נוגה – מבעד להינומת העננים

בעצם ימים אלה, כשלוייני הריגול והתקשורת הסובבים סביב כדור הארץ ממלאים תפקיד מרכזי במעקב אחר תוצאות מלחמת המפרץ – סובבת חללית אמריקאית "מגלן", סביב כוכב הלכת נוגה ומשדרת לכדור הארץ תצלומים חדים ומדויקים של פני הכוכב

כוכב הלכת נוגה
כוכב הלכת נוגה

בעצם ימים אלה, כשלוייני הריגול והתקשורת הסובבים סביב כדור הארץ ממלאים תפקיד מרכזי במעקב אחר תוצאות מלחמת המפרץ – סובבת חללית אמריקאית "מגלן", סביב כוכב הלכת נוגה ומשדרת לכדור הארץ תצלומים חדים ומדויקים של פני הכוכב. מפעילי החללית ובוניה – צוות גדול של פיסיקאים ומהנדסים – גאים בהצלחה שהושגה חרף קשיים שהתגלו בשידוריה הראשונים של החללית. אך הגיאלוגים הם חתני השמחה העיקריים. יתכן, שתצלומי הכוכב יסייעו בפיענוח שאלה מרכזית המסקרנת אותם מזה שנים רבות: האם טקטוניקת הלוחות (ראה להלן) היא המנגנון העיקרי שעיצב, ומעצב, את פני הכוכב- בדומה לכדור הארץ. נקדים ונאמר שבשלב זה של המיפוי אין הגיאולוגים יכולים להשיב תשובה מספקת לשאלה זו. לצורך זה עליהם לעיין בשפע התופעות ותצורות הקרקע שמתגלות. בכתבה זו נתאר מהן מטרותיו העיקריות של המיפוי, את דרך פעולתה של החללית ונציג כמה מהתצלומים הראשונים ששידרה.

מבעד לעננים

נוגה- או ונוס, כשמה של אלת האהבה הרומית – הוא גרם השמים הזוהר ביותר בשמי הלילה, אחרי הירח. הוא גם הכוכב המתקרב אלינו יותר מכוכבי הלכת האחרים:עד למרחק של כ-42 מליון ק"מ, במצב שבו הוא ניצב בינינו לבין השמש. מבין כל גרמי השמים האחרים שבמערכת השמש, נוגה הוא הדומה ביותר לכדור הארץ מבחינת גודלו, מסתו ומסלולו סביב השמש.

את פני הכוכב מכסה מעטה צפוף של עננים, המונע כל אפשרות לצפות בנופיו בעזרת טלסקופים אופטיים רגילים. לשם כך יש לשדר גלי מכ"ם שיכולים לחדור מבעד לשכבת העננים ולאטמוספירה הצפופה, לפגוע בקרקע ולחזור ולהיקלט באנטנת המשדרים.

הדמיון בגודל ובמסה שבין כדור הארץ לבין נוגה עורר תמיד סקרנות רבה (מסת נוגה היא כ.81.5 ממסת כדור הארץ; קוטרה בקו המשווה כ94.9 מקוטר כדור הארץ בקו המשווה; צפיפותה הממוצעת כ94.9 מצפיפותו הממוצעת של כדור הארץ).בעבר כבר נעשו מיפויים אחדים של נוגה באמצעות גלי מכ"ם. בדצמבר 1978 הקיפה החללית האמריקאית "פיוניר-ונוס" את הכוכב וערכה מיפוי של מרבית שטח פניו . כושר ההפרדה (רזולוציה) בתמונות אלו היה בין 20 ל-40 ק"מ. פירוש הדבר, שניתן היה, לדוגמה, להבחין בין שתי גבעות שהמרחק ביניהן עלה על 40 ק"מ, אך גבעות שמרחקן היה קטן מ-20 ק"מ הטשטשו זו בזו. עוד תמונות התקבלו בעבר במיפויי מכ"ם שנערכו מכדור הארץ, בכושר הפרדה דומה (לאחרונה נערך מיפוי של נוגה מאנטנת המכ"ם שבארסיבו (Arecibo),פוארטו-ריקו, בכושר הפרדה שבין 1.5 ל-4.5 ק"מ). ב-1983 הגיעו מיפויי המכ"ם, שערכו החלליות הסובייטיות מסוג ונרה, לכושר הפרדה של כ-1.5 ק"מ. כמה חלליות מסוג זה אף נחתו על נוגה. עיבוד המידע הרב שהתקבל במיפויים הללו איפשר לחוקרים להתוות מפות טובות למדי של מרבית שטחו של הכוכב, שבהן נראות שלוש "יבשות" (אין השם "יבשת" מרמז לקיומם של אוקיינוסים של מים; הטמפרטורה הגבוהה באטמוספרה התחתונה של הכוכב, 470-460 מעלות, מונעת כל אפשרות לקיום מים נוזלים על פניו).

כיצד משתחררים מחום עודף

קיימים מנגנונים אחדים שבהם יכול כוכב-לכת, דוגמת כדור הארץ, נוגה או מאדים, לשחרר את חומו הפנימי – שמקורו הן בחום השאריתי שנשמר מזמנים קדומים, כשהתלכד הכוכב ונוצר מענני גז, אבק וגושי חומר שסבבו סביב השמש, והן בתהליכי פירוק רדיואקטיביים המתרחשים בכוכב. הדרך הראשונה שבה יכול כוכב להיפטר מחומו הפנימי היא בהולכת חום מפנים הכוכב אל שטחו החיצון, וממנו אובד החום בקרינת חום לחלל. הולכת חום היא, למשל, התהליך שבו מועברת אנרגיית חום מקצה של מוט נחושת, הטבול במים חמים, אל קצהו האחר. משל למה הדבר דומה? לאנשים העומדים בשורה, שקצה האחד סמוך לבאר מים, ומעבירים דליי מים זה לזה, מהבאר והלאה, מבלי שהם עצמם ינועו ממקומם. הולכת חום בכוכב היא בעלת יעילות נמוכה למדי, שכן החומרים המרכיבים את עיקר נפחם של כוכבים כמו כדור הארץ (פרט לגלעין) הם בעלי מוליכות חום נמוכה. הם דומים יותר למבדד חום, גבס, למשל, מאשר למוליך יעיל של חום, דוגמת נחושת.

דרך אחרת שבה יכול כוכב להיפטר מחומו הפנימי היא בהסעה (קונבקציה): חלקיקי החומר החמים עצמם נעים ממקומם וכך מסיעים עימם את החום. ובמשלנו, אנשים שואבים דליי מים מהבאר, אך אינם מעבירים אותם, כמקודם,מיד ליד, אלא הם עצמם שנושאים אותם מהבאר והלאה. עוד דוגמה להבהרת ההבדל שבין הולכת חום והסעתו היא התנהגותה של דייסה המתחממת בסיר שמונח על כירת בישול. כל עוד קטנים הפרשי הטמפרטורה שבין הדייסה שבשכבה הסמוכה לקרקעית לבין השכבות שמעליה, העברת החום משכבת הדייסה התחתונה כלפי מעלה תעשה בהולכה. אך משלב מסוים ואילך יועבר החום בהסעה וזרמים יעלו מהקרקעית למעלה.

הדרך החשובה יותר לשחרור חום בכדור הארץ היא בהסעתו, כלומר בתנועת חומר מפנים הכוכב אל פניו. תנועת החומר יכולה להעשות בשתי דרכים: דרך אחת היא בטקטוניקת לוחות ובפעילות געשית (וולקניזם) הקשורה בה; דרך שניה היא בפעילות געשית פנים-לוחית.

טקטוניקה וגעשיות

טקטוניקה היא ענף המדע שעוסק במבנה הליתוספרה של כדור הארץ (קרום הכדור וחלק ממעטפתו – החלק הקשיח שבו – עד לעומק של כ-100 עד 200 ק"מ מפני כדור הארץ) ובתהליכים הגורמים בה לתנועות שבירה או קימוט. תופעות גיאולוגיות רבות על פני כדור הארץ מוסברות כיום בעזרת תאוריית טקטוניקת הלוחות. תאוריה זו קובעת שהתהליכים העיקריים המעצבים את פני כדור הארץ מתרחשים בליתוספרה, המחולקת למספר לא-גדול של לוחות. הלוחות הם איזורים נרחבים הגובלים זה בזה, ועיקר הפעילות הגיאולוגית שעל פני כדור הארץ מתרחשת בגבולות שבין הלוחות. נביט, למשל, בגבול שבין לוח א ולוח ב בתמונה 5(ראה בחוברת עמ' 22). חומר חם מוסע ועולה מפנים כדור הארץ – מעמקי מעטפתו – כלפי מעלה. תוך כדי כך הוא מתקרר והולך, ולבסוף מצטרף לליתוספרה. כתוצאה מכך, נקודה a המצויה על לוח א, מתרחקת מנקודה b המצויה על לוח ב. כך, למשל, נוצר והולך האוקיינוס האטלנטי, המתרחב בקצב של כ-2 ס"מ בשנה כתוצאה מעליית חומר מפנים כדור הארץ, לאורך רכס תת-מימי המצוי באמצעו וחוצה אותו מצפון לדרום. תוספת חומר ממעמקים אל פני כדור הארץ גורמת להעלמותו של חומר אחר בתוך כדור הארץ. הדבר מתרחש לאורך גבולות קוויים בין הלוחות הקרויים "גבולות הפחתה", כשלוח אחד חודר אל מתחת ללוח הסמוך לו. חדירה כזו מתרחשת, למשל, מתחת להרי האנדים. הלוח התת-ימי שממערב ליבשת דרום אמריקה חודר אל מתחת ללוח שעליו "צפה" היבשת. חדירה זו גרמה להתרוממותו של רכס הרי האנדים. חדירת לוח אוחד אל מתחת ללוח אחר גורמת לחימום החומר החודר, והדבר יכול להתבטא בפעילות געשית הקשורה בטקטוניקת לוחות. מובן שגם תופעה זו היא סוג של הסעת חום, שכן היא גורמת לזרימת חומר חם, לבה מותכת, ממעמקי האדמה כלפי מעלה. זה היה, למשל, מקורה של הגעשיות הערה של איזור רכס הרי האנדים.

הכוח המניע של טקטוניקת הלוחות והגעשיות הקשורה בה הוא הסעת חומר מותך, ולכן היא מהווה מנגנון שבעזרתו מאבד כדור הארץ את חומו הפנימי. אולם כדור הארץ מאבד חום גם בפעילות געשית שאינה קשורה לגבולות שבין הלוחות. הרי הגעש שבאיי הוואי הם דוגמה לפעילות געשית פנים-לוחית (או אמצע-לוחית) המכונה גם געשיות של "נקודות חמות".

ידוע כיום, שהדרך העיקרית לשחרור חום מפנים כדור הארץ היתה בהזזת לוחות ובגעשיות הקשורה בה – ולא בגעשיות פנים-לוחית או בהולכת חום. אם בוחנים מה שהתרחש בגרמי שמים אחרים במערכת השמש, מוצאים עדויות טובות לכן שבשני כוכבי לכת "פנימיים" אחרים(כוכבי הלכת הפנימיים הם כוכבי הלכת הסמוכים, יחסית, לשמש: כוכב-חמה, נוגה, כדור הארץ ומאדים), כוכב-חמה ומאדים, היתה פעילות געשית אך לא טקטוניקת לוחות, ומכאן שאיבוד החום נעשה בגעשיות זו ובהולכת חום. ובאשר לכוכב נוגה – השאלה המסקרנת את הגיאולוגים יותר מכל היא : מה היה מנגנון שחרור החום שלו?

