“ספר הארץ”-ניתוח סוציולוגי

נקודת מבט על הספר “ספא הארץ” מאת פול אנדרסון

כללי

יצירה זו מתארת מפגש בין בני אדם ליצורים מעופפים תבוניים, על כוכב ושמו “ייתרי”. שם זה הוא בלשון התרבות המתקדמת ביותר שעל הכוכב(עמ. 24). ייתרי היתה פרימיטיבית כשנתגלתה. תושביה “למדו את התרבות הטכנוקרטית, אבל לא ליקקו את נעליה ולא הניחו לה להכריע אותם, אלא לקחו ממנה את מה שרצו והפכו את עצמם למעצמה בפינה זו של הגלקסיה” (עמ. 316). מאוחר יותר הקימו בני האדם והייתריאנים ביחד מושבה על כוכב ששמו אבלון”(עמ. 33,340). אמנם הם יכלו לאכול סוגי מזון רבים במשותף ” אבל חסרו במזונו של כל גזע חומרים ידועים הנחוצים לבני הגזע השני… הצורך לקיים שתי מערכות אקולוגיות שונות היתה הסיבה הראשית להפרדה בין שטחי מחייתם”(עמ. 355).

 

ייתריאנים:

מבנה הגוף

גובהו של הייתריאני 150 ס”מ, משקלו 25-30  ק”ג, מסוגל להרים משקל דומה באוויר ללא מעמס ומוטת כנפיו בזמן טיסה היא 6 מטר(עמ. 16,25,31,315). התפתחותם של הייתריאנים לבעלי חיים מעופפים נמשכה על פני עידנים גיאולוגיים שבו הפכו זוג רגליים לידיים ו”מערכת טורבינות ביולוגית שהתפתחה מזימיו של אב קדום דו-חי”(עמ. 25,31,315).

 

הייתריאני דומה לציפור, עוטה  נוצות כמעט זהובות ובעל דם חם(עמ. 32). הראש הנשען על צוואר חזק בולט לאחור ויש בו “מקום די והותר למוח מעולה”, מכוסה בעטרה, הראש הוא פחוס חוטם ללא אוזניים חיצוניות. במקום מקור “זרבובית חדה מלאה ניבים חדים עם נחיריים בקצה ותחתיתם פה, ששפתיו העדינות עמדו בניגוד מוזר לניבים החדים”. הלשון והחך הם בצבע סגול. מכיון ששפתיהם יכולות למצוץ גם בשר וגם פירות “אין שפתם נבצרת לגמרי מהגייתו של בן אדם”. “לקול הייתריאני צליל נאה ונעים” אבל גמישותו קטנה משל האדם” עיניו של הייתריאני נמצאות מעל לזרבובית, גדולות וזהובות ובקצותיהן עטרת של נוצות לבנות ושחורות המשמשות “כעזר אווירודינמי ומגן- לגולגולת הבולטת לאחור בעת ובעונה אחת”. לייתריאני שדה ראיה רחב ועפעף שלישי ושקוף, כנראה להגנה מפני הרוח(עמ. 16,32,315-316,342,343).

 

“חלקו הקדמי של שלד  הכנף מכיל את עצם הזרוע, את עצם החישור ואת עצם הגומד, בדומה לציפורים אמיתיות. בשעת מעוף הן ננעלות זו לזו, אבל על הקרקע, כשהכנף מקופלת למטה, הן יוצרות פרק הדומה לברך. מבסיסן יוצאות עצמות המהוות את כף הרגל ובקצה ציפורניים. שלוש אצבעות צמודות זו לזו, ארוכות להפליא, נוטות לאחור ומהוות עצם כנף התומכת בחלקה האחורי של הכנף העצומה ויכולה גם להעניק מטען נוסף על הקרקע. כדי  להמריא מבצע הייתריאני בדרך כלל עמידת ידיים בשעת מחי הכנף הראשון. הדבר נמשך פחות משניה אחת”(עמ. 25). הייתריאני צורך בעת מעופו יותר מזון וחמצן מבן אדם”(עמ. 343). לספיקת החמצן משתמש הייתריאני  בריאות הדומות לריאות אנושיות ובמערכת הטורבינות הביולוגיות המופעלת “כמפוח על ידי שרירי המעוף ומתקשרת במישרין לזרם הדם, מערכת זו היא שמעניקה לבני ייתרי, את היכולת לשרוף דלק במהירות רבה ככל הנדרש”(עמ. 25). מערכת זו בנויה משישה פתחים דמויי זימים, שלושה מכל צד של הגוף ומשמשים כמפוח ומונעים בשרירי הגוף(עמ. 31). “ייתריאני שאינו יכול לעוף נעשה חולני עד מהרה”(עמ. 41). אין הם מסוגלים לשחות(עמ. 346).

 

שתי רגליים באורך ובעובי של זרוע אדם, הפכו כאמור לזרועות בעלות ייחוד, לכל זרוע  שלוש אצבעות נושאות טפרים ובשני צידיהן שני אגודלים. העור שמכסה אותן הוא בצבע הענבר(עמ. 20,32,316  ). הזנב דומה למניפה בצבע לבן שחור(עמ.  16,316).

 

הייתריאנים הם יצורים של ייחום עונתי(עמ. 37). הנקבה יולדת ולדות חיים, למרות שאינה מיניקה אותם(עמ. 32). צבע הנוצות יכול להעיד על גילו של הפרט(עמ. 349). בשעת פציעה תולשים נוצות מחזותיהם ובהם משתמשים לעצירת הדם(עמ. 40).

 

תקשורת

“מעטה הנוצות הייתריאני  המסוגל לשנות מראה לאין גבול יכול לשנות אדוות של הבעה על פני כל הגוף, אותות לסמלים שהרבה פעמים נודעת להם משמעות יותר מאשר בכוח המילים להביע”. לפחות בתחילת הקשר בינם לבין בני האדם, הרגישו עצמם בני האדם כחרשים אילמים(עמ. 319,330,341).מכיון שגמישות קולם קטנה מזאת של בני אדם, בקשריהם עם בני אדם הם צריכים להשתמש במתקן קולי להפיכת צליליהם מובנים  יותר לבני האדם(עמ. 314).

 

דפוסי התנהגות

“ביסודם הם טריטוריאליסטיים…הסיבה נעוצה בהתפתחותם…הייתריאני נמנה עם אוכלי הבשר, אם כי לא ימשוך את ידו מפירות מתוקים שונים. לכל טרף נחוץ שטח גדול יותר מאשר לאוכל עשב או אוכל כל, למרות העובדה שבשר מכיל יותר קלוריות לקילוגרם מאשר רוב המזונות הצמחיים”(עמ. 24,31). “יצרי הטריטוריאליות והאינדבדואליות שלהם וכן תוצאותיהם בצורת ממשל, בנורמות באמנות ובנפש- נובעים מרעבתונותו של גופם”(עמ. 5,25). “הם חיים בקבוצות קטנות-משפחות יחידות או משקי בית מורחבים-התוקפות  כדי להרוג כל זר לא קרוא שאינו מציית להוראות להסתלק”(עמ. 31).

 

בהיותם מעופפים לא הצטרכו מעולם להתקבץ בערים כדי לשמור על קשר רצוף…יש להם כמה ערים, מרכזי מכרות או תעשייה, אבל תושביהן בדרך כלל הם עבדים קצוצי כנפיים”(עמ. 31). בבתיהם של הייתריאנים  מרחבים גדולים ותקרות גבוהות(עמ. 18).

 

מהיותם “אוכלי בשר טהורים, ציידים מלידה, אולי זאת היתה הסיבה שאפשרה להם להרשות, יותר מזה, לעודד את צעיריהם לצאת להרפתקאות  הגובלות בהפקרות ולקבל בשלווה את העובדה , שהלא כשירים וחסרי המזל, לא ישובו חיים(עמ. 341) ובהיותם בני גזע שאבותיו חיו כעיטים נכונותם לקבל מצבי חירום “בקלות יותר מבני אדם”(עמ. 312).

 

בשל היותם יצורים של ייחום עונתי, “אינם נתונים להשפעת הדחף המיני כבני אדם…הקשר האמיץ ביותר בין זכר לנקבה הוא צאצאיהם ובהם תכלית כל החיים”(עמ. 37).

 

אחת מצורות הביטוי האמנותיות שלהם היא ריקודי אוויר(עמ. 32,42,312). אחד מריקודיהם מקורו ב”ווינה-מין צעיף שהשתמשו בו כמה ציידים להסוות את עצמם, כדי שיראו כמו ערפילים צפים בעיני טרפם על הקרקע”(עמ. 327). שדה ראיה רחב הוא תנאי לשפיות הדעת(עמ. 312). גאוות הציד טבועה בהם מלידה(עמ. 315).

דת

“חלקם אדוקים,אחרים פחות, אחרים אגנוסטים או אתאיסטים. שנים היו פאגאנים וקיימו את הפולחן העקוב מדם של מה שנקרא האמונה העתיקה…האמונה החדשה…היתה מונותאיסטית, שהיו בה טקסים ותיאולוגיה, אך  לא כמורה רשמית, שהחזיקה באמות מידה אתיות ומוסריות גבוהה…זו אמונה בעלת מסורת ארוכה…ולא נייחת אלא משחררת…”(עמ. 32-33). “לאמונה החדשה…אין הסבר משכנע לבעיית הרוע; היא אומרת שאלוהים מאפשר זדון כדי שנוכל לזכות בכבוד בכך שנילחם למען הטוב”(עמ. 45).אלוהים נתפש אצלם כצייד(עמ. 45). אחת מצורות הביטוי הדתיות היא ריקוד אווירי(עמ. 32).את המתים משליכים מגובה רב לישימון מכיון שאינם רוצים לראות בשר אהוב בהירקבו(עמ. 44). אין הם מאמינים בחיים שלאחר המוות מכיון שזה בלתי אפשרי “ולשם מה”. “לדעתם מי שיש בו גאווה לעולם לא יגזול מאלוהים את הכבוד”(עמ. 42).

 

ביטויים

ביטויים מקובלים אצל הייתריאנים הם “גאוות מוות”(עמ. 37), “להעניק לאלוהים כבוד”(עמ. 37), “מרומי הזמן”(עמ. 244), “בשם הרעם”(עמ. 342), פניה לפרט בתואר “בן הרוחות”(עמ. 357) נחשבת כפניה עדינה ומכובדת. בכתביהם, אותם חיברו לאחר יצירת הקשר עם בני האדם מסופר על אחד מהם שחיפש חומר ארכיוני לגבי כדור הארץ “אפילו החומר המקורי הקטוע, שברשותו רב מכדי לעשות בו שימוש ישיר, עליו לרכוב בין הרוחות הנושבות, לבחור תחילה בזו ואחר כך באחרת ולקוות שבזו הדרך יגלה את כיוונו של זרם הרוחות הראשי”(עמ. 47). על התרבות הפולסוטכנית ששלטה במרחבים אמרו כי “במשך זמן ארוך לאין שיעור היתה היא כנף וטופר לתרבות הטכנוקרטית שהולידו בני האדם… אשר על כן  בן ייתרי הרגיל, עד לזמננו אנו, מחזיק רק את קצות המציאות בציפורניו”(עמ. 62).

 

המפגש עם בני האדם

כשהתגלו לראשונה היתה התרבות המתקדמת ביותר של הייתריאנים “ברמת הטכנולוגיה של תקופת הברזל, בלי המהפכה התעשייתית, אבל המון מוחות מתוחכמים בסביבה פילוסופיות מסובכות… משהתברר להם במוקדם מהן השלכות ביקורם של בני כדור הארץ… משכו אליהם סוחרים ומורים, צברו כספים ושלחו את המבטיחים שבצעיריהם ללמוד בכוכבי לכת אחרים, רכשו מספר ספינות ואיישו אותם בצוותים מקומיים”(עמ. 31). בעזרת המיכון החדיש צמצמו את העסקתם של העבדים קצוצי הכנפיים(עמ. 31).

 

במגעיהם עם בני האדם שכחו שעיניהם של אלה אינן חדות כשלהם(עמ. 349). לדברי אנשים שנפגשו איתם במפגשים הראשונים “אינך יכול לצפות מגזע שאינו  יכול להתקיים, אלא על המתת בעלי חיים ושיש לו מחזור ייחום ושמכוח האינסטינקט, אינו מסוגל לקיים את מה שאנחנו מכירים כאומה או ממשלה…אינך יכול לצפות מהם שיהיו דומים מאוד לנוצרים”(עמ. 33).

