ביקורות טלוויזיה על שיגורו של אילן רמון

מבקרי הטלוויזיה לא ראו בערב השידורים שהוקדש לשידור אירוע אמיתי אלא פרובינציאלי. יש להניח שלאחר האסון הם לקחו את המילים שלהם בחזרה.

כולנו אילן רמון
האם שיגור אסטרונאוט ישראלי לחלל הוא מאורע חשוב?
אין זה משנה כלל וכלל

חנוך דאום, מעריב

הו אילן רמון, הו קולומביה אהובתי, גאוות עמי, מי יתנני אש בחלצייך. עוף רמון, חתוך את השמים, וכאשר תהיה למעלה, הבט לגויים בלובן של העיניים וקרא בקול גדול: עם ישראל חי. עם ישראל רואה אותי כעת בטלוויזיה. עם ישראל השתגע.

האם מסך תכול שבמרכזו כתם לבן הוא מחזה טלוויזיוני שמישהו מוצא מרתק באמת?
האם הניסוי המדעי של החנונים מכיתת המדע באורט מרגש את הפופיק של העם היושב בציון? האם השאלה כיצד יעשה רמון את צרכיו בימים הקרובים מצדיקה דיון פומבי עם צוות מיוחד ממכון ויצמן? האם לאחר משחק מקדים של חמש שנים לא ניתן היה לצפות לקצת יותר מרגע הפליטה? ברגע שיעקוב אילון, יונית לוי, ודוד ויצטום החלו לשדר את המאורע בשיגור חי, השאלות הללו הפכו בלתי-רלוונטיות.

זהו כוחו המופרך של המדיום, השולט בהמונים בעורמה: השילוב בין שידור חי ורב ערוצי לבין ספירה לאחור של משהו (לא משנה אם זו ספירה לאחור לשיגור אילן רמון או ספירה לאחור להצגת מועמדי רשימת צומת לכנסת. העיקר שיהיה תשע, שמונה, שבע, שש) מכניס לגרוב גם מדינה עמוסת צרות כשלנו.

האם שיגור אסטרונאוט ישראלי לחלל הוא מאורע חשוב? אין זה משנה כלל וכלל: פחות משמאורע חשוב משודר בכל הערוצים בשידור חי, מאורע המשודר בכל הערוצים בשידור חי הוא מאורע חשוב. שליטתה המוחלטת של הטלוויזיה בחיינו היא שהפכה אמש את מעבורת החלל הכעורה לערגתנו האסתטית, ואת אילן רמון לדוד המקסים שמעולם לא היה לנו. לפני חמש דקות לא ידענו מהי מעבורת. עוד חמש דקות לא נבחין בין נאס”א לצ'סק”א. עכשיו כולנו אילן רמון.

טרמפיסט סמלי לגלקסיה
מאת רוגל אלפר, הארץ

סיקור שיגור המעבורת “קולומביה”

שיגור מעבורת לחלל הוא שגרה, לא חדשות. אילן רמון לא הטיס את המעבורת. משימותיו בחלל דורשות מיומנות, אך לא של טייס קרב. ימי הילת האסטרונאוט כיחיד סגולה שקורץ מ”החומר הנכון” – כשם ספרו של טום וולף, שתיעד את שנותיה הראשונות של תוכנית החלל האמריקאית ושעובד לסרט – חלפו מזמן. זה עשרות שנים אסטרונאוטים אינם גיבורי תרבות באמריקה. כמו מדענים, הם עושים את מלאכתם באלמוניות. רבים מהם כלל אינם טייסים. לטיסה הזו הצטרף רמון כטרמפיסט. הוא לא אסטרונאוט במובן שניל ארמסטרונג או באז אולדרין, מ”אפולו ,”11 היו אסטרונאוטים. אפשר היה להכשיר ישראלים רבים לנהל את הניסויים שהוא מופקד עליהם.
השיגור ה-113 של מעבורת חלל לא היה אירוע הרואי או ייחודי. ממילא רשמה תוכנית החלל הישראלית הישגים גדולים וישראליים יותר, כגון שיגור לוויין תוצרת כחול-לבן. תפקידו של אילן רמון בסיפור הזה סמלי בלבד. סמל פטריוטי, מודל לחיקוי, גיבור תרבות – הישראלי הראשון בחלל. מבצע השידורים החיים למן שעות אחר הצהריים בכל ערוצי השידור היה חסר פרופורציות, מתלהם ומנופח. ערוץ 10 מצא לנכון להציב מהבוקר, בפינה השמאלית העליונה של המסך, שעון שהציג את הספירה לאחור ל”שיגור”. היכונו.

בחצי השעה האחרונה דנו הכל בהשתתפות רמון בהפצצת הכור בעיראק. אפילו השואה שורבבה לשיחה. ההקשר אוטומטי: ישראלי בחלל זה מפגן של עוצמה ישראלית ויהודית, משהו להתאחד סביבו ולהתגאות בו, חג לאומי. קישור נוסף: הניסיון לבנות בתודעה הציבורית את חיל האוויר כחיל-חלל שפועל נגד אויבי המדינה גם מחוץ לאטמוספירה, לעורר את מיטב הנוער להירתם למשימה, להמחיש את שיתוף הפעולה עם אמריקה, להחדיר בצופים אמונה כי טיסת רמון משפרת את מצבה האסטרטגי של ישראל.

ילד מחונן שהתראיין אצל ירון לונדון בערוץ 10 חיווה דעתו כי מעתה, אחרי השיגור, יחדלו מדינות העולם לבקר את ישראל ויקבלוה כחברת כבוד במשפחת העמים. איש לא טרח לתקנו, אך טעותו מובנת. טיסה לחלל היא פסגת הטכנולוגיה והשאפתנות האנושית, ומצפייה בסיקור בטלוויזיה אפשר היה לחשוב שנפל דבר. רמון טס לחלל, רמון מסמל את ישראל כולה, משמע עם ישראל טס לחלל. הערוצים יצרו את הרושם המעוות שמדינה שלמה עוצרת נשימתה לקראת השיגור ופורצת בשאגות שמחה במהלכו. יושבים בבתיהם אנשים מוכים וחבולים, למודי פיגועים ופחד, מיתון ואבטלה, קיצוצים ומסיכות אב”כ, ומתבקשים להרים ראש, להעלות מוראל, להתרגש, לנוכח אירוע שמנותק מחייהם ואינו משפיע עליהם. הטלוויזיה התגייסה לשכנעם כי דרך הביוגרפיה הסמלית של רמון מוליך קו ישר מהפצצת הכור בבגדאד, ואף מהקמת המדינה לאחר השואה, להמראתו במעבורת. במלים פשוטות, זה עוד ניצחון צבאי ולאומי לישראל. צעד קטן לרמון, ניתור ענק לעם היהודי.

הפיקציה הזו, הפארסה התקשורתית, היתה נמנעת לו שמרו הערוצים על אמת מידה והתייחסו לשיגור כצעד קטן למדינה. אלא שאז גם היה הולך הסיפור. בלי ההקשר הסמלי הרחב – טייס הקרב, חיל החלל, הכור בעיראק, היחסים המיוחדים עם המעצמה העולמית וכו' – זו ידיעה חדשותית חשובה, לא “סיפור”. ההיסטוריה תחזיר הכל לפרופורציות. בעוד 10 שנים תככב השאלה “מי היה הישראלי הראשון בחלל?” בשעשועוני טריוויה בטלוויזיה, ורוב המתמודדים ימשכו בכתפיהם וינחשו: “חיים רמון?”