופן מוחלט. די אם נזכיר את תבליט תרשיש שגובהו בצד המערבי 10 ק"מ ובקצה המזרחי הוא מתנשא לגובה 4 ק"מ ועל הפסגה נמצאים שלושה הרי געש המתנשאים לגבהים של 15-17 ק"מ מפני השטח של התבליט. מערבה להם נמצא הר געש שמתנשא לגובה של 27 ק"מ (ניקס אולימפיה). תבליטים כה מסיביים וכה גדולים יכולים להשפיע על עוצמתן של רוחות ועל כיוון תנועתן.

התבליט על פני המאדים הוא מגוון ביותר ויש על כן לצפות שכמו על כדור הארץ קיימים גם על פניו אפיוני רוחות מקומיים. אם ניקח לדוגמה את תבליט תרשיש נראה שההשתפלות מזרחה היא מתונה. ברור שהיתה כאן פעילות טקטונית חזקה בצד המערבי שהביאה להרמת פני השטח, תהליך זה אילץ את הרוחות במהלך השנים לטפס מעלה יותר ויותר כדי שתוכלנה לנוע בחופשיות. בפרט מדובר בהסעת חום לקוטב הדרומי מכיוון קו המשווה. עם סיומה של בניית התבליט התרחשה בפסגת התבליט סדרה של רעידות אדמה חזקות, שהביאה לסדיקת הפסגה ויצירת קניון, הוא הValles Marineris- המשתרע לאורך 4000 ק"מ, רוחבו 400 ק"מ ועומקו 4 ק"מ. כמה זמן תהליך זה נמשך קשה לדעת. נראה שמדובר בתהליך הדרגתי שנמשך כנראה מיליוני שנים. מכל מקום קניון זה התמלא באוויר. הלחץ האטמוספרי ברצפת הקניון גבוה מאשר בפסגתו, ובה במידה הלחץ האטמוספירי בקצה המערבי הגבוה נמוך מזה המקביל לו בצד המזרחי. אלה תרמו את חלקם להתפתחותן של רוחות מקומיות ועדויות לפעילות זו אפשר יהיה לראות בצילומי רצפת הקניון המזרחי, כאשר אפשר יהיה להבחין באבק ובדרדרת סלעים שהוסעו על ידי רוחות מלמעלה למטה. תופעות דומות אפשר יהיה לראות בקניונים אחרים.

תופעה אחרת שנצפתה על המאדים היא המצאות דיונות בתוך מכתשים בסדרי גודל שונים כמו מכתש פרוקטור שקוטרו 160 ק"מ, מכתש בקוטר 33.5 ק"מ ב- Arabia Terra 4.2oN 5.3OW12 ומכתש בקוטר קילומטרים ספורים ב – Isidio Planutia13. כאן מדובר במבנים סגורים ועגולים. מכיוון שמדובר בשקעים, הרי שהלחץ האטמוספרי ברצפת המכתשים גבוה יותר מאשר בשפתם העליונה. בין שני מכתשים בעלי אותו סדר גודל, הרי זה העמוק יותר הלחץ האטמוספרי ברצפתו יהיה גדול יותר. המבנה המעגלי יכול לתרום להתפתחותן של תנועות אוויר מערבולתיות בתוך המכתש וקרוב לוודאי שלרוחות כאן אפיונים ייחודיים להן, השונים מאלה הפועלות במרחבים מישוריים ופתוחים. במכתשים גדולים שקוטרם מאות קילומטרים ויותר אפיון הרוחות יכול להיות דומה לזה הקיים במישורים פתוחים. מכל מקום, דינמיקת רוחות תוך מכתשית תדרוש התייחסות מחקרית ייחודית ולו רק מהסיבה שלראשונה נמצאו בתוך תצורות סגורות דיונות. מכתש שבו תופעות אקלימיות וקרוב לוודאי גם אפיונים ייחודיים לרוחות השונים מאלה של מכתשים אחרים הוא מכתש Hellas שקוטרו 2400 ק"מ ועומקו 7 ק"מ וזאת מהסיבה שמדובר במכתש בעל מימדים גלובליים. קרוב לוודאי שגם על כדור הארץ במכתש כזה היו נוצרות תופעות אקלימיות ייחודיות. סביר להניח שמתרחשות כאן מערבולות אוויר חזקות מאוד.