החללית מגלן, שמיפוי המכ"ם שלה אמור לענות על שאלה זו, מצוידת במכ"ם משוכלל ביותר המעניק לתצלומיה כושר הפרדה מעולה: בין 100 מ', ואף פחות מכך, ועד כ-300 מ' באזורי הקטבים. היכולת להבחין בתוואי הקרקע בכושר הפרדה זה תאפשר לחוקרים לבחון ארבע שאלות עיקריות :
* האם היה לטקטוניקת לוחות תפקיד בהתפתחות הגיאולוגית של הכוכב ובעיצוב פניו? האם ניתן להבחין בשטחו בתופעות בקנה-מידה גדול, המעידות על תהליכים טקטוניים? אם לא, האם יש עדויות לטקטוניקה מקומית?
* מהם תוואי הנוף הגעשיים בכוכב ועל איזה מנגנוני געשיות הם מעידים * מה התפקיד שמלאו נגיפות (התנגשויות) של מטאוריטים בעיצוב פני הכוכב ?
* מהם תהליכי הבליה (ארוזיה) שחוללה האטמוספרה הצפופה והחמה של הכוכב בנופיו הבתוליים ?

החללית מגלן

החללית מגלן הורכבה, בעיקרה, כאוסף רכיבים שתוכננו על לוחות השירטוט של מבצעי חלל אחרים. תוכניות מערכות הפיקוד, איסוף המידע ואיחסונו ויחידות הכוח וההנעה דומות לגמרי לאלו של החללית "גלילאו", שנשלחה לא מכבר לכוכב הלכת צדק. גוף החללית, מרכיבים במערכת ההנעה, לוחות בקרת החום, מערכת הרדיו והאנטנה להגברה גבוהה נבנו כהעתקי רכיבים ששמשו בחלליות ווייג'ר. במגלן משמשת אנטנה זו הן לשידור גלי מכ"ם אל פני הכוכב ולקליטת החזריהם, והן כאנטנת רדיו המשדרת את המידע לתחנות הקליטה שבכדור הארץ, לאחר עיבוד ספרתי מתאים. המרכיב העיקרי בחללית, שנבנה במיוחד עבורה, הוא מערכת המכ"ם המשוכללת. "מעשה מרכבה" זה, של רכיבים רבים שתוכננו לחלליות אחרות, הוזיל בהרבה את מחיר החללית, לסכום של כ-740 מיליון דולר. בנתה אותה חברת מרטין-מריטה (Martin Marietta), שבדנבר קולרדו, עבור מפעילת הפרוייקט – "מעבדת ההנעה הסילונית" (JPL) של נאס"א.

מכ"ם החללית נבנה, כפרוייקט קבלני, בידי "חברת המטוסים יוז" (Hughes) באל-סגונדו, קליפורניה. גלי המכ"ם המשודרים מהחללית הם גלים אלקטרומגנטיים בתחום גלי-המיקרו. מכשירי מכ"ם משטרתיים ותנורי מיקרוגל ביתיים – אף הם פועלים בקרינה אלקטרומגנטית בתדר דומה. התדר שפולטת מגלן הוא 2.385 גיגה-הרץ, כלומר 2.385 מיליארד תנודות בשניה (אורך הגל של קרינה זו הוא 12.6 ס"מ). בתמונה 6(ראה בחוברת עמ' 23), כדאי לשים לב במיוחד לאנטנות המכ"ם, להגברה גבוהה ולהגברה נמוכה, המשדרות את קרינת המכ"ם וקולטות את החזריה מהקרקע, ולאנטנת האלטימטר (מד גובה) הקטנה יותר, המשמשת למדידת הבדלי גובה בנוף הכוכב. תמונה 7 היא תרשים של החללית בפעולה, כשהיא חולפת מעל פני כוכב-הלכת.

דפקים הולכים ובאים

החללית עורכת מדידות בארבעה אופנים: "מכ"ם של מפתח סינתתי", (ממ"ס, Synthetic Aperture Radar – SAR), מכ"ם אלטימטרי, מדידת הפליטה הרדיומטרית מהכוכב ומדידות גרבימטריות. השיטה העיקרית להדמיית טופוגרפיית הכוכב היא ה-ממ"ס. ככלל, ככל שאנטנה של מערכת מכ"ם גדולה יותר כך גדול יותר כושר ההפרדה שלה. אומנם, האנטנה של מגלן קטנה יחסית (קוטרה 3.7 מ') אך עקב תנועת החללית היא פועלת כאילו היתה אנטנה בקוטר של מאות מטרים. הדבר נעשה באיסוף של החזרי הגלים מגזרת קרקע מסוימת, תוך כדי תנועה. העיבוד הממוחשב של המידע הנקלט בדרך זו נקרא "סינתזת מפתח", ומכאן שמה של השיטה. בעת שמגלן עוברת מעל הכוכב פולטת האנטנה הראשית של החללית אל הקרקע "חבילת" דפקים (פולסים) של מכ"ם.

הדפקים משודרים הצידה, בזווית חדה ביחס לפני הקרקע (תמונה 7 בחוברת, עמ' 23), פוגעים בקרקע לאורך רצועה שרוחבה כ-25 ק"מ ומוחזרים כ"הד" אלקטרומגנטי לאנטנה, תוך שתדירותם משתנה מעט עקב תוצא (אפקט) דופלר – כתוצאה מהתנועה היחסית שבין החללית לכוכב. בתמונה 8(עמ' 23 בחוברת), בפינה השמאלית-עליונה, מוצגת חבילה כזאת בת 800-150 דפקים סמוכים, בתדר של 5 קילו- הרץ (5000 תנודות בשניה), ביחס לציר הזמן.

הואיל ומהירות גלי המכ"ם סופית, ושווה למהירות האור, חולף זמן מרגע שידור הדופק ועד חזרתו לאנטנה. החזרי הדפקים הללו משטח הכוכב נראים, לכן, בהזזה מסוימת ימינה, מתחת לדפקים המקוריים. שני דפקי מכ"ם סמוכים כאלה, המשודרים מהחללית, מוצגים בהגדלה בחלקה התחתון של תמונה .8 המרווח שביניהם הוא 170 עד 220 מיליוניות שניה ורוחב כל אחד מהם 26.5 מיליוניות שניה. ביניהם מוצג גם דופק אחד שחזר מפני הכוכב, 50 עד 150 מיליוניות השניה רוחבו. בכל הקפה של הכוכב, הנמשכת שלוש שעות ורבע, משדרת החללית שוב ושוב חבילות דפקים כאלו משך 37 דקות ו-12 שניות. חבילת דפקים נוספת והחזרותיה מוצגת בפינה הימנית- העליונה של התמונה. בשיטת ה-ממ"ס מודדת מערכת המכ"ם שבחללית את עוצמת הדופק המוחזר וממנו מחושבת "בהירות" השטח, כלומר מידת בליעהוהפיזור של גלי המכ"ם בקרקע. הגוון של כל נקודה בתמונת ההדמיה מייצג"בהירות" זו של השטח. מערכת המכ"ם גם מודדת את פרק הזמן שחולף מרגע שידור הדופק ועד לחזרתו, וממנו מחושב מרחק החללית מפני הכוכב; הגורם השלישי שנמדד הוא השינוי בתדר הדפקים המוחזרים עקב תוצא דופלר, שנגרם כתוצאה מהתנועה היחסית שבין החללית לקרקע. מתוך שינוי התדר, ומידיעת מסלול התנועה המדויק של החללית, ניתן לחשב את המיקום של כל נקודה ונקודה בפני השטח ביחס למיקום החללית בזמן מסוים. שיטת ה-ממ"ס מאפשרת כושר הפרדה בין 100 ל-300 מ'.

שיטת הפעולה השניה של החללית היא במדידה אלטימטרית, כלומר מדידה שפיענוחה נותן את מפת קווי הגובה של נוף הכוכב. גם מדידות אלו נעשות שידור "חבילות" דפקים של מכ"ם, שתדירותם 15 קילו-הרץ, מאנטנה קטנה(תמונה 7), היישר אל מתחת לחללית. משך הזמן הכולל של החזר 17 דפקים מפני השטח הוא אלפית שניה (תמונה 8). כושר ההפרדה בין קווי גובה בשיטה האלטימטוית הוא כ-50 מ'.

השיטה השלישית היא קליטה בלבד – ללא שידור – של גלי רדיו שמקורם בפליטת משטחים חמים בפני הכוכב. בשיטה זו, הקרויה רדיומטרית, ניתן לבנות מפת טמפרטורה של שטח הכוכב, בכושר הפרדה של כ-2 מעלות. פירוש הדבר הוא, שאזורים סמוכים, שהטמפרטורה שלהם שונה ב-2 מעלות ויותר, יראו כתחומים ניגודיים (קונטרסטיים) בתמונת ההדמיה. לאחר כיול מתאים, מפת הטמפרטורה המוחלטת של פני הכוכב (ולא רק מפת הפרשי הטמפרטורה) תותווה בדיוק של כ- 20 מעלות. רוחב "חלון" הקליטה הרדיומטרית שבתמונה 8 הוא 50 אלפיות שניה.

החללית מגלן תערוך גם מדידות גרבימטריות בשיטות אחדות, כלומר מדידות של עוצמת משיכת הכובד של הכוכב באזוריו השונים (ראו לקריאה נוספת).

נופי בראשית געשיים

החללית מגלן שוגרה ממעבורת החלל אטלנטיס ב-4 במאי ,1989 נכנסה למסלול הקפה אליפסי סביב נוגה ב-10 באוגוסט ,1990 וב-15 בספטמבר 1990 החל המיפוי. בכל הקפה החללית מתקרבת עד למרחק של כ-294 ק"מ מפני הכוכב, אך גם מתרחקת ממנו למרחק מרבי של כ-8,472 ק"מ. החללית מקיפה את הכוכב במסלול קבוע – ביחס למערכת צירים הקבועה בחלל. הואיל והכוכב מסתובב סיבוב אחד סביב צירו כל 243.16 ימי כדור-הארץ, הוא משלים בפרק זמן זה סיבוב שלם "מתחת" לטבעת האליפסית שיוצר מסלול ההקפה הקבוע של החללית. כך חושף הכוכב, בהדרגה, את כל שטחו למיפוי המכ"ם של החללית, ברצועות מקבילות וסמוכות זו לזו.

התצלומים הראשונים שעובדו במחשבי נאס"א מגלים "פארק גיאולוגי" מופלא שבו ניתן להבחין בשלל תופעות גיאולוגיות ובכלל זה עצמים שגודלם כ-120 מ' (תמונה 9 בחוברת, עמ' 24): נגיפות מטאוריטים בקרקע הכוכב, זרימת לבה, פסי שתי וערב, "חביתיות" מלבה… ורבות-רבות אחרות. כל התמונות הללו מעידות על כך שנופיה של נוגה, שגיל הקרקע בה הוא בין 100 מיליון למיליארד שנה, עוצבו, וייתכן שעדיין מעוצבים, בפעילות געשית ערה. תצלומי הנופים מעידים על פעילות פנימית בכוכב.

למרות שעדיין לא נמצאו נופים המעידים על קיומם של לוחות יש עדויות המרמזות גם על פעילות טקטונית : לחצים, העתקים, שברים וקימוטי הרים, דוגמת הרי אקנה (תמונה 10 בחוברת, עמ' 30).

מיפוי הכוכב מצוי כרגע בעיצומו וניתוח ממצה של תוצאותיו יארך שנים. במשך 5 שנים הקרובות יערכו 8 מיפויים שלמים של הכוכב ובפרק זמן זה תהיה אפשרות לצפות בשינויי נוף, כמו זרימת לבה אל פני השטח. כך יוכלו אנשי המדע להיווכח אם פניה של ונוס עוצבו בעיקר בפעילות געשית – כיאה למי, שעל פי האודיסאה להומרוס היתה רעייתו של האל וולקן – או שמא גם בדרכים אחרות…

החללית ע"ש פרדיננד מגלן

פרדיננד מגלן (Magellan) נולד בפורטוגל , ככל הנראה בעיר פורטו, בסביבת .1480 ב-1519 הפליג מספרד לכיוון מערב, כמפקד צי של 5 אוניות. הוא חצה את האוקיינוס האטלנטי, לברזיל ולפטגוניה, המשיך דרומה וחצה את המיצר הקרוי על שמו, המקשר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט – מצפון לארץ האש. מקצה הדרומי של אמריקה חצה הצי במשך כ-4 חודשים את האוקיינוס השקט, עד לפיליפינים, ושם, ב-27 באפריל ,1521 נהרג מגלן כקרב עם ילידים. שתיים מאוניות הצי חצו את האוקיינוס ההודי, הקיפו את אפריקה וחזרו לספרד. היתה זו ההקפה המלאה הראשונה של כדור הארץ.

שמה הראשון של החללית שנשלחה לנוגה היה VOIR (לראות, בצרפתית) – ראשי התיבות של "מכ"ם הדמיה מקיף-נוגה" (Venus Orbiting Imaging Radar) לאחר מכן נקראה "ממפה מכ"ם של נוגה" (Venus Radar Mapper).רק ב-1986 החליטה נאס"א לכבד את זכרו של הספן הפורטוגלי הנועז וקראה את החללית על שמו.

לקריאה נוספת

פינס קפאי, ,1975/6"נוגה, הגברת הבהירה של מערכת השמש", "מדע" כ/261-259 ,62
בורוביק יהודה, ,1979"חלליות פיוניר-ונוס מגיעות לנוגה", "מדע"
כ"ג/62-61 ,2
הוטון ג'י', ,1979"אטמוספרת נוגה", "מדע" כ"ג/.285-283 ,6
פינס קפאי, ,1982"כבשן נוגה והאוקינוס שנעלם", "מדע" כ"ו/6
. 320 ,306-304
.Saunders R.S et al.,1990, J.Gwophys. Res.,95,B6,8339

מתוך "מדע" עיתון מדעי לכל כרך ל"ה (1991) מספר 1 עמ' 19 הוצאת מוסד ויצמן לפירסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. מר מעדכן:
    אילו לא היה האתר מתעדכן היה להערתך ערך אבל מאחר שהוא מתעדכן מדי יום ואתה עדיין מציע לו להתעדכן, אולי זה דווקא אתה שלא מתעדכן במתרחש באתר?
    שמירת הידיעות ההיסטוריות אינה באה על חשבון ידיעות חדשות אז הלו? מה אני אגיד לך?

  2. לכל כתבה יש את תאריך ההופעה שלה, ואתה מוזמן להתעלם מכתבות ישנות.
    בעידן האינטרנט זה פשע למחוק חומרים. האם לא צריך להתחשב לדוגמה באנשים שעושים מחקר, ולגביהם יש חשיבות לעקוב אחר נושא לאורך השנים?

    שאל כל חוקר בכל אוניברסיטה.

    זה לא אתר בידור או רכילות. באתר מדעי לארכיון יש תפקיד עצום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן