עד לפסגה

שרשרות הרים, פִּסְגות הרים והרי געש סִקרנו תמיד את בני האדם – הם תהו כיצד נוצרו, מתי תתפרץ מהם לַבּה ואיך אפשר לנצל את האדמה הפּוֹרייה בסביבה הגעשית. הכינו את התרמילים, יוצאים לטיפוס!

חרוט געשי בהר הגעש קילוואה בהוואי. מקור: United States Geological Survey / G.E. Ulrich.
חרוט געשי בהר הגעש קילוואה בהוואי. מקור: United States Geological Survey / G.E. Ulrich.

כתב: אריאל קרס, גליליאו צעיר

בילדותי סיפר לי אבי על הרי געש, כיצד הם נוצרים ואיך הם פועלים. הלבה הלוהטת הזורמת ללא מעצורים, הסלעים המתעופפים, האפר והעשן – זעמו של הטבע – מצד אחד קצת הפחידו אותי ומצד אחר ריתקו אותי מאוד. אהבתי לפתוח את האטלס או האֶנציקְלוֹפֶּדיה (כשהייתי ילד עוד לא היה גוגל) כדי לקרוא גם על ההרים ה"רגילים" – הרי הסלעים הגבוהים שעליהם יערות, שלג־עד וקרחונים.

התחלתי להבין כיצד ההרים נוצרים, מהו מזג האוויר בסביבתם וכיצד הם משפיעים על העולם ועל האדם. כל זה גרם לי לרצות לנסוע לַאֲזורים הרריים. בישראל אין הרבה הרים גבוהים ואין הרי געש פעילים כלל. כדי להגיע לגובה רב או לאזור געשי פעיל אנו צריכים לטוס לאירופה למשל.

ההר השולט באי

לפני כמה חודשים נסעתי לאי סיציליה שבדרום איטַליה לבקר בהר ששמעתי עליו רבות – הר אֵטְנה. אטנה הוא הר געש פעיל ענקי בעל שני לוֹעות בגובה של כ־3,300 מטרים. הוא מתנשׂא מעל סביבתו – צפון מזרח האי הגדול סיציליה, ושולט בה מכל בחינה שהיא.

צילום מתחנת החלל הבינלאומית של התפרצות הר הגעש אטנה בסיציליה, 2002. מקור: NASA.
צילום מתחנת החלל הבינלאומית של התפרצות הר הגעש אטנה בסיציליה, 2002. מקור: NASA.

בדרך כלל אטנה הוא הר רגוע ש"נמצא בשליטה", כמו שהאיטלקים אומרים, כלומר הפּעילוּת שלו ניתנת לצפייה ולחיזוי, והאנרגייה שיש בו משתחררת שחרור אחיד ומתון. לכן בני האדם אינם חוששים מההר, וביישובים סביבו חיים כמיליון איש, המעבּדים את האדמות העשירות במינרלים שהוא פלט במשך השנים. עם זאת, לעִתים האטנה מתפרץ בעצמה אדירה וגורם הרס רב. הפעילות הסֶסמית באזור ההר גורמת לפעמים רעידות אדמה הרסניות.

עלינו להר עם מדריך שלקח אותנו ב"חתול שלג" – כלי רכב זחלילי שמותאם לתנאי השטח. למעלה (בגובה של כ־3,000 מטרים) היה קר מאוד ומושלג, והמדריך הוליך אותנו לשפך לבה שזרם מההר; שפך הלבה היה לוהט וחימם אותנו היטב. המראֶה של הלבה השחורה הזורמת לאִטה עם השלג הלבן שמסביב, האדים הלוהטים העולים לשמים ופסגות ההר שלמעלה שפולטות מלועותיהן עשן וקיטור ללא הרף – הוא מראה מרהיב ובלתי נשכח.

איך ההרים נוצרים?

