‫מדעי המידע – תחי הרשת / טים בֶּרנֶרס-לי‬

רשת האינטרנט חיונית לא רק למהפכה הדיגיטלית אלא גם להמשך השגשוג שלנו – ואפילו לחירותנו. וכמו הדמוקרטיה, גם הרשת זקוקה להגנה

הרשת הכלל-עולמית (World Wide Web) התעוררה לחיים בדצמבר 1990 במחשב שלי בז’נבה שבשווייץ. היא כללה אתר אחד ודפדפן אחד, שהותקנו במקרה במחשב. הסידור הפשוט הזה הדגים תפיסה עמוקה: כל אדם בכל מקום יכול לשתף כל אדם אחר במידע. הרשת התפשטה ברוח זו וצמחה במהירות. כיום, ביום הולדתה ה-20, הרשת משולבת בכל פן של חיי היום-יום שלנו. אנו מקבלים אותה כמובנת מאליה ומצפים ש”תהיה שם” בכל רגע, בדומה לחשמל.

הרשת הפכה לכלי נפוץ ורב עוצמה מכיוון שנבנתה על יסוד עקרונות שוויוניים ומכיוון שאלפי אנשים פרטיים, אוניברסיטאות וחברות פעלו, לחוד וביחד, במסגרת הקונסורציום של הרשת הכלל-עולמית כדי להרחיב את יכולותיה על בסיס העקרונות האלה.

עם זאת יש גורמים המאיימים על הרשת כפי שאנו מכירים אותה. כמה מן המשתמשים המצליחים ביותר החלו לחתור תחת עקרונותיה: אתרי רשתות חברתיות גדולות חוסמים מידע שהמשתמשים שלהם מפרסמים ואינם מאפשרים לו להגיע לשאר חלקי הרשת; ספקי אינטרנט אלחוטי מתפתים להאט תעבורה לאתרים שאין להם הסכמים עמם; וממשלות, גם טוטליטריות וגם דמוקרטיות, עוקבות אחר ההרגלים המקוונים של אנשים ומסכנות זכויות אדם חשובות.

אם אנו, המשתמשים ברשת, נאפשר למגמות כאלה ודומות להן להתפתח ללא בקרה, הרשת עלולה להתפרק לאיים נפרדים. נאבד את החירות להתחבר לכל אתר שנרצה. ההשפעות השליליות עשויות להתפשט גם לסמארטפונים ולמחשבי הלוח, שגם הם מאפשרים גישה למידע רחב ההיקף שהרשת מספקת.

אבל למה זה צריך לעניין אתכם? מכיוון שהרשת היא שלכם. היא משאב ציבורי שאתם, העסקים שלכם, הקהילה והממשלה תלויים בו. מאחר שהיא ערוץ תקשורת המאפשר שיח כלל-עולמי מתמשך, היא חיונית גם לדמוקרטיה. האינטרנט חיוני כיום לחופש הביטוי יותר מכל אמצעי אחר. הוא מביא לעידן המרושת את העקרונות המופיעים בחוקת ארצות הברית, במגנה כרטה הבריטית ובמסמכים חשובים אחרים: חופש ממעקב, מסינון, מצנזורה ומניתוק.

אף על פי כן נראה שאנשים סבורים שהאינטרנט הוא כמו חלק מהטבע ואם הוא מתחיל להתנוון, הרי זה עוד אחד מן האירועים המצערים שאיננו יכולים לעשות דבר בעניינם. אבל אין זה נכון. אנו יוצרים את הרשת באמצעות עיצוב תוכנות ופרוטוקולים של מחשב, והתהליך הזה בשליטתנו. אנו בוחרים אילו תכונות יהיו לו ואילו לא. האינטרנט לא הובס, ובוודאי שאינו מת. אם ברצוננו לדעת מה הממשלה עושה ומה עושות החברות, להבין את מצבו האמיתי של כוכב הלכת, למצוא תרופה לאלצהיימר – וגם אם ברצוננו לבצע עניין פשוט כמו שיתוף חברים בתמונות שלנו – אנו הציבור, הקהילה המדעית והתקשורת חייבים להבטיח שעקרונות הרשת לא ייפגעו. לא רק כדי לשמר את מה שכבר השגנו אלא גם כדי להפיק תועלת מן ההתקדמות הגדולה שעוד תבוא.

האוניברסליות היא הבסיס

יש כמה עקרונות חשובים שיבטיחו שערך הרשת ילך ויגדל. בסיס השימושיות והצמיחה שלה הוא עקרון האוניברסליות. כשאתם יוצרים קישור, אתם יכולים לקשר כל דבר. פירוש הדבר שאנשים יכולים להעלות לרשת כל דבר בלא כל תלות בסוג המחשב שלהם, בתוכנה שבה הם משתמשים, בשפה שהם דוברים ובסוג החיבור שלהם, חוטי או אלחוטי. הרשת צריכה להיות נגישה לאנשים בעלי מוגבלויות. היא צריכה להתאים לכל סוגי המידע, מסמך או נתון יחיד, “ציוץ” מטופש בטוויטר או מסמך אקדמי. כמו כן היא צריכה להיות נגישה מכל חומרה שמסוגלת להתחבר אליה: נייחת או ניידת, בעלת מסך קטן או גדול.

מאפיינים אלה עשויים להיראות מובנים מאליהם, כאלה שאינם דורשים טיפול או סתם חסרי חשיבות, אך הם הסיבה לכך שגם האתר ה”להיט” החדש וגם עמוד הבית של קבוצת הכדורגל של ילדכם יופיעו ברשת בלי שום קושי. אוניברסליות היא דרישה בעלת משמעות מכל מערכת.

ביזור הוא מאפיין תכנוני חשוב נוסף. אינכם זקוקים לאישור מסמכות ריכוזית כלשהי כדי להוסיף דף או לבצע קישור. כל שעליכם לעשות הוא להשתמש בשלושה פרוטוקולים פשוטים ותקניים: לכתוב דף בפורמט HTML (שפת סימון היפר-טקסט), לתת לו כתובת על פי מוסכמת הכתובות המכונה URI ולהעלות אותו לאינטרנט באמצעות HTTP (פרוטוקול להעברת היפר-טקסט). הביזור אִפשר חדשנות נרחבת וימשיך לעשות זאת גם בעתיד.

ה-URI הוא המפתח לאוניברסליות (בהתחלה כיניתי את שיטת הכתובות בראשי התיבות URI, כלומר “מזהה משאבים אוניברסלי”, אך מאז היא הפכה ל-URL, “מאתר משאבים אחיד”). הוא מאפשר לכם לעקוב אחרי כל קישור בלי קשר לתוכן שאליו הוא מוביל או לזהות המפרסם של התוכן הזה. הקישורים הופכים את תוכן הרשת למשהו בעל ערך רב יותר: מרחב מקושר של מידע.

לאחרונה התעוררו כמה איומים על האוניברסליות של הרשת. חברות טלוויזיה בכבלים שמוכרות קישור לרשת שוקלות להגביל את משתמשי האינטרנט שלהן להורדה של תוכן בידורי מטעמן בלבד. אתרי רשתות חברתיות הם בעיה מסוג אחר. פייסבוק, LinkedIn, Friendster ואחרים מספקים בדרך כלל ערך באמצעות איסוף מידע שאתם מזינים: ימי ההולדת שלכם, כתובות דואר אלקטרוני, תחביבים וקישורים המציינים מי חבר של מי ומי מופיע באיזו תמונה. האתרים מרכיבים מפיסות הנתונים האלה מסדי נתונים מדהימים ומספקים על סמך המידע הזה שירות בעל ערך מוסף – אך רק במסגרת האתר. אם הזנתם נתון לאחד מן האתרים האלה, לא תוכלו להשתמש בו בקלות באתר אחר. כל אתר כזה הוא מאגר מבודד, מנותק מן האחרים. דפי האתר מצויים אמנם ברשת, אך לא הנתונים. אתם יכולים לגשת לדף האינטרנט שבו מופיעה רשימת האנשים שיצרתם באתר מסוים, אבל לא לשלוח את הרשימה עצמה או חלקים ממנה לאתר אחר.

ההסגר הזה נוצר מכיוון שאין כתובת URI לכל פיסה נפרדת של מידע. הקישורים בין הנתונים קיימים רק בתוך האתר. לכן ככל שאתם מרבים להשתמש בו, אתם לכודים בתוכו. אתר הרשת החברתית שלכם הופך לפלטפורמה מרכזית – מאגר סגור של תוכן, שאינו נותן לכם שליטה מלאה במידע שלכם. ככל שארכיטקטורה מסוג זה נעשית נפוצה יותר, כך הרשת הולכת ומתפרקת ונפגמת יכולתנו ליהנות ממרחב מידע אוניברסלי יחיד.

אחת הסכנות היא שאתר של רשת חברתית אחת – או מנוע חיפוש אחד או דפדפן אחד – יגדל כל כך עד שהוא ייעשה מונופול המגביל את החדשנות. מאז הופיע האינטרנט יצרה החדשנות המתמשכת בשטח את האיזון והבקרה הטובים ביותר כנגד חברות או ממשלות שניסו לפגוע באוניברסליות. פרויקטים באינטרנט כמו GnuSocial ו-Diaspora מאפשרים לכל אדם ליצור רשת חברתית משלו בשרת משלו, ולהתחבר לכל אדם ולכל אתר אחר. פרויקט Status.net, שמפעיל אתרים כגון identi.ca, מאפשר לכם להפעיל רשת דמוית טוויטר משל עצמכם ללא הריכוזיות של טוויטר.

תקנים פתוחים מניעים את החדשנות

היכולת ליצור קישורים מכל אתר לכל אתר אחר חיונית ליצירת רשת חזקה, אך אין בה די. טכנולוגיות הרשת הבסיסיות שאנשים וחברות זקוקים להן כדי לפתח שירותים רבי-עוצמה חייבות להיות זמינות בחינם ללא תמלוגים. אתר Amazon.com, לדוגמה, הפך לחנות ספרים מקוונת ענקית ואחר כך לחנות מוזיקה ולחנות של כל סוגי הסחורות מכיוון שהייתה לו גישה חופשית ופתוחה לתקנים הטכניים שעליהם מבוססת הרשת. בדומה לכל משתמש אחר ברשת, אמאזון היה יכול להשתמש ב-HTML, ב-URI וב-HTTP בלי לבקש רשות מאיש ובלי לשלם תמורת השימוש. הוא היה יכול להשתמש גם בשיפורים של התקנים האלה, שפיתח קונסורציום הרשת. שיפורים אלו אפשרו ללקוחות למלא טופסי הזמנה וירטואליים, לשלם באופן מקוון, לדרג את המוצרים שקנו וכן הלאה.

בביטוי “תקנים פתוחים” אני מתכוון לתקנים שכל מומחה עשוי להיות מעורב בתכנונם. תקנים אלו נבדקו על ידי אנשים רבים והיו מקובלים עליהם. מלבד זאת, “התקנים הפתוחים” זמינים בחופשיות ברשת ומשתמשים ומפתחים אינם נדרשים לשלם תמורתם דבר. תקנים פתוחים וקלים לשימוש ללא תמלוגים יוצרים את העושר המגוון של אתרי הרשת, החל באתרים בעלי שם כמו אמאזון, ויקיפדיה ו-Craigslist וכלה בבלוגים נידחים שכותבים מבוגרים או סרטי וידאו ביתיים שצעירים מעלים לרשת.

הפתיחות משמעה גם שאתם יכולים לבנות אתר בשביל עצמכם או בשביל העסק שלכם בלי שתצטרכו לקבל אישור לכך מאיש. בימיו הראשונים של האינטרנט לא הייתי צריך לקבל הרשאה או לשלם תמלוגים בשביל להשתמש בתקנים הפתוחים של האינטרנט עצמו, כגון פרוטוקול בקרת ההעברה (TCP) ופרוטוקול האינטרנט (IP) המפורסמים. באופן דומה, על פי מדיניות הפטנטים נטולת התמלוגים של קונסורציום הרשת, חברות, אוניברסיטאות ואנשים שתורמים לפיתוח תקן חייבים להסכים שלא לגבות תמלוגים מכל אדם שעשוי להשתמש בו.

תקנים פתוחים ללא תמלוגים אין משמעם שאסור לחברה או לאדם לפתח בלוג או תוכנה לשיתוף קבצים ולגבות כסף תמורת השימוש בהם. הדבר מותר, ואתם עשויים לרצות לשלם בעדם אם לדעתכם הם “טובים” מאחרים. הרעיון הוא שתקנים פתוחים מעניקים מבחר אפשרויות, בתשלום או בחינם.

למעשה, חברות רבות משקיעות כסף בפיתוח יישומים יוצאי דופן דווקא מכיוון שהן בטוחות שהיישום יוכל לשמש כל אדם בלי תלות בחומרת המחשב שלו, במערכת ההפעלה שלו או בספק שירותי האינטרנט שלו – והכול בזכות התקנים הפתוחים של הרשת. ביטחון זה מעודד מדענים להשקיע אלפי שעות בפיתוח מסדי נתונים לשיתוף מידע על חלבונים, למשל, לצורך מציאת תרופות למחלות. הביטחון הזה מעודד גם ממשלות, כמו ממשלות ארה”ב ואנגליה, לפרסם יותר ויותר נתונים באופן מקוון כדי שהאזרחים יוכלו לבחון אותם, והממשל נעשה שקוף יותר. התקנים הפתוחים מעודדים גם יצירתיות: מישהו עשוי להשתמש בהם בדרכים שאיש לא העלה בדמיונו. אנו רואים דברים כאלה ברשת מדי יום ביומו.

היעדר תקנים פתוחים, לעומת זאת, גורם ליצירת עולמות סגורים. מערכת iTunes של חברת אפל, לדוגמה, מזהה שירים וסרטים באמצעות URI פתוחים, אך במקום התחילית “http:” הכתובת מתחילה ב”itunes:”, שהיא קידומת קניינית ומוגנת בזכויות יוצרים. אתם יכולים לגשת לקישור שמתחיל ב”itunes:” אך ורק באמצעות תוכנת iTunes הקניינית של אפל. אינכם יכולים ליצור קישור למידע כלשהו המצוי בתוך עולם iTunes, כגון שיר או מידע על להקה, כדי שמישהו אחר יצפה בתוכן. למעשה, אתם כבר אינכם ברשת. עולם iTunes הוא עולם ריכוזי וסגור. אתם כלואים בתוך חנות אחת במקום להיות בשוק הפתוח. לחנות הזאת עשויים להיות מאפיינים נהדרים, אך ההתפתחות שלה מוגבלת לכושר ההמצאה של חברה יחידה.

גם חברות אחרות יוצרות עולמות סגורים. הנטייה של כתבי עת, לדוגמה, ליצור יישומים לסמארטפונים במקום ליצור יישומי רשת היא מגמה מדאיגה מכיוון שהתוכן הזה מצוי מחוץ לרשת. אי אפשר לשמור סימנייה בשבילו, או לשלוח בדואר אלקטרוני קישור לדף. אי-אפשר “לצייץ” עליו. מוטב לבנות יישום רשת שיפעל גם בדפדפנים בסמארטפונים, והטכניקות לעשות זאת משתכללות בכל רגע.

יש הסבורים שאין רע בעולמות סגורים. קל להשתמש בהם, ונדמה שהם נותנים לאנשים מה שהם רוצים. אך כפי שראינו בשנות ה-90 של המאה ה-20, שבהן פעלה מערכת המידע בחיוג של America Online שהעניקה למשתמשים רק חלק מוגבל מן הרשת, לעולם לא יוכלו “גנים” סגורים ומבוצרים כאלה, נעימים ככל שיהיו, להתחרות בשוק הרשת החי והשוקק שמחוץ לשעריהם מבחינת הרבגוניות, העושר והחדשנות. עם זאת כשלגן סגור כזה יש אחיזה חזקה מדי בשוק הוא עלול לעכב את הצמיחה מחוץ לו.

להפריד את הרשת מן האינטרנט

שמירה על רשת אוניברסלית ופתיחות תקניה מסייעת לאנשים להמציא שירותים חדשים. עיקרון שלישי – הפרדת שכבות – מפריד בין התכנון של הרשת לתכנון של האינטרנט.

מדובר בהפרדה יסודית. הרשת היא יישום (אפליקציה) הפועל באינטרנט, שהוא רשת אלקטרונית המשדרת חבילות מידע בין מיליוני מחשבים לפי כמה פרוטוקולים פתוחים. אפשר לדמות את הרשת למכשיר חשמל ביתי, הפועל בזכות תשתית החשמל. מקרר או מדפסת מסוגלים לפעול כל עוד הם משתמשים בכמה פרוטוקולים תקניים – למשל, מתח של 220 וולט וזרם חילופין בתדר של 50 הרץ. באותו האופן כל יישום – כדוגמת הרשת, הדואר האלקטרוני ומסרים מידיים – יכול לפעול באינטרנט כל עוד הוא משתמש בכמה פרוטוקולים תקניים, כגון TCP ו-IP.

היצרנים יכולים לשפר מקררים ומדפסות בלי לשנות את אופן הפעולה של רשת החשמל, ואילו חברות התשתיות יכולות לשפר את רשת החשמל בלי לשנות את אופן הפעולה של המכשירים. שתי שכבות הטכנולוגיה פועלות יחד, אך יכולות להתקדם בנפרד. הדבר נכון גם לגבי הרשת והאינטרנט. הפרדת השכבות חיונית לצורך חדשנות. ב-1990 נפרסה הרשת על פני האינטרנט ללא כל שינוי באינטרנט עצמו, כפי שקרה בכל השיפורים שהושגו מאז. באותה העת הואצה מהירות החיבור לאינטרנט מ-300 ביטים לשנייה עד 300 מיליון ביטים לשנייה (Mbps) בלי שיהיה צורך לעצב מחדש את הרשת כדי שתפיק תועלת מהשדרוג.

זכויות אדם אלקטרוניות

אף על פי שהאינטרנט והרשת מתוכננים בנפרד, משתמשי הרשת משתמשים גם באינטרנט, ולכן הם מסתמכים על אינטרנט חופשי מהפרעות. בימי הרשת הראשונים התקשו חברות ומדינות להתערב באינטרנט כדי להפריע למשתמש יחיד ברשת. מאז טכנולוגיית ההתערבות הלכה והשתכללה. חברת ביטורנט (BitTorrent), שפרוטוקול הרשת שלה “עמית לעמית” אפשר לאנשים לשתף דרך הרשת קובצי מוזיקה, סרטים וקבצים אחרים, התלוננה ב-2007 לפני ועדת התקשורת הפדרלית של ארה”ב (FCC) שענק שירותי האינטרנט קומקסט חסם או האט את התעבורה למנויים שהשתמשו בביטורנט. הוועדה הורתה לקומקסט לחדול, אך באפריל 2010 פסק בית משפט פדרלי שהוועדה אינה יכולה לחייב את קומקסט לעשות זאת. ספק שירותי אינטרנט טוב ינהל בדרך כלל את התעבורה כך שכשרוחב הפס מוגבל מואטת התעבורה הפחות חשובה. אך הדבר נעשה בשקיפות, והמשתמשים מודעים להאטה. גבול חשוב מתוח בין פעולה כזאת ובין שימוש בכוח זה כדי להפלות.

הבחנה זו מדגישה את עקרון ניטרליות הרשת. משמעות העיקרון היא שאם שילמתי בשביל חיבור לרשת באיכות מסוימת, נניח בקצב של 300 מגה-ביט לשנייה, וגם שכני שילם בשביל חיבור באותה איכות, החיבור שלנו לרשת אכן יהיה באיכות זו. הגנה על הרעיון הזה תמנע מספק גדול של שירותי אינטרנט להעביר וידאו מחברת מדיה שבבעלותו בקצב של 300 מגה-ביט לשנייה, ולהעביר וידאו מחברה מתחרה בקצב אטי יותר. פעילות כזאת היא אפליה מסחרית. ייתכנו סיבוכים נוספים: מה אם הספק יקל עליכם להתחבר לחנות נעליים מקוונת מסוימת ויקשה את הגישה לאחרות? מדובר בשליטה גדולה למדי. ומה אם הספק יקשה עליכם לגלוש באתרי רשת של מפלגות מסוימות או דתות או באתרים העוסקים בתורת האבולוציה?

למרבה הצער, בחודש אוגוסט 2010, מסיבה לא ברורה, טענו גוגל וחברת וריזון שניטרליות הרשת אינה צריכה לחול על חיבורים של טלפונים ניידים לרשת. אנשים רבים באזורים כפריים, ממדינת יוטה ועד אוגנדה, יכולים לגשת לאינטרנט רק באמצעות טלפונים ניידים. הדרה של האלחוט מניטרליות הרשת תחשוף את המשתמשים האלה לאפליה בשירות. משונה לדמיין שהזכות לגשת למקור מידע כרצוני חלה כשגולשים במחשב באמצעות הרשת הביתית האלחוטית, אך לא כשמשתמשים בטלפון הסלולרי.

תווך ניטרלי לתקשורת הוא הבסיס לכלכלת שוק הוגנת ותחרותית, לדמוקרטיה ולמדע. בשנה האחרונה התעורר שוב הוויכוח בשאלה אם יש צורך בחקיקה ממשלתית כדי להגן על ניטרליות הרשת. אכן יש צורך. אמנם האינטרנט והרשת משגשגים לעתים קרובות בהיעדר פיקוח, אך יש לשמר בחוק כמה ערכים בסיסיים.

בלי לחטט

איומים אחרים על הרשת נובעים מהתערבות באינטרנט, ובכלל זה ציתות. ב-2008 פיתחה חברה ששמה Phorm שיטה שבאמצעותה יכול ספק שירותי אינטרנט להציץ לתוך חבילות המידע שהוא מעביר. כך הוא יכול לזהות כל URI שבו מבקרים לקוחותיו, וליצור על סמך המידע הזה פרופיל של אתרים שבהם כל לקוח מבקר כדי לאפשר פרסום ממוקד.

גישה למידע שבתוך חבילת אינטרנט דומה לציתות לטלפון או לפתיחת מעטפת דואר. ה-URI שבהם אנשים משתמשים מגלים על אודותיהם דברים רבים. חברה שתקנה פרופילי URI של מועמדים לעבודה תוכל להשתמש בהם כדי להפלות, לדוגמה, אנשים בעלי דעות פוליטיות מסוימות. חברות ביטוח חיים יוכלו להפלות אנשים שחיפשו באינטרנט מידע על סימפטומים של מחלות לב. תוקפים יכולים להשתמש בפרופילים כדי לעקוב אחר קרבנות. כולנו היינו משתמשים ברשת באופן אחר לגמרי אילו ידענו שהקליקים שלנו מנוטרים ושהמידע מועבר לצד שלישי.

יש להגן גם על חופש הדיבור. על הרשת להיות כמו דף נייר חלק: מוכן לכתיבה, בלי שום בקרה על מה שייכתב. בשנה שעברה האשימה גוגל את ממשלת סין בפריצות למסדי הנתונים שלה כדי לחלץ משם הודעות דואר אלקטרוני של מתנגדי המשטר. הפריצות לכאורה האלה התרחשו לאחר שגוגל התנגדה לדרישת הממשל הסיני לצנזר מסמכים מסוימים במנוע החיפוש שלה בשפה הסינית.

ממשלות טוטליטריות אינן היחידות שמפרות את זכויות הרשת של אזרחיהן. חוק צרפתי מ-2009, שמכונה Hadopi, הרשה לסוכנות חדשה בשם זה לנתק משק בית מן הרשת למשך שנה אם חברת מדיה תטען שמישהו מבני הבית העתיק מוזיקה או וידאו באופן פירטי. בעקבות התנגדות עזה לחוק דרשה מועצת החוקה הצרפתית באוקטובר 2010 ששופט יבדוק את התיק לפני שלילת הגישה לרשת, אך קבעה כי אם הוא יאשר זאת יהיה אפשר לנתק את משק הבית ללא הליך משפטי. חוק הכלכלה הדיגיטלית שנחקק בחופזה באנגליה באפריל 2010 מאפשר לממשלה להורות לספק שירותי אינטרנט להפסיק את החיבור לרשת של כל אדם שיופיע ברשימת חשודים בהפרת זכויות יוצרים. בספטמבר 2010 הנהיג הסנאט של ארה”ב את חוק המאבק בהפרת זכויות יוצרים ובזיופים מקוונים, שמתיר לממשלה ליצור רשימה שחורה של אתרי רשת המואשמים בהפרת זכויות יוצרים, בין שהם מאוחסנים בארה”ב ובין שהם מאוחסנים מחוצה לה, וללחוץ על כל ספקי שירותי האינטרנט לחסום את הגישה לאתרים אלה או להורות להם לעשות זאת.

חוקים אלה אינם מאפשרים את קיומו של הליך משפטי שמגן על אנשים בטרם ינותקו או שהאתר שלהם ייחסם. בהתחשב בחיוניותה של הרשת לחיינו ולעבודתנו, ניתוק כזה הוא סוג של שלילת חירות. אם נסתכל על נוסח המגנה כרטה, אולי עלינו לומר כעת: “היכולת להתחבר לאחרים לא תישלל משום אדם או ארגון ללא הליך משפטי ראוי והנחה של חפות מפשע.”

כשזכויות הרשת שלכם מופרות, יש צורך חיוני במחאה ציבורית. אזרחים ברחבי העולם הביעו התנגדות עזה לדרישות של סין מגוגל, ולכן מזכירת המדינה הילרי קלינטון אמרה שממשלת ארה”ב תומכת בסירוב של גוגל ושחירות אינטרנט – וכן חירות רשת – צריכות להיות קו רשמי במדיניות החוץ האמריקנית. בחודש אוקטובר 2010 קבעה פינלנד כי הגישה בפס רחב במהירות של 1 מגה-ביט לשנייה היא זכות חוקית של כל אזרחיה.

קישורים לעתיד

כל עוד יישמרו העקרונות הבסיסיים של הרשת, ההתפתחות המתמשכת שלה לא תהיה נתונה בידיו של אדם או ארגון יחיד – שלי או של כל אחד אחר. אם נוכל לשמר את העקרונות האלה, ניהנה מן היכולות העתידיות הפנטסטיות שהרשת טומנת בחובה.

הגרסה האחרונה של HTML, לדוגמה, שמכונה HTML 5, היא לא רק שפת סימון אלא פלטפורמת מחשוב שתהפוך יישומי רשת לעוצמתיים יותר. התרחבות השימוש בסמארטפונים תהפוך את הרשת למרכזית יותר בחיינו. הגישה האלחוטית תהיה אוצר של ממש למדינות מתפתחות, שבהן לאנשים רבים אין חיבור קווי אך יש חיבור אלחוטי. כמובן, יש עוד דברים רבים לעשות, בהם שיפור הנגישות לבעלי מוגבלויות ויצירת דפים שיעבדו היטב בכל מסך, החל בתצוגות תלת-ממד ענקיות בגודל קיר וכלה בחלונות בגודל של שעון יד.

דוגמה נהדרת להבטחה עתידית שממנפת את יתרונותיהם של כל העקרונות היא השימוש בנתונים מקושרים. הרשת של היום יעילה למדי בשביל אנשים המפרסמים ומחפשים מסמכים, אך תוכנות המחשב שלנו אינן מסוגלות לקרוא או לשנות את הנתונים שבתוך המסמכים האלה. עם פתרון הבעיה הזאת תהפוך הרשת לשימושית הרבה יותר מכיוון שנתונים המתארים כמעט כל פן בחיינו נוצרים בקצב מדהים. בתוך הנתונים הללו חבוי ידע על ריפוי מחלות, שיפור ערך עסקי וניהול יעיל יותר של עולמנו.

מדענים עומדים בחזית החדשנית ביותר בניסיון להעלות לרשת נתונים מקושרים. לדוגמה, חוקרים מבינים שבמקרים רבים אין די במעבדה יחידה או במאגר נתונים מקוון יחיד כדי לגלות תרופה חדשה. המידע הדרוש להבנת האינטראקציות המורכבות בין מחלות, תהליכים ביולוגיים בגוף האנושי והמגוון העצום של חומרים כימיים מפוזר ברחבי העולם בהמוני מסדי נתונים, גיליונות אלקטרוניים ומסמכים.

סיפור הצלחה אחד קשור לגילוי תרופה למלחמה באלצהיימר. כמה מעבדות מסחריות וממשלתיות הפסיקו לסרב, כמנהגן, לפתיחת הנתונים ויצרו את היוזמה לדימות עצבי של מחלת אלצהיימר. הן העלו לרשת כמות עצומה של נתונים מקושרים על חולים וסריקות מוח ו”צללו” לתוכם פעמים רבות כדי לקדם את המחקר. בהדגמה שבה חזיתי, שאל מדען: “אילו חלבונים מעורבים בהולכת אותות וקשורים לתאי העצב הפירמידליים?” חיפוש תשובה בגוגל העלה 233,000 תוצאות – ואף לא תשובה אחת. בעולם מסדי הנתונים המקושרים, לעומת זאת, עלו כמה חלבונים ספציפיים בעלי התכונות האלה.

גם בתחום ההשקעות והפיננסים אפשר להפיק תועלת מנתונים מקושרים. רווח נוצר לעתים קרובות מאיתור של תבניות באוסף הולך ומתרחב של מקורות מידע. גם חיי היום-יום שלנו מלאים בנתונים. כשאתם נכנסים לאתר של רשת חברתית ומציינים שמשתתף כלשהו הוא ידידכם, הדבר יוצר קשר – וקשר כזה הוא נתון.

נתונים מקושרים יוצרים כמה בעיות שיהיה עלינו להתמודד אתן בעתיד. לדוגמה, היכולות החדשות לשלב מידע עלולות להציב אתגרים בנושא הפרטיות שחוקי הפרטיות החלים היום כמעט אינם מתמודדים אתם. עלינו לבחון אפשרויות חוקיות, תרבותיות וטכניות של שמירה על הפרטיות בלי לפגוע ביכולות המועילות לשיתוף נתונים.

אלו הם זמנים מרגשים. מפתחי רשת, חברות, ממשלות ואזרחים צריכים לעבוד יחד בפתיחות ובשיתוף פעולה, כפי שעשינו עד כה, כדי לשמר את עקרונות היסוד של הרשת ושל האינטרנט, ולהבטיח שהפרוטוקולים הטכנולוגיים והמוסכמות החברתיות שאנו יוצרים יכבדו את הערכים האנושיים הבסיסיים. מטרתה של הרשת היא לשרת את האנושות. אנו בונים אותה כעת כדי שמשתמשיה בעתיד יוכלו ליצור דברים שאיננו מסוגלים להעלות בדמיוננו.

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על המחבר

טים ברנרס-לי (Berners-Lee) המציא את הרשת הכלל-עולמית (www). כיום הוא מנהל את קונסורציום הרשת הכלל-עולמית הבין-לאומי, שמרכזו במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) שבארצות הברית. ברנרס-לי הוא פרופסור להנדסה ב-MIT ופרופסור לאלקטרוניקה ולמדעי המחשב באוניברסיטת סאות’המפטון שבאנגליה.

בקיצור

עקרון האוניברסליות מאפשר לרשת לפעול בלי תלות בחומרה, בתוכנה, בחיבור הרשת או בשפה, ולטפל במידע מכל הסוגים ורמות האיכות. עיקרון זה מנחה את תכנון טכנולוגיית הרשת.

תקנים טכניים פתוחים וחופשיים מתמלוגים מאפשרים לאנשים ליצור יישומים בלי לבקש רשות מאיש או לשלם. פטנטים ושירותי רשת שאינם משתמשים בשיטת הכתובות המקובלת (URI) מגבילים את החדשנות.

איומים על האינטרנט, כגון חברות או ממשלות המתערבות בתעבורת האינטרנט או מצותתות לה, מסכנים את זכויות הרשת הבסיסיות של בני האדם.

יישומי רשת, נתונים מקושרים וטכנולוגיות רשת עתידיות אחרות ישגשגו רק אם נגן על העקרונות הבסיסיים של התווך הזה.

איך זה עובד

רשת או אינטרנט?

הרשת היא יישום באינטרנט. כך גם מסרים מידיים. האינטרנט הוא רשת אלקטרונית שמחלקת את המידע המגיע מיישומים שונים לחבילות ושולחת אותן דרך כבלים וחיבורים אלחוטיים בין מחשבים, לפי פרוטוקולים (כללים) פשוטים, המוכרים בראשי תיבות שונים. אפשר לראות באינטרנט וביישומים שכבות המונחות זו על זו: כל שכבה משתמשת בשירותים של השכבה שמתחתיה. את היישומים אפשר לדמות למכשירי חשמל ביתיים, שמתחברים באופן תקני לתשתית החשמל.

מבט קדימה

הרשת העתידית בפעולה

כמה מגמות מתפתחות ומרגשות, המבוססות על עקרונות הליבה של הרשת, עשויות לשנות את אופן הפעולה של העולם המקוון והעולם הפיזי. הערות והמחשות חזותיות של ארבע המגמות האלה מופיעות בקישורים שבמסגרת בסוף המאמר.

נתונים פתוחים

העלאת נתונים לרשת וקישור ביניהם יוצרים יכולות חדשות ודינמיות בשביל אנשים בכל מקום. הדבר כבר סייע לרוכבי אופניים בלונדון להימנע מתאונות, חשף אפליה באוהיו ועזר לצוותי הצלה לסייע לאנשים בהאיטי לאחר רעידת האדמה הגדולה בינואר 2010.

מדעי הרשת

רק התחלנו לגרד את פני השטח בכל הנוגע להבנת האופן שבו הרשת משקפת ומעצבת את העולם האמיתי. מוסדות רבים עוסקים בתחום המחקר החדש של מדעי הרשת, המספק תובנות מסקרנות בדבר תכנון הרשת, פעולתה והשפעתה על החברה.

מנועים חברתיים

אנשים רבים מפרסמים ביקורות ודירוגים של מסעדות, והדבר משפיע על בחירותיהם של מי שמבקשים לאכול במסעדה. פעילות זו היא דוגמה של מנוע חברתי. כעת מתוכננים מנועים חברתיים מורכבים יותר, שיוכלו לשפר את המחקר המדעי ואת השלטון הדמוקרטי.

רוחב פס חופשי

רק אנשים מעטים בארצות מתפתחות יכולים להרשות לעצמם גישה לאינטרנט. שירות חינמי ברוחב פס צר מאוד עשוי לשפר מאוד את ההשכלה, הבריאות והכלכלה באזורים אלה, וכן לעודד אנשים לשדרג לשירות מהיר יותר בתשלום.

למידע נוסף

Creating a Science of the Web. Tim Berners-Lee et al. in Science, Vol. 313; August 11, 2006.

אתר יוזמת המחקר במדעי הרשת: www.webscience.org

רשומות מאת טים ברנרס-לי בנושא תכנון רשת ובנושאים אחרים:www.w3.org/DesignIssues

הדף הראשי של קונסורציום הרשת הכלל-עולמית:www.w3.org

הקרן לרשת הכלל-עולמית מממנת ומתאמת את הפעולות להבטחת השירות של הרשת לאנושות: www.webfoundation.org

עוד בנושא עתיד הרשת: www.ScientificAmerican.com/dec2010/berners-lee

קישור לתמונה בהתאם לרשיון CC