אפוקליפסה עכשיו – על הסרט היום שאחרי מחר

ניו-יורק טובעת, יפן מותקפת בברד אימתני וחצי הכדור הצפוני כולו עובר קטסטרופה כתוצאה מהתחממות כדור-הארץ * זוהי עלילת הסרט “היום שאחרי מחר” * אבל בניגוד לסרטי אסונות אחרים, הסרט הזה מעורר סערה ציבורית * מדענים מודים שהוא מבוסס על גרעין של אמת * השמאל מנצל אותו כדי לנגח את ממשל בוש שמזניח את איכות הסביבה

סופות טורנדו הבולעות את החוף המערבי בארצות-הברית, מטחים של ברד עורף-ראשים הנופלים על יפן, להקות ענק של מיליוני ציפורים שמסתירות את השמש בעת נדידתו המרוכזת והפתאומית דרומה ומפילות צל מתמיד על פני חצי כדור-הארץ הצפוני, וגל צונמי שמטביע את ניויורק ומותיר רק את הזרועה של אשת החירות האמריקנית מעל המים, כתזכורת לכל אשר שכן פעם מתחתיה. תרחישים אלו הם רק חלק מהאירועים שעוברים על עולמנו המסכן בלהיט הגדול של הקיץ, היוצא למסכים ביום שישי הקרוב, “היום שאחרי מחר”. מאז שהבמאי האמריקני האגדי אורסון וולס הודיע ברדיו ב-1938 כי “חייזרים נחתו בחצר ביתנו” במסגרת תסכית מתח, והכניס את כל ארצות-הברית למתקפת פניקה אימפולסיבית, ידעה הוליווד למתוח את גבולותיו של הדמיון האנושי ולנצל את פחדיו הכמוסים ביותר על מנת להפיק רווחי ענק בקופות. לא במקרה הפכו להיטים עתידניים מבשרי רעות כגון “מלחמת העולמות”, ” ד”ר סטריינג' לאב” ו”1984″ לציוני דרך היסטוריים בתרבות המערבית.

בשנים האחרונות נדמה כי אותה הנטייה לנצל את חששותינו האפוקליפטיים רק גוברת, כפי שמעיד מגוון סרטים מצליחים מן הז'אנר כמו “ארמגדון” ו”היום השלישי”. ויחד עם זאת, נבואת האפוקליפסה התורנית העולה למסכים בימים הקרובים שונה במהותה מקודמותיה בדבר אחד משמעותי: היא מבוססת על יסודות של אמת. לכן אולי לא מפתיע כי ההפקה הקולנועית האדירה, בעלות של יותר מ-125 מיליון דולר, הצליחה כבר לעורר סערה ציבורית לא פחות הרסנית מזאת שעל המסכים. וגם אם אין בכוחה של אותה הסערה לכופף את מגדליה של ניו-יורק, הרי שהיא עלולה לכופף את הנשיא האמריקני ולגרום לשינויים משמעותיים בארצות-הברית.

“אפשרי, אבל לא ככה”

“ביסודו של כל סרט אסונות חייב להיות גורם עובדתי”, כך הצהיר לאחרונה רולנד אמריך, במאי הסרט ומי שיצר את להיטי האפוקליפסה הקודמים “היום השלישי” ו”גודזילה”. ואכן , הרעיון הבסיסי שעליו מתבססת עלילת הסרט הוא הסכנה של התחממות כדור-הארץ, אותה סברה אקלימית שמקובלת בעולם המדעי הדוגלת בכך כי התחממותו של כדור-הארץ עלולה לגרום להתמוססות הקטבים ובכך להביא לשינויי אקלים חריפים בעולם, כגון אלו המוצגים בסרט בצורה כה קיצונית. למרות שמרבית הקהילה המדעית בארצות-הברית מתנגדת מפורשות לתסריט המוצג, שלפיו אותו תהליך של התחממות מתרחש תוך כמה שעות, הרי שאין הם מכחישים כי תרחישים אלו, במהותם, אפשריים. כפי שהודה פרופ' דן שראג, חוקר אקלים נודע מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית שבבוסטון, בפני שבועון הבידור “וראייטי”: במציאות האסונות הצפויים עלולים להיות זהים לאלו שבסרט, רק שמשך זמן התפתחותם יהיה “הרבה יותר אטי ומשעמם”, לדבריו .

בעוד מפיק הסרט, מרק גורדון, בהחלט מודה כי הסרט מקצר את “מרחבי הזמן שבו תקופת קרח יכולה להיווצר מסיבות דרמטיות”, הוא מתעקש על כך שהיסוד הרעיוני של הסרט מבוסס על חשש קיים. “למרות שמטרתנו היתה קודם כל לעשות סרט מהנה לקיץ, שאיפתנו היא שהסרט לא רק יבדר את הצופים אלא גם יצליח להשכיל אותם”, אמר גורדון באחרונה.

בהתחשב באסונות הטבע שפקדו את העולם במהלך הסרטת הסרט בשנתיים האחרונות, נדמה כי גם הטבע עצמו רק חיזק את סברתם של יוצרי הסרט; החל מסופות הברד בגודל ביצה שהיכו בסין וגרמו למותם של 25 איש ב-2002 ועד לאירועי הקיץ הקודם, שזכו לכינוי “הצפות המאה” לאחר שכמה מנהרותיה של אירופה עלו על גדותיהם והציפו מוקדי אוכלוסייה מרכזיים ברחבי היבשת, תוך גרימת הרס טוטאלי וגביית חייהם של יותר ממאה בני-אדם. נדמה כי הפער בין המציאות לדמיון שמוצג בסרט הלך והצטמצם.

אולי האירוע המדאיג ביותר שיוצר את הגשר בין המסך למציאות הוא נפילתו של חלק מ”מדף הקרח לארסון” – קרחון ביבשת אנטארקטיקה – אל תוך הים במרס 2002. התרחיש הזה הועלה על נייר התסריט זמן קצר לפני שהתרחש במציאות. לאחר אותו האירוע סיפרו יוצרי הסרט כי החלו להתלוצץ שאם לא ימהרו, הרי שהסרט יהפוך “מסרט בדיוני לסרט תיעודי”.

הדוח הסודי

אירוע נוסף שמחזק לכאורה את מידת הסבירות של “היום שאחרי” הוא חשיפתו של דוח מיוחד של הפנטגון שהוכן בשנים האחרונות בידי משרד “הערכת הסיכונים האסטרטגיים”. הדוח הזהיר כבר בתחילת השנה כי שינויי אקלים עלולים לגרום לקטסטרופות ברחבי העולם. המחקר, שהוכן תחת פיקוחו של יועץ הפנטגון הוותיק אנדרו מרשל, נחשף בידי העיתון “גרדיאן” הבריטי בפברואר האחרון. מסקנתו העיקרית היא ששינויי האקלים הצפויים בעשרים השנים הבאות עלולים לגרום לבצורת עולמית ולמחסור במים ובמקורות אנרגיה. הדוח מעריך כי אותו מחסור עלול לגרום ל”כאוס עולמי” ולמצב תמידי של מלחמה. “מחסור ולחימה יהפכו לחלק בלתי נפרד מהמציאות בעולם”, נכתב בדוח הסודי, “וכמו בעבר הרחוק, המלחמה תגדיר את חיי האדם כאן”.

בין התרחישים האפשריים שהוצגו בדוח היו קפיאתה של בריטניה ושל מרבית אירופה תחת “אקלים סיבירי” והתפרצותן של מלחמות תמידיות בין מדינות העולם על השליטה במקורות החיים הנכחדים. כותבי הדוח ציינו כי לפני 8,200 שנה שינוי אקלימי קשה גרם לבצורות, לרעב ולנדידת אוכלוסין משמעותית בעולם. תרחיש זה, הם קובעים, עלול לחזור על עצמו.

ובכל זאת, למרות גרעין האמת שעומד מאחורי תרחישי האפוקוליפסה המוצגים בלהיט ההוליוודי העולה, הרי שמרבית הקהילה המדעית ברחבי העולם ממשיכה לראות בסרט אופציה דמיונית לחלוטין. מדענים רבים מנסים להרגיע את הציבור מפני התרחיש הדמיוני של הסרט, ומדגישים שהוא נועד למטרות בידור בלבד.

חוקר האקולוגיה פטריק מייקלס ממכון המחקר הוושינגטוני “קייטו” אמר שהסרט פשוט “אינו דובר אמת”. במסיבת עיתונאים מיוחדת שהתקיימה בתחילת השבוע האחרון הביעו חברי קבוצת מומחים אמריקנית את התנגדותם לתיאוריית הסרט ואף ציינו כי הסרט אינו עומד אפילו תחת ההגדרה של מדע בדיוני שכן במדע הבדיוני, לדבריהם, ישנו לפחות איזשהו “בסיס מדעי”. ” הסרט הוא תעמולה שנועדה להשפיע על קביעת מדיניות פוליטית”, הכריז מייקלס במסיבת העיתונאים והזהיר כי “שקרים המחופשים לאמיתות לעולם לא צריכים להשפיע על דרך חיינו”.

בשירות הפוליטיקאים

מעבר להרגעת הציבור או לשמירה על הטוהר המדעי, היה בדבריו של מייקלס גם מסר פוליטי ברור, בנסיונו למנוע מהסרט להפוך לכלי בידי המבקרים של ממשל בוש, שמתנגדים למדיניותו המזלזלת של הנשיא כלפי איכות הסביבה. אבל למרות נסיונותיהם של מייקלס ושל לא מעט מעמיתיו להגן על הממשל, הרי שמתנגדיו כבר נערכים להשתמש בשובר הקופות הקרב כדי לנסות ולשבור את הנשיא. ארגוני השמאל בארצות-הברית, ובראשם מי שהיה המועמד הדמוקרטי לנשיאות, אל גור, מתכוונים לנצל את הסרט על מנת לקדם את הביקורת על התנהלות הממשל בכל הנוגע לאיכות הסביבה, בניסיון לזכות ברווח פוליטי יקר-ערך בחמשת החודשים שנותרו עד לבחירות הבאות לנשיאות.

“הממשל הוא אפילו יותר דמיוני מן הסרט עצמו, בכך שהוא ממשיך לספר לציבור כי אין בעיות אמיתיות של איכות הסביבה”, אמר גור לאחרונה. גור ואנשיו נערכים לצאת בסוף השבוע הקרוב במסע הסברה למען איכות הסביבה שייקרא “מחר” (תוך התייחסות לסרט). במסגרת המסע הם מתכננים לצאת לרחובות ברחבי ארצות-הברית, לחלק חוברות הסברה ולקיים אסיפות ציבוריות על מנת להגביר את המודעות לבעיית איכות הסביבה, שלדבריהם, ממשל בוש נכשל בטיפול בה. “התחממות כדור-הארץ אינה רק סרט, היא עתידנו”, נכתב בחוברות המיועדות להפצה המונית.

עסקים כרגיל?

אנשי הבית הלבן, מצדם, עושים רושם כאילו אינם מתרגשים כלל מן הסערה. מלבד תגובה קצרה כי “הנשיא אינו בעסקי של ביקורת הסרטים” השתדלו בממשל לשדר אווירת עסקים כרגיל, לפחות בפומבי, אבל העיתון “ניו-יורק טיימס” חשף לאחרונה כי במרס הורה הבית הלבן לסוכנות החלל האמריקנית נאס”א לאסור על אנשיה להגיב על הסרט, מחשש לפגיעה במעמדו של הנשיא. וגם אם נניח שבבית הלבן אין מודאגים מהסרט עצמו, הרי שמסוגיית איכות הסביבה הם ללא ספק מוטרדים, בעיקר לנוכח העובדה שהבחירות מתקרבות. העיתון “גרדיאן” הבריטי חשף לפני חודש כי הבית הלבן שיגר אי-מייל רשמי לצוותי יחסי-הציבור של חברי הקונגרס הרפובליקנים, ובו הנחיות כיצד להתייחס לטענות כי הממשל אינו עושה די למען איכות הסביבה.

“תגידו שהכל בסדר” הוא המסר המרכזי שהם מתבקשים להעביר, בתוספת המלצות לתגובה כמו: “התחממות כדור-הארץ אינה מוכחת”, ” איכות המים והאוויר משתפרת” ו”כמויות העצים מתרבות ולא פוחתות”. גורמי הממשל מסתמכים על מדענים ועל מכוני מחקר שונים בנסיונם לצייר מצב אופטימי של איכות הסביבה בארצות-הברית, אבל בארגון “גרינפיס” אמרו כי מדובר ב”מסקנות תמוהות של מדענים מפוקפקים שלהם מבט לא מציאותי של'עליסה בארץ הפלאות' כלפי הסביבה”.

לאור הסערה הציבורית, אין פלא שיש התרגשות רבה בציבור עם צאת הסרט. רבים חושבים שהוא עשוי לעשות היסטוריה, כמו שעשה פרסום הספר “המעיין השקט” ב-1962, על-ידי חוקרת הטבע האמריקנית רייצ'ל קארסון. הספר הצליח אז לחולל רעידת-אדמה בדעת הקהל האמריקנית בכל הנוגע לאיכות הסביבה, והיסטוריונים רבים רואים בו נקודת ציון שבעקבותיה צמחו חוקים רבים לשימור הסביבה. “היום שאחרי מחר”, מקווים לא מעט אמריקנים, יזניק מחדש את המאבק למען איכות הסביבה, שבשנים האחרונות נראה חלש מתמיד.
יואב פרומר