היום לפני 40 שנה שוגרה החללית אפולו 11

משגר בגובה 110 מטרים, החזק ביותר שנבנה אי פעם העלה את החללית אפולו 11 על מרכיביה לירח, למסע שנמשך 4 ימים לכל כיוון

פרק ראשון בסדרה לציון האירוע. הפעם נעסוק במבנה של החללית אפולו 11.

החללית אפולו 11, שגובהה, כולל המשגר, היה 110 מטרים שוגרה מכן השיגור A בתשלובת השיגורים 39 במרכז החלל קנדי, בשעה 09:37 שעון החוף המזרחי בדיוק היום לפני 40 שנה, ב-16 ביולי 1969. היתה זו משימת הנחיתה הראשונה על הירח. רכב השיגור, AS-506, היה השישי בסדרת אפולו סטורן 5. לאחר שעתיים וחצי של בדיקות, החללית שוגרה לשלב המעבר אל מסלול הירח.

מבנה החללית

מעט מאוד שינויים נעשו לעומת אפולו 10. השינוי המבני העיקרי היה מודול הירח. התוספת נועדה בעיקר הרכיב שנועד לאיחסון הניסויים והכלים שבהם השתמשו האסטרונאוטים בפעילותם על הירח.

רכב הפיקוד קולומביה מחולק למעשה לשני חלקים – מודול הפיקוד, שאורכו 3.63 וצורתו כחרוט היה מקדימה (או למעלה בעת השיגור). הוא מצויד בכורסאות, והוא משרת כאיזור המגורים של אנשי הצוות וכמרכז בקרה, והוא מסוגל לאחסן את כל שלושת האסטרונאוטים. מודול הפיקוד משמש גם לחזרה לכדור הארץ. מודול השירות, גליל באורך 6.88 מ' בחלק האחורי של הקולומביה סיפק את ההינע הראשוני ואת יכולת התמרון עבור החללית. מרבית החלקים הנצרכים (חמצן, מימן, דלק) אוחסנו במודול זה, שמופרד ממודול הפיקוד לפני החזרה לכדור הארץ.

מודול הירח – הנשר: מודול זה כלל אף הוא שני רכיבים – שלב הנחיתה ושלב ההמראה. שלב הנחיתה או החלק התחתון של מודול הירח הכיל את המנוע שבו השתמשו האסטרונאוטים לנחיתה על הירח. שלב זה היה מעין צלב אלומיניום בגובה 3.23 מטרים, שכאשר עמד על הארכות רגליו הגיע קוטרו המרבי ל-9.45 מטרים. השלב גם הכיל מתקני איחסון לציוד וסולם שצורף לאחת הרגליים איפשר לאנשי הצוות גישה לפני השטח.

כאשר הגיע הזמן לעזוב את פני השטח, שימש שלב הנחיתה כפלטפורמת שיגור לשלב השיגור. שלב השיגור היה בבסיסו מבנה אלומיניום גלילי בקוטר של 4.29 מ' ובגובה 3.75 מ'. במהלך השהות על פני השטח חיו אנשי הצוות בתוכו, ופעלו ממודול זה. הוא גם שימש את אנשי הצוות לחזרה למסלול ולמודול השליטה והבקרה בו שהה מייקל קולינס לאחר השלמת המשימה.