סיקור מקיף

הצד המלוכלך של האנרגיה הנקייה

האם אנחנו מתקרבים למשבר פסולת סולארית?

פאנלים סולאריים. צילום: pixabay.
פאנלים סולאריים. צילום: pixabay.

מאת ד"ר דניאל מדר, זווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה

אנרגיה סולארית היא אנרגיה "ירוקה", ומתקשרת לנו אוטומטית עם הגנה על הסביבה ועל הבריאות, אבל גם האנרגיה המתחדשת הזאת יוצרת בעיות סביבתיות לא פשוטות, כמו למשל היקפים עצומים של פסולת אלקטרונית  – פאנלים סולאריים, למשל – שעלולה להיות מסוכנת לסביבה.

אנרגיות מתחדשות, כגון אנרגיית שמש, רוח, מים, גלים ואנרגיה גיאותרמית, הן הטכנולוגיות היחידות הישימות כיום שמסוגלות לספק אנרגיה ללא חשש של ניצול עד תום של משאבי האנרגיה (לפחות כל עוד השמש וכדור הארץ קיימים). כל מדינה יכולה להפיק אנרגיה לפחות מחלק ממקורות אלה וכך להשתחרר מהתלות המוחלטת ביבוא דלק, כפי שאכן קורה היום ברוב מדינות העולם.

מערכות להפקת אנרגיה מתחדשת (פאנלים סולאריים, טורבינות רוח) הן לרוב קטנות יחסית לתחנות כוח גדולות, מה שמוביל לביזור במערך יצור האנרגיה. ביזור זה מונע הסתמכות על מספר מצומצם של תחנות כוח. כך, אם תקלה גדולה (אסון טבע, תקלה טכנית, אירוע מלחמתי, התקפת סייבר וכו') תפגע בתחנה אחת או שתיים, רשת החשמל באזורים נרחבים במדינה לא תקרוס בהכרח.

אם משלבים מערכות להפקת אנרגיות מתחדשות עם טכנולוגיות לאגירת אנרגיה ועם רשת חשמל חכמה, ניתן להקים רשתות חשמל אמינות ולא יקרות תוך צמצום פליטת מזהמים לסביבה, צמצום דרמטי בפליטת גזי חממה ויצירת סיכוי לבלימת שינוי האקלים.

עם זאת, עליה דרמטית במספר מתקני הפקת האנרגיה מובילה בהכרח גם לעליה בכמות הפסולת של מתקנים כאלה, כשאלה יסיימו את חייהם ויהפכו לפסולת. האם במקרה כזה פוחתת באופן משמעותי התועלת שבאנרגיה המתחדשת?

800 אלף טון אשפה בשנה

האנרגיה מתחדשת הכי רלוונטית לישראל היא ללא ספק האנרגיה הסולארית והדרך הטובה ביותר לרתום אותה הם פאנלים סולאריים. אורך חייהם של פאנלים סולאריים שבהם נעשה שימוש כיום הוא כ-30-20 שנה. זאת מכיוון שעם הזמן, תפוקת הפאנלים הולכת ויורדת. לאחר 30-20 שנה התפוקה יורדת ל-80 אחוז מהתפוקה בעת ההתקנה.

בהסתמך על קצב התקנת פאנלים סולאריים ואורך חייהם הצפוי, המשרד להגנת הסביבה היפני פרסם תחזית לכמות הפסולת הצפויה מפאנלים סולאריים בעשורים הקרובים. כמות זו צפויה להגיע ל-10,000 טון בשנת 2020, ול-800,000 טון ב-2040. לצורך המחשה, ב-2015 יוצרו ביפן כ-44 מיליון טון פסולת מוניציפאלית. כך, ובהנחה וכמות הפסולת היפנית לא תשתנה משמעותית, מדובר על כ-2 אחוזים מכמות הפסולת הכוללת במדינה.

פאנל סולארי. תצלום: Andreas Gücklhorn.
פאנל סולארי. תצלום: Andreas Gücklhorn.

אין מדובר כאן בפסולת רגילה. פאנלים סולאריים מכילים מתכות כבדות (כמו קדמיום המסרטן והרעיל) וחומרים מזיקים אחרים (כמו גז החממה החזק גופרית שש-פלואורית) שעלולים לדלוף לסביבה ולזהם אותה. לכן, מדינות מערביות רבות מייצאות את הפסולת האלקטרונית שלהן אל אתרי פסולת אלקטרונית ברחבי העולם השלישי. באתרים כאלה נוהגים המקומיים לשרוף את הפסולת ללא אמצעי הגנה או טיהור גזים נאותים, כדי להיפטר מהפלסטיק ולהשיג גישה למתכות בעלות הערך שמשולבות בפסולת האלקטרונית. “טיפול" זה בפסולת, חושף את המקומיים לזיהום חמור.

על פי נתונים של משרד הגנת הסביבה היפני, מפעל המחזור לפאנלים סולאריים של טושיבה ביפן, מסוגל להתמודד עם 44 טונות של פסולת סולארית בחודש. בקצב זה, צפוי לקחת למפעל 19 שנים למחזר את 10,000 הטונות של הפאנלים הסולאריים הצפויים לצאת לגמלאות ביפן ב-2020 בלבד. לכן, ללא פתרונות טיפול מהירים, מוצלחים, סביבתיים וזולים יותר – אנחנו בהחלט בבעיה.

להאריך את חיי הפאנל

בישראל מיוצרים בשנה כ-5.4 מיליון טון פסולת עירונית ומסחרית. כמות דומה של פסולת פאנלים סולאריים לתחזית היפנית ל-2040 מקבילה לכ-100 אלף טון בישראל. אין ספק שזו כמות רצינית למדי של פסולת, אך היא קטנה משמעותית מכמות הפסולת המוצקה השנתית של אפר פחם מתחנות הכוח (0.8-1.5 מיליון טון בשנה בעשור הנוכחי), וקטנה פי 20-10 מפליטת גזי חממה של כל דלקי המאובנים, כולל גז טבעי.

יש פתרונות מערכתיים לצמצום הבעיה. ניתן, למשל, להאריך את חיי הפאנלים הסולאריים באמצעות הנדסה מוצלחת יותר, התפשרות על תפוקה של פחות מ-80 אחוז עבור פאנלים מזדקנים (פאנלים סולאריים שיורדים בתפוקתם יתקבלו בברכה במדינות המתפתחות), עיצוב וייצור מוצרים כך שיהיה קל וזול למחזר אותם. כך או כל, אם לא נתייחס לבעיה הזאת, אנו צפויים לטבוע בגל של פסולת סולארית.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. ומה זה שונה מכל פסולת "חדשה" אחרת? (של העידן החדש?) מחסניות דיו מדפסות חלקי מחשב ישנים מסכים ואפילו פסולת בניין , חשמל לבן שהיום מחליפים מהר ולא כמו פעם משאירים 30 שנה (מקררים מכונות כביסה) ומה עם פסולת מכוניות , גומי , אריזות שלא מתכלות ואם בשמש עסקינן אז מה עם פסולת של דודי שמש וכאלה? הפטרון יהיה בברור רגולטורי – יהיה אסור לצייר מוצרים מחומרים שלא ניתן למחזר אותם ברמות של מעל 80% – וזהו. אז עידן הצריכה יאט קצת – לא יקרה לנו כלום..

  2. יש בעיה נוספת אולי אפילו הרבה יותר חמורה והיא השטחים העצומים שהפנלים תופסים
    בחלק מהמקרים לוקחים שטח שקוראים לו שטח מופר הכוונה שטח שבני אדם עשו בו כבר שימוש בעבר וכרגע לא בשימוש למרות שזה שטח שבו כן משמשים חיות בר או למחיה או למעבר מתאי השטח המעטים שנותרו להם לוקחים את השטח הזה משטחים מגדרים אותו והופכים אותו לשטח סטרילי שבו יש רק פנלים סולאריים,
    הענין הוא כמובן ענין כלכלי כי זה הצורה הכי זולה אבל
    המקום הראשוני שבו היה רצוי לשים אותם הוא בשטחים שכבר נתפסו ע"י בני אדם
    מעל חניונים מבנים בתים וכבישים מקומות שכבר לא חלק מהטבע אבל זה כמובן ייקר את זה ויהפוך את זה לפחות ריווחי אז התוצאה העגומה היא שבשביל לשפר את זיהום האויר ולהוריד את הפליטות אנחנו יוצרים בעיה אחרת של סגירת וחסימת האזורים האחרונים שבהם עוד יש טבע, מכיוון שהמחיר של הפנליים ממשיך לרדת
    העסק יהפוך למאד רווחי גם ללא סוביסידיות יהיו לחצי שוק עצומים לשים את הפנלים האלו בכל מקום פנוי
    זה המקום שהמדינה צריכה להיכנס עם ראיה ארוכת טווח איפה למקם את הפנליים האלו,
    כאשר צריך למצוא אלו שטחים למשל בישראל יגרמו את הנזק הכי קטן לטבע בהנחה שפורסים את זה על שטחים פתוחים, ואם זה ע"י חוקים לדוגמא אולי שכל מבנה תעשיתי גדול שנבנה בשטח הגג הפנוי שלו צריך להכיל פנלים סולאריים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן