הלנצח נאכל חרב?

האם התנגשויות אלימות חייבות להיות חלק בלתי נפרד מן התרבות האנושית?

כדוריות וחלקי מתכת שהיו בתוך טיל גראד שהתפוצץ בשכונת הדר עליון בחיפה במהלך מלחמת לבנון השניה. צילום: אבי בליזובסקי
כדוריות וחלקי מתכת שהיו בתוך טיל גראד שהתפוצץ בשכונת הדר עליון בחיפה במהלך מלחמת לבנון השניה. צילום: אבי בליזובסקי

מאת ג'ון הורגן

ממצאים מדעיים מוכיחים שלא משנה כמה נלך אחורה בזמן, תמיד נמצא בהיסטוריה ובפרה-היסטוריה האנושית ראיות לאלימות. אלה החדשות הרעות שהביאו 17 חוקרים מתחום האנתרופולוגיה ומתחומים נוספים, שהשתתפו בכנס בנושא "התפתחות התוקפנות האנושית: לקחים לעימותים של ימינו", שנערך בסוף פברואר 2009 באוניברסיטת יוטה שבסולט לייק סיטי. החדשות הטובות הן שיש הרבה מה לעשות כדי להפחית את העימותים האלימים בעולם כיום. או כפי שניסח זאת פרנס ב' מ' דה-ואל מאוניברסיטת אמורי, שהשתתף בכינוס: אין זה "גורלם" של בני האדם "לאכול חרב לנצח".

דה-ואל, העוסק בחקר פרימטים (קופי אדם), דיווח כי תצפיותיו על מפגשים קטלניים בין קבוצות שימפנזים, בני משפחתנו הגנטיים הקרובים ביותר, אוששו את האמונה הפטליסטית הגורסת כי "המלחמה טבועה בגנים שלנו". אבל דה-ואל אמר גם כי השימפנזים "שוחרים שלום": הם מתפייסים אחרי הקרב בחיבוקים, בנשיקות ביד ובפה, בטיפול זה בזה ובשיתוף במזון. דה-ואל הסביר כי גם בני אדם עושים זאת, ולראיה הציג את תמונתם של ג'ון מקיין וג'ורג' וו' בוש מתחבקים, על אף החיוכים המאולצים עד אימה המעטרים את פניהם, לאחר קרב הבחירות הפנימיות המר שניהלו בשנת 2000.

על פי דה-ואל, הצדדים מתפייסים "כשמתברר להם שייפגעו אם היחסים ביניהם ימשיכו להידרדר." מתצפיותיו עולה כי שימפנזים מקבוצות המתחרות ביניהן על טריטוריה, ולכן נוהגות זו בזו בעוינות קטלנית, כמעט לעולם אינם מתפייסים. אך בבני אדם, "תלות הדדית בין קבוצות או עמים אינה נדירה." כדי לקדם את השלום הוא מציע למדינות לאמץ תלות כלכלית הדדית, בעזרת בריתות כמו זו הקיימת באיחוד האירופי. אף כי האיחוד האירופי "לא גרם לגרמנים ולצרפתים לאהוב זה את זה," כפי שדה-ואל עצמו מודה, הוא הפחית בהרבה את הסיכויים למלחמה באירופה.

ריצ'רד ורנגהם, אנתרופולוג מאוניברסיטת הרווארד, הסכים עם דה-ואל ואמר כי אלימות בפרימטים אינה כפייתית או "אינסטינקטיבית", אלא "מושפעת במידה רבה מן ההקשר שבו הם פועלים". אחד מסימניה המקדימים המובהקים ביותר של אלימות בין שתי קבוצות פרימטים, משער ורנגהם, הוא מצב של כוחות בלתי מאוזנים. שימפנזים מקבוצה אחת יתקפו תמיד פרטים מקבוצה אחרת אם לתוקפים יתרון מספרי עצום ולכן סיכון מזערי למות או להיפצע.

ורנגהם טוען כי על אף שבני אדם נרתעים מסיכונים פחות משסולדים מפניהם השימפנזים, נוהגות כך גם חברות אנושיות, מציידים-לקטים ועד אומות מודרניות כארה"ב. קבוצות יריבות נוהגות בתוקפנות חמורה בהרבה כשהן בטוחות בניצחונן. יצירת איזון כוחות בין מדינות עשויה להפחית את הסיכוי למלחמה.

וכך גם שליטה בגודל האוכלוסייה, על פי האנתרופולוגית פולי ויסנר מאוניברסיטת יוטה. ויסנר היא מומחית לבני שבט אֶנגָה שנהגו לגדל יבולים חקלאיים וחזירים בהרי פפואה גינאה החדשה. הם החלו להילחם זה בזה לפני כ-200 שנה, לאחר שהחלו לגדל בטטות, דבר שהביא לעודפי מזון ולגידול מהיר באוכלוסייה. שיעור התמותה התמתן לאחר שזקני השבט הנהיגו חוקי מלחמה קפדניים יותר, כמו איסור על הריגת נשים או הטלת מומים.

חדירתה של הרפואה המודרנית לשבט האנגה לפני כ-25 שנה הפחיתה את תמותת הילדים, מה שהביא ל"פרץ נעורים" חדש ולעלייה בעימותים השבטיים. שיעור התמותה נסק, לדברי ויסנר, מכיוון שבני אנגה נלחמים עתה בעזרת רובים ומקלעים במקום באלות, בסכינים ובחניתות – כלי הנשק המסורתיים של השבט. יתרה מכך, רוצחים שכירים צעירים המכונים "רמבואים" משכירים את שירותיהם לשבטים בתמורה לכסף, לנשים צעירות או לשלל. ויסנר מעלה את האפשרות כי צמצום הילודה ומתן "אפשרויות להתקדמות ניכרת בחיים" לגברים הצעירים יפחיתו את האלימות.

גם לאקלים חלק באלימות. מסקנה זו עולה ממחקרה של פטרישה למברט על שבט צ'ומש, חברת ציידים-לקטים ששכנה בחופי דרום קליפורניה במשך אלפי שנים עד שהגיעו המתיישבים האירופים. בשלדי צ'ומש רבים ניכרים סימני אלימות, כמו שברים בגולגולת וראשי חצים וחודי חניתות התקועים בשלד. לדברי למברט, אנתרופולוגית באוניברסיטת יוטה, מבדיקת טבעות עצים ומראיות נוספות עולה כי האלימות בקרב הצ'ומש עלתה בתקופות בצורת.

למברט מבקשת להסב את תשומת לִבנו לכך שהבצורות, שעלולות להתרבות עקב ההתחממות העולמית, כבר גורמות לעימותים ברחבי העולם כיום. כדי לאושש את טענתה, היא שולפת תמונה של באר בסומליה. עד כה נהרגו 250 סומלים בקרבות על שליטה בבאר הזאת. כדי למנוע עימותים כאלה, אומרת למברט, על ממשלות לדאוג לחלוקת הוגנת של מים ומשאבים אחרים.

המרצה האופטימי ביותר היה הפסיכולוג סטיבן פינקר, שטען, בניגוד למדענים רבים בעבר, כי רמת האלימות בימינו נמוכה בהרבה ממה שהייתה בתקופה שבה החלו להיווצר מדינות מודרניות לפני 10,000 שנה. פינקר הסביר כי על פי סקרים אתנוגרפיים וראיות ארכאולוגיות, 30% ויותר מן האנשים בחברות שבטיות מתו כתוצאה מאלימות קבוצתית. שיעור זה גבוה פי עשרה ממספרם של האירופים והצפון אמריקנים שנהרגו במלחמות ובאירועים הקשורים אליהן במהלך המאה ה-20 העקובה מדם.

פינקר מציע כמה סיבות אפשריות לכך. ראשית, בשל תוחלת חיינו הארוכה אנו מוכנים פחות לסכן את חיינו בפעילות אלימה. שנית, יצירתן של ממשלות יציבות עם מערכות משפטיות וכוחות משטרה יעילים הביאה לסיום המצב שתיאר הפילוסוף הבריטי תומס הובס כ"מלחמת הכול בכול", מצב ששרר בחברות שבטיות לפני תחילת עידן המדינה. ולבסוף, תקשורת ההמונים והתיירות שיפרה את ההבנה והאמפתיה שאנו רוחשים לבני אדם שאינם חלק ממשפחתנו או אפילו מעמנו. אלה כנראה החדשות הטובות ביותר: הציביליזציה, שהואשמה רבות בגרימת מלחמות, למעשה עוזרת לנו להגיע לשלום.

ג'ון הורגן הוא מנהל המרכז לכתבים מדעיים במכון סטיבנס לטכנולוגיה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

44 תגובות

  1. היהדות אכן פחות גרועה מהאיסלם ושחיטות פחות מהנצרות

    יואל מושה:
    אתה לוזר מזוין אתה נולדת ההורים שלך זיינו לך תשכל שהעולם יפה היית ילד מאושר ותמים
    גדלת הבנת שלא
    אמרת so what let's join the party

    פשוט אין לך עמוד שדרה
    בניגוד לאנשים שאמרו לא
    i won't bear your hatred one step farther
    free i will rise!!!!

    אני אישית רואה בעניי תמיד מציאות אוטופית
    כי במציאות כמו שלנו אין טעם להילחם במלחמה שלא נגמרת אין טעם בניצחון זמני
    כך לפחות אני חושב

    אני מבין שאני חלמן אבל לפחות אני שואף לשלמות

    ומה בדיוק זה
    להתעורר מאוחר מדי
    הרי זה ברור שיש מודעות לחרא שצפה סביבנו
    פשוט אין רצון להכיר בה

  2. ורק להשלמה, שרה:
    אילו קראת את דברי עד תומם ולא היית מתפוצצת לענות לפני שגמרת לקרוא היית רואה שדעתי על הדתות האחרות אינה טובה יותר.
    למעשה אני חושב שבדרך כלל היהדות פחות גרועה מהן.

  3. שרה:
    אולי תלמדי קצת יהדות? תשובתך מעידה על בורות!

    קראי נא כמה מעונשי הסקילה שהרמב"ם כתב עליהם (בין היתר – על משכב זכר):
    http://kodesh.snunit.k12.il/i/5101.htm#s14

    עתה אביא לפניך כרשימה טלגרפית כמה מעונשי התורה. שימי לב שמדובר בעונשים רבים שכדי לנקוט בהם לא רק שלא נחוץ סנהדרין אלא שהרשות ולמעשה החובה להוציאם אל הפועל נתונה ליחיד ואפילו בית דין אינו נחוץ:

    נקמת דם על הריגת קרוב משפחה:
    "וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם (במדבר, לה; 27).
    בת כוהן שזינתה תישרף באש:
    "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא, כא; 9).

    המשתחווה לשמש ולירח נסקל באבנים עד שמת:
    "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ" (דברים, יז; 5).

    מחלל שבת עונשו מוות:
    "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות, לא; 14).

    אשת איש שנאפה עונש הנואפים מוות:
    וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא, כ; 10).

    וכהנה רבים מאוד בחוקי התורה, ככלל רוב אוכלוסיית העולם דינה מוות על-פי חוקי התורה; עובדי אלוהים אחרים, הכופרים בהתגלות האלוהית, ועבירות של ניאוף וגילוי עריות.
    חז"ל נתנו רשימה של החייבים בעונשי מוות – לדעת חז"ל יש ארבעה סוגי עונשי מוות: סקילה באבנים, חניקת הגרון בבגד, הריגה על ידי כריתת הראש בסייף, שריפה.

    חז"ל מיינו את המעשים שעליהם ניתנו העונשים השונים וכתבו אותם במסכת סנהדרין וייחדו עבורם פרקים שלמים כדי לבאר את העונש ואופנו ומי ומי החייבים וכו':

    "אלו הן הנסקלין: הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה, ועל הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה, והמגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת, והמקלל אביו ואמו, והבא על נערה המאורסה, והמסית והמדיח, והמכשף, ובן סורר ומורה, … " (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ז, משנה ד).

    "ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה, ובת כהן שזנתה … ואלו הן הנהרגים הרוצח ואנשי עיר הנדחת רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל " (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ט, משנה א).

    "אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים והבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה המכה אביו ואמו" (משנה, מסכת סנהדרין, פרק יא, משנה א).

    דוגמא לנורמה התרבותית בעבר מעדות אישית של יוסף בן מתתיהו על עצמו שגדע יד של שודד וביקש ממנו לתלותה על צווארו, יהודי שחי במאה הראשונה לספירה וכך הוא כותב: " העז שבלהקת השודדים [אנשי טבריה] נכנס אלי, ואני ייסרתיו בשוטים וציוויתי לגדוע לו יד אחת ולתלותה על צווארו ואחרי כן גירשתיו מעל פניי" (ספר: "חיי יוסף " הוצאת מסדה, תל אביב עמ' קלו – קלז).
    מאז שחרב בית המקדש ובטלה הסנהדרין (בתי הדין המוסמכים להעניש עונשי מוות) הרשות להעניש ניתנה לשיקול דעתו של בית הדין, להכות, להחרים, לנדות ואף להרוג. כך מבואר בתלמוד: "א"ר אלעזר בן יעקב: שמעתי, שבתי הדין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך [הרי לך שאדם שרכב על סוס בשבת – אף שאינו איסור חמור המחייב מוות – בית הדין סקלוהו כדי שאנשים אחרים יזהרו מלזלזל בשמירת השבת]. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו [בעל את אשתו] תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך – אלא שהשעה צריכה לכך [למרות שהדין הכתוב אינו מחייב מלקות, חייבו בית הדין מלקות כדי שלא תרבה הפריצות]!" (יבמות צ ע"ב).
    יש עוד סוג עונש מוות המסור ליחיד בלבד ולא לבתי הדין, ונוהג גם בזמננו המוגדר בלשון חז"ל "קנאים פוגעים בו". דוגמה לכך מובאת בתורה שפנחס הכוהן הרג את זימרי ששכב עם המדיינית ופילח גופם בחרב ועל כך קיבל תגמול מאלוהים "ברית עולם" (במדבר, כה; 7-13).
    כך גם מי שחל עליו "דין רודף" מותר ליחיד להורגו. עונש זה חל למעשה בשני מקרים: רודף להרוג, ורודף לאנוס אישה האסורה עליו מבחינה הלכתית (שים לב שהאונס רווקה לא חל עליו דין רודף אלא לנשואה בלבד).
    כך הדין לגבי היתר להרוג כופרים ומומרים המסור ליחיד, כפי שנכתב בשולחן ערוך:
    "מיני ישראל, והם שעובדים ה לעבודת כוכבים, או העושה עבירות להכעיס, אפילו (ד) אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס; והאפיקורסים, ו והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו (שולחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף ב).

  4. אולי תלמד קצת יהדות. תשובתך מראה על בורות!
    מה פרוש כופרים? מה פרוש מחלל שבת? ולמי יש בכלל את הזכות לשפוט ביהדות? וכו'
    בכל מקרה זה כבר כ2000 שנה (מאז ביטול הסנהדרין) שאין היתר לבית דין יהודי להרוג (ומדוע?יש מה ללמוד פה…) , כך שהרג מסיבה דתית לא שיך ליהדות כבר זמן רב.
    ומי רוצה ויכול לספור את מספר ההרוגים "מסיבה דתית" ב2000 שנים האחרונות ע"י נוצרים, מוסלמים, הינדים ודתות אחרות.

  5. ערן.ג:
    מכיוון שהיהדות קובעת שיש לחסל מחללי שבת וכופרים – לא נראה לי שהשנאה יכולה להיעלם כל עוד היהדות קיימת.
    דתות, באופן כללי, הן אחד הגורמים המרכזיים למלחמות ולשנאת חינם.

  6. עד שלא נפסיק לפחד, לשנוא, שקנאה תעלם מהעולם ונתמיד במשפט "ואהבת לרעך כמוך" מלחמות ימשיכו.
    באחרית הימים לפי התנ"ך כל המלחמות יפסקו.
    אלוהים יגיע לשפוט את הארץ ואז שלום יבוא לכולם.
    על פי הכתוב בישעיה (פרק ב' פסוק ד'): "וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".
    אמן בקרוב בימינו.

  7. המאמר מבולבל ומכיל סתירות פנמיות. מחד טענה שסיבת האלימות/מלחמות היא הצע נרחב של מזון ושפע[=,,ברבות הטובה רבו אוכליה"] ומאידך טיעון הבאר מסומליה ולפיו הרעב והמחסור הם הגורמים למאבק אלים. באופן עקבי מתעלמים הדוברים מהיכולת של התרבות האנושית לעבד ולהטמיע הרגלים שבמקורם הם צורך/הכרח קיומי,לתרבות. בדיוק כמו שאין הסבר נקודתי אחד לתרבות האכילה של האדם המערבי זולל הקלוריות והג'נק פוד לעייפה,אבל זוהי עובדה. גרוע מכך חלק מאותם הרגלי צריכה מתועדים כ,תרבות גסטרונומית גבוהה". איני מדבר כבר על היבטים מוסריים כחיסול שיטתי של בעלי חיים ללא טעם וכו'.ולענינינו תרבות המלחמה פותחה ע"י הגזע האנושי לכדי צורת הבעה קולקטיווית שהיא הרבה מעבר לצרכים הקיומיים.[מומלץ הספר ,תולדות הלחימה' ג'ון קיגן הוצאת דביר]. אבל כבר אמר מאן דהו -זה שאני פרנואיד אינו אומר שלא רודפים אחרי. מי שייתמם להכיל את ראייתו ושאיפותיו האוטופיות על המציאות עשוי להתעורר למציאות כואבת ולעיתים מאוחר מידי.ולכן מומלץ לשאוף לעולם של וגר זאב עם כבש,אבל תמיד לשמור על יכולות של זאב.

  8. אכן מסקנות מצערות.

    כיום עם הורדת הגבולות והמחסומים הכלכליים והפיכתו של העולם ל"כפר הגלובלי", המלחמות הפיזיות פוחתות מאחר ויש אינטרסים כלכליים משותפים, אך גם זה די מצער ומבזה לחשוב שבגלל תאוות בצע כסף ואינטרס כלכלי האדם הסכים לבסוף להוריד את חרבו (ולא בגלל אלטרואיזם או נאורות).

    דבר נוסף, אלימות פיזית ואלימות מילולית אינן כה שונות. בעולם המודרני מצאנו דרך להעביר את הדו קרב מהחוץ אל מחוזות קצת יותר אסטטיים. עכשיו במקום להתגושש פיזית בשדה ולשפוך את דם יריבינו אנו עושים זאת על מרקע הטלויזיה ובמקום בחרב משתמשים בפה. מספיק לפתוח את ערוץ הכנסת כדי לחזות בצד האגרסיבי והמלחמתי שלנו. אפילו תכניות הבידור מספקות לנו שפע של אלימות, רוע אינטריגות ומלחמות אין קיץ- לא פיזיות, אלא מילוליות.

  9. יואב,
    נראה שצריך גם להפעיל את ההיגיון לפעמים.
    דבר אחד זה לפברק ידיעות מודעיניות על נשק להשמדה המונית, כדי לתרץ התקפה על עירק. דבר אחר לגמרי, וחסר כל היגיון, זה להרוג אלפי אמריקנים כדי לתרץ התקפה כזו או אחרת.
    אף אחד לא טוען שאין קונספירציות כלל, אך צריך להזהר מלהפעיל את הדמיון שעות נוספות, שכן זה עלול להוביל לתפיסת עולם אבסורדית.

  10. למה ללכת כל כך רחוק לקונספירציות שעוד לא הוכחו כמו הסיפור של הפנטגון. ידוע כיום לכל שארה"ב יצעה למלחמה בעיראק בטיעון המדהים של קיום נשק להשמדה המונית, זה היה הצידוק היחיד שלהם. מה שכמובן היה שקר מוחלט, שקר אליו היו שותפים רוב ההנהגה.

    קונספירציה זו הוכחה כבר, ואם פה הייתה קונספירציה, כלומר תכנון ממשלתי לשקר ביודעין לציבור ולהציג סיבה שקרית למלחמה. מדוע שלא יהיו עוד קונספירציות כאלו?

  11. רון,

    קונספירציית הפנטגון הופרכה גם היא לחלוטין וביסודיות כבר מזמן, אתה כנראה לא נכנס לאתרים שמסקנתם לא מוצאת חן בעיניך.
    אמונה בקונספירציות דומה לאמונה דתית: המאמינים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם, והצורך הנפשי הזה לעוות את המציאות כך שתהיה מעניינת יותר ומסתורית יותר, הוא בדרך כלל חזק מכל נימוק הגיוני.
    בסה"כ, מי אני שאנסה לקלקל לך את ההנאה שבעיסוק הזה…

  12. למיכאל רוטשילד. תודה על התגובה, מסכים עם כל מילה, והלוואי ומילותיו של לנון היו מתגשמות. לצערנו, האינדוקטרינציה הפונדומנטליסטית בעד לאמיות וקיצוניות דתית עובדת שעות שעות נוספות בכל מדינה בצורה סמויה וגלויה, ובעיקר במדינות הנמצאות באיזורי עימות. הימנון, דגל ושאר סמלים אחרים, חוקי הגירה וכו' הם רק חלק קטן מן המנגנונים המשמרים את המצב הקיים, וכל אלו מגובים בהיסטוריה העקובה מדם של התרבות האנושית שמן ההיבט הזה הקשור למלחמות, היא עדין בחיתוליה.

  13. אוקיי אבי.

    תגובה אחרונה לנושא ממני, אין טעם להתכסח.

    נעם כנס לחלק השני של הכתבה על ארועי 911 החלק התחתון "שאלות ותשובות"

    מה שאמרת בנושא ל"הפרכות" מקבל תשובה יפה.

    ותראה גם את הסרט החדש על הפנטגון – בלתי אפשרי שהמטוס הוא זה שפגע במבנה. ע"פי עדויות של אנשי חוק על תוואי טיסת המטוס
    וכן על פי הקופסא השחורה ש"מצאו" אותה בתוך החורבות אך נתוניה מראים שהמטוס עף מעל הפנטגון מבלי לפגוע בו.

  14. נעם אני צעד אחד לפניך.

    ועניתי לך יפה מאוד.

    נראה שבעל האתר החליט להקפיא לי את חלק מהתגובות

    על אף שיש בהם רק לינק אחד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן