בהשראת תערוכת “עולמות הגוף”: שיטה המבטיחה לזרז את המחקר הביו-רפואי
לפני חשש שנים עסקה ויויאנה גְרַאדינַרוּ בחיתוך פרוסות דקות של מוח עכבר במעבדה לנוירוביולוגיה. מן התוצאות הדו-ממדיות של הפריסה הזאת היא הרכיבה באטיות דגם מחשב תלת-ממדי. בזמנה הפנוי היא נהגה לבקר בתערוכת “עולמות הגוף”. הדבר שריתק אותה יותר מכול היה תצוגת מערכת הדם האנושית, שהופקה מכלי דם שעברו תהליך שעשה אותם דמויי פלסטיק. אז עלה בדעתה הרעיון שתהליך דומה יאפשר לבצע ביעילות רבה יותר את רוב הדברים שהיא עושה במעבדה.
שיטות ל”הצללת רקמות” מקובלות כבר יותר ממאה שנה, אבל הן כרוכות בהשריית הרקמות בממסים. זהו תהליך אִטי שהורס בדרך כלל את החלבונים הזוהרים הנחוצים לסימון תאים מעניינים. גְרַאדינַרוּ, שהייתה אז דוקטורנטית, ועמיתיה במעבדתו של הנוירו-אימונולוג המנוח פול פטרסון, פנו ליצירת שיטה טובה יותר. לשם כך הם התמקדו בהחלפת מולקולות השומן הגורמות לרקמה להיות אטומה לאור. אבל כדי למנוע את קריסת הרקמה, הם היו חייבים למצוא תחליף שישמור על הצורה שמקנים לה השומנים.
בשלב הראשון הם הזרימו פורמלין לגופו של עכבר שזה עתה הומת, דרך לבו. לאחר מכן הם פשטו את עורו ומילאו את כלי הדם שלו במוֹנוֹמֶרים של אַקְרילאַמיד, גבישים לבנים וחסרי ריח. המונומרים התחברו זה לזה ויצרו רשת הידרוג’ל שהחליפה את השומנים והפכה את הרקמה לצלולה. בתוך שבועיים נעשה כל גופו של העכבר שקוף.
לא עבר זמן רב והם השתמשו בעכברים שקופים כדי למפות את כל מערכת העצבים שלהם. השקיפות אפשרה להם לזהות צמתים במערכת העצבים ההיקפית: אגודות זעירות של תאי עצב שהידע עליהן מצומצם. הם מיפו את התפשטותו של נגיף שחצה את מחסום הדם-מוח. הם עשו זאת באמצעות סימון הנגיפים בחומר זוהר, הזרקתם לזנבו של המכרסם וצפייה בהם כשהם מגיעים למוח. “הדבר דומה לצפייה בעולם כולו במקום בפיסות יחידות שלו,” אומרת גְרַאדינַרוּ. התהליך מפחית את הסיכוי לטעות אנושית, מזרז את עבודת המעבדה, מניב נתונים עשירים יותר ודורש פחות חיות ניסוי. גְרַאדינַרוּ שולחת את המרשם לתמיסת ההידרוג’ל שלה לכל מעבדה שמבקשת זאת. המשימה הבאה שלה היא להשתמש בשיטה כדי למצוא, למפות ולחקור גידולים סרטניים ותאי גזע.
