המטרה: צמצום המשקעים
מחלת האלצהיימר מתסכלת את חוקרי המוח. אף שמספר הלוקים בה עולה, אין עדיין כל דרך לאבחן אותה, אי אפשר לנבא מי עתיד לחלות ואיך המחלה תתפתח ולא נמצאה תרופה שתחסל אותה או תשכך את תסמיניה לאורך זמן. בשלושה מאמרים שהתפרסמו היום בכתב העת ","Nature מדווחים חוקרים כי הצליחו לחסן עכברים חולי אלצהיימר. החיסון הקטין את הנזק המוחי ואף העניק לעכברים הגנה מפני ההידרדרות בזיכרון וביכולת הלמידה, המאפיינים את המחלה.
מחלת אלצהיימר מתאפיינת בשינויים ברקמת המוח ובדמנציה (שיטיון). קשה לקבוע אילו שינויים ברקמת המוח אחראים להתפתחות הדמנציה. שתי תיאוריות מנסות להסביר זאת. על פי תיאוריה אחת, הגורמים לדמנציה הם צבירים של חלקיקי חלבון בשם ביתא-עמילואיד הנוצרים מחוץ לתאי המוח. אלא שלחוקרים לא ברור עדיין אם צבירי הביתא-עמילואיד הם הגורמים למחלה או שהם תוצרי לוואי שלה,
הנוצרים לאחר מות התאים במוח. אם אכן הם הגורמים למחלה, הרי שאם יהיה אפשר למנוע את היווצרותם, או לפרק אותם בדרך כלשהי, יהיה אפשר לטפל ישירות בגורם המחלה ולמנוע את התפשטותה. זו השאלה המרכזית במחלת אלצהיימר, והתשובה עליה תיוודע רק אם יימצא טיפול שיחסל את משקעי החלבון.
על פי התיאוריה השנייה, הגורם להתפתחות מחלת האלצהיימר הוא חלבון בשם טאו, המצטבר גם הוא במוח החולים. אם סברה זו נכונה, טיפול למניעת היווצרות הביתא-עמילואיד לא ישפיע כהוא זה על תסמיני המחלה.
כדי לחקור את מחלת האלצהיימר במערכת חיה ניסו מדענים לגרום לבעל חיים לפתח את המחלה, על כל תסמיניה, בדומה לבני אדם. הדבר התאפשר לאחר שהתגלה כי מוטציה בגן המקודד לחלבון המוצא של הביתא-עמילואיד גורמת, אצל אחוז מזערי של חולי האלצהיימר, להתעוררות המחלה. אם מחדירים את הגן האנושי הפגוע לביציות מופרות של עכברים, העכברים שמתפתחים מהביציות מפתחים חלק מהתסמינים של מחלת אלצהיימר אנושית, כמו הצטברות של משקעי ביתא-עמילואיד במוח, שינויים בתאי העצב, ירידה בכמות תאי העצב במוח הקדמי ושינויים בהתנהגות.
לפני שנה פורסם ב""Nature מאמר שבו דווח כי חיסון המורכב ממקטעים של ביתא-עמילואיד הצליח להוריד במידה ניכרת את יצירת גושי הביתא-עמילואיד במוחם של עכברים שביטאו את תסמיני מחלת האלצהיימר האנושית. עם זאת, אי אפשר היה להראות אם החיסון יכול להדוף גם את תסמיני המחלה הקוגניטיוויים, שהופכים את ההתמודדות אתה לקשה כל כך. בשלושת המאמרים שמתפרסמים היום התייחסו החוקרים לשאלה זו, ותוצאות מחקריהם מעלות את התקווה כי החיסון יצמצם את היקף הדמנציה הפוגעת בחולים.
החוקרים הטילו מטלות שונות, המצריכות למידה וזיכרון לטווח קצר (שהוא הנפגע העיקרי באלצהיימר), על עכברים שקיבלו את תרכיב החיסון ועל עכברים שלא חוסנו, ובדקו לאורך זמן כיצד הם מתמודדים אתן.
כפי שקרה בניסוי הקודם, היתה ירידה בכמות משקעי הביתא-עמילואיד שנוצרו במוחם של העכברים שחוסנו. אך יותר מכך, החיסון הקנה לחיות הגנה מפני ההידרדרות הקוגניטיווית המאפיינת את מחלת האלצהיימר. העכברים שחוסנו בחלקיקי הביתא-עמילואיד ביצעו את המטלות שניתנו להם בצורה טובה הרבה יותר מהעכברים החולים שלא קיבלו את החיסון, וכושר הלמידה והזיכרון שלהם נפגע במידה פחותה לעומת העכברים האחרים. החיסון בביתא-עמילואיד הקנה איפוא הגנה מפני תסמיני הדמנציה הקשים המתגברים עם הגיל, וגם הוריד את הצטברות משקעי הביתא-עמילואיד במוח.
"המחקרים מהווים פריצת דרך חשובה בהבנת התהליך הפתולוגי של מחלת האלצהיימר", אומר ד"ר זאב מיינר מהמחלקה הנוירולוגית בבית החולים הדסה עין כרם, "אך חשוב לציין כי המודל של עכברים לא מכיל את כל הממצאים הפתולוגיים המופיעים במוחם של בני אדם חולי אלצהיימר. למשל, הממצאים הפתולוגיים הקשורים בחלבון הטאו לא מתבטאים במוח של עכברי הניסוי, ולכן לא ברור אם חיסון המבוסס על חלבון הביתא-עמילואיד ימנע את הנזקים שאולי נגרמים בגלל חלבון הטאו. ייתכן שיהיה צורך בחיסון משולב של כמה חלבונים כדי לרפא את המחלה".
{הופיע בעיתון הארץ, 21/12/2000{