 

בבנותם לעצמם חלליות הם בנו בתוכם אולמות רחבים בהם הם מרחפים בשעה שאינם בתפקיד(עמ. 312).  לייתריאנים עניין רב “בבריות תבוניות בעלות כנף הנדירות כל כך בגלקסיה”(עמ. 126).

 

מסקנות

התפתחותם של הייתריאנים לבעלי חיים מעופפים היתה אבולוציונית. מאחר ודרכי החשיבה שלהם ודפוסי התנהגותם, בחלקם שונים מהחשיבה ודפוסי ההתנהגות האנושיים, ניתן להניח(אם כי קשה להוכיח זאת) שהתנהגותם דמתה להתנהגות האנושית עת היו יצורים מהלכים. מכל מקום ניתן לראות שלמבנה הגוף היתה השפעה על התנהגותם החברתית של הייתריאנים. השפעה זאת פועלת במספר רמות.

 

רמת הפרט – בהיות הייתריאנים  בעלי חיים מעופפים הם זקוקים למזון רב. המזון החיוני ביותר עבורם הם בעלי חיים מהלכים וזאת בגלל הערך הקלורי הגבוה של בשר בעלי חיים אלה. כדי לשמור על זמינותם של בעלי חיים אלה, חייבים גם הייתריאנים להיות ניידים. כישוריהם התעופתיים מגדילים במספר סדרי גודל את ניידותם לעומת ניידותם של בעלי חיים אחרים. יחידת המחיה הבסיסית שלהם אינה יחידת שטח אלא יחידת נפח(מכפלת שטח ניידותם של בעלי חיים מהלכים ברום הטיסה של הייתריאנים). הפעילות המרחבית שלהם הביאה להתפתחותה של תפישה טריטוריאליסטית והראיה לכך היא  מבני המגורים שלהם, הבנויים ממרחבים גדולים ותקרות גבוהות ומשנתוודעו לתרבות הטכנוקרטית ולמדו לבנות לעצמם חלליות, הם התקינו בחלליותיהם אולמות רחבים לריחוף בשעות שאינם בתפקיד.

 

החריגים של  חברה זו המוזכרים ביצירה זו הם חריגים ביולוגיים, אלה שנפגעו בגופם אם בראייתם ואם בכנפיהם. מי שמאבד את ראייתו המרחבית נחשב לבלתי שפוי בדעתו ומי שכנפיו נפגעו נחשב לנחות ומועסק בעבודות המפרכות בערים, במרכזי המכרות ובתעשייה. פגועי הכנפיים מועסקים כעבדים, אם כי יש לציין שמוסד העבדות הלך והתחסל עם אימוצה של הטכנולוגיה הטכנוקרטית. קשה עם זאת לדעת באיזו מידה השתנה היחס כלפי קבוצה זו.

 

רמת המשפחה – בהיות הייתריאנים בעלי חיים של ייחום עונתי, ברור שרצון הנקבה להרות תלוי בעונת הייחום בלבד. אין היא יכולה להרות מתי שתרצה ולכן “”אינם נתונים להשפעת הדחף המיני כבני האדם”. מאחר שעוצמת היחסים המיניים בין הזוגות פחותה יותר מאשר אצל בני אדם, מועתק הקשר הרגשי לצאצאים, בהם הם רואים את “תכלית כל החיים”. מסקנה מתבקשת היא שעם גדול הצאצאים, היותם לעצמאיים ואובדן הפוריות של הנקבות, התא המשפחתי יתפרק ולכן תוחלת החיים של התא המשפחתי הייתריאני קצרה מאשר תוחלת החיים של התא המשפחתי האנושי. החברה הייתריאנית במבנה תאי היסוד שלה היא בעלת פוטנציאל אי יציבות גדול יותר מאשר החברה האנושית. היות הייתריאנים בבסיס מהותם ציידים, מגדילה את פוטנציאל אי היציבות. באופיים הציידי הם “מעודדים את צעיריהם לצאת להרפתקאות הגובלות בהפקרות ולקבל בשלווה את העובדה שהלא כשירים וחסרי המזל לא ישובו לביתם”- ככל שהמשפחה שולחת יותר את בניה להרפתקאות, סיכוייה כי אלה ישובו בחזרה קטנים ובגלל הצטמצמות  שנות הפוריות של הנקבה, קטנים סיכוייה של זו להביא צאצאים חדשים ומתקצרת תוחלת החיים של התא המשפחתי. יתכן אפילו שפועל כאן איזה שהוא מכניזם ביולוגי המונע התפוצצות אוכלוסין של הייתריאנים. אם יהיו מדי ייתריאנים ביחידת זמן תאכל רוב אוכלוסיית בעלי החיים המהלכים. המזון ייכחד, מה שיביא בעקבותיו להעלמות הגזע הייתריאני. אם הנחה זאת נכונה, אזי המבנה החברתי הבלתי  יציב ברמת היסוד שלו, קרי התא המשפחתי, הוא מכניזם הבא לשמור על תוחלת החיים של הגזע.

 

רמת הקבוצה – מכיון שהייתריאנים הם בעל תפישה  טריטויאליסטית ובתנאים אלה אי אפשר ובעצם קשה לשלוט על מרחבים גדולים, כבודדים הם חיים במסגרות של “קבוצות קטנות- משפחות יחידות או משקי בית מורחבים”.

 

מבנים התיישבותיים – “בהיותם מעופפים לא הצטרכו מעולם להתקבץ בערים כדי לשמור על קשר רצוף”. היישובים המקובלים ברובם הם במתכונת של “קבוצות קטנות- משפחות יחידות או משקי בית מורחבים”. חיים במסגרת של קבוצות קטנות בעלות זיקה פרטנית.

 

תרבות – לייתריאנים תרבות מפותחת למדי. תפישות דתיות שונות נפוצות ביניהם ולהם פילוסופיות מסובכות. תרבותם הושפעה רבות בחלקה ממבנה גופם. אלוהים נתפש אצלם כצייד, ריקודיהם הם ריקודים אוויריים והביטויים השגורים בפיהם בנויים על מושגים המבארים את סביבתם הפיזית. על אירועים שונים למשל הם צופים “ממרומי הזמן”.

 

המפגש עם בני האדם – בעת מפגשם עם התרבות האנושית היתה לייתריאנים כאמור תרבות ייחודית להם. הם אימצו להם מהתרבות האנושית את אותם פריטים שהתאימו לצרכיהם בלי להשתעבד לה. לייתריאנים שתי מערכות תקשורת אחת מילולית ואחת בלתי מילולית. התקשורת המילולית דומה לאנושית, אבל מכיון שגמישות קולם של הייתריאנים קטנה מזאת של בני האדם, בקשריהם איתם על הייתריאנים להשתמש במתקן קולי ההופך את צליליהם מובנים  לאוזן האנושית. המסרים התקשורתיים הבלתי מילוליים מועברים על  ידי נוצותיהם. “מעטה הנוצות הייתריאני המסוגל לשנות מראה לאין גבול, יכול לשנות אדווה של הבעה על פני כל הגוף, אותות וסמלים שהרבה פעמים נודעת להם משמעות יותר מאשר בכוח המילים להביע”. מהירות העברת המסרים הבלתי מילוליים מהירה יותר מאשר בתקשורת המילולית ולכן התגובה להם מהירה יותר. שעה שבעיית הקשר המילולי בין הייתריאנים לבני האדם נפתרה באמצעות מכשיר מתאים, הרי הפיתרון הבלתי מילולי תלוי בזמן בו על בני האדם ללמוד שפת גוף זאת. ברור שדרוש לכך זמן רב יותר. יותר מאשר ללימודה של השפה המילולית.

 

במגעיהם עם החברה אנושית , שכחו לא  פעם הייתריאנים שעיניהם חדות יותר מאשר העיניים האנושיות. מנגד  נדמה היה לבני האדם שהיו איתם בקשר(לפחות במגעים הראשונים איתם) כי בשל האופי הייתריאני הנעוץ במבנה ובצרכים ביולוגיים, אין הייתריאנים מסוגלים להקים מבנים  חברתיים אנושיים כמו אומה או ממשלה ולהיות בעלי תפישה דתית אנושית.

 

סיכום

בספר זה וב”גר בארץ נוכריה” מתוארות חברות ייחודיות ללא שום דמיון ביניהן ויחד עם זאת ניתן להסיק מתוכן כללי יסוד אוניברסליים שהייחודיות של כל אחת מהן נגזרת מהם. המפגש של חברות אלה עם החברה האנושית תופש רק חלק מהיצירות ולכן ניסיון ניסוח כללי התנהגות של חברות אלה במפגשיהן זו עם זו יהיה על גבול הפשטני. כללי היסוד מתייחסים למשתנים הבאים:

 

1. תקשורת- קיימים ביטויים לשוניים הנמצאים בשימוש יומיומי ולהם משמעויות נורמטיביות ו/או תפקודיות     המושאלים או בנויים על מושגים המבארים את הסביבה הפיזית.

2. נפיצות משאבי מחיה- תנאי מחסור חריפים במשאבי מחיה בסיסיים(מזון ומים) יכולים להביא להתפתחותם     של  חיים קומונליים.

3. הישרדות- תנאי מחסור קיצוניים אשר בתוכם חיים יצורים תבוניים יכולים להביא להתפתחותם של דימויי     מציאות פשטניים ביותר שתרגומם למונחי ציפיות ותפישות יתבטא בקיומן או אי קיומן של תופעות. כל         תופעה או שהיא קיימת או שהיא לא קיימת, ללא שום אפשרויות ביניים. זה יכול להביא לצמצום נפחה          המילולי של השפה, באם תופעת המחסור לא היתה קיימת בעבר; או לאי התרחבות נפחה המילולי של           השפה,  באם הגזע התבוני  הוא בראשית צעדיו האבולוציוניים ולא תהיה בידיו, למרות יכולתו התבונית,       שום  אפשרות להתגבר על בעיית המחסור. נפחה המצומצם של השפה גורר בעקבותיו צמצום ואפילו           העלמות דקויות לשוניות והתנהגותיות.

4. תוחלת חיים- הרצון לשמור על תוחלת החיים של הגזע יביא להתפתחותם של מבנים התנהגותיים                 וארגוניים התואמים למבנה הביולוגי של היצורים התבוניים.

 

כללי המפגש בין התרבות האנושית לתרבויות חוץ ארציות:

 

1. אם מערכי הדימויים,הציפיות והתפישות של שתי התרביות זהים ועל כן הם חופפים. לא תיווצרנה שום         בעיות  תקשורתיות  וציפיות ההתנהגות של שתי התרביות תהיינה זהות.

2א. אם הנפח המילולי של שתי השפות זהה, כל תרבות תצטרך למצוא את מקבילי המילים שלה בשפה השניה       ובאם הנפח המילולי של שפה אחת  מצומצם היא תצטרך להרחיבו על מנת לקלוט את מלוא המשמעויות        (במידת האפשר)  של כל מילות השפה השניה.

2ב. באם מערכי הדימויים, הציפיות והתפישות של שתי התרבויות שונים זה מזה ואפילו מנוגדים תהיינה             בעיות  תקשורתיות בעת המפגש בין תרבויות אלה, גם אם תיאורטית שתי התרבויות משתמשות באותה        שפה. למשל אם חברה אחת מבינה ש”א” גורר בעקבותיו את “ב”, אין זה הכרחי שאותו כלל קיים גם           בחברה השניה. יתכן גם ש”א”  גורר בעקבותיו את “ג” או שהוא גורר אחריו גם את “ד”, או שאינו גורר       בעקבותיו שום דבר והרי  התניות שונות גוררות בעקבותיהן התנהגויות נורמטיביות ו/או תפקודיות              שונות.

3. כאשר מערכי הדימויים, הציפיות והתפישות חופפים חלקית, בחלק החופף של המערכים לא תהיינה שום       בעיות תקשורתיות ובחלק הלא חופף תתעוררנה הבעיות המתוארות בכלל מספר 2.

4. קיימת אפשרות ששתי התרבויות מבינות אחת את מערכה של השניה, אך בשל הרגלים התנהגותיים              תמשכנה שתיהן או  אחת מהן לחשוב כל אחת במונחיה היא בעת המפגשים ורק מפגשים תכופים ביניהן        יביאו  אותן לחשוב כל אחת במונחיה השניה בעת המפגשים.

5. קיימת אפשרות שכל תרבות תאמץ לה מקצת ובמקרים קיצוניים את כל מערכה של התרבות השניה.

 

מקורות

פול אנדרסון- ספר הארץ הוצאת כתר ירושלים  1981 358 עמ.