לראשונה בישראל: ועדה ארצית של משרד הבריאות תדון בבקשות חריגות לבחירת מין היילוד. רף המינימום: משפחות עם ארבעה ילדים מאותו מין
משפחות רבות חיכו להזדמנות הזאת. ועדה ארצית לאישור בחירת מין התינוק הוקמה בישראל, ומעתה תינתן אפשרות להורים לארבעה ילדים מאותו מין, לבחור אם הילד החמישי במשפחה יהיה בן או בת. כדי לקבל את אישור הוועדה, יצטרכו ההורים להוכיח כי ילד נוסף מאותו מין יגרום נזק נפשי כבד להם או לתינוק.
את הוועדה מינה מנכ”ל משרד הבריאות פרופסור אבי ישראלי, והיא מונה שבעה חברים ובראשם פרופ' וצלב אינסלר, יושב ראש המועצה הלאומית לרפואת נשים. בין חברי הוועדה: פסיכולוג קליני, מומחה בתחום אתיקה רפואית, עובד סוציאלי, משפטן, מומחה בגנטיקה רפואית, גינקולוג ואיש דת, בהתאם לדת ההורים הפונים. אם תאשר הוועדה להורים לבחור את מין היילוד, תתבצע הפריה חוץ-גופית, ובטכנולוגיה ייחודית יופרדו העוברים מהמין המבוקש, והם שיוחדרו חזרה לרחם האישה.
עד היום ניתנו אישורים לבחירת מין היילוד אך ורק במקרים רפואיים, מעתה יינתנו אישורים גם במקרים שבהם יטענו ההורים לנזק נפשי אפשרי להם או לתינוק. “אישור יינתן רק במקרה של סיכון ממשי וניכר לפגיעה מהותית ומשמעותית בבריאות הנפשית של ההורים או אחד מהם או של הילד העתיד להיוולד”, כך לפי הנחיות הוועדה.
למי מגיעה זכות הבחירה?
הפונים לוועדה נדרשים לעמוד בכמה קריטריונים: ראשית, שיהיו להם לפחות ארבעה ילדים משותפים. שנית, כל הארבעה אמורים להיות בני אותו מין, ללא ילדים מהמין השני “למעט מקרים חריגים ביותר”, לשון הוועדה. נוסף על כך, יתבקשו ההורים לעבור ייעוץ גנטי, שבו יובהרו להם הסיכויים והסיכונים של התהליך. גם לאחר קבלת האישור מהוועדה ותחילת תהליך ההפריה, יובהר לפונים כי אם העוברים התקינים שנוצרו אינם מהמין המבוקש, לא יינתן אישור למחזור הפריה נוסף לבחירת מין התינוק, עד שייעשה שימוש למטרות רבייה בכל העוברים התקינים שנוצרו. כמו כן, מצבם המשפחתי והחברתי של המבקשים, לרבות גילם, יובא בחשבון כשיקול בהחלטת הוועדה. בהנחיות הוועדה מודגש כי חברי הוועדה ימונו לתקופה של שלוש שנים, ויהיה בה ייצוג של שני המינים.
הבקשות לוועדה החדשה יתקבלו לאחר פנייה למרכזת הוועדה באגף הרפואה במשרד הבריאות, אביבה נמרודי בוצר. לוועדה זכאים לפנות בני זוג נשואים, ידועים בציבור ונשים פנויות. הפונים יתבקשו להעביר טופס הסכמה לביצוע טכנולוגיית הפריה חוץ-גופית (IVF) וטכנולוגית אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD). הפרוטוקולים של הוועדה יהיו חסויים. עד כה נאסרה בחירת מין היילוד בישראל באופן גורף, פרט למקרים רפואיים באמצעות חוזר מנכ”ל משרד הבריאות מספטמבר 2003.
לקראת מינוי הוועדה ביצע משרד הבריאות סקר, שלפיו 56 אחוז מההורים מעדיפים להביא לעולם בן. כמעט 40 אחוז מהנשאלים הביעו רצון לבחור את מין היילוד. הורים לבנות בלבד תמכו יותר בבחירת מין היילוד (46 אחוז) לעומת הורים לשני המינים (38 אחוז).
יש גם מרכיב עדתי: בקרב נשאלים יהודים צידדו 41 אחוז בבחירת מין היילוד, לעומת 28 אחוז בקרב הורים בני דתות אחרות. פערים נרשמו בין חילונים (43 אחוז) לדתיים וחרדים (18 אחוז), ובין בעלי השכלה גבוהה (40 אחוז) לבעלי השכלה בסיסית (36 אחוז).
האדם “התערב” בקביעת גורלו מהרגע בו ירד מהעצים ואין סיבה שיפסיק כעת
מאת יניב חלד *
ביום רביעי שעבר פירסם מנכ”ל משרד הבריאות את נוהל מס' 21/05, לפיו יוכלו הורים לבחור את מינו של ילדם גם בנסיבות שאינן רפואיות. הנוהל החדש מכוון להשיג איזון בין האינטרס הציבורי בגישה לטכנולוגיה, לבין סדרה של שיקולים מוסריים. אלא שנראה כי במתכונתו הנוכחית לוקה הנוהל בהיבטים רבים.
תנאי הסף שקובע הנוהל מציבים רף גבוה מאוד של דרישות, ההופך את הגישה לטכנולוגיית קביעת מין היילוד בנסיבות שאינן רפואיות לזמינה רק במצבים קיצוניים: על המבקשים להיות הורים לארבעה ילדים בני אותו מין, ועליהם להוכיח שאם ילדם הבא (החמישי) לא יהיה בן המין השני, ייגרם להם או לרך היילוד נזק נפשי בעוצמה כזו שמבטלת כל שיקול מוסרי אחר. מבחינת רוב ציבור ההורים הפוטנציאליים בישראל הופכים תנאי סף אלה את הטכנולוגיה של קביעת מין היילוד לאופציה תיאורטית גרידא, שלעולם לא תהיה לו גישה אליה.
נשאלת איפוא השאלה: מדוע נקבעו תנאי הסף הנוקשים והמקשים הללו? הנוהל מנסה לעלות על שאלה זו בקובעו כי “למול הזכות הבסיסית של אדם לחירות וזכותו לבחור את הטוב עבורו עומדים אינטרסים אחרים, חשובים ביותר, לקיומה של חברה תקינה ומוסרית, וביניהם טיעונים רפואיים ומוסריים כנגד ביצוע פעולה רפואית הנושאת בחובה סיכון למטרה שאינה רפואית, מעמדם של העוברים מהמין שלא נבחר להשרשה, מניעת מגמת האפליה בין המינים בחברה ושמירת האיזון הדמוגרפי”.
מדי יום מקבלים אזרחים בישראל החלטות לעבור טיפולים שתכליתם אינה רפואית גרידא ואשר טומנים בחובם סיכונים בלתי מבוטלים (ניתוחים פלסטיים הם דוגמה בולטת), ואיש אינו מעלה בדעתו להתערב בהחלטות אלו. מדוע מצא לנכון משרד הבריאות להתערב בהחלטה אפשרית של הורים ליטול את הסיכונים הגלומים בהפריה חוץ-גופית, הליך שממילא עוברות אותו מדי שנה אלפי נשים בישראל?
אשר לטעמים הנוגעים למעמד העוברים מהמין שלא נבחר, מניעת אפליה ושמירת “איזון דמוגרפי”, הרי שאלה מרמזים כי הנוהל שואף למנוע אפליה לטובת בחירת עוברים זכרים. אלא שזה בדיוק מה שהנוהל, במתכונתו הנוכחית, עושה. בתנאי הסף שבו, הופך הנוהל את האפשרות לקביעת מין היילוד לנחלתם הבלעדית של מגזרים בציבור הישראלי אשר נוטים להביא לעולם יותר מארבעה ילדים, ואשר אפשר להניח שיש בהם העדפה לתינוקות זכרים. קיים איפוא סיכון שהנוהל המוצע יהפוך לכלי בידיהם של הורים, שבת נוספת תגרום להם נזק נפשי ממשי.
זאת ועוד, נראה שהנימוקים המפורטים בנוהל אינם מספקים תשובה לשאלות חשובות אחרות: מדוע בכלל יש צורך שנושא בחירת מין היילוד (או בחירת כל תכונה אחרת של עוברים) תוסדר על ידי הרשויות? מדוע לא לאפשר גישה לטכנולוגיה זו לזוג אשר רוצה רק שני ילדים ואשר הביא לעולם כבר בן זכר, ועכשיו רוצה בת (כדי ליהנות מחוויית הורות לילדים משני המינים)? האם באמת מישהו מעלה על דעתו שבישראל ייווצר מצב של עודף משמעותי של גברים בדור הבא, נוסח הודו וסין? יתרה מזאת, נשים בישראל יכולות לעבור הפלה בקלות רבה יחסית, כך שבסופו של יום הנוהל החדש אינו יכול למנוע מאם נחושה מלבחור את מין עוברה.
נראה שבישראל, כמו במדינות רבות בעולם, קיים איזשהו פחד קמאי מ”התערבות במעשה הבריאה” או “בטבע”. אלא שהתבוננות במציאות מגלה שהמין האנושי “התערב” בקביעת גורלו מהרגע בו ירד מהעצים ואין שום סיבה שיפסיק כעת, כאשר הטכנולוגיה מציעה לו כלים יעילים יותר לעשות כן.
יוצא שמצד אחד הנוהל החדש מונע מאזרחי ישראל גישה לטכנולוגיות חדשות, מועילות ובלתי מזיקות, ללא סיבה ממשית, ומצד שני מקדם שיקולים מוסריים והעדפות תרבותיות שספק רב אם ישראל, כמדינה דמוקרטית, צריכה לתת להם יד.
* הכותב הוא סטודנט לדוקטורט במשפטים באוניברסיטת קולומביה, המתמחה בביואתיקה
