הגיון וזמן ואולי לא

ספרות רבה נכתבה ונכתבת בהתייחס להיבט המימדי של הזמן. הנושא פופולרי בספרות המדע הבדיונית וכמספר היצירות הנכתבות כך גם מספר הפרדוקסים ,התהיות והשאלות הקשורות למהותו של הזמן. כמו בכל נושא חדש כך גם לנושא זה השלכות פילוסופיות שכמידת קשיותן ,כך הן מסקרנות ומרתקות. במאמר זה נתייחס להיבטים הגיאומטריים של מושג הזמן ואשר יש בהם כדי לשפוך מעט אור על מוזרויותיו..

.1 מערכת צירים שלוש מימדית מאפשרת לקבוע מיקום של כל נקודה במרחב. כל התקדמות שהיא מראשית הצירים החוצה מגדילה הדרגתית ועד לאינסוף את מספר המיקומים הפוטנציאליים של כל הנקודות האפשריות. לעומת זאת תנועה חזרה לעבר ראשית הצירים מקטינה הדרגתית עד לאפס את מספר המיקומים של הנקודות שמספרן הולך ופוחת. על פי הגיון קרטזיאני זה, מערכת צירים ארבע מימדית מאפשרת לקבוע מיקום של כל אירוע (במרחב ארבע מימדי ההתייחסות היא לאירועים) ולכן גם כל התקדמות שהיא מראשית הצירים החוצה מגדילה הדרגתית ועד לאינסוף את מספר האירועים הפוטנציאליים גם הוא עד לאינסוף. עומת זאת תנועה חזרה לעבר הצירים ראשית מקטינה הדרגתית עד לאפס את מספר האירועים.

אם איזה שהוא יש מעונין לבצע תצפית כל שהיא על האירועים במרחב / זמן אין הוא יכול להיות בראשית הצירים מאחר שנקודה זו היא נקודת האין וכאן הוא חדל להתקיים. לכן בין שהוא נע קדימה או אחורה במרחב/ זמן הוא יכול לצפות בישים שונים אם בהופעתם ואם בהעלמותם. אין הוא יכול לחוות את האין כניסיון חווייתי. לגביו זה פשוט בלתי אפשרי.

.2 על פי הגדרה קו הוא רצף של נקודות ולכן כל נסיון לראות קטע קו גדול יותר יחייב את הצופה להתרחק ממנו יותר ויותר ובניצב לו כדי שזווית הראיה שלו תגדל. כל נסיון לראות חלק גדול יותר של מצולע עד שיראה אותו במלואו מחייב את הצופה לעלות גבוה יותר מעליו. כלומר ראיה מלאה של נתון מבוקש מחייבת מעבר למימד גבוה יותר. כדי שאפשר יהיה לראות קו במלוא אורכו יש לעבור ממרחב חד-מרחבי למרחב דו-מימדי. ראיית צורה גיאומטרית מחייבת מעבר למרחב שלוש מימדי. ראיית כל פני השטח של דור למשל מחייבת מעבר למרחב ארבע מימדי. בכל מקום רואים מספר רב למאוד של אירועים בו זמנית. הגיון זה אומר שאם נעבור למימד חמישי נראה מספר רב למאוד של אירועים וכאן מתרחשת תופעה מעניינת.

צופה הנמצא במרחב שלוש מימדי לגביו קיימת תמיד נקודה שאליה הוא מתקדם במימד הרביעי-הזמן. לעומתו צופה הנמצא במרחב חמש מימדי, כל מה שנמצא במרחב ארבע מימדי הוא הווה-סטטי. כל האירועים קיימים בוזמנית. הוא לא יבחין בתנועתו של הצופה הנע במרחב ארבע מימדי. לגביו לא קיימת שום תנועה.

איך מיישבים קיום ואי קיום בו זמניים של האירוע? איך מיישבים תנועה וסטטיות בו זמניים של עצמים?

.3 מספר האירועים שהצופה מסוגל לראות בו זמנית הוא פונקציה לגודל שדה הראיה שלו. אם ירצה לראות יותר אירועים בו זמנית, על פי הגיון זה עליו לעלות למימד שישי. הוא נכנס למה שאפשר לכנות מטה-זמן. מושג הזמן במימד זה מקבל משמעות שונה.

.4 אם נחזור לסעיף מספר 1 הרי בהשוואה לצופה הנע במרחב ארבע מימדי, איון או התממשות אירוע הם פונקציה של מיקומו במימד החמישי.

במעבר למרחב מסדר גבוה מ, -4 כללי ההגיון המקובלים לא עובדים. יתכן מאוד שההגדרות הגיאומטריות המקובלות להגדרת מערכות צירים אינן תקפות יותר ויש צורך לפתח קונצפט חדש.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן