כך עולה לקט נתונים מסקר פעילויות בהוראה ובמו”פ של הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות, שפרסם הלמ”ס • איש סגל אקדמי בכיר מדריך בממוצע 5.8 תלמידים לקראת תארים מתקדמים. * כ-26 אחוז מקרב אנשי הסגל הבכיר הן נשים
סקר על פעילויות בהוראה ובמחקר נערך בשנת הלימודים תשס”ט, בקרב מדגם מייצג של אנשי הסגל האקדמי הבכיר בשבע האוניברסיטאות (האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מכון ויצמן למדע). פרסום בו ימסרו ממצאים מפורטים מהסקר יתפרסם בקרוב.
בתשס”ט היו כ-3,800 אנשי סגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות, כ-35 אחוז מהם היו בדרגת פרופסור מן המניין , כ-27 אחוז בדרגת פרופסור חבר והשאר בדרגת מרצה בכיר או מרצה. התפלגותם של אנשי הסגל האקדמי הבכיר לפי תחומי מדע : כ-34 אחוז – מתמטיקה ומדעי הטבע, כ-23 אחוז – מדעי הרוח, כ- 17 אחוז – מדעי החברה וכ-13 אחוז – הנדסה ואדריכלות והשאר הועסקו ברפואה, משפטים וחקלאות.
שעות עבודה ופעילויות
מממצאי הסקר עולה כי אנשי הסגל האקדמי הבכיר עובדים 54.4 שעות בממוצע בשבוע . ממוצע שעות עבודה בשבוע בתחומי המדע השונים נע בין 56.6 שעות במדעים הביולוגיים עד 47 שעות במקצועות עזר רפואיים . להשוואה, ממוצע שעות עבודה בשבוע של בעלי משלח יד אקדמי עומד על 39.2 שעות (עפ”י סקר כוח אדם, 2009).
כמחצית מזמנם (47 אחוז) מקדישים אנשי הסגל הבכיר למחקר ולפיתוח -25.4 שעות בממוצע בשבוע. הפעילויות הנוספות כוללות : 11.6 שעות להוראה ופעולות נלוות להוראה (כ-21 אחוז), להדרכת תלמידים לקראת התואר השני והשלישי הם מקדישים בממוצע 9.6 שעות שבועיות (כ-18 אחוז). לפעילויות אחרות הם מקדישים 7.9 שעות שבועיות בממוצע.
נמצאו הבדלים במספר השעות השבועיות המוקדשות על ידי אנשי הסגל הבכיר למחקר ולפיתוח בתחומי המדע השונים. מספר השעות הגבוה ביותר נמצא בתחום המתמטיקה ומדעי הטבע ובמדעי הרוח – 26.9 שעות והנמוך ביותר בתחום הרפואה -20 שעות.
סוגי מחקר
כ- 68 אחוז מסך כל הזמן המוקדש למחקר ולפיתוח מוקדש למחקר בסיסי, 25 אחוז למחקר שימושי ו-7 אחוזים לפיתוח. נמצאו הבדלים בין התחומים המדעיים בחלוקה שבין סוגי המחקר. המחקר הבסיסי מהווה כ-78 אחוז מהמחקר במדעי הרוח, כ-76 אחוז מהמחקר במתמטיקה ומדעי הטבע, כ- 67 אחוז במדעי החברה, כ-62 אחוז במשפטים, כ-58 אחוז בחקלאות,כ- 54 אחוז ברפואה וכ-46 אחוז בהנדסה ואדריכלות.
הדרכת תלמידים לקראת תארים מתקדמים
איש סגל בכיר מדריך בממוצע 5.8 תלמידים לקראת תארים מתקדמים – 2.9 תלמידים לקראת תואר שני, 2.6 תלמידים לקראת תואר שלישי ו-0.4 פוסט-דוקטורנטים – כל תלמיד מודרך בממוצע 1.6 שעות בשבוע . מספר נמוך של תלמידים מודרכים נמצא במשפטים (3.9 תלמידים), במתמטיקה ומדעי הטבע (5.5 תלמידים). מספר גבוה יחסית של תלמידים מודרכים נמצא חקלאות (6.9 תלמידים), ברפואה ובמדעי החברה (6.3 תלמידים מודרכים בכל תחום).
נתוני רקע
כ-26 אחוז מקרב אנשי הסגל הן נשים – חלקן היחסי עולה עם הירידה בדרגה והן מהוות כמחצית מקרב המרצים. אף על פי כן יש תחומי מדע בהם חלקן בקרב המרצים נמוך יחסית : הנדסה ואדריכלות – כ-23 אחוז, חקלאות כ- 25 אחוז, משפטים כ-30 אחוז, מתמטיקה ומדעי הטבע כ- 42 אחוז. בשאר התחומים המדעיים חלקן היחסי של הנשים בקרב המרצים גבוה יחסית: מדעי הרוח 55 אחוז, מדעי החברה כ- 61 אחוז ורפואה כ-63 אחוז. חלקן הגבוה יחסית הנשים בקרב אנשי הסגל בדרגת מרצה מצביע על כך שצפויה עלייה בחלקן היחסי של נשים גם בדרגות הבכירות יותר.
הגיל החציון של אנשי הסגל האקדמי הבכיר הינו 53.5 והינו נמוך יחסית במשפטים וגבוה יחסית במדעי הרוח. מחצית מבעלי דרגת פרופ’ מן המניין הינם בני למעלה מ-61 ובמדעי הרוח בני למעלה מ-62. נושאי תואר פרופ’ מן המניין בחקלאות ובמשפטים הינם צעירים יחסית. יש לציין כי במהלך מסיבת עיתונאים שהתקיימה אתמול במסגרת כנס ננו ישראל אמר פרופ’ אורי סיוון מהטכניון, כי בשנים הקרובות עומדים אנשי סגל רבים לצאת לגמלאות ואין מאגר של מחליפים טובים עקב קריסת כל מערכת החינוך מהיסודי ועד ההשכלה הגבוהה.
כ- 67 אחוז מאנשי הסגל הבכיר סיימו את לימודי התואר השלישי (Ph.D) בארץ. חלקם של אלה בקרב המרצים גבוה יותר מאשר בקרב הפרופסורים. התחומים המדעיים בהם אחוז גבוה של מסיימי תואר שלישי בארץ הם: חקלאות (כ- 89 אחוז) מדעים ביולוגיים (כ-83 אחוז) ורפואה (כ-81 אחוז) .
36 תגובות
גלי, באמת היית יכולה לעשות עבודה יותר טובה מחלק מהאנשים שמנהלים פה את המדיניות. 🙂
אני באמת מקווה שהתוכנית החדשה תחזיר אותנו לדרך המלך, למרות שיש לי ספקות לא מעטים. יש לנו בעיות הרבה יותר אקוטיות בחינוך היסודי (ואף לפניו) והעל יסודי, ולדעתי צריך לפתור שם את הבעיות לפני שמתפנים לטפל בבעיות של מערכת ההשכלה הגבוהה. התשואה (וייסלחו לי הקוראים על ז’רגון הכלכלי) למדינה ולפרט על השכלה יסודית ועל יסודית הרבה יותר גבוהה מאשר התשואה על השכלה גבוהה, ואם נשכיל ליישר קו בשלבים האלה, התרומה להשכלה הגבוהה תהיה עשרות מונים מאשר כל רפורמה בהשכלה הגבוהה.
בכל זאת, אני עדיין אופטימי. נחייה ונראה.
מישו, אני רואה שיש לי אם כך עתיד כקובעת מדיניות… 🙂
גלשתי לכתובת שנתת והבנתי שרק מוסדות יכולים לפנות לקולות הקוראים.
אני אגיד לך מה הבעיה. ויסלחו לי הקוראים… כאשר הדוקטורים והחוקרים לא מצליחים להשיג כמה זמן עבודה בארץ וממשיכים לפרסם מאמרים בכתבי עת בינלאומיים, אז מגיעות הצעות עבודה מחו”ל, ארה”ב בדרך כלל. המחשבה של החוקרים הישראלים היא כזו ואני מדברת במקום חוקרים ישראלים שלא כותבים עכשיו את התגובה הזו: אני אסע לארה”ב כי שם זה המרכז של התחום שלי, שם זה קרוב לצלחת ופה במילא לא רוצים אותי. זה מפתה כי פתאום מעריכים אותך בארה”ב באוניברסיטה טובה וכאן אומרים לך תירוצים. ההערכה היא משום מה נהפכת למאוד חשובה. קשה לחיות עם חוסר הערכה, אתה פתאום חוטף דכאון עמוק. וכאשר ההערכה מגיעה מאוניברסיטה טובה בארה”ב זה משום מה מתגבר על שיקולי ציונות. אני באמת מתנצלת. כי בארץ מרגישים איכשהו מושפלים. זה קשה להסביר למי שלא עבר את זה – כי לעבור את זה זה גיהנום. זה לא עניין של כסף, באמת שלא, הכסף לא מעניין בכלל! חוקרים לא הולכים אחרי הכסף, הם הולכים אחרי המחקר וההערכה. ברור שאם יש כסף יש נוחות. אבל כאשר יש כאן חוסר ההערכה זה קשה לחיות עם זה. אתה מרגיש כמו שומר בבית הספר – מרוויח פחות ממנו, בקושי. זה רק עניין של הערכה של המחקר שאתה עושה.
ואתה יכול להגיע בארה”ב לאוניברסיטה שהיא ivy leage, לקפוץ ישר לטופ, וכאן אפילו במכללה לא יביטו עליך. וזה ממש ככה. ואז פתאום ישראל בונה היכל תרבות באריאל ואני אומרת לעצמי, נו טוב אם בונים שם היכל תרבות ושופכים שם כסף במקום לבנות כאן מרכז מצוינות, כמו שקראת לזה, אז באמת אפשר ללכת לשם. אבל מצד שני, אם באמת יש מרכזי מצוינות כאן ובאמת בונים אותם, אז אולי יש תקווה.
מישו ניסיתי להעביר לך כאן בתגובה את התחושות של החוקרים שעומדים לעזוב את הארץ או שעזבו כבר את הארץ. כדי שיבינו כמה הם נכס לאומי למדינת ישראל ושהמדע הוא נכס לאומי למדינת ישראל.
ולכן חשוב להשקיע דווקא בחוקרים האלה כי הם מהווים את החוסן הלאומי האמיתי של מדינת ישראל.
גלי – מעניין שאת מדברת על מכון מחקר עילית באוניברסיטאות, כי זאת בדיוק התוכנית של טרכטנברג, רק שבמל”ג קוראים לתוכנית הזאת “מרכזי מצויינות”. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן: http://www.che.org.il/template/default.aspx?PageId=471
התוכנית אמורה להתחיל כבר השנה.
הבנתוס!
אז מישו עובד במועצה להשכלה גבוהה. מישו אתה מכיר את פרופ’ מנואל טרכטנברג נכון? פגשתי אותו לפני שנה בועידת הנשיא בירושלים ודיברתי איתו. אמרתי לו שהמצב בהשכלה הגבוהה לא טוב והוא נתן לי את הכרטיס שלו ואמר לי שאני לא אדאג ויש תוכנית להבראה ושעוד שלוש שנים המצב ישתנה. עברה שנה מאז שדברתי איתו.
במצב של היום לישראל אין הרבה מה להציע למדענים ולחוקרים שהגיעו לאיזה שהוא מעמד מחקרי. במצב כזה הם מיד מגיעים החוצה לארה”ב, למשל. ברגע שאין תקנים בארץ החוקרים אומרים שלום ועוזבים. אני לא מבינה בקביעת מדיניות, אבל נגיד שהייתי מבינה בזה… אז הייתי חושבת שהדבר הראשון שכדאי לעשות הוא זה: לבנות מכון מחקר עילית באוניברסיטאות שימשוך חוקרים כדי שלא יברחו החוצה. ואז מכון המחקר הזה גם היה מושך אליו חוקרים יהודים שבכלל לא היו מעלים על דעתם לבוא לארץ אילו לא היה מוקם כאן מכון כזה. ולאט לאט ישראל הייתה נהפכת למרכז העולמי המומחה בתחום המחקר המסוים הזה שבו המכון מתמחה.