3. טיטן

במדידת הטמפרטורות שנעשו לגבי טיטן, נצפו הפרשים של 50. באם הפרשים אלה הם בין מקומות גיאוגרפיים שונים יש בכך כדי לאשש את האפשרות שקיימות עליו רוחות. מה שיכול לתמוך באפשרות זו הוא העננים שקיימים על פניו. אין למעשה שום אינדיקציות על מהירות הרוחות. העדות היחידה שיכולה לתת איזו שהיא תובנה ולו מינימלית בקשר לכך היא מהירותו הצירית על טיטן. אם נשווה מהירות זו לזו של כוכב הלכת נוגה, הרי שהמהירות הצירית הגבוהה יותר יכולה להעיד על כך שכוחות קוריוליס שלו הרבה יותר אפקטיביים. בהתחשב בכך שמשך היממה הוא 16 יום ארציים, העברת חום מחצי הכדור המואר על ידי השמש לחצי הכדור החשוך אמורה להיות איטית יותר מזו של כדור הארץ, אך גבוהה מזו של הנוגה. מכיוון שכמות החום שהוא מקבל מהשמש קטנה פי 90 מזו המגיעה לכדור הארץ, מתבקשת השאלה עד כמה חום זה אפקטיבי דיו כדי לחמם את חצי הכדור המואר על ידי השמש. אור היום על טיטן יהיה דומה לאור דמדומים מה עוד שיש להביא בחשבון את עמעומו על ידי האובך התמידי המכסה את השכבה ואולי יש על פניו תופעה דומה לאפקט החממה הקיים על פני הנוגה אך בעוצמה פחותה יותר. במידה וקיימות עליו רוחות כפי שאכן התצפיות האסטרונמיות מרמזות על כך, יהיה צורך לחפש את ההסבר לכך במקורות געשיים המחממים את פני השטח. ספק על כן אם לתא האדלי יש משמעות לגבי טיטן. בחלק מההיפותזות השונות המתייחסות לפני השטח של טיטן מועלית האפשרות שקיים עליו ים או אוקיינוס של מתאן. במקרה כזה יש לבחון את אפיוניהן של רוחות הנעות מהאוקיינוס ליבשת ולהיפך על בסיס מה שמוכר על כדור הארץ, תוך התאמתן לנתונים המקומיים. דבר ראשון שיש להביא בחשבון הוא צפיפות האטמוספירה. זאת של טיטן גדולה מזו של כדור הארץ פי 5 מה שיכול להביא לתנועה איטית של הרוחות. דבר שני הוא צמיגות המתאן. אם צמיגותו של מתאן גבוהה יותר מזו של מים, זרימת הנוזל תהיה איטית בהשוואה למים, די דומה לתנועה של נוזל סמיך. דבר שלישי הוא כוחות גיאות ושפל. על פני כדור הארץ השמש והירח הם שמשפיעים על גיאות ושפל בימים ובאוקיינוסים. על טיטן השפעת השמש כגורם יוצר גיאות ושפל היא אפסית וזאת בשל מרחקה העצום ממנו. הגופים האסטרונומיים הרלבנטיים לגבי טיטן הם שבתאי והירחים ראה ויפטוס. ראה פנימי לו מבחינת קרבתו לשבתאי ומרחקו ממנו במצב רזוננס הוא 524,821 ק"מ ויפטוס חיצוני לו כאשר במצב רזוננס נמצא במרחק 3,559,000 ק"מ ממנו. השפעתו של יפטוס על כוחות הגיאות והשפל היא חלשה מזו של ראה מכיוון שהוא מרוחק יותר. הגיאות והשפל בצד הפונה לשבתאי תהיה מקסימלית כאשר ראה ושבתאי יהיו בקו אחד מכיוון שאז פועלים עליו כוחות המשיכה של שני גופים אלה. מהירות היבנותם של גלי הגיאות והשפל תלויה בכיוונה ובעוצמתה של הרוח. אם בזמן גיאות הרוח באה מכיוון היבשת, גלי הגיאות ייבנו מהר יותר מאשר במצב בו הרוח באה מכיוון הים. אותו הדבר אמור לגבי השפל. אם בזמן שפל הרוח באה מכיוון הים, השפל יהיה מהיר ואם בזמן השפל הרוח באה מן היבשה השפל יהיה איטי.

ביחס לגיאות ולשפל יש להביא גורם נוסף בחשבון והוא שטיטן מראה תמיד צד אחד כלפי שבתאי. לכן אם נמצאים אוקיינוסים של מתאן הן בצד הפונה כלפי שבתאי והן בצידו השני, הרי שבכל מקרה גלי הגיאות והשפל בצד הפונה לשבתאי יהיו גבוהים יותר.

4. טריטון ופלוטון

טריטון ופלוטון הם כוכבים בעלי סדר גודל דומה, קוטרו של טריטון הוא 2800 ק"מ ושל פלוטון 2200 ק"מ. גם הלחץ האטמוספירי שלהם דומה. מדובר בצפיפות של מיקרוברים. וויג'ר 2 מצאה על טריטון עדויות לקיומם של עננים ושל גייזרים, מה שיכול לתמוך בנוכחות אפשרית של הפרשי טמפרטורות ורוחות. יש בכך כדי להעיד על קיום אפשרי של אלה גם על פלוטון. באשר למהירות הצירית, גם כאן קיים דמיון בין שני הגופים וזה עשוי לרמוז על סדר הגודל של מהירויותיהן מבחינת כוח הקוריוליס. ההשפעה על טריטון ועל פלוטון תהיה אולי דומה לזה של טיטן, אך יש להביא בחשבון שהאטמוספירה של זה האחרון היא הרבה יותר מסיבית. ספק אם תא האדלי רלבנטי כאן בשל מרחקיהם הגדולים של גופים אלה מהשמש. נתונים אחרים כן ידועים, אך נסיונות ההערכה יהיו לוקים בחסר. מכשירי התצפית הקיימים אינם בעלי רגישות כה גבוהה שיאפשרו מדידת רוחות על פני כוכבים אלה ומדידת טמפרטורות בקטבים וקווי המשווה שלהם.

גם על טריטון וגם על פלוטון קיימת הצטמקות מחזורית של האטמוספירה כתוצאה מהתקררות. בעונת החורף האטמוספירות הדלילות מתעבות והופכות לקרח קרקעי ושני הגופים כמעט חסרי נוכחות אטמוספרית ובקיץ הן נבנות מחדש. באם האטמוספירה נעלמת לחלוטין בחורף, הרי שנוכחות רוחות אפשרית רק בקיץ. אם קיימת אטמוספירה שארית בחורף, בבוא הקיץ הלחץ האטמוספירי עולה ואז מתרחשים תהליכים דומים למה שקורה על המאדים עם התאדות קרח ה-CO2.

5. כוכבי הלכת הגזיים

המרכיבים הדומיננטיים באטמוספירות של כוכבי הלכת הגזיים הם מימן והליום. גזים אלה משתרעים לעומקים של עשרות אלפי קילומטרים עד שהם מגיעים לגרעין הכוכבים. כפי שציינו עם ההעמקה באטמספירות אלה, הן נעשות צפופות יותר ויותר ומגיעים וללחצים בסדרי גודל של עשרות אלפי אטמוספירות. בשל הלחצים הגבוהים, הגז מתחיל לקבל אפיונים של נוזל, מעין אטמוספירה נוזלית. ממדידות טלסקופיות וממדידות שנעשו בסמיכות למקום באמצעות חלליות, התברר שנושבות בהן רוחות חזקות מאוד, בחלקן בסדרי גודל שלא מוכרים בכוכבי הלכת הארציים. האנלוגיה היחידה שאפשר לעשות וגם זאת בצורה חלקית היא, עם זרמים באוקיינוסים של כדור הארץ. זרמי האוקיינוסים פועלים בגוף המים העילי במקום המגע עם האטמוספירה ובגוף המים התחתי, לכל עומקם של האוקיינוסים. זרמים אלה מושפעים ממהירות הרוח, מחום המים ומצפיפות המים שהיא לכשעצמה תלויה בטמפרטורה ובמליחות. המליחות עולה ויורדת כתלות באספקה של מים לא מלוחים המגיעים מנהרות, מהפשרת קרח וגשמים. ככל שאחוז המים הלא מלוחים עולה, אחוז המליחות יורד ולהיפך. מבחינת הטמפרטורה בקרקעית האוקיינוסים בכל העולם, החום הוא אחיד ונע בין 2oc-5oc14. תנאים אלה לא קיימים בכוכבי הלכת הגזיים. מאחר שגופים אלה פולטים יותר אנרגיה ממה שהם מקבלים מהשמש ובהתחשב בכך שקבוע השמש נמוך ביותר, יש צורך להתבסס על רציונלים אחרים כדי להסביר את קיומן של הרוחות בהן ואת עוצמתן.

למרות שפע התמונות שהגיעו לכדור הארץ מחלליות הוויג'ר, הגליליאו והקסיני שחלפה לאחרונה ליד צדק, סך הנתונים הכמותיים באשר לטמפרטורות באטמוספירות אלה הוא מצומצם מאוד. קשה להגיע למסקנות פרטיקולריות ביחס לדפוסי התנהגות של התפלגות הטמפרטורות ביחס לכל אחד מכוכבי לכת אלה. מה שכן אפשר לומר בבטחה שיש עליהם מפלי טמפרטורות בחתכים אנכיים של האטמוספירה ומכיוון שנצפו רוחות אופקיות במקביל לקווי הרוחב, ניתן להסיק מכך שמפלי טמפרטורות מתרחשים גם בחתכים אלה. אחת התצפיות המעניינות ואולי מן החשובות היא שבצדק נמדדו רוחות שנעות במהירות שבין 684-770 קמ"ש באותו מרחב בו קיים באטמוספירה לחץ של 24 בר. ההנחה המקובלת היא שבאיזורי לחצים גבוהים מהירות הרוחות איטית מאחר וצפיפות אטמוספירה גבוהה מאיטה את מהירותן. זה מה שאכן נצפה בקרקעיתו של כוכב הלכת נוגה. קרוב לוודאי שממצאים דומים לאלה של צדק ימצאו גם בכוכבי הלכת הגזיים האחרים במחקרים לעתיד לבוא. הראשון משאר כוכבי לכת אלה שלגביו תוכל להיבדק השערה זו הוא שבתאי, כאשר חללית הקסיני תגיע אליו ב2004-. מאחר שהשפעת השמש על התחממותן של אטמוספירות אלה היא חלשה, עד כדי זניחה, המסקנה הבלבדית המתבקשת היא שהמקור היחידי המשפיע על התפתחותם של המפלים החומניים חייב לבוא מתוך כוכבי הלכת, עמוק בתוך האטמוספירות שלהם. הבדלי העוצמה מעידים גם על הפרשים חומניים שונים באטמוספירות וכי אין הפרשים אלה שווים בכל נקודה ונקודה, מה שמעיד על עוצמות משתנות של החום הבא מתוך האטמוספירות. המקור הוא לכן דינמי. יהיו מקומות בהם הוא יהיה חם יותר ויהיו מקומות בהם הוא יהיה חם פחות. מכל מקום, התפזרות החום היא הן אופקית והן אנכית. השימוש בתאי האדלי להבנת הדינמיקה של הרוחות גם כאן אינה רלבנטית. יכולתן של רוחות לנוע במהירויות גבוהות בלחצים של 24 אטמוספירות בצדק ומהירויות של 1600 קמ"ש בשבתאי ו2520- קמ"ש בנפטון מעידה כי מדובר במקורות חום רבי עוצמה. יכול להיות שמהירויות כה גבוהות תמצאנה בעתיד גם בצדק וגם באורנוס. בהתחשב בגודלם של כוכבי לכת ובמהירותם הצירית הגבוהה, גם כוחות קוריוליס שלהם יהיו גדולים מאוד. כוח קוריוליס הגדול ביותר נמצא בצדק ובשבתאי.

באם ההנחה שרוחות על שבתאי פועלות לפחות עד לעומק של 2000 ק"מ קיימת אפשרות שעומקי פעולה אלה קיימים גם על שאר כוכבי הלכת הגזיים. בהתחשב בעובדה שנמצאו עדויות לרוחות מהירות בסביבה של 24 בר בצדק, הרי שזה המצב קרוב לוודאי גם בשבתאי, אורנוס ונפטון. סביר על כן להניח שלחצים של עשרות אטמוספירות ימצאו בעומקים אלה. האם הרוחות פועלות בעומקים גדולים בהם הלחץ האטמוספרי מגיע למאות ואלפי אטמוספירות? קשה להאמין. מה שברור הוא שנדרשים כוחות יוצרי חום חזקים מאוד כדי להתגבר גם על סדרי גודל גבוהים מ24- בר כפי שזה נצפה בצדק. כיפות קרח כמו על כדור הארץ והמאדים לא מתקיימים וזרימת חום מקווי המשווה לקטבים ובחזרה איננה רלבנטית. הדינמיקה של הרוחות מקבלת אפיונים שאינם נהירים עדיין.

באם מקורות החום, הם בגרעיני הכוכבים קרוב לוודאי שהתוצרים שלהם, הרוחות, צריכות לעבור מרחקים אנכיים של עשרות אלפי קילומטרים עד שהם יורגשו בפסגות האטמוספייות. בשל המרחק הרב שעל הרוחות לעבור, מהירותן מואטת, בניגוד למה שנמדד. מכאן מתבקשת המסקנה שמקורות חום אלה צריכים להיות באיזה שהוא מקום באמצע האטמוספירות.

ה. סיכום

מתוך שורת ההיקשים שנעשתה בהסתמך על המידע הראשוני ששודר ארצה, בולטת לעין העובדה שמדובר בעולמות שונים ואולי גם מוזרים מאוד מנקודת מבטו של הצופה האנושי. בתופעות האקלימיות שקיימות על כוכבי הלכת ימצאו יסודות משותפים לאלה המוכרים לדרי כדור הארץ, אך בה בעת קיימות שם תופעות ייחודיות הנובעות מאופיים השונה של גופים אלה. ידרשו שיגורי חלליות נוספים שתקפנה אותם, תנחתנה על פניהם ותרחפנה באטמוספירות שלהם כדי ללמוד דברים חדשים ולהבינם.

מקורות:

1. Lancaster M. – “Triton: a World at the frozen edges. Astronomy now, 9/1996 p. 48.

2. Elliot. J.L. – “The warming wisp of Triton”, Sky and Telescope, 2/1999, p. 46.

3. Http://spacefligthnow.com/new/9005/30 pluto terip/index. html.

4. Kaufman, W. – “Jupiter lord of the planets” – Mercury, no. 6, November – December, 1984.

5. Jet Propulsion Laboratory – Voyager: Jupiter science summary, 4/27/83 DB. P. 4.

6. http://www.spacecom/reference/brit/saturn/climate.html.

7. NASA – Voyager Saturn science summary, 4/27/83DB, p. 2.

8. http://www.spacecom/reference/brit/uranus/climate. html.

9. אברנסון א. דיקסין ד. (עורכים) – כדור הארץ כרך א', 1976, עמ' 68.

10. יואב י., ברוך ז. – מבוא למטאורולוגיה האוניברסיטה הפתוחה יחידות 1-4 1993 עמ. 233-234.

11. Carr M.H. – “The surface of Mars a post Viking view”, Mercury, January – Febuary, 1983 p. 3.

12. http:// mars. jpl. nasa.gov/mgs/msss/camera/images/science – paper f13a/index. html.

13. http://mars.jpl.nasa.gov/mgs/msss/camera/images/3_12_99_isidis 13a/index.html.

14. "מהי הטמפרטורה בתחתית האוקיינוס בקו המשווה?", מדע פופולרי, מס' 13, מאי 1995, עמ. 81.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן