האם הבחנתם אי פעם בכך שכשאתם מציגים לאנשים עובדות הסותרות את אמונותיהם העמוקות ביותר הם מיד משנים את דעתם? גם אני לא הבחנתי בכך. למעשה, נדמה שאנשים מחזקים את אחיזתם באמונותיהם לנוכח ראיות מכריעות נגדן. הסיבה קשורה לכך שאנשים סבורים שהנתונים הסותרים מערערים את השקפת העולם הכוללת שלהם.
בריאתנים, לדוגמה, אינם מקבלים את הראיות התומכות באבולוציה, המסתמכות על מאובנים ועל דנ”א, מפני שהם מודאגים מכך שכוחות חילוניים מכרסמים באמונה הדתית. מתנגדי החיסונים אינם בוטחים בחברות התרופות הגדולות וסבורים שכסף משחית את הרפואה, השקפה הגורמת להם להאמין שחיסונים גורמים לאוטיזם על אף האמת המטרידה מבחינתם, שהמחקר האחד והיחיד שטען לקשר כזה נמחק מכתב העת שבו פורסם ומחברו הואשם ברמאות. תומכי תיאוריות הקשר באשר לפיגועי ה-11 בספטמבר מתמקדים בפרטי פרטים, כמו הטענה שנקודת ההיתוך של פלדת השלד במגדלי מרכז הסחר העולמי היא שגרמה לקריסתם, מפני שהם סבורים שהממשל האמריקני משקר ומנהל פעולות הסחה כדי ליצור “סדר עולמי חדש“. מכחישי השינוי האקלימי מתעמקים בטבעות עצים, בליבות קרח ובריכוזים של גזי חממה מפני שהם תומכי חירות נלהבים, בייחוד חירותם של שווקים ותעשיות לפעול ללא תקנות ממשלתיות מגבילות שיכבידו עליהם. המפקפקים בכך שאובאמה נולד בארה”ב ניתחו את תעודת הלידה המלאה של הנשיא בחיפוש ראיות לזיוף מפני שהם מאמינים שהנשיא האפרו-אמריקני הראשון של ארה”ב הוא סוציאליסט, שהיה נחוש בדעתו להרוס את המדינה.
בכל הדוגמאות האלה, החסידים חשו שהספקנים מאיימים על השקפות העולם העמוקות ביותר שלהם, ולכן העובדות נעשו אויב שיש להשמידו. כוחה של האמונה על פני הראיה נובע משני גורמים: דיסוננס קוגניטיבי ואפקט הבומרנג. בספרם הקלאסי של הפסיכולוג לאון פסטינגר ועמיתיו, שראה אור ב-1956 בכותרת “כשנבואה מתבדה“, הם מתארים מה קרה לחברי כת שהאמינו בחייזרים, כשספינת האם החוצנית בוששה להגיע בתאריך הנקוב. במקום להודות בטעותם, “חברים בקבוצה ניסו בטירוף לשכנע את העולם באמונותיהם, כשהם מנסים באופן נואש לבטל את הדיסוננס המכרסם בהם באמצעות נבואות חוזרות ונשנות בתקווה שאחת מהן תתגשם.” פסטינגר כינה את התופעה בשם דיסוננס קוגניטיבי, או המתח המציק המתלווה לאחיזה בשתי דעות סותרות בו־זמנית.
בספר “טעויות נעשו (אבל לא על ידי)” שפרסמו ב-2007 שני פסיכולוגים חברתיים, קרול טאווריס ואליוט ארונסון (סטודנט לשעבר של פסטינגר), הם מתעדים אלפי ניסויים המדגימים כיצד אנשים “מסובבים” עובדות כדי שיתאימו לדעות הקודמות שלהם, כדי להקטין את הדיסוננס. במטפורה שפיתחו החוקרים, “פירמידת הבחירה”, הם מתארים שני אנשים הניצבים זה לצד זה בראש פירמידה, ומראים כיצד האנשים מתרחקים זה מזה במהירות ומוצאים את עצמם בסופו של דבר בשתי פינות מנוגדות בתחתית הפירמידה, מפני שכל אחד מהם בחר להגן על עמדה מסוימת.
בסדרה של ניסויים שערכו פרופסור ברנדן ניהן ממכללת דרמות’ ופרופסור ג’ייסון ריפלר מאוניברסיטת אקסטר, זיהו החוקרים גורם קרוב נוסף: אפקט הבומרנג. על פי ממצאיהם “תיקון של תפיסות שגויות למעשה מגביר את האחיזה בהן בקרב הקבוצה הנבדקת”. מדוע הדבר קורה? “מפני שהתיקון מאיים על השקפת העולם או על התפיסה העצמית שלהם”. לדוגמה, נבדקים קיבלו מאמרי עיתונות מזויפים המאששים דעות שגויות נפוצות, כמו למשל הימצאות נשק להשמדה המונית בעיראק לפני מלחמת המפרץ השנייה. כשלאחר מכן קיבלו הנבדקים מאמר מתקן, המספר שנשק כזה מעולם לא נמצא בעיראק, הליברלים שבהם, שהתנגדו למלחמה מלכתחילה, קיבלו את המאמר המתקן ודחו את המאמרים הקודמים. לעומתם, שמרנים, שתמכו ביציאה למלחמה, נהגו להפך. ויותר מכך: הם דיווחו שלאחר קריאת המאמר המתקן הם משוכנעים אף יותר שנשק כזה היה מצוי בעיראק. לטענתם, המאמר רק מוכיח שסדאם חוסיין החביא את הנשק או הרס אותו. למעשה, ניהן ורייפלר אומרים שבקרב שמרנים רבים “האמונה שעיראק החזיקה ברשותה נשק להשמדה המונית מיד לפני שארה”ב פלשה לעיראק, שרדה הרבה לאחר שאפילו ממשל בוש עצמו הגיע למסקנה הפוכה.”
אם עובדות מתקנות רק מחמירות את המצב, מה אפשר לעשות כדי לשכנע אנשים שאמונותיהם שגויות? מניסיוני האישי, 1. אל תערבו רגשות בשיחה, 2. דונו בגופו של עניין ואל תתקפו את בני השיח שלכם (אל תדונו בגופו של אדם ואל תשוו את דעותיו לאלה של היטלר), 3. הקשיבו בקפידה ונסו להביע ברהיטות את העמדה הנגדית באופן מדויק, 4. נִקטו התנהגות מכבדת, 5. הודו שאתם מבינים מדוע למישהו עשויה להיות עמדה אחרת משלכם, ו-6. נסו להוכיח שקבלת העובדות החדשות אינה מחייבת שינוי בהשקפת העולם. השיטות האלה לא ישנו בהכרח את דעותיהם של אנשים, אבל כעת, שהאומה האמריקנית (והעולם כולו) נקלעה למאבק פוליטי של בדיקת עובדות, הן עשויות לעזור בהפחתת פלגנות מיותרת.
6 תגובות
מאמר חשוב, במיוחד ברעיון המרכזי בו. יחד עם זאת בפסקה הראשונה, בה הוצגו מספר דוגמאות להמחשת ההכחשה האוטומטית של אנשים עם דעה מסויימת, נראה לענ”ד שחלק מהדוגמאות מושפעות מאוד מהשקפה אישית, ולכן פוגעות בהעברת המסר של המאמר.
הדוגמא הכי בולטת בעיניי הייתה לגבי “הכחשת השינוי האקלימי”.
גם אם נאמר שבקצה אחד יש אנשים המתעלמים מכל שינוי אקלימי, גם בקצה השני , המעוגן ביחסי ציבור תקשורתיים יש קבוצה אחרת שמתמקדת בתיאוריה מדעית אחת מיני רבות והופכת אותה לחזות הכל תוך ערבוב בין מדע שאמור להיות טהור לבין פוליטיקה.
טענות ידועות כנגד גרינפיס ושות’ :
אנרגיה אטומית ואף אנרגיה הידראולית יעילות בהרבה מסולארית וטורבינות רוח. למה לא בוחנים שימוש בהן?
כמה התחממות כדור הארץ היא אכן מעשה ידי אדם ולא תופעה טבעית ?
ומי שרוצה להעמיק מוזמן לדוגמא לשמוע את פרופ’ יוני דובי מומחה למתודולוגיה מדעית.
אני מוסיף שמהניסיון וההבנה שלי, מה שמחזיק אנשים ללא יכולת לשנות את דעתם, כמו שכתוב במאמר, אלו אמונות פנימיות שלהם ברמת הזהות (אמונות בסגנון של: “אני טיפש, אני אפס, אני לא מספיק טוב” וכד) כי ברגע שיש אירוע כלשהו חיצוני (כולל הצגת עובדות סותרות) זה מאיים על תפיסת הזהות של האדם עצמו, ואם יש לו את אחת מהאמונות המגבילות ברמת זהות – אזי להודות בטעות זה לכאורה להודות שאותה אמונה נכונה.
מכיוון שהם רוב חייהם עושים שמיניות באוויר על מנת להוכיח שאמונה זו על עצמם לא נכונה (דרך דפוסי פיצוי – דפוסי התנהגות אשר מטרתם העיקרית היא להוכיח לעולם ולעצמו, שאותה אמונה לא נכונה) הם מושקעים מאוד בדעתם.
גם תחושת הדיסוננס הקוגניטיבי מאיים על אותו דבר, ואם יש להם יותר מאמונה אחת כזו, אז אדרבה.
אמונות מגבילות אלו נוצרות בגיל הילדות בדרך כלל, ואם לא משחררים אותן, או מחליפים אותן באמונות מעצימות, האדם יפתח דפוסי פצוי וגם דפוס פיצוי שנקרא: תדמית מנצחת. זהו דפוס פיצוי ספציפי שמביא לו הרבה תוצאות בחיים (ופוגע בו במקומות אחרים).
לעומת זאת, אנשים אשר שחררו את האמונה הפנימית הזו, יהיה להם קל הרבה יותר לשנות את דעתם ו/או להתמודד עם דיסוננס קוגניטיבי מכיוון שאם לא מאויימים ברמת הזהות שלהם.
לדעתי העיבוד של המידע החדש במוח אמור לתמוך בשינוי הדעה אך הבעיא היא שההשקפת עולם של האדם נמצא עמוק בתודעה של האדם היא תולדה של חויות רבות שנוצרו על ידי פרשנויות רבות שניתנו באירעים רבים לאורך השנים והם יצרו דעה שנמצאת בצורת זיכרון סימנטי של האדם ולכן גם אם העובדות החדשות שנחשף אליהן תומכות בדיעה שונה זה יכול להשפיע רק על הזכרון שבטווח הקצר שאינו מסוגל בפעם אחת לשנות את השקפת העולם של האדם ולכן ברגע שהאדם מפעיל את מה שנקרא הטייס האוטומטי הוא יופעל על ידי הזיכרון שנמצא בתת ההכרה בשביל שתשתנה הדיעה של האדם הוא צריך לעבור אירועים רבים שיגרמו לפרשנות החדשה להיטמע בזיכרון שלו
ניתן לראות לפעמים אף שינוי מידי בדיעה כשזו מלווה בחוויה רגשית עמוקה השווה באנרגיה שלה לחוויה של הדיעה ההפוכה הנמצאת בתת ההכרה
למשל כשאדם ששונא מישהו מאוד יעשה בדיקת ד.נ.א. ויראה שמי שהוא שונא זה אחיו אז בשנייה אחת דעתו תתהפך עליו לגמרי וזה בגלל החוויה העמוקה שזה גרם לו
לגבי הסיבה שהאדם נוטה להיסתגר בדיעה הישנה כשנחשף למידע התומך בדיעה שונה יתכן שהסיבה היא כי ברגע שהאדם רואה שיש פרטנר שדואג לשכנע לדיעה השנייה מימלא הוא מרגיש שהוא צריך לייצג את דעתו כי בעצם אנחנו יודעים הרי שגם זה שמנסה לשכנע אותנו בדיעה השונה משלנו זה מגיע מהתת הכרה שלו וכמשקל נגד אני אמור להציג את התת ההכרה שלי ולכן באמת ברגע שהאדם המנסה לשכנע מציג את המידע הרלוונטי בצורה ניטרלית ללא דעתו האישית אז גם השומע מתייחס למידע בצורה זהה
אני מאלה שמשנים דעתם מקצה לקצה בלי למצמץ ולא מתבייש בזה בכלל.
בפוליטיקה למשל אף פעם לא הצבעתי פעמיים לאותה מפלגה , אני מתאכזב קבוע מהפוליטיקאים, וזיגזגתי חזק מהימין לשמאל וחזרה… ובזמן האחרון אני לא טורח ללכת להצביע בכלל כי לדעתי המשחק מכור מראש, כל מי שמגיע בישראל להיות חבר כנסת חייב להיות ח-ר-ה של בן אדם מו-שח-ת מני-פולטיבי… ואין שום קשר בין מה שחבר כנסת מצהיר כשהוא באופוזיציה למה שהוא עושה אחר כך בגועליציה, ולכן אין אף אחד בחבורת ה120 ששווים שאטרח בשבילו לעמוד בתור בקלפי …
לי קרה דווקא מקרה הפוך, בו שינוי העובדות גרם לי לשנות את השקפתי. מדובר בעמדתי הפוליטית.
שנים רבות דגלתי והטפתי והצבעתי בעד מחנה מסוים, ואולם צירוף אירועים ידועים ודרסטיים שאירעו שכנעו אותי כי השקפתי הייתה מוטעית ונאלצתי לבחון את נכונותה והתאמתה לאילוצי המציאות.
כמובן שזה היה תהליך שנמשך זמן מה ולמיטב הבחנתי היו בו ארבעה שלבים:
שלב 1-ההכרה כי השקפתי אינה עונה על נתוני המציאות.
שלב 2-שלב ההתלבטות והבחינה, מהי הדרך הנכונה ?
שלב 3- שלב גיבוש וביסוס ההשקפה החדשה.
שלב 4-שלב הצגת והנמקת השקפתי החדשה, המעודכנת, לסביבתי החברתית, כולל התמודדות לא פשוטה, ולעתים רווית אמוציות, מול אנשים שכפי המתואר במאמר, לא הזדהו עם השינוי שהצגתי ודבקו בעמדתם (שהיתה כאמור עמדתי הישנה), למרות העובדות שהצגתי בפניהם שהצדיקו וחייבו (לדעתי) את השינוי בעמדה הפוליטית.
מכאן אני מסיק כי, כפי המצויין במאמר, אותם נתונים גורמים לחלק מהאנשים לשנות את דעתם ולחלק אחר דווקא לדבוק בדעתם ביתר שאת.
מעניין אם ניתן לאפיין את שתי הקבוצות הנ”ל לשני “טיפוסים”.
הטיפוס המשנה את דעתו בהתאם לנתונים המשתנים וכנגדו, הטיפוס הדבק בעמדתו למרות הנתונים המשתנים?
ומהם המאפיינים האישיותיים הנוספים (אם ישנם כאלה?) של כל טיפוס?
לדעתי יש אנשים כאלה שאי אפשר לשכנע לשנות את דעתם , אבל יש גם אנשים שדווקא אפשר לשכנע לשנות את דעתם.
הבעיה שהאנשים מהסוג שנוטה לשנות את דעתו נתפסים כחלשי אופי, חלשי אמונה, לא אמינים, לא נאמנים, מזגזגים … וכל יתר התכונות שבתרבות שלנו נחשבות משום מה כתכונות שליליות .
ולמה התכונות האלה : אמונה, אמינות, נאמנות – נחשבות כתכונות חיוביות ?
משום שזה נוח לראשי העדרים שלנו שלוט בעדר שכולו בנוי מאנשים כאלה, ולכן השליטים שלנו והמנהיגים שלנו עושים מאמצים לחנך אותנו בכוון הזה.
גנ- הכותבת זה אבי כהן ולא מנהל האתר. (משום מה שכשאני משנה את הניק שלי ההודעה מצו נזרת אוטומטית)