אריה: אכן.
גלי – מישו אמר בתגובה 4 שהוא עובד במועצה להשכלה גבוהה.
מדעי הרוח זה בעיה אחרת אלא פקולטות זוללות כסף שהעובדה שהסכמים קיבוצים חיברו אותם לפקולטות כמו רפואה מנהל עסקים הנדסה מחשבים וכדומה היא הרעה החולה של האקדמיה בארץ.
מישו,
אני רואה שאתה ממש מתמצא במצב העניינים באקדמיה וממש מומחה בתחום.
אני כרגע לא שייכת לאקדמיה הישראלית. ולכן אתה בטוח יודע יותר טוב ממני. כך שאני מניחה שהנתונים שמסרת הם נכונים. אני רק מדברת מהניסיון שלי וממה ששמעתי.
אני עושה מחקר עם קבוצה מארה”ב וזה מה שאני יודעת כרגע.
לגבי החרדים, אני נגד חוק האברכים, וחבל שיובל שטייניץ אישר אותו. יובל שטייניץ למד איתי במכון כהן כמה שנים וראיתי אותו גם באיזה אירוע במכון לפני שנתיים. הוא מרצה טוב מאוד. הוא השתנה מאז אם הוא באמת זה שאישר את חוק האברכים. זה לא מתאים לו.
לחרדים לא צריך לתת גם אם נטבע בכסף, עבודה זה ערך בפני עצמו והתחמקות ממנה באמצעות מניעת חינוך (ליבה) מהדור הצעיר היא פשע כלפי הצעירים הללו, משום שזה משעבד אותם לרבנים להמשך חיי עוני. מי שרוצה לעבוד ולשמור על מצוות הדת קלה כבחמורה שיעשה זאת, חייבים לגמול אותם מהאידאולוגיה הזו. אף אחד לא מוכן להמשך החלוקה למעמדות של אדונים (החרדים) ומשרתים (כל השאר).
כבר עשרות שנים שהאוניברסיטאות מאיימות שתהיה בריחת מוחות וקריסה של ההשכלה הגבוהה בארץ. זה לא קורה, וגם לא יקרה.
לא חשוב מה תהיה המשכורת בארץ – תמיד יהיה מוסד בחו”ל שיציע למצטיינים יותר. אין לזה סוף. (לאלה שלא מצטיינים גם היום אין הצעות בחו”ל.)
כרגע המצב הכלכלי שלנו מצוין ואפשר לתת יותר לכולם כולל להשכלה גבוהה. כולל לבריאות, כולל לחינוך וכולל לחרדים, ובהזדמנות גם להקטין את חובות המדינה.
כל המערכות האלו: חינוך, בריאות, השכלה גבוהה סובלות מאותה בעיה. יש להם תקציבים גבוהים מאד, שרק חלק קטן מהם הולך באמת לייעוד שלו. השאר מבוזבז על פנסיות, מפקחים, רבני בית ספר, שר”פ על חשבון העבודה וכל מיני שחיתויות.
רעות:
אני באמת לא יודע. אני לא יודע למה הם מפחדים להתעמת עם הנושא הזה, ולמה הוועדה לתכנון ולתקצוב מוכנה לשפוך כ”כ הרבה כסף על הסיפור הזה כמעט ללא תמורה. זה נכון שמי שנקלט היום כבר לא יקבל פנסיה כמו בעבר, ושהמוסדות עברו סופסוף לשיטת הפנסיה הצוברת, אבל ה-“פיק” עוד לפנינו, וההערכות הן שרק בסביבות 2020 זה יתחיל לרדת.
גלי: למיטב ידיעתי, למעט מכון ויצמן, בכל המוסדות להשכלה גבוהה (אפילו באוניברסיטה העברית, בטכניון ובאוניברסיטת ת”א), השתתפות המדינה מגיעה לפחות ל-40%-45% מסך ההכנסות, כשברוב המוסדות, ובעיקר במכללות המתוקצבות, אבל גם בחלק מהאוניברסיטאות, המדינה מתקצבת באחוזים הרבה יותר גבוהים (למעלה מ-50%). שאר ההכנסות הן מתרומות, השקעות, שכ”ל, מכירת נכסים ובמקרים מסויימים, מתמלוגים על המצאות ופטנטים.
לאקדמיה יש שתי בעיות מרכזיות היום:
1) הירידה בערך מדעי הרוח ולימודי תרבות ודומיהם. שרת התרבות (!) לימור לבנת מגוננת על היכל התרבות (!) באריאל. אז הממשלה (כנראה בעידוד תורמים למקום) השקיעה הון תועפות בבנית היכל תרבות גרנדיוזי בעיר אריאל כדי לעצבן את כל העולם, והחוגים ללימודי תרבות באוניברסיטאות מתמוטטים. באוניברסיטאות מאחדים חוגים במדעי הרוח כי אין סגל וגם אין סטודנטים. הסגל פשוט יוצאים לפנסיה ואין מי שיחליף אותם. מי שצריך להחליף אותם אלה דוקטורים שעברו פוסט דוקטורטים ויש להם מספיק פרסומים. אבל הבעיה היא שאין תקנים כדי לקבל כאלה דוקטורים. אז הדוקטורים האלה עוזבים לאוניברסיטאות בחו”ל. תגידי לי, שהם ילכו לעבוד בהיכל התרבות באריאל? לא. אז הם נוסעים לעבוד במזרח ארה”ב.
2) האקדמיה הישראלית מתוקצבת בעיקר מתרומות ומגרנטים. זה לא צה”ל או תעשיית הנשק הישראלית שמוזרמים אליהם כסף. זו אקדמיה. אז ברגע שנכנסים לאקדמיה צריך לעבוד בתור קבצן שמקבץ נדבות. ומניסיון אני אומרת לך: אחרי הדוקטורט חמש שנים קיבצתי נדבות באקדמיה – התמחתי בלקבץ נדבות ולבקש גרנטים. ופתאום את מגלה אחרי חמש שנים של פוסט דוקטורט שאת מומחית בתחום חדש: איך להשיג מלגות. זה למעשה להיות פוסט דוקטורנט. זה פחות להתמקצע בתחום מסוים ולהיות מומחה ליצירת ידע ניסוי בננוטכנולוגיה (אחד הפוסט דוקטורטים שעשיתי).
ושתי הבעיות האלה שהצבעתי עליהם למעשה משקפות את סדר העדיפויות במדינת ישראל.
ואני מסכימה עם גלי, גם עם תוספת תקציבית אני חושבת שיש הרבה שכבות במבנה האקדמיה שמאפשרות למיני פקידים לשלוט במי מתקבל לאן ועל סמך מה, לכן גם אם במקור מתקוצב הכסף – אלא אם כן יש רשימת קריטריונים _מחייבים_ לועדות הקבלה באוניברסיטה , המצב לא ישתפר בהרבה. ומישו – לעניין הפנסיה – צודק במאה אחוז. למה נערי האוצר לא נכנסים לעובי הקורה כמו שהם עשו עם רשויות השלטון המקומי ותוכניות ההבראה ?
רק 26 אחוז נשים ?!?! זה לא מפריע לאף אחד ?
מישו
השורה התחתונה היא: כל הדיבורים לא מעניינים אותי. האקדמיה כן תקבל תקציב או לא תקבל – אני לא מבינה בזה ואת הסיפורים האלה שמעתי אלף פעם. רק הצעות קונקרטיות מעניינות אותי. וזה מה שאני אומרת לכל אחד שחושב על קריירה אקדמית, שיבדוק: האם יש ממש הצעה קונקרטית בטרם הוא חושב בכיוון של קריירה אקדמית. אם אין הצעה קונקרטית חבל על הזמן שלו ושלא ישקיע בכיוון. כי כל ההבטחות והדיבורים על זה שמחר ביבי יתקצב את האקדמיה ומחר שטייניץ יזרים כסף והנה… הנה… נותנים כסף… זה הכל הבטחות ודיבורים. כי יכולים להזרים המון כסף אבל ההצעות לא יבואו. לכן זה הכל דיבורים.
גלי וינשטיין:
מזמינים אותך לחו”ל אז תיסעי
גלי:
א. התוספות התקציביות הם החל מהשנה, כשעד תשע”ג, דהיינו עוד שנתיים, המערכת אמורה לקבל את רוב המשאבים, כך שאף אחד לא אומר לך לחכות 6 שנים.
ב. זה שלא מעניין אותך (או את שאר חברי הסגל האקדמי) הנזק שהפנסיות והסכמי השכר גורמים למערכת כולה – הוא לב הבעיה. כשמוסד כמו האוניברסיטה העברית מוציא חצי מיליארד שקל בשנה, שהם כ-30% מהתקציב הכולל שלו על תשלום פנסיות לאנשי סגל שפרשו לפני עשרות שנים (ולא מדובר בהפרשה לפנסיה אלא בתלושי שכר לכל דבר ועניין), וסכום זה רק הולך ותופח משנה לשנה, ברור שאין כסף לאייש תקנים או לפתוח תקנים חדשים, ובגלל זה את וחברייך “גוועים ברעב”. הדבר נכון לא רק לוועדי הסגל הבכיר באוניברסיטאות, שכל מה שמעניין אותם הוא השכר שלהם ולא המצב הכלכלי של המוסד בו הם עובדים, אלא המגזר הציבורי בכלל, בדגש על חברות כמו חברת חשמל ודומיה. הרי אם היה מדובר בחברה עסקית, ההנהלה כבר מזמן היתה שולחת את העובדים האלה הביתה, או שהם היו סופגים קיצוצים בשכר. אבל בגלל שמדובר במוסד שמתוקצב ע”י המדינה, אז אסור לגעת להם בשכר או בפנסיה. ומה שהכי אבסורד, זה שהסטודנטים, שהם אלה שנפגעים הכי הרבה מכל הסיפור הזה, עוד מגבים את אנשי הסגל האקדמי הבכיר.
זה בערך כמו שיבקשו מסטנלי פישר ומבנק ישראל לנהל את המדיניות המוניטרית של ישראל בלי שתהיה לו אפשרות לשלוט בריבית ו/או שער החליפין.
בינתיים מציעים לנו אפשרויות בחו”ל. באמת, וזה באמת מציעים. אז מה נחכה 6 שנים ונגווע ברעב? בינתיים ביבי נתניהו נותן תקציבים לחרדים בכל מיני חוקי אברכים. אני צריכה לתת תשובה לדוקטורים שרוצים להתקבל כסגל אקדמי. אתה יודע מה, לא כסגל אקדמי, אלא במעמד אחר. יש מעמדי ביניים של מחקר או הוראה באקדמיה ובמוסדות אקדמיים ומוסדות מחקר ומסודות שונים בארץ – לא בהכרח סגל אקדמי, יש כל מיני אפשרויות לדוקטורים ולמדענים בארץ במוסדות שונים, אבל אי אפשר להתקבל כאן כי אין תקנים לשום דבר. ממש אין כאן כלום. ובחו”ל מקבלים הצעות – רואים את הרזומה שלך ואומרים לך בוא. אז מה תאמר לדוקטורים הישראלים? תגוועו כאן ברעב רק בגלל שמבטיחים לכם שבעוד 6 שנים המצב ישתנה? זה מגוחך. באמת שזה מגוחך. אתה מבין כמה זה מגוחך? זה פשוט מטומטם.
מה זה מעניין אותי הפנסיות וכל מיני הסכמי שכר באוניברסיטאות ובמקומות אחרים. מעניין אותי שאני והוא והיא והם לא יגוועו ברעב. ולכן הולכים לחפש בחוץ.
גלי,
עד היום זה אכן היה המצב – בזה את צודקת. הבעיה העיקרית כיום, היא שחלק גדול מהתקציבים באוניברסיטאות משועבד באופן אוטומטי למימון הפנסיה התקציבית הנהוגה עדיין בחלק מהאוניברסיטאות, ולהסכמי שכר בעייתיים מול האוצר, שאין להנהלות המוסדות כמעט שום דרך להתמודד איתן. הדבר פוגע באפשרות לקלוט אנשי סגל חדשים, ואף אינו מאפשר לאוניברסיטאות להשקיע בתוכניות לימודים ובתשתיות הוראה ומחקר.
עם זאת, ב-6 השנים הקרובות צפויים משאבי מערכת ההשכלה הגבוהה לגדול בכ-30% מ-7 מיליארד ש”ח לכ-9 מיליארד בבסיס התקצוב, והתוכנית היא לאפשר קליטה נרחבת של אנשי סגל אקדמי. להאמין בתוכנית החדשה דורש מידה רבה של אופטימיות (אם לא של נאיביות), אבל אם מראש לא ניתן לתוכנית צ’אנס, אין לה שום סיכוי להצליח. תבוסתנות לא תעזור בכל מקרה.
למישו,
אני חושבת שמי שרוצה כוון של קריירה אקדמית או הוראה אקדמית, אם הוא מקבל הצעה למשרה בארה”ב, הוא צריך לקחת אותה אם כל הצער של לעזוב את הארץ. כי בארץ היום כמעט ואי אפשר להכנס כסגל לאקדמיה, וגם כדי ללמד כמורה מן החוץ במוסד אקדמי כלשהו בארץ צריך קשרים ומזל.
בקיצור, זו משימה כמעט בלתי אפשרית להכנס לאקדמיה בארץ. ולכן חבל בכלל לפתח ציפיות בכיוון.
ולכן אני מסכימה עם דבריו של זוכה פרס הנובל אנדריי גיים בקשר לבינלאומיות של המדע.
ישראלי דתי וגו’
ואיזה עניין יש להם בדיוק?
מה הם צריכים צעירים נוספים שיתחרו בהם ויאפילו עליהם.
אני אומר לך מה העניין של “בעלי העניין”.
עניינם הוא עתידה וחוסנה של מדינת ישראל.
האם העניין הזה פסול בעיניך?
גלי: זה לא נכון שזה לא מעניין אף אחד.
התוכנית הרב-שנתית החדשה של המועצה להשכלה גבוהה מדברת בדיוק על העניין הזה. ב-5 השנים הקרובות צפויים לצאת לפנסיה כ-800 חברי סגל אקדמי בכיר. התוכנית החדשה אמורה לתת מענה לפרישה זו, וכן לאפשר לאוניברסיטאות לקלוט עוד כ-800 חברי סגל חדשים (כלומר – 1600 חברי סגל חדשים בסה”כ). זאת ע”י פרוייקטים של עידוד החזרת מוחות מחו”ל, ותוספות תקציב לא קטנות כבר השנה.
האם התוכנית תצליח? האם התוספות מספיקות? לא בטוח. אבל להגיד שזה לא מעניין אף אחד זה ממש לא מדוייק.
אני שומע שיש בעיה של בריחת מוחות, ומאגר קטן של חוקרים צעירים, וירידה ברמה, וכל השאר הסיפורים כל שנה לקראת הדיון על תקציב האוניברסיטאות. משום מה זה לא קורה.
זה כמו ההתעצמות הצבאית הסורית והמצרית והפלסטינית שתמיד מתגלית לקראת הדיון על תקציב הבטחון. וגם דוח העוני האבסורדי שמתפרסם לקראת הדיון על הקצבאות.
צריך לקחת בהסתייגות רבה נתונים שנמסרים על ידי בעלי ענין.
תיקון קטן לכותרת:
אנשי הסגל האקדמי הבכיר *אומרים* שהם עובדים כ-54 שעות בממוצע בשבוע.
זה דוגמא קלאסית לבעייתיות בהסקת מסקנות על סמך סקרים. בעיקר כאלו בהם העונה מעונין להציג את עצמו בצורה קצת יותר מוצלחת מהמציאות. בשיחות מסדרות עם עובדים במקום עבודתי מסתבר לי שכולם, ללא יוצא מהכלל, תורמים לחברה הרבה יותר מהעובד הממוצע. (ראה גם lake wobegon effect)
גלי
אם כך מדוע את עצמך מחוץ לאקדמיה
מתווכחים על שטויות – כן שעות עבודה לא שעות עבודה.
מה שמדאיג ביותר הוא המשפט הבא:
“פרופ’ אורי סיוון מהטכניון, כי בשנים הקרובות עומדים אנשי סגל רבים לצאת לגמלאות ואין מאגר של מחליפים טובים עקב קריסת כל מערכת החינוך מהיסודי ועד ההשכלה הגבוהה”.
הפרופ’ צודק מאה אחוז: ישנה קריסה של מערכת החינוך מהיסודי ועד ההשכלה הגבוהה וזה לא מעניין את אף אחד כאן בארץ. ולמעשה זה המשפט היחיד שצריך לעניין את מישהו מהכתבה כאן. כי בגלל שיש קריסה של כל המערכת ישנה בריחת מוחות!
שלום מישו, כל הטבלאות הן מהודעת הלמ”ס.
אבקש מהם הסבר לסתירה בין הנתונים הללו לבין נתוני הות”ת.
ברור, אבל תודה שיש כאן בעיה בהגדרה של “שעות עבודה”.
למישו
להזכירך כי ארכימדס גילה את החוק הקרוי על שמו באמצע שעשה רחצה באמבטיה..
ולא. לא הייתה לו אמבטיה במשרד.
לא. בן נר:
הנתונים בדו”ח הות”ת הם לפי משרות מאויישות בפועל. בכל מקרה, אני חושב שמן הראוי לציין בכתבה מאיפה הנתונים, ועל אילו קריטריונים מסתמכים כאשר מונים את מספר אנשי הסגל האקדמי הבכיר.
הסקר אכן מחמיא לאנשי הסגל האקדמי, אבל שוב, לא ברור מה בדיוק נחשב לעבודה – בעיקר לגבי המחקר. האם בכל פעם שאני יושב בבית וחושב על בעיה שיש לי בעבודה זה נחשב לזמן עבודה?
למישו
לדעתי יתכן כי הסקר המדווח התייחס רק לחברי הסגל הבכיר הפעילים
ואילו נתוני התקציב של הות”ת עליהם אתה מסתמך, כוללים גם את האמריטוסים.
די ברור כי המחקר הנ”ל אינו כולל את אוכלוסיית האמריטוסים אך בתקציבי הות”ת
הם כן נכללים, לכן מספרם בתקציב הות”ת גדול מנתוני הלמ”ס.
הלא כן ?
לדעתי הסקר מחמיא מאוד לאנשי הסגל האקדמי בכלל ולאלה ממדעי הטבע במיוחד.
בהנחה שמרביתם עובדים חמישה ימים בשבוע, הרי ש 56,6 שעות שבועיות הן כ-11,3
שעות עבודה יומיות !!!.
נתון מרשים ביותר לדעתי.
אני לא סתם אומר, אני עובד במועצה להשכלה גבוהה, ואני מכיר את הנתונים מקרוב.
הטבלאות שבכתבה הן מנתוני הלמ”ס, אבל על מספר אנשי הסגל וההתפלגות שלהם לפי דרגה לא כתוב שהם מנתוני למ”ס, וכלל לא נאמר מאיפה נלקחו. עפ”י דו”ח הוועדה לתיכנון ולתקצוב מס’ 35 (http://www.che.org.il/download/files/vatat-5_1.pdf), מספר אנשי הסגל האקדמי הבכיר ב-7 אוניברסיטאות המחקר עמד בתשס”ח על כ- 4,300 בתקציב הרגיל (עמוד 222), דהיינו, התקציב בו מתנהלת הפעילות השוטפת של ההוראה והמחקר, וכ- 4900 בכלל התקציבים של האוניברסיטאות (עמוד 218). (נתונים אלה הם במונחי משרות שלמות). בתשס”ט, על אף שלא התפרסם עדיין הדו”ח, המספרים אינם שונים בהרבה.
מקווה שזה עוזר.
כמובן שמעניין גם מה הנתונים שבידך.
כשאתה אומר “לא נכון” למעשה כמעט שאינך אומר דבר!
מישו:
דווקא כתוב מאיפה הנתונים בכתבה.
מעניין מאיפה הנתונים שלך!
אני לא יודע מאיפה הנתונים על מס’ אנשי הסגל האקדמי הבכיר, אבל הם בפירוש לא נכונים לתשס”ט.