בעד ונגד המאמר “היקום והתכנון” מאת סטיבן וינברג

העובדה שמדען בעל שם עולמי אומר שהיקום לא עשוי לפי תכנון מפתיעה משום מה קורא של גלילאו. תגובה זו ותגובת הנגד של העורך המדעי של העיתון מובאת כאן ביחד עם תגובה התומכת בדעותיו של וינברג. התגובות מובאות באדיבות גלילאו ופורסמו בגליון הנוכחי שיצא לאור בימים אלו

צבי עצמון

לפני שהמקטרגים יקפצו

בגליון 38 התפרסם המאמר “היקום והתכנון”. לפני שאמשיך – אומר כי המאמר היה מצוין, ויותר מכך, הוא היווה נקודת אור חיונית בנוף הפוסט מודרני, ניאו דתי. בתוך בליל ההבלים של עידן הNew Age-, ועניין המחודש והריקני בדת – המאמר הנ”ל הינו ניצוץ של חשיבה נקיה ובהירה, אשר הזכירה שעדיין יש אנשי מדע רציניים אשר אינם חוששים להביע דעתם גם בנושאי רוח מרכזיים.
חיונית במיוחד היתה ההתייחסות להיבט המוסרי של ראיה רציונלית, ונקיה ומהסברים מופרכים ומוחלטים למה שאיננו בר הסברה עדיין.
בנקודה זו ברצוני להשיב מראש לכל אותם מקטרגים אשר אין לי ספק שמכתביהם יציפו את מערכת גליליאו. המקטרגים יתחלקו מן הסתם למספר קבוצות: האחת תייצג את הציבור החילוני הרלטיוויסטי-פוסטמודרני. השניה את הציבור המאמין לגוניו, בין אם מאמינים “דתיים” ובין אם מאמינים “חילוניים”. יתכן וקבוצת המאמינים ה”חילוניים” תתחלק לתת קבוצה המנסה למצוא תירוצים פילוסופים לקיומו ההכרחי של כח עליון כזה או אחר. קבוצה זו מיוצגת נאמנה ע”י פרופ’ יובל שטייניץ ולא ארחיב לגביה.
אציין שביחס למאמינים ה”דתיים” לי אישית אין מה לומר, שכן הבדל ההשקפות בינינו כה יסודי (בנושאים הנדונים במאמר) עד כי אין מקום לשום “דיאלוג קונסטרוקטיבי” כדברי כותב המאמר. לגביהם אסתפק באמירה כי אני מכבד את דעתם כל עוד אין בה כדי לכפות עלי דעה או מעשה כלשהו, וכי דעתי שונה מדעתם רדיקלית.
נחזור למקטרגים ה”חילונים”. הקבוצה הראשונה (הפוסט מודרנית) תטען לחוסר הזכות לקבוע עמדה נחרצת/מוחלטת כלשהי לגבי העולם, בין אם היא דתית, מדעית או מיסטית. אותו ציבור יתנגד לשידור מסרים ברורים במערכת החינוך למען קידום החשיבה הדמוקרטית-מדעית, ויבקש לתת יצוג הולם גם לצד השני (הדתי, מיסטי). הנזקים שבגישה זו רחבים מכדי לתארם כאן. להלן המרכזיים שבהם:
ראשית קבוצה זו חושפת אותנו באמירה רלטיוויסטית זו לגילויה האלימים ביותר של קיצוניות דתית פונדמנטליסטית. שנית, סובלנות כלפי דעות שונות הינה דבר מקובל גם במסגרת ראיית עולם פחות קיצונית מאשר הפוסטמודרניזם הלוחם לגווניו, ואולם המשיכה לכל מה שהינו מיסטי אזוטרי או דתי בקרב אותם רלטיוויסטים, ודחיית כל מה שהו מדעי, לוגי או מבוסס היטב, מעוררת את החשד שהמיסטיקה פשוט קלה ופשוטה יותר להבנה מאשר הסבר מדעי לפעולתו של העולם. ומכאן הפופולריות הרבה של תחומים אלה בקרב הציבור החילוני ה”כמעט חושב”.
הקבוצה השניה (המאמינה, לגוניה) תטען להיותה של האמונה מנותקת מכל שיפוט מדעי/אמפירי/רציונלי. הטענות היותר מוצלחות יהיו בנימה ליבוביצ’ית.
טענות כאלה הן בדרך כלל (בגירסה הליבוביצ’ית המקורית) אכן חסינות מפני כל ויכוח – שכן למעשה הן מראש מוציאות את נושא הדיון מחוץ לתחומי הויכוח הרציונלי. ואולם ליבוביץ’ יש אחד, ומאמינים “חילוניים” הרבה, איתם נדרשת כברת דרך של שיח ושיג על מנת להגיע לנקודת המוצא של ליבוביץ’. בדרך כלל טיעוניהם לוקים בסתירות פנימיות חמורות.
לאחר הסבת ליבם של המאמינים לסתירות פנימיות אלה, באה התקוממות כנגד החשיבה ה”לוגית” שאינה רלוונטית לתחום זה, ובשלב זה בד”כ מסתכם הדיון בהגדרת כח עליון חסר משמעות לחלוטין (כלומר – אין שום דרך הכרחית להגדיר אותו, אין שום דרך לגלות את השפעתו על העולם, לא נדרשת שום השפעה שכזו, ואין שום אנלוגיה ואף לא אלימנציה שתחדד מעט את משמעותו של מושא הדיון) כעט שוב מגיעים למבוי סתום בדיון – מתוך הברחת מושא הדיון מחוץ לתחום.
עם העמדה הנ”ל בנוגע לקיומו של כוח עליון לא אמורה להיות בעיה, פרט לחוסר הסכמה במסגרת הדיון. אלה שבפועל, אימוץ אותו כח עליון “מופשט” אל ליבם של “חילוניים” מתוך איזה פחד קדומני, מביא להשלכות שאינן מופשטות כלל ועיקר. השלכות אלה מתבטאות בלגיטימציה של עמדות דתיות כפיתיות תחת הכותרת המתיפיפת “צביונה היהודי” של המדינה. המסתתר מתחת לכותרת זאת ידוע היטב, ונע מחוסר תחבורה ציבורית בשבת, דרך חוקי חזיר כאלה ואחרים, ועד לבעית העגונות, הנישואים הדתיים (על פולחני הטהרה המשפילים) ולאחרונה עד לחיוב הקיקיוני ללימודי תנ”ך גם מגזרי המיעוטים. אותם “חילונים” אשר לכאורה מייצגים תפיסה ליבוביצ’ית שת האמונה, למעשה נותנים יד לתופעות בהם ליבוביץ’ ז”ל היה נלחם עד חורמה. כמובן שהתופעה אינה מוגבלת לנוף המקומי: חקיקה נגד הפלות, אמצעי מניעה ועוד רעות חולות העלולות להמית שואה דמוגרפית, או אחרת על כולנו – קיימות גם בנצרות ובאסלם.
בארץ פשוט יש עוד תירוץ לתמוך בכך במקרה הגרוע, ולא לגנות – במקרה הרע. לתירוץ הזה קוראים אצלנו “קצת ‘יידישקעייט'”.

לסיכום, שוב אומר כי בעולמנו רדוף השדים, רדוף השדים של פרופ’ יובל שטייניץ והקאמבק של אלוהים מחד, ודר’ יואב בן-דוב עם קלפי הטארוט, המאגיה השחורה, וצריכת הסמים בצוותא מאידך – מאמרו של סטיבן ויינברג הוא אותו נר באפילה עליו מדבר קרל סיגן. מי יתן ונר זה יפקח את עינינו.

אריאל ירושביץ’, ירושלים.

הזהו מדע?

בגליון 38 בחרתם באופן חד צדדי ואנטי דתי במיוחד להביא את הדעות של פרופ’ סטיבן ווינברג לגבי הבריאה (במאמר “היקום והתכנון”). הייתי מצפה שתביאו את הדעה השנייה של הפרופסור נתן אביעזר אשר מפריך כליל את כל השטויות של הפרופסור אשר השיג השגים נכבדים בתחום שלו אך אינו מבין מאומה על התהוות כדור הארץ. כנראה שבחרתם את השם גליליאו על רק אנטי-דתי ולא על רקע מדעי ואם כן בחרתם בשם זה מבחינה מדעית אז אני מצפה לראות רעיונות המוכיחים את הבריאה לפי התגליות האחרונות בפיסיקה.
יוסי בלסבלג, ק.ביאליק
תגובה:
הייתי מבקש להודות למר בלסברג על מכתבו, אך חוסר הנימוס הבוטה, כמו גם נימת הכמעט איום שבמכתבו, מונעים זאת לצערי.
אין לנו במערכת גלילאו רקא אנטי-דתי; והא-ראיה: אחד הדמויות הנערצות על אנשי המערכת היא דמותו של ישיהו ליבוביץ’ ע”ה, שומר מצוות וירא שמים. ואף זאת: בגלילאו פרסמנו מאמר הוגן (ורבים טענו בפנינו אוהד יתר על המידע) אודות טענת הדילוגים בתורה.
אין אנו חשים שעלינו לבקש רשות או הכשר לפרסם דעות שהתפרסמו באחד העיתונים הנחשבים בעולם (ניו יורק רביו), של אחד הפיסיקאים המהוללים של דורנו, סטיבן ויינברג, יהודי שרבים מבני משפחתו נרצחו על ידי הנאצים.
אני מודה שנעלם מידיעתי דבר פועלו בענייני מדע ואמונה של חוקר המגנטיות והמוליכות החשמלית, הפרופ’ נתן אביעזר (ויזר) מאוניברסיטת בר- אילן. אני מבקש לנצל את ההזדמנות כדי לציין שמערכת גלילאו תשמח לעיין בכל מאמר שיוצע לה, קל וחומר של פרופ’ לפיסיקה.
צבי עצמון, עורך מדעי