אפולו 11: סדר יומם של האסטרונאוטים על הירח

רשימת הבדיקות שעל אמת היד הזכירה לאסטרונאוטים מה לעשות בכל רגע ולא לשכוח שום משימה. הם עשו הכל, חוץ מהמשימה האחרונה

בכתבה אתמול עזבנו את ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין כשהם מאשרים כי הנשר נחת. היום נמשיך ונלווה את סדר יומם ב-20 ביולי 1969, בבסיס השלווה.

מיד לאחר הנחיתה האסטרונאוטים התכוונו לעזוב. נאס”א היתה זו שחששה. איש לא נחת על הירח קודם לכן. מה אם רגלי רכב הנחיתה יתחילו לשקוע אל אבק הירח, או שהנשר יסבול מדליפה כלשהי. לפיכך הדבר הראשון שעשו השניים היה הכנות להמראה בחזרה, ובינתיים ביוסטון קראו את הטלמטריה שלהם ושל החללית וחיפשו אחר סימני בעיות. לא היו כל בעיות ושלוש שעות לאחר הנגיעה בקרקע, סוף סוף, נתנה יוסטון את האות שהכל בסדר, והליכת הירח החלה.

בשעה 09:56 שעון החוף המזרחי, יצא ניל ארמסטרונג אל הסולם וצעד צעד קטן אחד (ברגל שמאל ראשונה) לתוך ההסטוריה. מתוך צילו של רכב הנחיתה הוא הסתכל מסביב ואמר: “יש למקום יופי משל עצמו – כמו המדבריות הגבוהים בארה”ב”. יוסטון הזכיר לו לאסוף דוגמאות קרקע וניל הכניס כמה מהסלעים והאדמה לתוך כיסו, למקרה שהאסטרונאוטים יצטרכו לחזור בחופזה, שהמדענים למטה על כדור הארץ יקבלו לפחות חופן מאדמת הירח לניסויים שלהם.
עד מהרה הצטרף אליו באז. “מראה יפה” אמר כאשר הגיע אל השלב העליון של הסולם. “האם זה לא משהו יפה!” הסכים איתו ארמסטרונג. “נוף מרהיב כאן בחוץ.”
“חורבן מרהיב”, הוסיף אלדרין.

שתי המילים סיכמו את היין-יאנג של הירח. מכתשי הפגיעה, הסלעים המתמוטטים, שכבות אבק הירח – הכל היה חוצני לחלוטין. אך בסיס השלווה נראה מוכר באורח פלא, כמו הבית. הרגשה דומה היתה גם לשאר האסטרונאוטים של אפולו במשימות הבאות. יתכן שהדבר מגיע מצפיה בירח מכדור הארץ. או אולי משום שהירח הוא חתיכה שנפלטה מכדור הארץ הצעיר לפני מיליארדי שנים. איש אינו יודע. ככה זה.

בכנות, מרבית הסצנה היתה מוזרה. הנוף חסר האוויר נגלה אל האסטרונאוטים בבהירות מביכה, וכתוצאה מכך, האופק נראה קרוב באורח לא טבעי. כל העולם נראה מעוקל, תוצר לוואי של הקוטר הקטן של הירח. “המרחקים כאן מטעים” העיר אלדרין.

גם השמים רימו. אף כי הנשר נחת בבוקר ירחי בהיר, השמים היו שחורים כמו באמצע הלילה. האם זה גן עדן לאסטרונומים? לא. משום שאף כוכב לא נראה. הקרקע המבהיקה באור השמש שיבשה את ראיית הלילה של האסטנואוטים. רק כדור הארץ עצמו היה בהיר מכדי להיראות וזרח באור כחול ולבן, תולה מעל הראש.

ארמסטרונג התלהב במיוחד מאבק הירח, שהוא בעט בו ודשדש בו עם רגליו. על כדור הארץ, בעיטה באבק יוצרת ענן אבק קטן באוויר, אך אין אוויר על הירח. “כאשר אתה בועט בקרקע, האבק יוצאה ממנה עם מעט תנופה, אשר לי נראתה כמו עלה כותרת של ורד.” נזכר ארמסטרונג. “ישנה רק טבעת קטנה של חלקיקים. לא אבק, לא מערבולת. כלום. זה דבר ייחודי.”

אחד הפריטים הנשכחים בידע של אפולו היתה רשימת המטלות שהוצמדה לאמת היד בחליפת החלל. מדובר שם בתזכירים מנאס”א לפעילויות רבות- החל מבחינת רכב הנחיתה ועד התקנת האנטנות ואיסוף הדוגמאות. כמה מהמשימות היו מפורטות כגון להתכופף ולדווח למרכז הבקרה איך היה. היו להם המון משימות.

ניל ובאז התקינו מערכת לאיסוף חלקיקי רוח השמש, סיסמומטר ומראת להחזר קרני לייזר. הם שלפו דגל וחשפו שלט האומר: “באנו בשלום בשמה של כל האנושות”. הם ביצעו את שיחת הטלפון הבין פלנטרית הראשונה. “התקשרתי כדי לומר לכם כמה אנחנו גאים בכם” אמר הנשיא ריצ'ארד ניקסון מהחדר הסגלגל. הם אספו כ-21 ק”ג של סלעי ירח וצילמו 166 תמונות.

לבסוף, לאחר שעתיים וחצי עמוסות ומתישות הגיע הזמן לחזור. רשימת הבדיקות המשיכה: טפסו בחזרה לנשר, אחסנו את הסלעים, איכלו ארוחת ערב – תבשיל בשר או מרק עוף בשמנת. ולבסוף – לכו לישון.

זה היה סופה של הרשימה. “לא היו מקבלים מאיתנו שום שינה כל עוד אנו ממתינים לשיגור” אמר אלדרין לאחר המשימה.

ניל ארמסטרונג היה אמור להיות ישן. ההליכה על הירח כבר בוצעה. סלעי הירח מאוחסנים היטב במקומם. הספינה שלו מוכנה לעגינה. בתוך שעות מעטות, מודול החזרה של הנשר אמור להמריא מן הירח, דבר שאף ספינה לא עשתה עד כה, וניל נדרש לצלילות דעת בתהליך זה. הוא נשען על מכסה המנוע של הנשר ועצם את עיניו. אך הוא לא יכול היה להרדם.

כך גם לא נרדם באז אולדרין. בתא הקטן היתה לאלדרין פינה חמה – הרצפה. הוא התמתח ככל יכולתו בחליפת החלל שלו ועצם את עיניו. שום דבר לא קרה. ביום כזה, למה עוד ניתן היה לצפות?

הנשר לא היה מקום טוב לשינה. התא הזעיר היה רועש מהמית המשאבות ומואר באור בהיר בשל אורות האזהרה שלא ניתן היה לעמעם. אפילו החלון החדיר פנימה זוהר שהתחזק בשל השמש הזורחת בעוצמה בחוץ. “לאחר שנכנסתי לשלב השינה והכל הסתדר, הבנתי שמשהו אחר מפריע לי” אמר ארמסטרונג. “לנשר היה טלסקופ שנתקע החוצה כמו פריסקופ. כדור הארץ זרח בדיוק מעל הטלסקופ לתוך העין שלי, זה היה כמו נורת חשמל”.

כדי לקבל קצת הקלה הם סגרו את קסדות חליפות החלל שלהם. היה שקט בפנים והם לא היו צריכים לנשום את כל האבק שהם אספו לאחר היציאה החוצה, אמר אלדרין. אך הדבר לא עבד. מערכת הקירור של החליפה, שהיתה כה חיונית במסע אל פני השטח של הירח, היתה קרה מכדי שניתן יהיה לישון בתוך הנשר. הדבר הטוב ביותר שאלדרין הצליח לארגן היה “שעתיים של נמנום מנטלי מקוטע.” ארמסטרונג פשוט נשאר ער.

כאשר קריאת ההשכמה הגיעה סוף סוף “בסיס השלווה, בסיס השלווה, כאן יוסטון עבור.” אמרמסטרונג ענה בלהיטות: “בוקר טוב יוסטון, כאן בסיס השלווה, עבור. הגיע הזמן לחזור הביתה, לכדור הארץ, לשנת לילה טובה.”

באותו נושא באתר הידען

• מבנה החללית אפולו 11
• המתח שליווה את הנחיתה על הירח