קריסתה השקטה של ממלכת החרקים

הדבורים לא לבד. שורה של מחקרים חושפת פגיעה קשה באוכלוסיות החרקים בעולם בשל פעילות האדם. התמוטטות ממלכת החרקים עלולה לגרום לפגיעה קשה במערכת האקולוגית ובמערך ייצור המזון

חרק. צילום: מתוך PIXABAY.COM
חרק. צילום: מתוך PIXABAY.COM

רחלי ווקס, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

בפתיחת הסרט הראשון בסדרת "גברים בשחור", שיצא בשנת 1997, עוקבת המצלמה במשך דקות מספר אחר מסעו הדרמטי של חרק מעופף. החרק טס לו בזריזות בשמי הלילה, מזמזם בעודו חולף בין תוואי נוף שונים, עד שהוא מגיע לסביבת כביש מדברי מואר, שם הוא חומק מכלי רכב שונים בעור שיניו – עד שהוא נמעך בפתאומיות על שמשת רכב נוסע (ומלא בחייזרים).

תופעת החרקים המעופפים המתים על השמשה, שזכתה לכינוי "The windshield phenomenon" ("תופעת השמשה"), אולי נשמעת לא חשובה במיוחד, ואף חיובית בעבור מי שלא אוהב חרקים; אבל דווקא היא זו שמיקדה את תשומת הלב העולמית לתופעה אחרת, משמעותית הרבה יותר – שבשקט בשקט, כמעט בלי שנשים לב, החרקים הולכים ונעלמים מן העולם במספרים אדירים.

אמנם, מפגש עם חרק בתוך הבית הוא משהו שרוב האנשים ישמחו לוותר עליו, והוא כולל בדרך כלל צווחה וחיפוש קדחתני אחר נעל; אבל התופעה שמתרחשת היום היא לא פחות מאסון נרחב, שממוטט את ממלכת החרקים בעולם וגם בישראל. סביבות המחייה של החרקים בטבע הולכות ונעלמות בגלל פעולותיו של האדם, ופגיעה בתפקודם הקריטי בטבע עלולה לגרום להתמוטטותן של מערכות אקולוגיות שלמות ולהשפעה משמעותית על חייהם של בני האדם. ובמילים אחרות – אנחנו עוד נתגעגע לחרק שעל השמשה.

הצנטרום של הפיילה של הטבע

כיום מוכרים למדע לא פחות ממיליון מיני חרקים, ביניהם 12 אלף מיני נמלים, כמעט 20 אלף מיני דבורים וקרוב ל-400 אלף מיני חיפושיות. חוקרי חרקים מעריכים שבעולם חיים מיליוני מינים נוספים שלא ידוע לנו על קיומם. "אנשים לא מבינים שהם קיימים בזכות חרקים", אומר ד"ר משה גיש מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה. "חרקים הם בצנטרום של הפיילה של הטבע שמסביבנו, בלעדיהם אין כלום". גיש מסביר שכל המערכות האקולוגיות היבשתיות תלויות בחרקים. "אם לא יהיו חרקים, או אם תהיה ירידה דרסטית בכמויות ובמגוון שלהם, מערכות אקולוגיות פשוט יקרסו – והמין האנושי יהיה בבעיה רצינית מאוד", הוא אומר.

אחד מתפקידיהם המרכזיים של החרקים הוא האבקת פרחים, תהליך חיוני שבלעדיו הצמח לא מסוגל לייצר פירות וזרעים. ההאבקה מתבצעת בעיקר על ידי דבורים, וכן על ידי חרקים אחרים כגון פרפרים, זבובים וחיפושיות. חלק גדול מהיבולים שמגדל האדם תלויים בהאבקה על ידי חרקים, כך שפגיעה בחרקים משמעותה פגיעה במזון שלנו.

בנוסף, החרקים מתפקדים כ"מפעל המיחזור" של הטבע: חרקים מפרקים גוויות בעלי חיים, ותוצרי הפירוק הללו משמשים כדשן טבעי לצמחים. ללא החרקים, שטחים יתמלאו בגוויות וצמחים לא יזכו להזנה מספקת.

מעבר לכך, החרקים הם נדבך חשוב במארג המזון, מכיוון שהם מהווים חולייה קריטית במעבר האנרגיה מהצמחים לבעלי החיים. כשחרקים מעכלים צמחים הם הופכים אותם לחלבון, שממנו הם בונים את גופם – ולכן הם משמשים כמקור חשוב לחלבון איכותי עבור בעלי חיים רבים, ביניהם ציפורים, זוחלים ודו-חיים. כלומר, פגיעה בשכיחותם של החרקים תפגע גם בטורפיהם ובטורפי-טורפיהם, ועלולה להדהד על פני מארג המזון כולו.

אחד מתפקידיהם המרכזיים של החרקים הוא האבקת פרחים. צילום: Hayley Harman, Unsplash

נעלמים גם בישראל

במחקר שפורסם ב-2017 על ידי אגודת חובבי חרקים מגרמניה, ושעורר סערה עם פרסומו, נחשפה ירידה של לא פחות מ-76 אחוז באוכלוסיות החרקים השונות בשמורות הטבע במדינה ב-27 השנים האחרונות. מחקר שנערך בעקבותיו מצא שאוכלוסיות החיפושיות בהולנד צנחו ב-72 אחוז, ואוכלוסיות העשים ב-54 אחוז. חוקרים אמריקאים גילו שאוכלוסיית הדנאית המלכותית, הפרפר הכתום המוכר, קטנה ב-90 אחוז ב-20 השנים האחרונות – אובדן אדיר של 900 מיליון פרפרים. הפגיעה בדבורת הדבש ובדבורי הבר גם היא דרמטית, ונחקרת בשנים האחרונות באינטנסיביות. בעולם כולו נצפות הן ירידה במגוון מיני החרקים הקיימים, עם היכחדותם של מינים רבים, והן ירידה בכמות הפרטים בכל מין.

בישראל לא נערך עד כה מחקר מקיף בנושא שכיחותם של החרקים, כמו זה שנעשה בגרמניה, אבל אין ספק שגם כאן אוכלוסיות החרקים נפגעות קשות. "יש התרשמות כללית של אנשים שעובדים בשטח שהמגמה שרואים בעולם, של ירידה כללית במגוון ובשכיחות, נכונה גם בישראל", אומרת ד"ר נטע דורצ'ין מבית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.

החרקים בישראל נעלמים מאותן סיבות שמכחידות גם את מקביליהם בעולם, המרכזית שבהן היא אובדן בתי גידול. לדברי דורצ'ין, בתי הגידול שנפגעים יותר מכל בישראל הם בתי הגידול הלחים. "מלכתחילה יש בישראל מעט מאוד בתי גידול לחים, והרגישות שלהם היא יותר גבוהה", היא אומרת. בעשורים האחרונים נכחדו מבתי הגידול הלחים בישראל חיפושיות מים גדולות, שפיריות מסוימות וכן חרקים מסדרת הבריומאים.

חרקים עלולים להיפגע באופן משמעותי גם כשבתי הגידול שלהם לא נהרסים לגמרי. כשבתי גידול נקטעים, למשל עקב כביש שנסלל דרכם, סך השטח הכולל של בית הגידול אמנם לא משתנה משמעותית, אבל מינים מסוימים לא יוכלו לעבור בין חלקי השטח השונים, ולכן סביבת המחייה שלהם תצטמצם דרמטית – מה שעלול לגרום להיכחדותו של מין. בית הגידול עלול להיפגע גם מהפרעות אנושיות, כמו זיהום אור בלילות.

הדברה חקלאית פוגע גם היא בחרקים. פגיעה כזו עלולה להתרחש כשענן הריסוס זולג מן השדות אל הסביבה, והורג גם חרקים שאינם מזיקים חקלאיים, ואף מינים מועילים שמשמשים כמדבירים טבעיים למזיקי החקלאות (אויבים טבעיים). קוטלי חרקים שמשפיעים על הצמח באופן מערכתי עלולים גם הם לפגוע בחרקים בלתי מזיקים, כמו דבורי בר שניזונות מצוף שעלול להכיל מגוון חומרי הדברה (אלה זולגים מאוחר יותר לדבש, כפי שמצא מחקר ישראלי בשנה שעברה).

גורם פוגעני אחר הוא מינים פולשים: בעלי חיים או צמחים שהופצו בעקבות פעילות האדם לאזור שמחוץ לתחום תפוצתם הטבעית, והצליחו לשרוד בו ואף לשגשג בו, תוך דחיקת המינים המקומיים. כך למשל, נמלת האש הקטנה, שמהווה מטרד עבור בני אדם בגלל עקיצותיה הכואבות ושמזיקה לחקלאות, פוגעת קשות באוכלוסיות של נמלים ממינים אחרים וכן באוכלוסיות חרקים אחרים.

סיבה נוספת להדרדרות במספרי החרקים היא שינוי האקלים: הבצורות בישראל (בצפון-מזרח ישראל ב-5 השנים האחרונות, בדגש על אגן ההיקוות של הכנרת) הופכות בשנים האחרונות לשכיחות יותר ויותר, כמויות הגשמים פוחתות, והגשמים מופיעים בדפוס לא-אופטימלי של אירועי גשם מועטים שבהם יורדות כמויות גשם גדולות. החרקים, כמו כלל המערכת האקולוגית, מושפעים גם הם מן השינוי הזה.

"שימור חרקים לא נמצא בסדר העדיפויות"

הציבור הרחב שם מדי פעם לב להיעלמותם של חרקים ממינים בולטים, כמו גחליליות ודבורים. עם זאת, מינים רבים אחרים שאנחנו לא נתקלים בהם ביומיום נעלמים גם הם בקצב מסחרר – רבים מהם מקבוצת המאביקים.

מיני החרקים שלא סובלים כלל מהאסון שפוקד את עולם החרקים הם דווקא אלה שהיינו מאחלים להם היעלמות המונית: המינים מלווי האדם, אותם חרקים שמסתובבים בבתים שלנו ומשיגים מאיתנו אספקה בלתי נגמרת של משאבים. מינים טפיליים ומפיצי מחלות אלה צפויים להמשיך ולשגשג ככל שנוכחותו של האדם בעולם תמשיך ותתגבר.

מיני חרקים אחרים ששורדים היטב הם מינים פולשים מזיקים, כמו יתוש הטיגריס האסייני מפיץ המחלות שהתבסס מאוד בישראל, התיקן האמריקאי שהתפשט מיבשת אפריקה (על אף מה ששמו מרמז) אל כל פינות הגלובוס בגלל האדם, או חדקונית הדקל האדומה, שפוגעת קשות בעצי הדקל בישראל ובעולם.

אז מה אפשר לעשות כדי להגן על החרקים ולעצור את האסון שמתרחש בימינו? "בני אדם צריכים פשוט להפסיק להרוס את הסביבה", אומרת דורצ'ין. "צריך לסמן בתי גידול ייחודיים ולשמור עליהם לפני שהם נעלמים". גיש מוסיף שיש צורך להקדיש יותר מחשבה לחרקים במסגרת מאמצי השימור שמתבצעים כיום. "שימור של חרקים לא נמצא כמעט בכלל בסדר העדיפויות", הוא אומר.

גיש מדגיש גם שיש לצמצם את השימוש הבלתי-הכרחי בחומרי הדברה, וכן להבהיר לציבור עד כמה החרקים משמעותיים עבור קיומנו. "אנשים צריכים להבין שאת הג'וק במטבח הם אולי לא רוצים, אבל בחוץ חרקים זה דבר טוב וחשוב מאוד", הוא מסכם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. למשה, אבולוציה היא תהליך לא מתוכנן, ולכן השרדותו של מין בתנאי העבר לא מוכיחה על השרדותו בתנאי העתיד.

  2. 1. הרכב ב"גברים בשחור" לא היה מלא חייזרים, היה בו רק חייזר אחד.

    2. חרקים קיימים בכדור הארץ כבר מאות מיליוני שנים. הם שרדו תהפוכות הרבה יותר גדולות מכל מה שהאדם מסוגל לעולל. אמנם האנושות גורמת להרבה נזק אקולוגי, אבל קשה להאמין שהיא תביא להכחדת כל ממלכת החרקים. בשביל מה יש אבולוציה?

  3. מאמר חשוב ,
    מאחר וחלקים נכבדים מהמאמר מתורגמים או מובאים ממקורות אחרים
    ראוי כי ״אפילו״ זווית יציינו מקורות , כמו למשל הווידאו,
    כמו כן:
    יעלה ויבוא ״ד"ר משה גיש מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה ״
    ויסביר לקוראים מה זה ״בצנטרום של הפיילה״ ?

  4. בקר טוב,

    אני מבקשת להוסיף כמה דברים בנושא החרקים.

    בספר: "החיים תוחלת החיים על פני כדור הארץ" מאת: גרהאם ל' ביינס בעמוד 20
    מצוין שחפושיות העור וזחליהן אוכלים את עור בעלי החיים המתים (תוחלת חייהן 1-3 חדשים).

    ובעמוד 31 מצוין כי יש פרח בשם קרדת הכבשים הזוהר בצבע אדום כאשר מאירים עליו באור אולטרה סגול.
    נכתב כי בני אדם אמנם לא יכולים לראות את צבעו הזוהר אך יש חרקים שיכולים להבחין בצבעו הזוהר ומאביקים אותו.

    ובנושא חדקונית הדקל, דומני שמנסים למצוא נשק ביולוגי להדברתה, דומני שבעבר ניסו להדביקה בפטריה אלא שהניסויים לא צלחו ולפני כארבעה חדשים קראתי כתבה על תולעים החודרות לגופה של חדקונית הדקל ומדבירות אותה מבלי לפגוע בעצים.

  5. ומה עם ״החרקים״ שיושבים בירושלים,אלו הדבוקים לכיסאותיהם?
    מתרבים,רבים בינם לבין עצמם ומכלים כל חלקה טובה באזורי מחייתם.
    היחידים ששום השפעה אקולוגית,לא מפריעה להם לשרוד,נהפוך הוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן