הקו הדק שבין אהבה לשנאה

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצא כי ההורמון אוקסיטוצין, הידוע בכינויו "הורמון האהבה" ומשפיע על התנהגויות כמו אמון, אמפתיה ונדיבות, משפיע גם על התנהגויות מסוג אחר לגמרי כמו קנאה ושמחה לאיד

לבבות שבורים. איור באדיבות אוניברסיטת חיפה
לבבות שבורים. איור באדיבות אוניברסיטת חיפה

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצא כי ההורמון אוקסיטוצין, הידוע בכינויו "הורמון האהבה" ומשפיע על התנהגויות כמו אמון, אמפתיה ונדיבות, משפיע גם על התנהגויות מסוג אחר לגמרי כמו קנאה ושמחה לאיד. "בעקבות הממצאים אנחנו מניחים כי ההורמון קשור להעצמת רגשות חברתיים באופן כללי-אם הסיטואציה היא חיובית ההורמון יחזק התנהגויות פרו-סוציאליות ואם הסיטואציה היא שלילית, ההורמון יחזק את הרגשות השליליים", אמרה ד"ר סימון שמאי צורי שערכה את המחקר, שפורסם במגזין Biological Psychiatry.

כבר ממחקרים קודמים ידוע כי ההורמון אוקסיטוצין משפיע לחיוב על רגשות חיובים. הורמון זה משתחרר באופן טבעי בגוף במהלך לידה ובעת קיום יחסי מין. נבדקים ששאפו את הצורה הסינטטית של ההורמון גילו רמות גבוהות יותר של רגשות אלטרואיסטים וההנחה היא כי להורמון חלק חשוב ביצירת קשר בין בני אדם.

במחקרים קודמים גילתה ד"ר שמאי צורי כי עכברי מעבדה ששואפים את ההורמון מביעים רמות גבוהות יותר של אגרסיביות ולכן היא ביקשה לבדוק אם ההורמון משפיע גם על רגשות חברתיים שליליים. במחקר הנוכחי השתתפו 56 נבדקים – חלקם שאפו את ההורמון הסינטטי וחלקם קיבלו פלסיבו (תרופת דמה). הנבדקים התבקשו לשחק במשחק מזל יחד עם מתחרה אחר, שהיה למעשה – וללא ידיעתם – מחשב. כל נבדק התבקש לבחור מבין שלוש דלתות והוא זכה בסכום כסף שהסתתר מאחורי הדלת בה בחר. מדי פעם הנבדק הרוויח פחות כסף מהשחקן השני ומדי פעם יותר מהשחקן השני – מה שיצר תנאים לרגשות קנאה או שמחה לאיד.

מהממצאים עולה כי הנבדקים שקיבלו את "הורמון האהבה" גילו רמות גבוהות יותר של קנאה כאשר "המתחרה" שמולם זכה ביותר כסף מהם ודיווחו על רמות גבוהות יותר של שמחה לאיד כאשר הם זכו ביותר כסף. ממצא מעניין נוסף היה שברגע שהמשחק הסתיים, לא נמצאו הבדלים בין הנבדקים לגבי רגשות אלה – מה שאומר שהרגשות השליליים הועצמו רק במהלך המשחק.

"בעקבות הממצאים הקודמים של ניסויים עם אוקסיטוצין החלו לחקור את השימוש בהורמון כתרופה בהפרעות שונות כמו אוטיזם. ממצאי המחקר הנוכחי מראים כי צריך לבדוק גם את ההשפעות ההתנהגותיות הלא רצויות שלו לפני שממשיכים הלאה", סיכמה ד"ר שמאי צורי.

2 Responses

  1. המאמר מראה כמה הרבה הרבגה זהירות נחוצה בכל טענה לגבי מוצאם של הרגשות והיכולות הקוגניטיביות מן התהליכים האבולוציוניים. בשנים האחרונות מתחרים מדענים על הוכחת התכתיביות הגנטית של כל מעשה האדם ושאר בעלי החיים מכוחה של הבניה האבולוציונית, ומאבדים את הנכונות לחשיבה לוגית בסיסית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.