ההיסטוריה האנושית מתארת שורה אינסופית של מלחמות ומעשי תוקפנות. הטענה הרווחת היא שמקורות הרצחנות טמונים ב”טבע אדם”, שהתגבש במהלך האבולוציה מבעל חיים טורף. האם התוקפנות טבעית? הכרחית? בלתי נמנעת? מחקר אצל קרובי משפחתנו – קופי הבונובו – מציע תשובות מורכבות יותר
אבי ארבל
מרגע שהציג צ’ארלס דרווין את מגילת השורשים האנושית והבהיר כי האדם הוא חיה ככל בעלי החיים, הפך מדע הזואולוגיה לתחום מרכזי בדרך להבנת התנהגות האדם והחברות האנושיות. ההכרה כי הקוף הוא בעל החיים הקרוב ביותר לאדם מיקדה את המאמצים בחקר הפרימאטים. במאות ה-19 וה-20 הקדישו החוקרים מאמץ ניכר לתצפיות ולמעקב אחר התנהגות הקופים בניסיון ללמוד ככל הניתן על התנהגותנו אנו.
טוב, רע, או לוח חלק הן שלוש אפשרויות מקובלות להגדרת טבע האדם. פילוסופים של הטבע התפצלו לשלושה מחנות. הנחת היסוד שלהם על טבע האדם היוותה בסיס לתיאוריות חברתיות, פוליטיות, כלכליות ומדיניות מנוגדות בתכלית.
היום, כשהשאלה הרלוונטית היא האם קיים בכלל מושג דוגמת “טבע אדם”, איבדה המחלוקת את עוצמתה. בעבר, הפרידה התשובה בין גדולי הפילוסופים. יצר לב האדם טוב מנעוריו, קבע ז’אן-ז’אק רוסו ופיתח מטענה זו מודל רצוי של חברה אנושית. רוסו ראה את האדם כפרא אציל שמושפע על-ידי כוחות חיצוניים, שאם נצליח לחסום את השפעתם המשחיתה, נקיים חברה אנושית אידילית וצודקת.
הפילוסוף האנגלי, תומאס הובס, מייצג את התפיסה ההפוכה. בני אדם מטבעם שואפים להגשים סיפוקים ואין להם עכבות מוסריות בדרך להשגת מטרותיהם. טבע האדם רע מנעוריו, אנשים נלחמים והורגים כדי לשרוד, תוקפניים ממש כמו חיות הטרף השורדות בטבע.
ממש כמו קופים
המחקר המודרני בבעלי החיים, בעיקר תצפיות על קופים, שימש את כל האסכולות בניסיון לאשש את טענותיהן על טבע האדם. התנהגות קופים יכולה לשפוך אור על שאלות קריטיות כמו – האם תוקפנות ורוע הכרחיים אצל יצורים חיים בכלל ואצל בני אדם בפרט. האם מוסר הוא מעשה אנושי או תכונה אבולוציונית גנטית הקיימת בטבע.
המחקר התרכז בסדרת הקופאים (Primates) הכוללת כ-250 מיני קופים וקיפופים. זואולוגים רואים בהם את המפותחים ביונקים, ובהתאם לכך אף העניק להם קרל לינה את השם פרימאטים, כלומר הראשונים במעלה. גם משפחת האדם (Hominidae) הכוללת בצד האדם גם את הגורילה, השימפנזה המצוי והשימפנזה הגמדי (בונובו) כלולה בסדרת הפרימאטים ומסתבר שיש קווי דמיון רבים בין האדם לבין שאר הקופאים, ובעיקר קופי האדם.
התצפיות הצביעו על קרבה במישורי התנהגות רבים ושונים. ממש כמונו, פועלים הקופים בקבוצות, מונעים על-ידי יצרים מיניים, שאיפה לכוח ומאבקי שליטה. במפתיע, התברר כי גם בהיבטים של קרבה, אמפטיה ועזרה הדדית אנו חולקים עם הקופים התנהגויות משותפות רבות.
ההבדל הדרמטי בין האדם לפרימאט הוא בגודל המוח. לאדם מוח במשקל ממוצע של כ-1,400 גרם לעומת כ-400 גרם בלבד אצל קרוביו הקופים. קילו אחד זה מהווה את כל ההבדל.
האדם למד לעבד את האדמה ולהפיק ממנה מזון, רתם את הטבע לצרכיו ומפיק ממנו אנרגיה ושאר משאבים המשמשים לרווחתו. האדם ביית צמחים ובעלי חיים ומפיק מהם מזון ומוצרי צריכה אחרים, האדם המציא את המדע והטכנולוגיה ובעזרתם פרץ ליקום ופענח את הגנום ובסיסי החיים. הוא לוחם במחלות, יוצר יצירות תרבות ואמנות ומנסה ללא הרף לשפר את עולמו.
אבל האדם הוא גם התוקפני שבין הפרימאטים, חיית טרף רצחנית של ממש. השילוב בין יצר תוקפנות למוח אינטליגנטי הפך אותנו ליצורים החיים המסוכנים ביותר – האדם הוא בעל החיים היחיד שמסוגל להשמיד את כדור הארץ כולו.
השאלה המסקרנת והחשובה ביותר היתה תמיד האם תוקפנות זו הכרחית או נמנעת? האם התוקפנות היא אינסטינקט או תכונה הנמצאת בתוכנו ומכוונת את התנהגותנו כמו אצל כל בעל חיים, או שיש מודלים לא תוקפניים של התנהגות קופי אדם בטבע.
שימפנזה רוצחת שימפנזה?
האדם הנבון הוא בן משפחתו של השימפנזה המצוי. הם חולקים במשותף 88.5 אחוז מן ה-D.N.A שלהם ומקובל על רוב החוקרים שהאדם התפתח מן השימפנזה. מחקר בין הקבוצות השונות של בני משפחת השימפנזים יכול לפיכך לשפוך אור גם על התנהגות אנושית. החוקרים התרכזו בקבוצות אלו, ובעיקר בשני מינים קוטביים בדרך התנהגותם.
המין הראשון הוא השימפנזה המצוי (Pan troglodytes), הקוף הרצחני בין מיני הקופים. הוא אינו מסתפק בקטל אנטילופות ומיני קופים ובאכילת בשרם. שימפנזים מצויים נצפו כשהם רוצחים שימפנזים אחרים מבני מינם, הנמנים עם עדות שימפנזים אחרות.
המדע מכיר שימפנזים שקטלו פרטים חלשים בעיקר צעירים בעדתם, אך בשנים האחרונות נצפו בקרב השימפנזים המצויים גם קבוצות של זכרים רוצחים, המבצעות סיורים אלימים ומחסלות באורח שיטתי זכרים מעדות אחרות. האם התנהגות השימפנזות מעידה על מקור התוקפנות האנושית?
שימפנזים הומוסקסואלים?
ואולי אנו קרובים יותר לבונובו? קוף זה, הנקרא גם שימפנזה גמדי (Pan paniscus), חי באפריקה ושרוי בסכנת הכחדה. הבונובו, שהתגלה רק בשנת 1929, דומה להפליא לבני האדם. קופי הבונובו הם מעודנים, זקופים יחסית ובעלי מצח גבוה. בעבר נחשב הבונובו תת-מין של השימפנזה המצוי התוקפני, אך כיום הוא נחשב מין בפני עצמו.
השימפנזים הגמדיים שנחקרו בשנים האחרונות בגני חיות ובטבע, קטנים ומעודנים מקרוביהם השימפנזים המצויים. ברמת ה-D.N.A הם קרובים לאדם כמו השימפנזה המצוי, אך בהתנהגותם הם שונים ממנו לחלוטין.
השימפנזים הגמדיים (שימפנזי הבונובו) הם צמחונים ומעולם לא נצפו כשהם צדים בעלי חיים אחרים. מפגשים בטבע בין עדות שימפנזים גמדיים הם נדירים, ולא רבים מהם נצפו. באותם מקרים שנצפו, לא הופעלה בהם אלימות מכל סוג שהוא. בתוך עדת השימפנזים הגמדיים שוררים יחסי אחווה וידידות המעוררים הערצה. אם בקרב השימפנזים המצויים מתעוררים קונפליקטים המתבטאים באגרסיביות, בעיקר במכות ובנשיכות – הרי כל הקונפליקטים החברתיים והאישיים בין שימפנזי הבונובו נפתרים במגעים מיניים מגוונים.
הפעילות המינית אינה מוגבלת לפיתרון קונפליקטים וסכסוכים וגם אינה מוגבלת לפעילות בין-מינית. שימפנזי הבונובו מקיימים יחסי מין הטרוסקסואליים, הומוסקסואליים ואפילו יחסים בין בוגרים לצעירים. יחסי המין בהחלט רבגוניים וגם מרובים. בגני חיות נצפו שימפנזי בונובו שקיימו מגעים מיניים שש פעמים ביום ואף יותר. נראה שהשימפנזים הגמדיים אימצו את המוטו “Make love no war!” והם מממשים אותו באורח מעורר השתאות ואף קנאה!
צימחונות או אכילת בשר?
שני חוקרים חשובים, קונרד לורנץ, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה בשנת 1973, בספרו על התוקפנות (“הרע לכאורה” בתרגומו העברי) ורוברט ארדריי, אנתרופולוג אמריקני בספרו “הציווי הטריטוריאלי”, טוענים שהאדם התפתח במסלול התוקפני והרצחני בעיקר בשל עיסוקו בצייד ובאכילת בשר.
השימפנזה המצוי הינו אוכל בשר מטבעו, ולעומתו הבונובו העדין הוא צמחוני. האם אכילת בשר היא המפתח להבנת התוקפנות אצל בעלי חיים? הייתכן שמרגע שאתה נזקק להרג בעלי חיים כדי להתקיים מתחילה אבולוציה של תכונות אלימות ותוקפניות?
תיאוריית הצייד ואכילת הבשר שנויה במחלוקת ואין ברצוני להרחיב כאן את הנימוקים הרבים שהוצגו כדי לסתור אותה. הוויכוח סביב השאלה האם “יצר לב האדם רע מנעוריו” נראה בלתי פתור כאשר אנו בוחנים את שני הקטבים של קרובי משפחתנו – השימפנזה המצוי (התוקפני והאלים) מצד אחד, והבונובו (הרגוע והפציפיסט) מצד השני. האם יכול האדם להשתייך רק לאחת הקבוצות? האם הכרחי שנצעד במסלול התוקפני, או פתוחה בפנינו אופציית השלום?
קופים אלטרואיסטים
הפרימאטולוג ההולנדי, פראנס דה-ואל, מאמין כי האופציה הזו קיימת ויותר מכך. לטענתו, יש אצל קופים, ממש כמו אצל בני אדם, התנהגות מוסרית, עזרה הדדית ואלטרואיזם – עובדה המוכיחה כי לא נגזר עלינו לצעוד בהכרח במסלול התוקפני.
דה-ואל מייצג גישה זו בספרו, “טובים מטבעם”. הוא מתאר התנהגות “מוסרית” שצפה בה פעמים רבות, בעיקר אצל קופים. בימים אלה תורגם לעברית ספרו המצוין, “הקוף שבתוכנו” (הוצאת כתר), ובו מנסה המחבר להשוות בין התנהגות האדם לבין התנהגות קרוביו משני הקטבים – השימפנזה המצוי והבונובו. באמצעות השוואה זו מנסה דה-ואל לענות על השאלה הראשונה שהצגנו: האם טבע האדם רע מנעוריו והתוקפנות הינה בלתי נמנעת?
דה-ואל מתאר בספרו אירוע שהתרחש בתא הבונובו בגן חיות באנגליה. זרזיר חדר לכלוב, נתקל בקיר הזכוכית ונפל הלום לקרקעית. נקבת הבונובו ניגשה אליו, הקימה אותו, ניסתה להעמידו על רגליו ולאוששו. לאחר שהתחזק מעט, טיפסה איתו על ראש העץ, פרסה בזהירות את כנפיו וניסתה לשחררו באוויר. הזרזיר נפל שוב והיא התייצבה לצידו שעות ארוכות עד שהיה מסוגל להתעופף שוב. אמפטיה, מכנה דה-ואל את התכונה שהפגינה קופת הבונובו, והיא בהחלט אופיינית לבני מינה.
מאפיין נוסף של קופי הבונובו הוא שליטת הנקבות בקבוצה, בניגוד לעדת השימפנזה המצוי שבה שולטים הזכרים. הבונובו מוכיח לנו כי אין רק מודל אחד להתנהגות חברתית וכי בטבע, בקבוצת הקופים הקרובה לאדם, מתקיימת מערכת התנהגות חברתית שונה לגמרי מהמצופה ומהדעה הראשונית של חוקרים, במיוחד אלה שהתרכזו בחקר השימפנזה המצוי.
לטענתו של דה-ואל, אנו יצורים דו-קוטביים ואין תשובה אחת לשאלה למי אנו דומים יותר. האדם קיבל מן השימפנזה המצוי את התוקפנות והרצחנות ואף שכלל אותן בעזרת התרבות והטכנולוגיה. בעזרת מוחו הוא המציא הסברים אידיאולוגיים להצדקת התנהגותו הנלוזה, המכשירים את התוקפנות ואת האלימות הרצחנית שירשנו מקרובינו השימפנזים המצויים.
אבל אצל האדם, כמו אצל הבונובו, מתקיימות ומתגלות תכונות השותפות, האמפטיה, ההתנהגות המוסרית ושיתוף הפעולה. נכון שאלו מתבטלות במידה רבה מול פעולות המלחמה וההרג, אבל הן קיימות, ניתנות לטיפוח ומסוגלות בהחלט להוביל את האנושות למסלול אופטימי.
דה-ואל מציג לנו תזה מבטיחה. שתי האופציות קיימות והבחירה נשארת בידי האדם. התבונה האנושית מאפשרת לנו אקט של בחירה ולא היגררות בלתי נמנעת אחרי “טבע תוקפני”.
כשם שבחרנו באידיאולוגיות המכשירות את התוקפנות והרצחנות, המקבעות את שליטת הזכרים והרואות ביחסי מין בדרך כלל פעולה לא מוסרית, כך נוכל לוותר על התוקפנות והרצחנות ולבחור בשותפות חברתית, בעזרה לזולת, ביישוב סכסוכים באמצעות יחסי מין (אגב גם שימפנזים מצויים עושים זאת) ובהפסקת האלימות כלפי בני מיננו וכלפי מינים אחרים.
באותו נושא באתר הידען:
ד”ר אבי ארבל הוא זואולוג ופרימאטולוג, מרצה בכיר במכללת סמינר הקיבוצים ת”א
16 Responses
האדם כפרט מסוגל הן לאלימות והן לאלטרואיזם. הבחירה היא בידו.
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע (דברים ל’)
הבעיות מתעוררות, בדרך כלל, כאשר בני אדם מנצלים ומנתבים בני אדם אחרים לאלימות- חיילים בדרך כלל לא מרוויחים כלום ממלחמה, אך מסכנים את הכל. מי שמחליט לצאת למלחמה, לעומת זאת, מסכן הרבה פחות ויכול להרוויח הרבה
דברים ל’
משעשע
רק עכשיו שמתי לב שנתת כסימוכין את הלינק שנתתי בתגובה המקורית 😀
משעשע
רק עכשיו שמתי לב שנתת כסימוכין את הלינק שנתתי בכתבה המקורית 😀
כמוני כמוך, אך לעיתים עולה הצורך בסיעור מוחין כדי לקדם את הרעיונות עליהן נתקעת באותה התבוננות. התבוננות לשם הבנה עצמית הינה דבר נחמד ויפה, אבל פרספקטיבות נוספות תמיד יכולות להוסיף לעדן ולשפר את הרעיונות ולהתקרב לאמת כלשהי.
הבעיות המדוברות אותן העלתי הן אל מול המוסר האישי שלי ואל מול הצורך למצוא מוסר אבסולוטי כלשהו עם סימוכין מדעיים, משמע מדובר בהסבר לשאלה “למה המוסר הדתי אינו יכול להיות מוסר אוניברסלי?”, אך כמוסר בפני עצמו, לחברה בה הוא מתקיים כממ, ככל הנראה הוא מתאים אחרת הוא לא היה שורד.
עדיין יש פה שגיאה לוגית (או שאני מפספס משהו), עצם זה שקיימת תרבות שלא מקבלת את אותו מוסר שנטען עליו שהינו אוניברסלי אזי הוא לא אוניברסלי.
אם אני טוען שמוסר דתי באשר הוא הינו בעייתי ובלתי קביל על הדעת ומאידך גיסא המוסר הדתי, על סוגיו השונים, הוא המוסר הנפוץ ביותר בחברה האנושית שרובם ככולם לא מקיימים את הסימטריה שהזכרת (שבאופן אישי אני לוקח אותה כקו מנחה כמעט יחיד בענייני מוסר, כוונתי בהודעה 10 בסייגים ממוסר זה היו בנוגע להיותו מוסר אוניברסלי כמובן) בתרוצים שונים (אם זה “על תעשה …” נכון רק לגבי יהודים שומרי מצוות כמו גם דיני פיקוח נפש שונים ומשונים ואם זה להתיר את דם הכופרים למען הג’יהאד, הרי אף אחד לא אוהב שהורגים אותו)
אז לא רק שהם טועים בעיני – גם אני טועה בעיניהם מאחר והסימטריה אינה גורפת בעינהם, לכן שני מערכות המוסר אינן אוניברסליות.
בנוסף, אם אני ממש ממש מצמצם את העיניים וקורא בין השורות,במסגרת התעלול הרטורי שהצגת ייחסת לי סוג של חוסר-מוסר (במובן הפלורליסטי ולא כאדם לא-מוסרי, וזה לא נכון.. אבל זאת לא הנקודה). במקרה זה, אותו פלורליזם שמאפשר לי מצד אחד להגיד “המוסר שלהם לגיטימי להם” ומצד שני מאפשר לי להגיד “אבל הוא בעייתי” הינו סוג של אגנוסטיות-מוסרית מהבחינה שאני יודע להגיד מה “לא נכון” אבל אני לא יודע להגיד מה “נכון”.
אי אפשר להגיד שאגנוסטיות-מוסרית היא היא המוסר האוניברסלי שטבוע בי ובכל אחד אחר בדיוק מהסיבה שכמו שאגנוסטיות הינה חוסר-דת כך גם אגנוסטיות-מוסרית משמע חוסר-מוסר.
כמובן שיכול להיות שצימצתי את העיניים ממש חזק ואז ראיתי כתמים צבעוניים, במקרה זה תמיד אפשר להתעלם מהפסקה האחרונה.
לדעתי יש שתי אופציות
או שקיים גרעין מוסר אוניברסלי אצל כלל בני האדם, ואז באמת ניתן לנסות לחפשו במינים אחרים.
או שלא קיים גרעין אוניברסלי שכזה, ואז מוסר הינו ממ ככל הממים וגם עליו עוברת אבולוציה לכן אין ביכולתו להיות קבוע שניתן להשיתו על מינים אחרים מאחר ועליהם (ועל הממים שלהם) עוברת ברירה טבעית שונה עקב שונות ביולוגית וסביבתית.
לדעתי האפשרות השניה סבירה יותר בנכונותה אך לצערי עדיין לא הספקתי לקרוא את המסמכים שנתת, אני מקווה להגיע אליהם בהקדם.
מיקו:
האמת היא שאם אתה מחפש סימוכין, הרי שדווקא תגובה 10 שלך היא הסימוכין הטוב ביותר.
אני מאמין מאד גדול באינטרוספקציה – התבוננות פנימית – ולפעמים אנשים נותנים לי קצה חוט שמאפשר לי לעזור להם לעסוק בכך.
אמרת “אין בנינו ויכוח על הבעיות שמציב המוסר הדתי באשר הוא” ואני מבקש ממך לחשוב על המקום בנפשך ממנו בא משפט זה.
הרי קודם אמרת שהמוסר הוא ייחסי אז כיצד זה אתה מרשה לעצמך למצוא פגמים במוסר הדתי – ובפרט בזה של הדת שהתחנכת על ברכיה?
לדעתי – המקום הזה הוא בדיוק המוסר האוניברסאלי שטבוע בך.
חשוב על כך!
אדם ושימפנזה זהים בדנא לא ב88.5 אלא ב99%
אין בנינו ויכוח על הבעיות שמציב המוסר הדתי באשר הוא
אני לא יודע עד כמה אפשר להגדיר את מה שאמרת כמוסר מאחר וגם הגינות חמלה וצדק הם דברים תרבותיים
אבל אקרא את המקורות שנתת ואחכים, הנושא המדובר מעניין אותי מאד.
וגם:
http://www.ted.com/talks/sam_harris_science_can_show_what_s_right.html
וגם:
The Origins of Virtue (Matt Ridley)
Unto Others: The Evolution and Psychology of Unselfish Behavior (Evan Sober & David Sloan Wilson)
Wild Justice: The Moral Lives of Animals (Mark Bekoff & Jessica Pierce)
כמה קישורים רלוונטיים:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1147975.html
http://scienceblogs.com/pharyngula/2009/10/dogs_can_be_good_without_god.php
http://www.youtube.com/watch?v=LU8DDYz68kM
http://www.youtube.com/watch?v=7oVhopPjTNg
מיקו:
לא נתקלת במוסר אוניברסאלי מפני שאתה מזהה מוסר עם תכתיבי דתות ותרבויות.
המוסר האוניברסאלי הרבה יותר מצומצם מתכתיבי התרבויות השונות והוא מסתכם בעיקר בשאיפה לסימטריה (שממנה נובעים גם צדק, הגינות וחמלה).
את השאיפה לסימטריה כבר ביטא הלל הזקן כשאמר “את השנוא עליך – אל תעשה לחברך” ונראה לי שפרט לפסיכופאתים אין אדם שלא יסכים עם מוסריותו של חוק זה.
אני גדלתי וחונכתי בתרבות היהודית אבל אני מוצא רבים מחוקי ה”מוסר” של היהדות כבלתי מוסריים בעליל (ואתה מוזמן לראות בעניין זה דיון מתיש שקיימתי לאחרונה עם כמה הומופובים תחת הכתבה “שניים שניים מאותו מין”).
לאסף
אני מצדד בהערות
לא מדובר בבעיה בהבנת הנקרא אלא בכתבה ששוכתבה, כאשר קראתי אותה בבוקר היה כתוב שחור על גבי מסך שבני האדם התפתחו מהשימפנזות. לא טרחתי להגיב על כך כי הדבר נראה כשגיאת ניסוח ברורה.
למיכאל
מה הן אותן אמות מוסר אוניברסליות אותן אתה מתאר?
לא שמעתי מעולם על מוסר אוניברסלי מלבד אנקדוטות בודדות כמו גילוי עריות (שגם הוא לא בדיוק נכון באופן גורף ובמיוחד בבעלי חיים)
כל אמת מוסר שאי פעם נחשפתי אליה ניתן היה לסתור עם אמת מוסר מתרבות אחרת כך שכמובן האוניברסליות נשללת ובטח שבטח האבסלוטיות.
אם נגדיר את מושג המוסר למשל כ”שאיפה לשגשוג של כלל המינים והפריטים” אז כן יש עם מה לעבוד, אבל בד”כ זה סותר את השאיפה האינדבידואלית לשרידות גנטית (ע”ע שימפנזים זכרים שמשמידים קופים מלהקות אחרות ובכך משפרים את סיכוי הגנים שלהם להמשיך אבל מצד שני מסווגים כמרושעים על פי המחקר).
שורה תחתונה, מוסר (ואני לא מוצא דרך יותר טובה מלהגדיר מוסר אשר כערך חברתי) לא רלוונטי ללא הגדרת מטרות כקבוצה ומאחר וכל קבוצה הינה שונה אזי ניתן להניח שהמוסר יהיה שונה.
אשמח אם תגובתך תפנה למקורות בנושא.
אז מה, נשים את נתניהו ואחמדינאג’ד באותו חדר, איך הם יתנהגו ?
כמו שימפנזות או כמו בונובו ? 🙂
ל “הערות” (1) וכל מי שמתסתמך על וויקיפדיה כמקור עילאי
שכל הכתוב בו הוא “דבר אלוהים חיים” או “אמת צרופה” ,
כדאי לדעת כי הכותבים בוויקיפדיה הם “מגיבים” כמונו ,
הכתוב עובר עיבוד וביקורת ע’י עורכים שהשכלתם מקיפה וגבוהה
אבל לא מיקצועית ולא יחודית לכל נושא ונושא ,
יש להניח שעורכים בודקים כל ערך על פי מקורות רבים ,
אבל שוב אלה הם לא תמיד מקורות מיקצועיים מוסמכים .
לכן , עם כל הכבוד למפעל החשוב של וויקיפדיה
“לתקן” או להטיל ספק בדברים של מיקצוען על-סמך וויקיפדיה
מהווה טעות !
ושוב ל (1) בשום מקום לא כתוב ואף אחד (למעט בורים) אינו טוען
שהאדם התפתח מהשמפנזי (הבנת הנקרא) ,
על פי מדדים שונים הדמיון הגנטי בין האדם לבונובו ולשימפנזי
הוא בין 98.5% ל 99,2% (תלוי אילו מיקטעים נבדקים) ,
שניהם (האדם והשמפנזי ) שייכים לאותה משפחה
ולפיכך שניהם התפתחו מאותו “אב-קדמון” ,
מענין שהשוני הגנטי בין “גיזעי” האדם השונים הוא עד 0.8%,
יש חוקרים שטוענים כי הדמיון הגנטי מחייב שיוך לאותו סוג .
באש לדבריך כי “על רוב החוקרים האבולוציה לא מקובלת.”
ה ב ל י ם !
מיקו:
אמות המידה למוסר לפיהן נבדק הנושא בקופים הן אוניברסאליות ולא מערביות וזה לגמרי טבעי כי הקופים, כמונו, הם תולדה של האבולוציה ומה שאוניברסאלי הוא מה שיצרה האבולוציה.
הדתות, המשטרים והתרבויות השונות – מונחים שקיימים אצל בני אדם באופן כמעט בלעדי – “חטפו” את המונח “מוסר” ועיוותו אותו לצורכיהם הבלתי מוסריים.
תסלחו לי אבל מעצבן אותי לראות מדענים שמדברים על מוסר ומחפשים גילויי מוסר בפרימאטים (ומינים אחרים) במחקרים שלהם.
מה זאת השטות הזאת? הרי מבט קטן על תרבויות העולם יגלה שהמוסר המערבי הוא מוסר מונותאיסטי שמבוסס על הדתות הגדולות (וגם בתוכו הוא שונה בין אזורים שונים)
הרי באיסלם לרצוח על בסיס כבוד המשפחה נחשב דבר מוסרי
בספרטה להרוג תינוק עם מום כלשהו נחשב דבר מוסרי
בארה”ב להוציא להורג אדם שפשע זה דבר מוסרי
ביפן חריקרי הוא נעלה ומוסרי
בישראל לגנוב ציוד צבאי זה דבר מוסרי
מה הוא המוסר?
המוסר הוא קונבנציה התנהגותית מבוססת תרבות ואזור בלבד.
לא תמצא מוסר סמוראי בקופים כי הקופים הם לא סמוראים בדיוק כמו שהם לא יהודים או אתאיסטים!
לא שחקר המוסר והשאיפה למוסר אבסולוטי היא לא לגיטימית, מדובר בתחום מאד מעניין, (http://www.ted.com/talks/sam_harris_science_can_show_what_s_right.html)
אך לחקור מין אחר לפי אמות מוסר מערביות זה כמו לקבוע שסינים מעולם לא פיתחו שפה כי הם לא יודעים עברית.
“האדם הנבון הוא בן משפחתו של השימפנזה המצוי. הם חולקים במשותף 88.5 אחוז מן ה-D.N.A שלהם ומקובל על רוב החוקרים שהאדם התפתח מן השימפנזה.”
לפי ויקיפדיה (הפניות למחקרים שם) הדמיון ב DNA בין שימפנזים לבני אדם הוא 94%. היה מחקר חדש מאז ואף אחד לא תיקן?
על אילו חוקרים בדיוק מקובל שהאדם התפתח מן השימפנזה? באמצעות הגדרה רחבה מספיק של “חוקרים” על רוב החוקרים האבולוציה לא מקובלת.