קיצוצי התקציב ייפגעו ביכולת האקדמיה לשמור על הקניין הרוחני לתועלת הציבור

כך אמרה פרופ' חגית מסר-ירון, סגן נשיא אונ. ת"א למו"פ בכינוס הפורום המדעי-טכנולוגי המשותף לאיטליה ולישראל

חגית מסר ירון
חגית מסר ירון

"מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל עומדים בפני סיכונים חמורים בעקבות קיצוצי התקציב הקשים שהיו מנת חלקם בשנים האחרונות. אחת הסכנות היא שהלחץ לגיוס משאבים נוספים יביא לפגיעה באינטרס הציבורי בכל הקשור למיסחור טכנולוגיות, תוך חשיפת הקניין הרוחני לכוחות השוק ולכרישי ההון." כך הזהירה פרופ' חגית מסר-ירון, סגן נשיא אוניברסיטת ת"א למחקר ופיתוח ומי שעומדת בראש פורום סגני הנשיא למו"פ של האוניברסיטאות בארץ.

פרופ' מסר-ירון דיברה במסגרת כינוס של הפורום מדעי-טכנולוגי המשותף לאיטליה ולישראל המתקיים בימים אלה בת"א בהשתתפות למעלה מ-30 מדענים בכירים מאיטליה. הכינוס נועד לדון בחיזוק קשרי התעשייה, המדע והטכנולוגיה בין שתי המדינות כמחווה של ממשלת איטליה לרגל חגיגות ה-60 להקמת המדינה.

פרופ' מסר-ירון הדגישה, כי מדיניות המוסדות להשכלה גבוהה עד היום הייתה לשמור על מדיניות העברת טכנולוגיות אחראית, עם איזונים ובלמים, תוך שמירה על אינטרס הציבור. לדבריה, מדיניות זו באה לידי ביטוי בשמירה על הקניין הרוחני של האוניברסיטאות ואי מכירת פטנטים, אלא רק הענקת רישיונות בתחומים מסויימים (עסקאות ברישיון סגור) ותוך שמירה על החופש האקדמי, כולל יכולת החוקרים לפרסם מאמרים בתחומי החדשנות שפותחו על-ידם. מדיניות זו, קבעה פרופ' מסר-ירון, נחלה הצלחה כפולה – היא אפשרה מיסחור מוצלח ויעיל של טכנולוגיות, באמצעות חברות היישום של האוניברסיטאות, תוך שמירה על מצויינות אקדמית ומדעית. כך נשמר האינטרס הציבורי בפיתוח החדשנות שנוצרה באקדמיה.

מסר-ירון ציינה כי כיום, נוכח התגברות הבעיות התקציביות באקדמיה קיים חשש ממשי להתגברות הלחצים לגיוס משאבים נוספים וכתוצאה מכך להשתלטות של כרישי ההון על הקניין הרוחני שנוצר באוניברסיטאות באמצעות כסף ציבורי. במצב זה לא ניתן יהיה להבטיח את אינטרס הציבור בפיתוח הקניין הרוחני לתועלת הכלל והוא ייחשף לרגולציה של השוק. "אינני מאמינה ברגולציה של כוחות השוק, אך האוניברסיטאות רעבות לתקציבים ומצב זה יקשה על שמירת כללי האתיקה בשימור הקניין הרוחני בין כותלי האקדמיה ופיתוחו לתועלת הציבור", אמרה פרופ' ירון.

פרום' מסר-ירון אף שללה מעורבות יתר של המדינה בקביעת הכללים למיסחור טכנולוגיות, אך ציינה כי ייתכן שהפתרון הוא שהמדינה תקבע רק קווים מנחים. לדבריה, עד היום נהנו האוניברסיטאות מעצמאות מוחלטת כמעט בתהליכי מיסחור הטכנולוגיות. הכתבת מדיניות ע"י הממשלה איננה רצויה, אך במצב החדש ייתכן ואין מנוס ממעורבות המדינה, אך זו צריכה להיעשות רק ברמת המאקרו.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. ליאור, ברצינות!
    אם הסכומים היו נאמרים – מה היית יודע לעשות אתם?
    היית ישר מבקש מידע מפורט על איך הם חולקו ולמה שמשו כמו גם על איך בדיוק מתכננים להשתמש בתקציבים בעתיד.
    ואז, אם היית מקבל את המידע, היית מבקש שיסבירו לך למה כל דבר נחוץ (ואולי מהם בכלל חלק מן הדברים).
    מכיוון שהרוב המוחלט של הקוראים כאן לא יכול לעשות כל שימוש בנתונים שהוקעת את חגית או את האתר על העדרם, אני דווקא משבח אותם על השמטתם.
    אני חוזר ואומר – אני מכיר הרבה מן הנפשות הפועלות באוניברסיטת תל אביב (כולל חגית) ורובם אנשים טובים ורציניים מאד.
    זכור לי אירוע, לפני די הרבה שנים שבה התכנסו כעשרה פרופסורים מאוניברסיטת תל אביב יחד עם אביגדור קהלאני שהיה אז שר ושבה נתבקשתי להשתתף כדי להדגים לקהלאני את ההבדל בין תנאי התעסוקה של העובדים באקדמיה לבין אלה שהעדיפו את המגזר התעשייתי. יש לציין שאז עוד עבדתי כשכיר ומשכורתי אפילו לא התקרבה למה שהתחלתי להרוויח מאוחר יותר – כעצמאי, אבל עדיין היו תנאי תעסוקתי טובים בהרבה מאלה של חברי לספסל הלימודים שנשארו באקדמיה.

  2. זה חלקית נכון.
    לאוניברסיטה יש המון כסף.
    המון.
    בתור סטודנט להנדסה מאוניברסיטת תל אביב, ותלמיד לשעבר בתואר ראשון של הגברת, אני יכול להגיד:
    1. מי שחושב שהוא יכול לעשות מה שבא לו בשם החופש האקדמי, ומוסד שנותן לו לעשות זאת, שלא יתפלא שזה המצב. בפקולטה להנדסה בתל אביב יש מנחים שלוחי רסן על חשבון החוקרים הצעירים (סטודנטים לתארים מתקדמים), וזה גורם באופן ישיר לבזבוז המשאב הכי חיוני לאוניברסיטה. בני האדם. אני לא רוצה לחשוב מה הולך במחלקות מחקר שם לאנשים אין אופציות מאוד קוסמות בשוק הפרטי. יש מרצים בהנדסה שתוקעים מאסטרנטים למשך 4 שנים ודוקטורנטים למשך 10 שנים!!! וזה לא אחד, זה כול התלמידים של אותם מנחים, להוציא אילו שלא ברחו!!!. זה אומר ניהול כושל בצורה מזעזעת ואף לא אחד פוצה פה
    מי שנותן לכזה ברדק להתרוצץ, שלא יצפה שיתייחסו אליו ברצינות
    2. מי ששובת למען משכורתו האישית, ולא למען תקציבי מחקר, שלא יתפלא שאין לו תקציבי מחקר.
    3. המצב לא כ"כ גרוע בטכניון ובבאר שבע. יש לציין ששם היחס לבני האדם טוב בהרבה משל תל אביב.
    4. כמה כסף היה לפני ואחרי? למה היא לא אומרת מה הסכומים?
    חגית, את יודעת, מספרים. בשנה שעברה קיבלנו X ועשיו קיבלנו רק 80% מזה. אם סטודנט היה מגיש כך מבחן היית מכשילה אותו. אם היא כן אמרה סכומים והידען לא פרסמו אותם: תתביישו וסליחה לחגית.

  3. עמי:
    אני מסכים עם דבריך אבל אי אפשר להתעלם מעניין הכסף.
    אני יודע שכשצבי גליל חזר ארצה כדי לעמוד בראש אוניברסיטת תל אביב הוא נאלץ לוותר על שכר שהוא בערך פי שלש ממה שהוא מקבל כאן. זה היה השכר שקבל כמרצה וחוקר בארה"ב ומשכורת זו גרמה לכך שאת רוב מחקרו בצע שם. הוא הגיע לכאן בין השאר מפני שלהיות נשיא האוניברסיטה זה תפקיד מכובד מספיק כדי לוותר על הכסף אבל צריך לזכור שבעשותו זאת כמעט וותר גם על המחקר (תפקידו לא משאיר לו מספיק זמן לכך, למרות שהוא מנסה בכל זאת לעשות משהו). רבים מחברי הם פרופסורים ישראלים באוניברסיטאות בארה"ב ובצרפת. כולם חלק מן ההון האנושי שאבד לנו בגלל הכסף (אין מספיק תקנים, אין משכורות מספיק גבוהות, אין כסף לתפעול מעבדות ועוד).
    אני אישית פניתי לקריירה בהיי טק כי ידעתי שכמרצה באוניברסיטה קשה להתפרנס (כלומר – קשה להתפרנס ביושר וזה המקור לתופעה שתיארת שבמסגרתה מגיע חלק מתוצרי המחקר לידיים פרטיות. חוקרים באוניברסיטה פשוט מחפשים השלמת הכנסה)

  4. אני מסכים עם המגיבים מעלי. שליטה פרטית של בעלי הון על גוף אקדמי היא אסון מדעי שפוגם ברווחת הציבור. אני גם מסכים עם זה שבשנים האחרונות שומעים שוב ושוב את האוניברסיטאות מתלוננות על ירידה במימון (אם זה נכון או לא, אינני יודע – אני ניזון מתקשורת שניזונה מבעלי אינטרסים).

    למעט אוניברסיטאות פרטיות, למיטב הבנתי האוניברסיטאות הן מוסד ששייך למדינה. המדינה מתקצבת אותן בנוסף לתורמים ולשכר הלימוד מצד הסטודנטים. בכל אחד משלושת המקרים, המטרה היא ציבורית. תורמים, ממשלה או ציבור הסטודנטים הם סך המממנים ולכן התוצר האקדמי צריך להיות ציבורי (ואכן התקדמות אקדמית לעיתים קרובות מפורסמת ומאפשרת המשך בניין הדיסציפלינה).

    הבעיה מתחילה כאשר בדרך כל שהיא, שעליה אינני יכול להצביע מפאת מורכבותם של החיים, שיעילות התוצר נפגמת, עקב מחסור במזומנים או עקב הפניה לא נכונה של זכויות לידיים פרטיות. דרך האמצע, לדעתי, היא כזו שבה הציבור – כל הציבור שתומך במדע ובו נכלל גם משלם המיסים – ירוויח כמה שיותר ובאופן אופטימלי, כפונקציה של זמן, מחדשנות מדעית.

    במילים אחרות, צריך לעשות ככה שהציבור יהיה באמת זה שירוויח. לא ידיים פרטיות ולא מעבדות ספציפיות שניזונות משומנים של המצאה שנרשמה ועוגנה בחוק על שמן.

    לא רציתי להכנס לדיון הזה אבל נגררתי לתוכו. הבעיה היא שאין לי כל נתונים, כמו למרבית הציבור. יש שמועות מהתקשורת שהאקדמיה סובלת מקיצוץ גדול. ייתכן שזה נכון ואף סביר שכך. לשמחתי לא נתקלתי בזה באופן אישי, כעובד מעבדה וכבעל תקן אוניברסיטאי.

    הביטו באוניברסיטאות בקוראה או בערב הסעודית… שוחים בכסף שמאוחסן בחדרים פנמיים מחמת חוסר מקום. מפוצצים במכשור הכי חדש שרק קיים (על פי רוב עדיין בתוך הניילונים). המדע הוא גם פונקציה של כסף, אבל הוא בעיקר, לדעתי, פונקציה של הון אנושי, מתן חופש מחשבה ועשייה לבסוף פונקציה של צורך. יש צורך. יש הון אנושי. ברמה מסויימת יש חופש כלכלי. הבעיות העיקריות של המדע, לדעתי, זה חופש המחשבה והעשייה.

    שבת שלום
    ע. בכר

  5. עמי:
    אם הבנתי את כוונתך אז אתה לא הבנת את כוונת חגית.
    היא מזהירה ממצב שבו לאוניברסיטאות לא יהיה מספיק כסף, דבר שיגרום לבעלי הון להשתלט על ההמצאות המומצאות בהן לטובתם הפרטית בניגוד לניסיון שעושות האוניברסיטאות כיום, לגרום לכך שההמצאות תשרתנה את הציבור הרחב.
    דרך האמצע היא הדרך הנקוטה כיום שעל פיה גורמים בעלי אינטרס כלכלי יכולים לרשום פטנטים ולעשות לביתם מבלי שטובת הציבור תוזנח כי בסופו של דבר יפוג תוקף הפטנט והידע יעבור לציבור ואילו הידע שמפותח במוסדות הממומנים על ידי הציבור ישרת את הציבור.
    אם מביאים בחשבון את העובדה שגם המחקר האקדמי משרת את הציבור מתבהרת התמונה כולה.

    צריך אגב להבין שאם בעלי ההון משתלטים על האוניברסיטאות תהיה להם הזכות המוסרית המלאה לעשות בהמצאות את השימוש שנראה להם נכון ולא יהיה לציבור שום פתחון פה כי בניגוד למצב בו מממן הציבור (דרך התמיכה הממשלתית) את פעילות המחקר – דבר שעושה אתו גם לשותף בבעלות על הידע – במצב החדש יהיו בעלי ההון הבעלים הלגיטימיים של הידע.

  6. עמי,
    אני מאוד מסכים עם תגובתך בנושא, אבל הבעיה האמיתית היא שמעט מאוד כסף מגיע לאוניברסיטאות, וגם סכום זה יורד משנה לשנה – לכן אנו עדים להתדרדרות מסויימת באוני' בארץ בשנים האחרונות, להרבה מאוד מחקרים טובים אין מימון ולכן הרבה מאוד מדענים מוכשרים עוזבים לחו"ל מפני שאין בארץ מי שישקיע במחקר שלהם וכסף ובארצות אחרות ובמיוחד ארה"ב מקבלים בשמחה מדענים אלו לאוניברסיטאות שיכולות לממן מחקרים אלו.

  7. קוד פתוח מוכיח את עצמו.
    אקדמיה 2.0

    הדברים בכתבה אולי נכונים בחלקם אבל יש גם צד שני למטבע. הדוברת מייצגת אינטרס אקדמי נטו ולא את "טובת הציבור" כפי שנאמר.

    תארו לכם, בהשאלה מעולם התוכנה, שמיקרוסופט, מפתחת הערכת ההפעלה הידידותית שלה, משחררת את הקוד ומאפשרת לגולשים לפתח אותו ולקחת אותו לכוונים כאלה או אחרים.

    אז נכון, גם כרישי תוכנה ואנשי עסקים יידעו איך לעשות מזה כסף, אבל בסופו של דבר יהיה שילוב של כח-מח (מהנדסי החברה) וכח-מספרי (מפתחים פרטיים). והמרוויחים הגדולים יהיו הציבור.

    נדמה לי שדרך האמצע היא הנכונה ואילו בכתב זו אנו רואים רק צד אחד ואיתו יש צדק מסויים.

    בברכת חברים,
    עמי בכר

  8. מעניין מתי יתעוררו בארץ?

    אולי אחרי שכל המדענים בארץ יעברו לארה"ב ואירופה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן