באס-אס לא דיברו, במערב לא שמעו- המודיעין האמריקאי מתרץ את הכישלון בפענוח סודות ה

מודיעין התקשורת של מדינות המערב נכשל באיתור הכנותיה של גרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ופעולותיה בעת המלחמה להשמדת יהדות אירופה.

אמיר אורן, הארץ, חדשות וואלה!

מודיעין התקשורת של מדינות המערב נכשל באיתור הכנותיה של גרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ופעולותיה בעת המלחמה להשמדת יהדות אירופה. כך קובע מחקר שפורסם השבוע בוואשינגטון, מטעם ה-NSA, הסוכנות לביטחון לאומי האמריקאית, המופקדת, בין השאר, על האזנות ופענוח צפנים (“יחידה 8200” האמריקאית). הכשלון נבע בעיקר מהקפדת המנגנון הנאצי שלא להשתמש בקשר טלפוני ואלחוטי להעברת הוראות ההשמדה. למרות תרומתו הזעומה של מודיעין התקשורת (“קומינט”) לחשיפת השואה, ליירוט התשדורות העוסקות היתה חשיבות לצורך תיעוד השואה, נוכח מאמצי הנאצים להשמיד את העדויות ל”פתרון הסופי”.

המחקר, “מצותתים לגיהנום: מדריך היסטורי למודיעין התקשורת של המערב והשואה, 1939-45″, מאת רוברט הניוק, ראה אור בהוצאת מחלקת ההיסטוריה של ה-NSA. פרסום המחקר הובא לידיעת הציבור בישראל בידי סטיבן אפטרגוד, מ”פדרצית המדענים האמריקאים”. אחת ממסקנות המחקר, שאמנם אינה חדשה אך מרעישה בהתחשב באופיו הרשמי, היא שהאנטישמיות בממסד המדיני, הביטחוני והמודיעיני במערב בכלל ובבריטניה בפרט הביאה לכך שהמידע על השמדת היהודים התקבל בספקנות ואף באדישות.

הניוק כותב כי הצטרפותה של ארה”ב למלחמת העולם רק בדצמבר 1941, למעלה משנתיים לאחר תחילתה באירופה, הביאה לתלות אמריקאית רבה במודיעין הבריטי, והוא שסיפק את עיקר תוצרי ההאזנה ופענוח הצפנים מהתקשורת הגרמנית. המודיעין האמריקאי הצליח במיוחד ביירוט מברקים של דיפלומטים – בירות המפתח היו ברלין, רומא, פאריס הכבושה ובודפשט – שדיווחו על מראה עיניהם או על שיחות עם עדים.

בתרכובת מקורות המודיעין:

סוכנים, תצלומי אוויר, מכ”ם, תקשורת גלויה ותחקור שבויים, עריקים ופליטים – היה להאזנות תפקיד משני ואף שולי.

בגזרות מסוימות, כגון במדינות הבלטיות, שמרו הגרמנים על משמעת חמורה במיוחד של בטחון קשר, וגם במרכז אירופה הכבושה ובדרומה גרם הידוק הדרגתי של הפיקוח על שידורי האס-אס והמשטרה לדילול מודיעין התקשורת. נושאים הקשורים בהשמדה נזכרים ב-700 עד 900 תשדורות, מתוך המיליונים שיירט המודיעין המערבי. הנפח העצום, סדרי העדיפויות בניהול המלחמה וקצב ההתקדמות בחזיתות, גרמו לכך שלא כל מה שנקלט תורגם, ולא כל מה שתורגם – עובד והופץ. כך נאגר חלק מהמודיעין ללא שימוש.

ההצלחה החלקית של מערך ההאזנה לא איפשר לאמוד במדויק את היקף ההשמדה. הדיוווחים שנקלטו ממחנות הריכוז וההשמדה עסקו בעיקר בסיכומים תקופתיים של כוח עבודת הכפייה, לעתים בהתפלגות אתנית ולאומית. סיכומים אלה נקבו במספר האסירים בתחילת כל חודש ובסופו, אך מחבריהם נהגו להתעלם ממשלוחי אסירים שהגיעו למחנות ובו ביום נשלחו לתאי הגזים ונרצחו – ככל הנראה משום שפיקוד האס-אס חתר להסתיר את ממדי ההשמדה. קציני המחקר במודיעין הבריטי, שלנגד עיניהם נמצאו רק דיווחי המשטרה והאס-אס, לא הצליחו לספק מימצאים מפורשים בדבר ההשמדה ההמונית באושוויץ-בירקנאו ובמחנות נוספים. יירוט התשדורות והמברקים הצליח יותר כשגורשו והושמדו יהודי הונגריה, ואולם גרמה לכך ההתעניינות במגעים עם שלטונות הונגריה לעריקה ממדינות הציר וחתימה על הסכם שלום.

הניוק מודה כי “במבט שיטחי” ניתן אמנם לומר כי יירוט תשדורות המשטרה הגרמנית בסמוך לפלישה לברית המועצות ביוני 1941 ודיווחי האלחוט של האס-אס ממחנות הריכוז באמצע 1942 היה צריך ללמד את מודיעין ההאזנות כי קיים מנגנון השמדה, אך מאחר שתחילת ההשמדה קדמה לדיווחים שנקלטו לא היה בכך כדי לספק “התרעה”. מנתחי המודיעין נתקלו ברסיסי מידע עמום, רב-משמעי ורווי מונחים, קיצורים וראשי-תיבות שלא הכירו.

מחקר רשמי אחר, על שיתוף הפעולה המודיעיני בין בריטניה ופולין, שפרטים ממנו פורסמו השבוע בלונדון, מלמד בין השאר ששר החוץ הבריטי אנתוני אידן, שהיה ממונה על מודיעין החוץ הבריטי, סירב להפגיש את ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל “העמוס והקשיש” עם עדי ראייה להשמדה. בדומה, כותב גם הניוק כי מאמצי צ’רצ’יל והנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט לשפר את היחס ליהודי אירופה נתקלו באנטישמיות בצמרת הממסדים בארצותיהם – אנטישמיות שחילחלה גם אל קברניטי המודיעין וחוקריו.