רוב ההרים בעולם אינם בודדים כמו האטנה, אלא חלק מרכס, והם אינם נוצרים בהתפרצויות געשיות חוזרות ונשנות אלא מתהליכי קימוט שפעילות טֶקטוֹנית יוצרת (על כך בהמשך). הרכסים האדירים והגבוהים בעולם, כמו הרי ההימלאיה, האנדים, הקווקז, הרי האלפים וחלק גדול מהרי הרוֹקי שבצפון אמריקה, נוצרו בדרך זוֹ. כמה מהם עודם "צעירים" והם ממשיכים לגבוה לאִטם.

הרי געש כמו האטנה נוצרים בגלל פעילות געשית. כאשר בקרום של כדור הארץ יש בקע או סדק, מתפרצת מתוכו מַגמה (סלע מותך ולוהט) ונפלטת אל פני השטח בהתפרצות געשית. החומרים הנפלטים מהר הגעש יוצרים אותו ואת סביבתו, ומשום כך השינויים בו (גובה, תנאי הקרקע, הצמחייה וכדומה) עשויים להיות מהירים הרבה יותר מהשינויים בהרים "רגילים".

תרשים של התפרצות געשית. מקור: Luigi Chiesa / Wikimedia.
תרשים של התפרצות געשית. מקור: Luigi Chiesa / Wikimedia.

יש גם הרים שנוצרים מבּליה: רמה עתיקה מבותרת על ידי חתירה של נהרות או קרחונים לאורך קווי חולשה, כמו סדקים או נקודות מפגש בין קרקעות ובין סלעים מסוגים שונים. לאחר פעילות של מיליוני שנים נוצרים קניונים תלולים בין הרים מבודדים שנראים כמו "איים". לעתים להרים כאלה יש פִּסגה שטוחה, והם נקראים "הרי שולחן".

יצירה והִתבּלוּת

כאמור, רוב ההרים בעולם נוצרים על ידי פעילות טקטונית, כלומר הסעה של הלוחות הענקיים של קרום כדור הארץ ממקום למקום. קרום כדור הארץ אינו אחיד אלא מורכב מ"פָּאזל" של לוחות שנמצאים בתנועה מתמדת זה ביחס לזה. הלוחות של קרום כדור הארץ נעים ו"שטים" על פני המעטפת הצמיגה שתחתיהם.

יש בכדור הארץ תשעה לוחות טקטוניים עיקריים ועוד רבים קטנים יותר, המשתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוֹסים ונעים לאט מאוד, אך בטווח של מיליוני שנים הם יוצרים, בין השאר, הרים. תנועת הלוחות – בין חצי סֶנטימֵטר לשמונה סנטימטרים בשנה – מקמטת ומקפלת את קרום כדור הארץ. הקמטים והקיפולים של המעטפת הם ההרים המרשימים כל כך.

כאשר לוח טקטוני אחד "מתנגש" באחר ודוחף אותו, נוצרות שרשרות של הרים כמו הרי ההימלאיה האדירים, שנוצרו מהתנגשות הלוח ההודי, שעליו נמצאת הודו, עם הלוח האירו־אסיאתי. דוגמה נוספת היא הרי האנדים בדרום אמריקה, שנוצרו מהתנגשות לוח נאסקה עם הלוח הדרום־אמריקני. הרים כמו ההימלאיה והאנדים נחשבים הרים "צעירים", שעודם בשלַבֵּי היווצרות והם הולכים ומתרוממים. צורתם משוננת, עם המון פסגות נישאות שנראות כמו חרוטים חדים וצוקים אימתניים.

רוב ההרים בעולם נוצרים על ידי פעילות טקטונית, כלומר הסעה של הלוחות הענקיים של קרום כדור הארץ ממקום למקום. מקור: USGS/USGov modified by Eurico Zimbres.
רוב ההרים בעולם נוצרים על ידי פעילות טקטונית, כלומר הסעה של הלוחות הענקיים של קרום כדור הארץ ממקום למקום. מקור: USGS/USGov modified by Eurico Zimbres.

אך עם השנים ההרים מתחילים להתבּלוֹת. כוחות הטבע פועלים עליהם ומשנים את צורתם. הצמחים הגדֵלים עליהם הופכים את הסלעים לאדמה. הכּפור מפרק את הסלעים לאט־לאט. הרוח והמים שוחקים אותם. אם ההרים גבוהים מאוד, נוצרים עליהם קרחונים – נהרות קרח ענקיים, ואלה משייפים את הסלעים בדרכם למטה.

ההרים במִדבּריוֹת אינם מושפעים במיוחד מהצמחייה המועטה, אך הם נתונים להשפעת שיטפונות מִקריים וכן להבדלי הטמפרטורה הגדולים שבין הימים הלוהטים ללילות הקרים. בשעות היום פני הסלע מתחממים ומתפשטים, ובלילה הם מתכּווצים בהשפעת הקור ונסדקים. רוח שנושאת גרגירי אבק וחול – עניין כמעט יום־יומי במדבר – משייפת ושוחקת את סלעי ההרים. הרים "זקנים", שקיימים עשרות מיליוני שנים ונתונים לשְׁחיקה מַתמֶדת, זוויתיים הרבה פחות מההרים הצעירים. הם נמוכים יותר וצורתם רכה ועגלגלה. כך נראים רוב ההרים בישראל.

ההרים והאדם

אמנם אנחנו אוהבים את ההרים, אבל הסביבה ההררית אינה ידידותית במיוחד לפעילות יום־יומית של בני האדם. האדם כּוֹרה בהרים מַחצָבים לבנייה כמו אבן, שיש וחצץ, אך קשה לבנות בהרים יישובים גדולים ודרכים או מסילות ברזל, וקשה לעבּד את אדמת המִדרוֹנות התלוּלים והסַלעיים. לכן רוב יישובי ההרים הם כפרים קטנים, והשדות שלהם נמצאים פעמים רבות על מדרגות הר ועל טראסוֹת.

ההרים גם משפיעים על מזג האוויר. בישראל, הרי מרכז הארץ מפרידים בין מישור החוף הגשום יחסית ובין מדבר יהודה השחוּן, הנמצא ב"צל הגשם", כלומר כמעט כל הגשם המַגיע ממערב יורד על צִדם המערבי של ההרים, ואינו מַגיע לצדם המזרחי.

בגלל השפעתם הרבה של ההרים על מזג האוויר והסביבה, פעמים רבות הם מכתיבים את צורת ההתיישבות של האדם, את יכולתו לקיים חקלאות ואת פרנסתו. הרבה יותר מחקלאות ומתעשייה, ההרים מתאימים לאדם כאתרי נופש וספורט: יש בהם אוויר נקי, יערות יפהפיים, אתרי סקי, נחלים ואגמים, מסלולי טיול ונופים מרהיבים.

רכסי הרים גדולים הם מחסום טבעי שמפריד בין חלקי יבשות, ועד לאחרונה התקשה האדם מאוד לחצות אותם. כך למשל, רכס ההימלאיה מפריד בין הוֹדוּ לסין. בתמונ: הרי ההימלאיה, בצילום מתחנת החלל הבינלאומית. מקור: NASA.
רכסי הרים גדולים הם מחסום טבעי שמפריד בין חלקי יבשות, ועד לאחרונה התקשה האדם מאוד לחצות אותם. כך למשל, רכס ההימלאיה מפריד בין הוֹדוּ לסין. בתמונה: הרי ההימלאיה, בצילום מתחנת החלל הבינלאומית. מקור: NASA.

ההר אטנה הוא אתר תיירות פּוֹפּוּלרי במיוחד. התיירים מַגיעים לראות את זרמי הלבה והפעילות הגעשית, לטייל בשבילים וביערות, ליהָנות מנופי המישורים והים התיכון, לחפש את מערות הלבה המרהיבות, לגלוש על השלג ולטעום ממטעמי ההר, שאדמתו המשובחת מצמיחה את מיטב התוֹצֶרת של האי סיציליה.

רכסי הרים גדולים הם מחסום טבעי שמפריד בין חלקי יבשות, ועד לאחרונה התקשה האדם מאוד לחצות אותם. זאת הסיבה שרכסי הרים רבים הם קו גבול בין מדינות או בין עמים. לדוגמה, רכס ההימלאיה מפריד בין הוֹדוּ לסין, ורכס הפירנאים מפריד בין סְפָרד לצרפת.

ההרים הם גם מחסום טבעי לצמחים ולבעלי חיים, ולכן באזורים מסוימים בעולם רכסי הרים מפרידים בין סביבות ובתי גידול שונים לחלוטין, למשל האלפים באירופה, המפרידים בין האזור הים־תיכוני לאזור הממוזג. ואם הכתבה הזאת גרמה לכם להתעניין בהרים, בקשו מהוריכם לקחת אתכם לטיול באַחד ההרים היפים של ישראל או באחד מאתרי הנופש ההרריים בעולם.

האלפּיניסטים

כולנו אוהבים להתנסות בקירות טיפוס ולהגיע לראשם, אך יש אנשים שאינם מסתפקים בקירות טיפוס או בטיולים בהרים ובעלייה על הסלעים. אלה הם האלפיניסטים – מטפסי ההרים המקצועיים שקיבלו את שמם מרכס האלפים שבאֵירוֹפָּה.

מטפסי הרים, בהר "מחט הצהרים" שברכס מון בלאן בצרפת. מקור: Benh LIEU SONG / Wikimedia.
מטפסי הרים, בהר "מחט הצהרים" שברכס מון בלאן בהרי האלפים. מקור: Benh LIEU SONG / Wikimedia.

האלפיניסטים רוצים לכְבּוש את ההרים הגבוהים בעולם ולטפס עד פסגתם. זוֹהי כמובן משימה מורכבת, יקרה ומסוכנת ביותר. ההיסטוריה המודרנית של טיפוס ההרים החלה עם כיבוש המוֹן בְּלאן, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס האלפים, באוגוסט 1786. לימים נכבּשו כל פסגות הרי האלפים, ובשנת 1953 נכבשה פסגת האוורסט, שהוא ההר הגבוה בעולם (8,848 מטרים מעל פני הים) ונמצא ברכס ההימלאיה.

האלפיניסטים עומדים באֶתגרים קשים מבחינה פיזית ונפשית: סוּפוֹת, מַפּולות שלגים, מִכשולים בלתי עבירים, מחסור בחמצן ועוד. אך לדבריהם, החוויה של כיבוש פסגת הר מושלג היא חוויה יחידה במינהּ.

יש הרים שאפילו האלפיניסטים הנוֹעזים והמיוּמנים ביותר מִתקשים להעפּיל עליהם, למשל עקב תלילוּתם הרבה. אחד מהם הוא אנפּוּרְנָה 1 שברכס ההימלאיה. גובהו של ההר 8,091 מטרים, 157 אנשים בלבד ניסו לטפס עליו עד היום, ומהם נהרגו שישים, ולכן אנפורנה 1 הוא ככל הנראה הר המסוכן בעולם.

קיי 2 (K2), המוּכּר גם בשם פסגת גודווין-אוסטן, הוא פירמידת סלע אדירה ברכס קרקורם הנידח, על גבול סין ופקיסְטן. גובהו 8,611 מטר (ההר השני בגובהו בעולם), וקשה במיוחד – ואולי אף בלתי אפשרי – לטפס עליו.

עוד הר מסוכן הוא האייגר, שבהרי האלפים בשווייץ. גובהו "רק" 3,970 מטרים, אך הצד הצפוני שלו הוא צוק אנכי אדיר ומסוכן במיוחד, וזה הקנה לו את הכינוי "קיר המוות". אל תנסו את זה בעצמכם!

הידעת?

מטפס ההרים הנועז מכולם הוא ההַרפתקן האיטלקי רֵיינְהוֹלד מֵסְנֶר. מסנר היה הראשון שטיפס על כל פסגות 8,000 המטרים (כולן ברכסי ההימלאיה וקרקורם) בין השנים 1970 ל־1986. יכולתו העל־אנושית אפשרה לו לטפס לראש האוורסט לבדו, ללא בלוני חמצן!

הכתבה פורסמה בגליליאו צעיר – הירחון לילדים סקרנים. לקבלת גיליון דיגיטלי מתנה הקליקו

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן