"מייסד האינטרנט", טים ברנרס-לי: "להחזיר את הכוח לאזרחים"

"אלה זמנים מרגשים. אנו פועלים לבניה מחדש של האינטרנט וצריכים לתת לגולש בחזרה את השליטה ולאפשר להרבה יותר חברות ליהנות מהאינטרנט ברחבי העולם, לא רק לכמה חברות גדולות", אמר בכנס NXTWORK של חברת ג'וניפר שהתקיים בלונדון.

הדילמה: כיצד להחזיר את הגלגל ההיסטורי לאחור. טים ברנרס-לי בכנס ג'וניפר בלונדון, אוקטובר 2018. צילום: Techtime
הדילמה: כיצד להחזיר את הגלגל ההיסטורי לאחור. טים ברנרס-לי בכנס ג'וניפר בלונדון, אוקטובר 2018. צילום: Techtime

אחד האורחים במליאת כנס NXTWORK של ג'וניפר שהתקיים לפני כשבועיים בלונדון היה טים ברנרס-לי. המוכר כ"ממציא האינטרנט". זה לא מדויק, כי האינטרנט הרי היה קיים גם לפני שנות ה-90' אך הוא עבד אז עם פרוטוקולים פרימיטיביים. ברנרס-לי היה זקוק לפתרון תקשורת פנימי למאיץ החלקיקים האירופי בסרן, ולצורך כך הוא פיתח, לפי וויקידפיה, את מה שמכונה "הרשת הכלל עולמית" (World Wide Web), הדפדפן הראשון, והפרוטוקולים והאלגוריתמים הבסיסיים המאפשרים לרשת לגדול.

כעת המשימה שלו היא להחזיר את האינטרנט לבעלים האמיתיים שלו – המשתמשים. ברנרס-לי רוצה לבזר את האינטרנט, וכדי לעשות זאת צריך בראש ובראשונה לשבור את העוצמה של תאגידי הטכנולוגיה הגדולים ופלטפורמות המדיה החברתית. הוא מכנה את התקופה שבפתחה הוא רוצה שנימצא כ"אינטרנט 3.0".

האינטרנט, על פי ברנרס-לי, "הומצא" בשנת 1969, כאשר כמה ארגונים חברו והקימו רשתות קטנות. כאשר החל ברנרס-לי לעבוד בתור מהנדס תוכנה בשוויץ בשנת 1989, הוא חווה תסכול מהקשיים להתחבר לרשת והעדר תקנים משותפים, ולכן נאלץ לפתח תקן כזה.

"לכל אחד בסרן היה המחשב שלו. היו מחשבים חזקים IBM Mainframes, tu קרי שכל אחד מהם הופעל על ידי מערכת הפעלה אחרת. לא היה ניתן להחליף שום קובץ. מערכות התיעוד היו שונות. במהלך השנים כבר נעשו ניסיונות להגיע למערכת תיעוד בסיסית, אך זה לא עבד כי כל חברה חשבה שמערכת ההפעלה שלה היא הכי טובה ושאר החברות צריכות להתאים עצמן אליה", אמר ברנרס-לי.

פשטות ככלל בסיסי

בסופו של דבר הצליח ברנרס-לי להביא ליצירת מערכת אחת. "הכלל הבסיסי היה 'פשטות', בדיוק כמו המוטו של ועידת ג'וניפר הזאת. שמור את זה פשוט ככל האפשר. כך אינטרנט 1.0 נולד. יותר ויותר אקדמאים החלו לפרסם בלוגים מקוונים ומידע אחר ולקשר אותם זה לזה, עם דגש על איכות התכנים", אמר.

"עם עליית התקשורת החברתית ומנועי החיפוש, הכל השתנה. היו להם אלגוריתמים מיוחדים שאיפשרו להם להתאים את התכנים לאנשים רבים ככל האפשר ולמספר רב ככל האפשר של דפי ואתרי אינטרנט. נהיה בלגן כי יש יותר ויותר למה להתייחס. זהו אינטרנט 2.0 המרוכז ונשלט במידה רבה על ידי מספר מצומצם של חברות. נעשה שימוש נרחב לרעה בנתונים האישיים של כולנו נתונים. המידע שלנו איננו עוד ברשותנו. אין לזה שום קשר לייעוד המקורי של האינטרנט", קבע ברנרס-לי.

המשך אל Web 3.0
כשהוא חובר ליוזמות שונות, ברנרס לי רוצה לעבור מ-Web 2.0 זה לאינטרנט 3.0, שבו נתונים של אנשים חוזרים לשליטתם. "באופן שמתאים לאינטרנט בגודלו ובשימושו הנוכחי, אנחנו רוצים לחזור למצב הראשוני כשזה מגיע למידע ולשיתופי פעולה טובים", הוא הוסיף.

"דוגמה לכך היא SOLID-initiative (ר"ת social linked data) בשיתוף עם המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ב-MIT. בליבת היוזמה פיתוח יישומי אינטרנט מבוזרים, בהם כולם יכולים להחליט אם הם רוצים לתת להם נתונים – למשל זמן שימוש שבועי ביישום. הנתונים מקושרים ליישום, אך קישור זה יכול להימחק בכל עת על ידי בעל הנתונים", ציין.

יוזמה נוספת היא חוזה האינטרנט שהושק בתחילת נובמבר 2018. החוזה מיועד לארגונים המעוניינים להתחייב לאינטרנט הוגן ופתוח, ומציעים יישומים ושירותים המכבדים את הפרטיות. אזרחים צריכים אז להתחייב להקים קהילות מקוונות, שבהן יתקיימו דיונים הגונים והשמירה על כבוד האדם תהיה בעלת חשיבות עליונה.

לדברי ברנרס-לי, "אלה זמנים מרגשים. אנו פועלים לבניה מחדש של האינטרנט וצריכים לתת לגולש בחזרה את השליטה, ולאפשר להרבה יותר חברות ליהנות מהאינטרנט ברחבי העולם, לא רק כמה חברות גדולות", סיכם ברנרס-לי.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. כל חברה גדולה עוקב ומטמיעה פרסומות ושותלת תודעה לפי תחומי עניין.
    הפרסום הדינאמי (למשל פייסבוק פיקסל) הפך להיות מקצועם של אנשים.

    אישית מחפש מעט פחות בגוגל, ויותר בדאק-גו-גו.
    הדפדפן שלי הוא Brave, ממליץ לכם לנסות.
    לא פחות, אם אף יותר מהיר מכרום. צורך פחות משאבים, וחוסם פרסומות מובנה.
    בהצלחה.

  2. כיום גם הדפדפן מרגל כרום, ואפילו דפדפן tor כבר לא פרטי ב 100%.
    וגם המערכת הפעלה עצמה מרגלת, חלונות 10 וכו'.

  3. אני? זה טים ברנרס לי שרוצה "לתת לגולש בחזרה את השליטה", ו-"רוצה לבזר את האינטרנט, וכדי לעשות זאת צריך בראש ובראשונה לשבור את העוצמה של תאגידי הטכנולוגיה הגדולים ופלטפורמות המדיה החברתית".

    ובכן, אני רוצה לומר לו: זה לא הולך לקרות. כפי שאי אפשר לשבור את החביתה ולהחזירה למצב של ביצה, כך אי אפשר לשבור את פייסבוק ולהחזיר אותה למצב של יוזנט (רשת הניוזגרופס שרווחה בשנות ה-90, לפני שברנרס לי התחיל עם ה-HTTP שלו, והייתה בנויה סביב רשת שרתים שיתופית לעילא). ואני אומר את זה כאחד נטול פייסבוק.

    קיים עוד איזה חוק טבע למה שום דבר לא הולך להתבזר כפי שברנרס לי רוצה: אפקט הזנב הארוך: מול כמה מצליחים פנומנליים יהיה זנב ארוך של יוזמות כושלות שאף אחד לא שמע עליהם, מה שמכונה zipf law, שמדגים אותו הבחור המעניין להלן:

    https://www.youtube.com/watch?v=fCn8zs912OE

    לעניין עצם השימוש במידע, זה שהיום הם כושלים בצורה מרהיבה בניתוח שלו לא אומר שהם לא יצליחו בעתיד הלא מאוד רחוק. ייתכן שבתחומים מסוימים (כמו תמחור טיסות ומלונות למשל) הם כבר די מצליחים עם זה. לסיום בדיחה, שתדגים את הפוטנציאל:

    בחור צעיר מטקסס מגיע אל קליפורניה, כדי להתקדם אל "העיר הגדולה" ומבקש להתקבל לעבודה בחנות כלבו של "הכל תחת קורת גג אחת".
    המנהל שואל אותו: "יש לך ניסיון?"
    "כמובן, בטקסס עסקתי בעיקר במכירות".
    "מצויין, תתחיל מחר ואבוא בסוף היום לראות איך הלך".

    למחרת עבר על הבחור יום עבודה לא קל, אבל הוא עשה את המיטב.
    ברגע שיצא הלקוח האחרון, שאל אותו הבוס: "נו, כמה מכירות עשית היום?"
    "אחת".
    "רק אחת?! המוכרים שלנו עושים בממוצע בין 20 ל-30 מכירות ביום! בכמה קנה הלקוח הזה?"
    "101,237.64 דולר"
    "101 אלף דולר?! מה לעזאזל מכרת לו?"
    "בהתחלה מכרתי לו קרס לדגים קטנים, לאחר מכן קרס לבינוניים ואז שכנעתי אותו לקנות גם קרס לדגים גדולים.
    אח"כ שאלתי אותו לאן הוא הולך כדי לדוג, הוא אמר שאל החוף, אז לקחתי אותו למחלקת הסירות ושכנעתי אותו לקנות את הדגם החדש. ואז הוא אמר שהיא מוצאת חן בעיניו, אבל אין סיכוי שהטויוטה קורולה שלו תצליח לסחוב אותה, אז הלכנו למחלקת הרכבים ומכרתי לו ג'יפ טרייל בלייזר 4X4".

    הבוס הנדהם אמר: "הבחור הגיע כדי לקנות קרס לדייג ומכרת לו סירה ומשאית?"
    "לא, הוא בא כדי לקנות קופסת טמפונים לאשתו, אז אמרתי לו: הלך לך הסופ"ש, לך תדוג".

  4. לורם איפסום
    אני חושב אתה מייחס יותר מידי חשיבות למידע. הסתכל על רמת הפרסומות שאתה רואה – נראה לך שהמפרסמים באמת יודעים עלייך משהו?

    קניתי מילוי לעט שלי – ועכשיו אני מוצף בפרסומות לאותו מילוי…. ייקח הרבה זמן כדי שמישהו יוכל לנחש מה אני באמת מתכוון לקנות.

    ומצד שני – המידע הזה הוא עקב האכילס של פייסבוק ואמזון. הרי – לשני המתחרים אותו מידע. ואם לא – אחד יסתכל על הפרסומות של השני, ושוב אין יתרון.

    ומצד שלישי – הלואי ועכשיו הייתה קופצת לי פרסומת לאיזו סטייקיה טובה…..

  5. בחלום הלילה.

    נראה לי שאפשר להחיל על מערכות מידע את כללי האנטרופיה. המידע "רוצה" להגיע (ובסופו של דבר יגיע) למצב עם האנטרופיה המקסימלית. מכיוון שמידע הוא "דביק", כמו חומר שמושפע מהגרביטציה, ויוצר גלקסיות, כוכבים וחורים שחורים, הרי שגם ההידע ייצא משליטת הפרט ויצטבר בגושים הולכים וגדולים אצל בעלי עניין, כמו פייסבוק, אמזון, חברות כרטיסי האשראי, מפלגת ש"ס, המכולת השכונתית ומי לא.

    טים ברנרס לי, שהוא בחור נחמד, שפעם פתר בעיה והרבה אנשים אהבו את הפתרון, לא יוכל לחלץ את המידע האישי שמזרימים לקוחות הרמקול של אמזון לשרתים (בטיפושתם הרבה), ממש כפי שלא יוכל לחלץ את החללית "טיטניק 17" מהחור השחור שנבלעה בו במסע הבכורה שלה במאה ה-24.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן