להשפעות של שיבוש אקלימי, כמו התרחשות מוגברת של אירועי מזג אוויר קיצוניים או להכחדת מינים בודדים יש ערך חדשותי, הנושא הרחב אינו כזה
מאת סטיבן הארקינס, מרצה לתקשורת, מדיה ותרבות, אוניברסיטת סטירלינג. תרגום: אבי בליזובסקי
שינויי האקלים מאיימים על חיי כולנו. מחקרים מדעיים מראים כי אנו נמצאים בתהליך של אירוע הכחדה המונית שעלול להוביל להשמדה ביולוגית בהיקף נרחב. מהתיעודים עולה כי דעיכה של אוכלוסיות והכחדה מהירה של מספר גדול של בעלי חוליות בשנים האחרונות מסתכמים ב”שחיקה אנתרופוגנית מאסיבית של המגוון הביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית החיונית לתרבות”.
מחקרים מראים כי 97% מדעני האקלים שפירסמו מסכימים כי שינוי האקלים מונע על ידי פעילות אנושית. אם התחזיות המדעיות נכונות, חלק גדול מהחברה האנושית נמצא בסכנה קשה למרות מעשינו. אם כן, מדוע שינוי האקלים אינו הסיפור החדשותי הגדול ביותר בעולם?
משל הצפרדע הרותח אומר לנו שאם הצפרדע תונח במים רותחים היא תקפץ מיד למקום מבטחים. עם זאת, אם הצפרדע מונחת במים פושרים המחוממים באטיות, היא לא תחוש את הסכנה עד שיהיה מאוחר מדי.
בכל מה שקשור להתמוטטות האקלים העיתונאים ממלאים את תפקיד הצפרדע. אם נבין באופן מילולי את המילה ‘חדשות’ כריבוי של חדש – כלומר דברים שהם חדשים – הרי שפירוק האופי ההדרגתי (במונחים של חדר החדשות) של האקלים אינו עומד בקריטריונים. להשפעות של שיבוש אקלימי, כמו התרחשות מוגברת של אירועי מזג אוויר קיצוניים או להכחדת מינים בודדים יש ערך חדשותי, הנושא הרחב אינו כזה.
עם זאת, לא ניתן להסביר סוגיה זו במונחים אלה בלבד. המחקר העדכני ביותר בתחום התקשורת מצביע על כך ש”חדשות רעות” ו”היקף האירוע” הם שני מרכיבי המפתח בסיפורים שהופכים לחדשות. ההכחדה של חלק גדול מהחיים על פני האדמה בהחלט עומדת בשני הקריטריונים הללו. אולם בכל הנוגע לשינויי האקלים, ערכים חדשותיים חשובים אלה יכולים להתנגש בערכים של מה שאותו מחקר מתאר כ”אג’נדה של העיתון” ו”עילית הכוח”. המשמעות היא שמבני כוח בתקשורת ההמונית מונעים כיסוי של שינויי אקלים – נושא בעל חשיבות רבה.
מבני כוח בתקשורת ההמונים
אחת הטענות הנפוצות ביותר לגבי תפקידם של העיתונאים היא שהם “מדברים אמת מול השלטון” או “נותנים קול לחסרי קול”. אולם מרבית המחקרים האקדמיים על תפקידה של התקשורת ההמונית בחברה הרחבה מנוגדים לתפיסות הרומנטיות הללו לגבי תפקידה של העיתונות כ”רשות רביעית”.
אכן, אופיים המסחרי של מרבית ארגוני המדיה ההמונית פירושו שהם סומכים על הכנסות מפרסום כדי לשרוד. מאמר על האופן בו הצריכה האנושית מניעה רמות הולכות וגדלות של פחמן דו-חמצני באטמוספרה נראה בעייתי מבחינה עריכה לצד מודעה של מדפסת פנקייק תלת מימדית. באופן דומה, מאמר המסביר את הקשר בין צריכת בשר עולמית לשינויי האקלים יושב בצורה מגושמת לצד פרסומות על המבורגר בקר מוזלים למנגל הקיץ.
מחקרי מדיה הוכיחו כי ניתן לייחס כמות משמעותית של האייטמים בחדשות לפעילות יחסי הציבור של גורמים חזקים של חברות ומדינה. ניתן להסביר זאת באופן חלקי על ידי קיצוצים בצוות חדרי החדשות לצד צמיחת ענף יחסי הציבור. בתפקידיהם החדשים כיועצי יחסי ציבור, עיתונאים לשעבר מנוסים בהבנה מפורטת של תרבות חדר החדשות ועורכי החדשות ומסוגלים לספק לעיתונאים ציטוטים שימושיים, סאונד בייטים ואפילו סיפורים כתובים חלקית. במקרים מסוימים, הסתמכות יתר של תקשורת החדשות על מקורות חזקים העניקה בולטת יתר על המידה לארגונים עם אינטרס מוקדם להשפיע על החדשות אודות שינויי אקלים.
במחקר חשוב שעסוק בחדשות אובייקטיביות, סוציולוג התקשורת גיי טוכמן בדק כיצד עיתונאים מגינים על מלאכתם על ידי פנייה לתפיסות של “אובייקטיביות”. טוכמן תיאר כיצד אחת הבעיות באובייקטיביות עיתונאית היא שכדי להימנע מהאשמות להטיה, העיתונאים מציגים מגוון של אפשרויות סותרות . משמעות הדבר לעיתים קרובות היא כי העיתונאים נותנים מקום לשני הצדדים של דיון מסוים מבלי לפסוק את הדין ביחס למשקלם היחסי. אילו היו עושים זאת הם היו נתונים לטענות על הטיה.
בספרם “סוחרי הספק”, חקרו אריק קונווי ונעמי אורקסס, שניהם היסטוריונים של מדע, מדוע שינויי אקלים מעשה ידי אדם הוצגו בתקשורת החדשות כוויכוח פתוח כאשר הספרות המדעית התומכת בו הייתה מכריעה.
הם מצאו שקבוצה של מומחים מדעיים ערערו על הקונצנזוס בנושא שינויי אקלים מטעם תאגידים ומכוני חשיבה שמרניים. חלק מהאנשים המעורבים בכך ערערו בעבר על הסכמה מדעית במגוון סוגיות, כולל ההשלכות הבריאותיות השליליות של עשן הטבק. תאגידים עוסקים ביצירת ספק זו באמצעות פעילות יחסי ציבור מכיוון ששינוי אקלים מחייב שיתוף פעולה בינלאומי בנושא חקיקה סביבתית.
באמצעות מה שטוכמן מכנה “טקס אסטרטגי” של אובייקטיביות, עיתונאים מעלימים את הקונצנזוס המדעי על שינויי אקלים בכך שהם מדווחים עליו כוויכוח. המסגור הזה גורם לפירוק האקלים להיראות פחות דחוף ולכן פחות ראוי לחדשות.
איך אנחנו יכולים להשתפר? יש להשיב את הרעיון לאובייקטיביות באמצעות עיתונות טובה המשקיעה משאבים במתן ניתוח ואימות. ארגוני חדשות נמצאים בעמדה חשובה להסביר מושגים מדעיים מורכבים בשפה שרוב האנשים מבינים, אך הם צריכים לשפר את האוריינות המדעית שלהם על מנת לאמת את הכשרון היחסי של טענות מתחרות.
עיתונאים בעלי הכרה טובה יותר של המדע (כמו גם במדעי החברה) של שינויי אקלים יסתמכו פחות על הודעות לעיתונות, ויפחיתו את ההשפעה של לוביסטים של התאגידים ואת הצורך לכלול את פעילות יחסי הציבור שלהם כחלק מהחדשות. עם זאת, הצעות אלה אופטימיות בהתחשב במבני הכוח הרחבים יותר המגבילים את אופן פעולתם של עיתונאים.
2 תגובות
זן האדם כדברי הסופר אייזק אסימוב עדיין לא עבר את המשבר הגלובאלי כדי אולי להבין שהאדם הוא זן אלים כפי שסוברים אסטרופיזיקאים בחפושם אחר חיים תבונתיים שחיסלו את עצמם כפי שכנראה האדם יעשה זאת לעצמו לפני שיעבור את שלב האלימות ויעבור לשלום עצמי מה שכמעט ודאי שלא .
התשובה האמתית להתעלמות המשטרים (ובעקבותיהם התקשורת) היא מתוך “תורת המשחקים”. כל משטר יודע שאם הוא ינקוט צעדים למניעת שינוי האקלים כלכלתו תיפגע בטווח הקצר. מצד שני אותו משטר מעריך שהמשטרים האחרים לא ינקטו בצעדים אלו ולכן כלכלתם תצמח “על חשבונו”. כך, ההחלטה ה”נכונה” עבור כל משטר היא להתעלם מהשינוי האקלימי. התוצאה עבור האנושות ככללותה עלולה להיות הרסנית.