עדויות מראות שבני האדם אינם בעלי החיים היחידים שמסוגלים להתבוננות עצמית
כשאיננו יודעים את התשובה לחידה, למשל רמז בתשבץ, אנו מבינים את המגבלה שלנו ויוצרים אסטרטגיה לאיתור המידע החסר. היכולת לזהות את מצב הידע שלנו, ולמעשה לחשוב על מחשבות, ידועה בשם מֶטה-קוגניציה. קשה לדעת אם בעלי חיים אחרים מסוגלים גם הם למטה-קוגניציה, מכיוון שאיננו יכולים לשאול אותם, ומחקרים שנעשו עד כה על קופי אדם וציפורים לא הצליחו לשלול הסברים פשוטים יותר לתהליך מורכב זה.
עם זאת, מדענים יודעים שבעלי חיים מסוימים, כגון עורבני השיחים המערבי, מסוגלים לתכנן לעתיד. לדברי הפסיכולוג אריי ווטנאבה מאוניברסיטת קיימברידג’, עורבנים אלה, המצויים בצפון-מערב אמריקה, חביבים על חוקרי הקוגניציה מכיוון שהם אינם “תקועים בזמן”, כלומר, הם מסוגלים לזכור אירועים קודמים. ידוע, למשל, שהם מחביאים מזון למקרה של רעב עתידי. השאלה הנשאלת היא, האם הם מודעים לכך שהם מתכננים?
ווטנאבה פיתח שיטה לבדוק זאת. הוא נתן לחמש ציפורים להתבונן בשני חוקרים מחביאים מזון, במקרה זה, זחלי עשים. החוקר הראשון יכול היה להחביא את המזון בכל אחת מארבע כוסות שניצבו מולו בשורה. לעומת זאת, שלוש מן הכוסות שניצבו מול החוקר השני היו מכוסות, כך שהוא יכול היה לשים את המזון רק בזו הפתוחה. הטריק היה שהחוקרים החביאו את הזחלים בו-זמנית, כך שהציפורים היו חייבות לבחור על מי מהם להסתכל.
לפי ווטנאבה, אם יש לעורבנים מטה-קוגניציה, הם יבינו שהם יוכלו למצוא בקלות את המזון שהחוקר השני החביא: הזחל חייב להיות בכוס הפתוחה היחידה. ולכן עליהם לפקוח עין על החוקר עם ארבע הכוסות הפתוחות, מכיוון שידיעת מקום המחבוא תביא תועלת רבה יותר בעתיד. וזה בדיוק מה שקרה: העורבנים צפו זמן רב יותר בחוקר הראשון. התוצאות הופיעו בגיליון יולי של כתב העת לקוגניציה של בעלי חיים.
פרידריק הילמן, שחוקר עורבנים באוניברסיטת גטינגן בגרמניה, חושב שהניסוי זה משמש דרך אלגנטית לקבוע אם חיות מסוגלות להסיק מסקנות לגבי מצבי הידע של עצמן. הניסוי אמנם לא בחן ישירות את קיומה של תודעה, אך הממצאים מרגשים מכיוון שהם מספקים עדות נוספת לכך שבני האדם אינם המין היחיד שמסוגל לחשוב על תהליכי החשיבה שלו עצמו. או, במילים של ווטנאבה, “ציפורים מסוימות מתכוננות למבחן כפי שבני האדם עושים.”
תגובה אחת
אהה…