הזכות לחירות קוגניטיבית

אלה שאלות חשובות ביותר מבחינה חברתית, מפני שנוירו-טכנולוגיות רבות מצויות כעת לא רק בעולם הרפואה אלא גם בעולם המסחר. ניסיונות לפענח מידע מנטלי באמצעי דימות נעשים גם כדי להשיג ראיות משפטיות, בדרכים שתוקפן המדעי מוטל בספק לא פעם. לדוגמה, ב-2008, הואשמה בהודו אישה ברצח ונידונה למאסר עולם על בסיס סריקת מוח שלטענת השופט, הראתה “ידע חווייתי” על הפשע. יכולת השימוש בנוירו-טכנולוגיה לזיהוי שקרים בחקירות של חשודים מושכת תשומת לב מיוחדת. על אף ספקנותם של מומחים, חברות מסחריות משווקות אמצעים לגילוי אמת ושקר המבוססים על דימות בתהודה מגנטית תפקודי (fMRI) ואלקטרואנצפלוגרפיה (EEG). גם צבאות בודקים שיטות למעקב אחר פעילות המוח מסיבה אחרת: כדי להשתמש בגירוי המוח להגברת ערנותם ותשומת לִבּם של לוחמים.

אפשר לראות בטכנולוגיות האלה לקריאת מוח עוד מגמה בלתי נמנעת שממשיכה ושוחקת את המרחב האישי שלנו בעולם הדיגיטלי. אבל לאור זכותנו הבסיסית לחופש המחשבה, אולי נהיה פחות מוכנים לקבל את החדירה הזאת לפרטיותנו. האמת היא שיש טעם לחשוב על טכנולוגיה כזאת כעל סיבה טובה לחשוב מחדש על זכויות האדם הבסיסיות, ואולי אפילו לנסח זכויות חדשות ומיוחדות בדבר פעילותנו העצבית.

משפטנים כבר מדברים על זכות ל”חירות קוגניטיבית” – הזכות שתקנה לבני אדם את היכולת לקבל החלטות באורח חופשי ומושכל באשר לשימוש בטכנולוגיה היכולה להשפיע על מחשבותיהם. הזכות לפרטיות המחשבה תגן על בני אדם הן מפני גישה של צד שלישי כלשהו לנתוני מוח שלא בהסכמתם, והן מפני איסוף של נתונים כאלה בלא אישור מצידם. פגיעה בפרטיות ברמה העצבית עלולה להיות מסוכנת יותר מסוגים שגרתיים יותר של פגיעה בפרטיות, מפני שהיא יכולה לעקוף את רמת החשיבה המודעת ולהותיר אותנו בלא הגנה מפני קריאה של מחשבותינו בלא הסכמתנו. הסיכון הזה נוגע לא רק למחקרי שיווק פולשניים או לשימוש מופרז בטכנולוגיה כזאת לצרכים משפטיים, אלא גם ליישומים שישפיעו על הצרכן הכללי – קטגוריה שכיום הולכת וצומחת. פייסבוק חשפה לאחרונה את תוכניתה לפתח ממשק דיבור-טקסט שיתרגם מחשבות היישר מן המוח למחשב. חברות כמו נטפליקס וסמסונג עושות אף הן ניסיונות דומים. בעתיד, בקרה מוחית עשויה לתפוס את מקומם של מקלדות וזיהוי קולי כאמצעי העיקרי לאינטראקציה של בני אדם עם מחשבים.

אם כלים לסריקת מוח יהיו חזון נפרץ, יחד אתם ייפתחו אפשרויות חדשות להשתמש בהם לרעה, ובכלל זה פריצות סייבר. מכשירים רפואיים שמחוברים למוח עלולים להיות מטרות למעשי חבלה, ומדעני מוח באוניברסיטת אוקספורד טוענים ששתלי מוח פגיעים באותה מידה, ושיש סכנה למה שהם מכנים “חטיפת מוח” (brainjacking). האפשרות לניצול מסוכן כזה של הטכנולוגיה אולי תוליך אותנו לחשוב בדרך חדשה על הזכות ל”שלמות נפשית” – הזכות לבריאות הנפש שכבר זכתה למעמד של זכות אדם בסיסית. בצורתה החדשה, הזכות הזאת תובן לא רק כזכות המגנה על בני אדם מפני אי-קבלת טיפולים בתחום בריאות הנפש, אלא גם כזכות המגנה על כולנו מפני התערבות מזיקה בפעילות העצבית שלנו על ידי ניצול לרעה של אמצעים טכנולוגיים.

זאת ועוד, הכרה בזכות להמשכיות פסיכולוגית יכולה להגן על חייהם המנטליים של בני אדם מפני שינויים מן החוץ, על ידי צד שלישי כלשהו. את אותו סוג של התערבויות בפעילות המוח שבודקים בצבא כדרך להפחית את הצורך בשינה, אפשר להסב לשינוי מזגם של חיילים, כדי להגביר את לוחמנותם ולהפחית את תגובות הפחד שלהם. בנוירו-טכנולוגיה טמונה אמנם תועלת, אבל כדי למזער את הסיכונים הבלתי מכוונים הגלומים בה, עלינו לקיים דיון בנושא בהשתתפות מדעני מוח, משפטנים, מומחים לאתיקה והציבור הרחב.

על הכותבים

מרצ’לו יֵנְקָה – סטודנט לתואר שלישי במכון לאתיקה ביו-רפואית באוניברסיטת באזל ומשמש כיושב ראש ועדת הסטודנטים והפוסט-דוקטורנטים באגודה הבין-לאומית לאתיקה במדעי המוח.