תחשבו גלילאו
מאת: דיוויד ארונוביץ', הארץ, באדיבות חדשות וואלה!
הכל הולך ונעשה גרוע יותר. דיווחים ממקומות שכמעט מעולם לא שמעתם עליהם, שבהם חיו מאות אלפי בני אדם ליד האוקיינוס והתפרנסו בדוחק, מספרים על עשרות אלפי נספים. לפתע פתאום, במרווח בין חופשות לפגרות, התנסינו באסון הטבע הגדול ביותר של חיינו.
מה אנו למדים? ובכן, מזדקרת לעין הפרוזאיות של האסון. הנחשולים לא היו בגובה של 30 מטר ובניינים רבי קומות לא קרסו; לעומת זאת המים, ללא ליווי של מוסיקה דרמטית מהסרטים, פשוט המשיכו לזרום כאשר היו צריכים להפסיק.
מעבר לעובדות הנחשפות בהדרגה, צצים בהדרגה גם הנראטיווים. מדוע לחשוש מהתחממות גלובלית, יש השואלים, שהיא רק אסון משוער, כאשר עלינו להתמודד עם האסון האמיתי? אחרים מזמרים במקהלה שכמו תמיד, בושה וחרפה, העניים הם אלה שסובלים מהשיטפונות. או – מדוע להוציא כסף בעיראק כשעדיף היה להשתמש בו לסייע לקורבנות הצונאמי באוקיינוס ההודי? בעצם, מדוע בכלל צריך לחשוש ולדאוג אם לאיתני הטבע עדיין יש שליטה כה ברורה על האדם?
רעש האדמה באוקיינוס ההודי היה האירוע הגדול ביותר מסוגו מאז הרעש באלסקה ב-1964, שחולל גלי צונאמי שהסבו נזק גם בחוף קליפורניה. אבל השפעתו ההרסנית היתה גדולה בהרבה מכל רעש אדמה מאז אסון מצרי מסינה – אותו רעש שב-28 בדצמבר מלאו לו 96 שנים בדיוק, ובו נהרגו בין 80 ל-100 אלף איש בסיציליה ובקלבריה. המשוררת הקתולית אליס מיינל כתבה שיר ושמו "מסינה 1908", שבו קוננה לפני האל: "מחצת את עולליך, הכית/ בילדיך החזקים, ילדיך היפים…" לפני שייחסה את מאמצי הסיוע ("ספינותיך בים, הרכבות על פני האדמה") לרחמי אותו אל עצמו.
השלטונות, בהשראת האל או משיקולים אחרים, בנו מחדש את מסינה כך שבפעם הבאה יהיה מספר הנספים קטן בהרבה. זהו אותו הדחף העומד מאחורי הנחישות של ארצות הברית – ידועת השיטפונות, ההוריקנים, רעשי האדמה והתפרצויות הרי הגעש – להדביר את השפעותיהם של אסונות טבע.
זה מה שהיה צריך לקרות באוקיינוס ההודי. אף על פי שבעשרות השנים האחרונות לא התנסה האזור בגלי צונאמי כה רבים כמו האזור הפסיפי, הרי התרחשותו של האירוע שקרה השבוע היתה סבירה מאוד בגלל הפעילות הסייסמית ופעילות הרי הגעש במקום. שתיים מהתפרצויות הרי הגעש הגדולות ביותר בהיסטוריה הכתובה – הר טמבורה ב-1815 וקרקטואה ב-1883 – התרחשו באזור זה. אבל כפי שכולנו יודעים כעת, לא הותקנה מערכת התרעה שהיתה יכולה לעזור להציל חיים של רבים במדינות הרחוקות יותר ממוקד הרעש. חסרונה של מערכת כזאת אינו רק תולדה של העוני האזורי; הדבר נובע יותר מאומדני סיכונים ולוח זמנים של העתיד הרחוק יותר. הסיכון לא היה כה גדול, ולא היה זה סביר שהדבר יקרה במהרה.
אם צריך הוכחה עד כמה רווחת תחושה זו של היעדר דחיפות, אפשר למצוא אותה בידיעה הוודאית שביום מן הימים יתפרץ הר הגעש השוכן על האי לה-פלמה באיים הקנריים, ויחולל מפולת של סלעים במשקל מאות מיליארדי טונות וגלי צונאמי כאלה שיהרסו את ניו יורק. ביום שלישי, ב"ניו יורק טיימס", השתמש דניס סמית באסון באוקיינוס ההודי כדי לטעון שזה הזמן להרוס חלק מההר כדי להקטינו ו"להחליש את השפעת האירוע אם אי פעם יגלוש ההר לתוך האוקיינוס האטלנטי". "אבל מי", שאל סמית, "יממן הרס אדיר כזה של מאסה יבשתית?" ממממ, באיזו מדינה בדיוק שוכנת ניו יורק?
באופן דומה, יבוא יום שניפגע מאסטרואיד ענק אם לא נמצא דרך ליירט אסטרואידים בחלל. אולי לא בקרוב (או אולי לא מאוד בקרוב), אך אסטרואיד בוא יבוא. אבל כאשר הנשיא בוש גילה ברבים לפני הבחירות את שאיפתו להתניע מחדש את תוכנית החלל האמריקאית, הוא נענה בגלי צחוק.
ב-1969 נחתנו על הירח, ואז נעצרנו. בשנות ה-60 חלמנו להדביר מחלות וכעת אנו מתמקדים בסכנות התעתועים הדמיוניות של אותו מדע העשוי להציל אותנו. בדיוק עכשיו יש התפרצויות של אדמת בדרום מערב גרמניה העשירה והמשגשגת, משום שבני המעמדות הבינוניים שם סירבו לחסן את ילדיהם וכך נפגעה החסינות הכללית של האוכלוסייה. זו לא קידמה, זו ריאקציה.
ב-28 בדצמבר פורסם ב"גרדיאן" דו"ח, שלפיו ננו-טכנולוגיה יכולה להועיל מאוד במיקוד הטיפול בסרטן – טיפול שמבחינות מסוימות דומה לרפואה שרלטנית של ימי הביניים: לפעמים הוא מצליח ולפעמים מחטיא. אבל יש המעלים טיעונים נחרצים נגד הטכנולוגיה החדשה, בדיוק כשם שאחרים מדברים נגד הנדסה גנטית או מחקרים בתאי גזע, לא על בסיס עובדתי אלא מחשש מפני טכנולוגיות "פרנקנשטיין" לא ידועות.
במערב מושקעות אנרגיות רגשיות ופוליטיות רבות מדי בקרתנות צרת אופק או בשאיפה לסגת חזרה לחיי כפר, האפופים אידיאליזציה. וזה נכון לא רק כאשר המדובר במדע, אלא גם כאשר מדברים על שיפור כדור הארץ וחייהם של האנשים החיים בו. מותם של רבים מאלה שימותו השבוע או בחודש הבא ייגרם מפני שהיו עניים מכדי להתגורר במקום אחר מאשר החוף, ומפני שחיו במקומות שהשירותים בהם בסיסיים כל כך עד שלא יהיה אפשר למנוע את המחלות הפורצות בעקבות אסון.
האסון עלול להזכיר לכם את פגיעותם של בני אדם, להעמיד בסימן שאלה את קיום האל, לגרום לכם לתהות מה טעם החיים. כל זה טוב ויפה ומובן. אבל הוא גם יכול להעלות פעם נוספת את הבחירה הקריטית בין פטליזם לאקטיוויזם, בין עשיית מעט או עשיית הרבה.
ב-1581 התחולל רעש אדמה בצפון איטליה. סטודנט בן 17 שעמד בקתדרלה של פיזה הבחין כיצד הזעזועים משפיעים על המנורות התלויות במבנה הרועד. זו היתה תחילת דרכו של גלילאו.
