החוליה החסרה

שרידי קוף אדם עתיקים "חשודים" כחוליה חסרה באבולוצית האדם

מרית סלוין

מתוך גלילאו,גליון 7 נובמבר/דצמבר 1994

לו היה דארווין חי היום, ודאי הוא היה רווה נחת מן הממצאים האחרונים שהתגלו בסוואנות רחבות הידיים של אתיופיה, ואשר אישרו את הנחתו בדבר מוצא האדם. בספרו "מוצא המינים" שהתפרסם ב-,1859 קבע צ'ארלס דארווין כי השורשים הקדומים ביותר של המין האנושי נמצאים באפריקה. מאז נמצאו מאובנים רבים באפריקה, אשר הם, יחד עם עדויות מתחום התורשה המולקולרית, מעידים על הקירבה הגדולה בין האדם לקוף האפריקני.

לפני כשבעים שנים מצא החוקר ריימונד דארט (Dart) בדרום אפריקהגולגולת מוזרה שלא דמתה לגולגלתו של שום יצור אנושי ואף לא של קוף. המבנה הכללי שלה התאים לזה של קוף צעיר, אך אופן כניסתעמוד השדרה לגולגולת תאם מצב של עמידה זקופה. היתה זו העדותהראשונה לאבותינו הקדומים – ההומנידים. דארט קרא ליצור המוזראוסטרלופיטקוס (קוף דרומי) אפריקנוס ( africanus
Australopithecus), ועד 1978 הוא נחשב כיצור האנושי הפרימיטיבי ביותר. בשנה זו נחשפה באתיופיה "לוסי" – שלד מוקדם יותר של הומיניד, בן 3.2 מליון שנה – במקרה זה נקבה, שכונה אוסטרלופיטקוס אפרנזיס (Australopithecus afarensis). לוסי התברכה בתכונה אנושית מובהקת – היא צעדה על שתי רגליה, אולם שרידי הגולגולת שלה ושיניה דמו לאלה של קופים. בכך זכתה לוסי בכבוד להמצא קרוב לנקודת ההתפצלות בין הקופים לאדם, שחלה, לפי חישוביהם של אנשי התורשה המולקולרית, לפני ארבעה עד שישה מליון שנים. לפליאואנתרופולוגים (חוקרי מוצא האדם) היה ברור כי אי שם באפריקה מצויה "החוליה החסרה" – האב המשותף לקופים וליצורי האנוש.

היה זה ג'ן סואה (Suwa) מאוניברסיטצ טוקיו, חבר משלחת החפירות באתיופיה, שהבחין בהבהק של שיניים מאובנות שהיו חבויות בתוך האדמה הסלעית, המרחק של כ-30 ק"מ דרומה מן האתר שלוסי נמצאה בו. "ידעתי מיד כי אלו הן שיני הומיניד", הוא מספר בהתרגשות, "והייתה לי תחושה כי לפניי שרידים של אחד ההומנידים הקדומים ביותר".

ג'ן סואה לא טעה, ויותר מכך – הוא מצא את החוליה האנושית הקדומה ביותר – יצור דמוי אנוש שהתהלך על פני האדמה לפני 4.4 מליון שנים. יצור זה נחשב כמייצג מין חדש של הומנידים, שאותו כינו המדענים אוסטרלופיקטוס רמידוס (ramidus Australopithecus); רמידוס פירושו בשפה האתיופית שורש. הממצאים הצביעו כי גובהו של יצור זה היה מטר ועשרים, ומשקלו היה כשלושים קילוגרמים – הוא היה כבד מלוסי, וייתכן שגם גדול ממנה. "אנו יודעים כי עצמות הזרוע שמצאנו שייכים לפרט הגדול מלוסי, אך לא ברור לנו אם היה זה זכר או נקבה", מציין טים וייט (White) שעמד בראש המשלחת. ממצאיהם של החוקרים שפורסמו בכתב העת נייצ'ר (Nature) בספטמבר האחרון זכו לתגובות הקהילה האקדמית. הרוב הסכימו כי רמידוס אכן מצוי קרוב ביותר לנקודת הפיצול בין המין האנושי לקופים, והיו שספרו כי הוא מייצג את אותה "חוליה חסרה" שממנה התפצלו משפחת האדם ומשפחת קופי העל.

לרמידוס חסרו מספר תכונות אנושיות שאפיינו את לוסי: שיניו דמו יותר לשיני קוף מאשר לשיני אדם, ובאשר להליכה על שתיים – תכונה המייצגת באופן מובהק את האדם – עדיין אין תשובה ברורה. רוב המומחים סבורים כי רמידוס אכן הילך על שתיים, זאת מעדויות המסתמכות על דרך ההתחברות של עמוד השדרה לגולגולת, המצביעות כנראה על תנוחת גוף זקופה. גם מבנה עצמות הזרוע שלו שונה מאלו של הקופים, הנעזרים בזרועותיהם להליכה, וייתכן כי אף אלו מעידים על הליכה זקופה.

הדעה המקובלת גורסת כי ההליכה הזקופה היא זו שזירזה את התפתחות המין האנושי. שחרור הידיים אפשר פיתוח תכונות אנוש, כמו שימוש בכלים, שהביאו להתפתחות החשיבה והמוח. בידיים נשאו אבותינו הקדומים את מזונם ואת צאצאיהם, וכך התפתחה מסגרת המשפחה. מן השלד של לוסי, שהיתה זקופה אך בעלת מבנה גולגולת של קוף, היה ברור כי ההליכה על שתיים קדמה להתפתחות המוח. אך מה היה הגורם שדחף את המעבר להליכה על שתיים?

התיאוריה המקובלת גורסת כי שינויי האקלים שהתרחשו באותה עת גרמו להתייבשות היערות במזרח אפריקה ובדרומה, והסוואנות השטוחות הקנו יתרון לאותם קופים שהילכו זקוף. הם יכלו להבחין טורפים ממרחק ואף לצעוד מרחקים ארוכים ולשאת בידיהם אוכל לצאצאיהם.

אולם מתברר כי רמידוס לא חי בסוואנה אלא ביער. בין הממצאים שנחשפו בחפירות יחד עם עצמותיו היו אלפי זרעים מאובנים של עצים וגזעי עצים מאובנים. בנוסף נמצאו שם מאות מיני בעלי חיים שוכני יער. אם אכן שכן רמידוס ביער, יש למצוא הסבר חדש לתהליך ההזדקפות של קופי האדם.

אחת התיאוריות גורסת כי ההזדקפות ווהליכה על שתיים בסוואנות אינן מקנות יתרון ביולוגי, נהפוך הוא – יצורים שלומדים ללכת זקוף חשופים לסכנת טריפה באזור חשוף במידה גדולה יותר מאשר באזור מיוער. התנוחה היציבה סיפקה, אם כך, לרמידוס יתרון אחר. מהו אותו יתרון? הרמז לכך, כך סבורים תומכי התיאוריה, נעוץ בשיניו. "הניבים המחודדים בקופים משמשים כנשק מאיים וכאמצעי ראוותני למציאת בת זוג הולמת", מסביר וייט. לרמידוס היו ניבים קטנים, חסרי פוטנציאל הפחדה, שלא היה להם כל תפקיד גם במשחקי המין. הנקבות חיפשו איפוא בני זוג בעלי יתרון אחר, כמו כאלה המסוגלים לטפל בצאצאים, ואלו היו אותם קופי אדם אשר הילכו זקוף, שידיהם היו משוחררות לשאת את צאצאיהם ואת המזון עבורם. פרטים אלה הם ששרדו במהלך האבולוציה ומהם התפתח האדם.

בין אם נכונה תיאוריה זו או לא, שאלות רבות נותרו עדיין בלתי פתורות: האם ההומיניד החדש הוא המין הראשון אשר הופיע במסלול האנושי אחרי ההתפצלות מן הקופים, או אולי יש עוד כמה טיפוסים בינו לבין הקופים – טיפוסים שעדיין לא נמצאו. הפתרון לשאלות הבסיסיות הללו יימצא רק עם חשיפתם של ממצאים נוספים. נכון להיום, האנושות הוסיפה חצי מיליון שנה להיסטוריה שלה.

מאי 2009: החוליה החסרה בין הקופים לקופי האדם (ועמם כמובן גם בני האדם)

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן