האם הצילום הסלולרי בדרך לרמוס את הצילום הקלאסי?

זיו קורן: “המשבר תוקף לא רק צלמים ותיקים אלא את כל מי שעוסק בצילום עיתונות – היום אתה צריך להיות פי 10 יותר יצירתי כדי להרוויח כמו לפני 10 שנים” * דינה אלפסי: “צלמים סלולאריים יכולים היום להתחרות מול מצלמות Full-frame המשמשות צלמים מקצועיים”

זיו קורן, צלם עיתונות ותיק

האם מקצוע הצילום הקלאסי בדרך להיעלם?
“הדפורמנציה הראשונה שהמקצוע עבר זה במעבר לצילומים דיגיטליים. צלמים נדרשו להרבה פחות עבודה טכנית להפעלת המצלמה, שימוש בכימיקלים, פיתוח ולעבור לעידן של טכנולוגיה, תוכנות, עיבודים. כל ארגז הכלים השתנה ביום אחד”.

“המעבר הזה, כבר עבור הרבה מאוד מהצלמים היה תהליך לא טרוויאלי שלא מעט צלמים נשרו בדרך. מצד שני נוצר ריבוי גדול מאוד של צלמים, אינפלציה של צלמים. מקום שבו צלמים הבינו שלא חייבים ללמוד צילום ואפשר להיכנס למקצוע תוך כדי תנועה והעדיפו להתנסות בפרקטיקה מאשר ללכת ללמוד באופן מסודר במסגרת אקדמאית”.

“השלב השני של המהפכה מתרחש עכשיו, כשהפרינט הולך ונחלש כוחו בעיקר מבחינה כלכלית ומבחינת תפוצה, ותופס את מקומו ה-Citizen journalism. זה נכון גם לגבי עיתונאים אבל בעיקר לגבי צלמים. עדיין יש הרבה מאוד גופים משדרים בכל הפלטפורמות מפרינט ודיגיטל ומדיה חברתית, אבל מצד שני המסה הקריטית עוברת לציבור – הרבה יותר מאנשי המקצוע. ולראיה שרואים את הצלמים הנחשבים בעולם עם כמה עשרות אלפי עוקבים באינטנרט ומצד שני בחורות פיגורטיביות שמחזיקות מיליוני עוקבים, בפלטפורמה שהיתה אמורה להיות פלטפורמה של צילום – אינסטגרם (Instagram)”.

“אנחנו חיים בעולם שבו עולות שני מיליארד תמונות לרשת המקצועית ביום. אני מעריך שהצלמים המקצועיים בתוך הגחלת הזו אפילו לא פורמיל. זה שעדיין צורכים תוכן זו לא שאלה, השאלה היא איך אפשר להתפרנס מזה כי כולם גם משנסים מותניים וגם מקצצים בכוח אדם – במיוחד כשהאזרח בהרבה מקרים לא צריך את הצלם או העיתונאי כדי להיחשף למידע”.

“הגופים הממשלתיים או הציבוריים מייצרים היום תקשורת ישירה עם האזרח במסלול שהוא עוקף תקשורת. דובר המשטרה מעדיף לדבר עם האזרח ולא לפנות דרך עיתונאי, לצורך העניין. כל אחד היום, גם המשטרה גם מד”א, גם מכבי אש, גם כמובן דובר צהל – כולם מייצרים מערכי תודעה עצמאיים שבהם הם מצלמים, מפיקים ומשדרים בעצמם את התוכן השיווקי שלהם דרך המדיות החברתיות”.

“המשבר תוקף לא רק צלמים ותיקים אלא את כל מי שעוסק בצילום עיתונות. כשהתחלתי לפני 20 שנה לעבוד בידיעות אחרונות התפרנסנו יפה מהשכר. היום אתה צריך להיות פי 10 יותר יצירתי כדי להרוויח כמו לפני 10 שנים”.

“וזה נכון לכל סוגי הצילום. צלם סטודיו שמצלם מוצרים בעידן הנגטיב – קיבל 100 דולר. היום 5 שקלים. פעם לטקס העובד המצטיין, חברה הזמינה צלם כדי לצלם את האירוע. היום מסתפקים במישהו שיצלם את זה בטלפון. שווקים שלמים שפשוט נעלמו. צלמי מוצר זה משהו שאני לא בטוח אם עדיין קיים וזה נכון לגבי כל תחום צילום. אם פעם צלמים היו מוכרים לתחנות טלוויזיה תמונות סטילס שישמשו כרקע בכתבות – היום אין להם תקציב – נותנים קרדיט. זה משהו שהיו מוכרים ב-200-300 דולר לתמונה”.

“השווקים הולכים ונחסמים בגלל שלגופים המשדרים אין יכולת כלכלית לשדר את התמונות. רובם מוצאים אלטרנטיבות שונות כמו Shutterstock שמוכרים תמונות בדולר, הוואקום הזה מתמלא ממקורות ויזואליים מאוד מאוד זולים. נוצרה הוזלה משמעותית, שלא לומר במילה יותר קיצונית – הזניה של המקצוע בכללותו”.

האם יש פתרון?
“אני לא רוצה להצטייר כמו בכיין. בסוף צריך להבין שהשוק משתנה וצריך להיערך לאן אפשר לקחת את זה ואיך אפשר להוציא מזה פרנסה. אני באופן אישי, מכיוון שעיתונות זו רק נישה אחת ממה שאני עושה – יש לי את האפשרות להצליח לתעל את זה למקומות נוספים אבל יש שאלה אמיתית איפה נעמוד על הספקטרום של פרנסה בצילום עיתונות עוד חמש שנים. אני לא יודע להגיד”.

דינה אלפסי, עובדת הקריה הרפואית רמב”ם וצלמת חובבת זוכת תחרויות תוך שימוש בין היתר ב-iPhone X

“פעם תחרויות הצילומים היו פוסלות צילומים שצולמו במובייל היום הן מאפשרות להתחרות באותה דרגה”.

“אני משתתפת בתחרויות והתמונות שלי מוצגות בתערוכות בעולם. יש קהילה גדולה בעולם של צלמי מובייל ואני חלק ממנה. לאט לאט בזכות האינסטגרם הכרתי יותר ויותר אנשים מכל רחבי העולם, כולל מדינות שאנחנו לא בקשרים איתם אבל לכולם מכנה משותף – צילום במובייל. כל אחד עם המכשיר שלו”.

“לצילום במובייל יש קהל מאוד גדול בעולם ולאט לאט יש גם יותר ויותר אפשרויות להשתתף בתחרויות עם צילומים של מובייל. פעם זה היה מוגבל. ברגע שראו צילום מובייל לא היו מכניסים לתחרות. אני משתתפת בתחרות לצד צילומים שצולמו במצלמות מקצועיות לגמרי”.

מה זה אומר על מקצוע הצילום?
“צלמים סלולריים יכולים היום לצלם במצלמות הכי מתקדמות שיש ולהתחרות מול מצלמות Full-frame המשמשות צלמים מקצועיים. אני חושבת שלא כל צלם צריך מצלמה מקצועית. תלוי. אני לא מתפרנסת מזה, אני הנדסאית אדריכלות באגף הבינוי ברמב”ם. אני קודם כל נהנית מהצילום. אני מנסה לאתגר את עצמי ולהגיע לרמה מאוד גבוהה בצילום אבל אני עדיין מופתעת שכל פעם זה מצליח לי להיות מדורגת לצד צלמים מקצועיים”.

היכן את מצלמת?
אני מצלמת צילומי רחוב, צילומי פורטרטים, צילומי רכבת. בזמן שאני נוסעת לעבודה וחוזרת אני מצלמת אנשים ברכבת ובאוטובוס. שתי סדרות תמונות שלי הצליחו מאוד בעולם והתפרסמו”.

“זה שאני מצלמת בסיטואציות האלה ב-iPhone זה נותן לי יתרון גדול על פני מי שהיה בא עם מצלמה רגילה ולא היה מקבל את אותו פריים טבעי שאנשים שלא שמים לב שמצלמים אותם באותה סיטואציה ומתנהגים רגיל”.

“דבר ראשון אני מחפשת מאיפה נכנס האור, איפה הזוית הנכונה ללכוד את האור הנכון ואיך זה ישפיע על צילום הדמות שאני מצלמת. אחר כך אני מחפשת את הדמות המעניינית, הסיטואציה המעניינת ואם כל אלה מגיעים ביחד אני מצליחה להוציא פריים מוצלח. אצלי באינסטגרם אפשר לראות את שתי הסדרות האלה”.

מה יעשו הצלמים המקצועיים?
“הם יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כל הזמן. להראות את הדברים שרק הם יכולים ללכוד, אני בטוחה שעדיין אפשר לעשות את זה. תלוי בסיטואציות”.

“אם אתה נמצא בהפגנות או בקרבות בהחלט יש מקום לצלמים מקצועיים שיודעים איך לצלם בתנאים קשים בחושך, כשיש הרבה תנועה. אבל אם יש מישהו שמראיינים והוא עומד ומדבר, אפשר לצלם במצלמה סלולרית של טלפון נייד ועדיין זה יוצא בסדר גמור. אף אחד לא יחפש איך התאורה יושבת בזמן שהוא מתראיין”.

“עדיין אני חושבת שיש מקום לצלמי עיתונות, צלמים אומנתיים וצלמי סטודיו, אבל יש גם פתח חדש לאנשים שרוצים לצלם, נהנים מהצילום ואפשר גם לעשות את זה במובייל”.