באירוע במעמד נשיא המדינה רואבן ריבלין, פרופ’ דן שכטמן יו”ר מועצת קרן וולף וזוכה פרס וולף בעצמו, ומנכ”לית הקרן רעות ינון ברמן הוכרזו אתמול (ב’) זוכי פרס וולף לשנת 2018.
חמשת הפרסים, בסך 100 אלף דולרים בכל תחום (חצי מיליון דולר בסך הכול), יתחלקו השנה בין תשעה זוכים מחמש מדינות: ארה”ב, קנדה, יפן, הונגריה ובריטניה. הפרס יוענק לזוכים בסוף חודש מאי בטקס ממלכתי במשכן הכנסת בירושלים על ידי נשיא המדינה ויו”ר קרן וולף השר נפתלי בנט.
- פרס וולף במוזיקה יוענק השנה לשני אמנים: סיר פול מקרטני, אחד מגדולי הזמרים היוצרים בכל הזמנים ואדם פישר, מנצח רב השראה ומגן רהוט על זכויות אדם.
- פרס וולף בחקלאות יוענק לפרופ’ ג’ין רובינזון מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, ראש מכון קרל ר’ ווס לביולוגיה גנומית וראש המכון לחקר דבורים, על הובלת המהפכה הגנומית בביולוגיה של אוכלוסיות דבורת הדבש.
- פרס וולף בכימיה יחולק השנה לשני זוכים: פרופ’ מאקוטו פוג’יטה מאוניברסיטת טוקיו ופרופ’ עומר יאגהי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי על תרומותיהם השונות לתחום הכימיה הסופראמולקולרית.
- פרס וולף במתמטיקה יוענק לפרופ’ אלכסנדר ביילינסון ופרופ’ ולדימיר דרינפלד, שניהם מאוניברסיטת שיקגו, על עבודתם פורצת הדרך בגיאומטריה אלגברית, פיזיקה מתמטית ותורת ההצגות.
- פרס וולף בפיזיקה יוענק לפרופ’ צ’רלס ה’ בנט, מדען מחשב מ-IBM, ולפרופ’ ז’יל ברסר, פיזיקאי ומדען מחשב מאוניברסיטת מונטריאול שבקנדה, על פיתוח וקידום תחומי ההצפנה הקוונטית והטלפורטציה הקוונטית.
קרן וולף הינה קרן ישראלית ממלכתית, שמטרתה קידום המצוינות במדע ובאמנות. מדי שנה, מעניק נשיא מדינת ישראל בשם הקרן את פרס וולף היוקרתי – פרס בין-לאומי המוענק למדענים ואמנים מרחבי העולם, עבור הישגים “לקידום המדע והאמנות לטובת האנושות”. הפרסים מוענקים בתחומי המדעים: רפואה, חקלאות, מתמטיקה, כימיה, פיזיקה ובאמנות: ציור ופיסול, מוזיקה ואדריכלות. הזוכים נבחרים על ידי וועדות שיפוט בינלאומיות, המורכבות בכל שנה מחדש מאנשי מקצוע, המגיעים מיבשות שונות ושהם בעלי שם עולמי בתחומי הפרסים השונים.
פרס וולף זוכה למוניטין בין-לאומי יוקרתי מאד, מאז ייסודה של הקרן זכו 329 מדענים ואמנים בפרסי וולף ולמעלה משליש מזוכי פרס וולף זכו לאחר מכן בפרס נובל, בתחומים המשותפים לשני הפרסים. פרס וולף מוענק זו השנה ה-40 ע”י “קרן וולף”, שנוסדה בשנת 1975 על ידי ד”ר ריקרדו וולף ז”ל, ממציא, דיפלומט ונדבן, ואשתו, פרנסיסקה סובירנה-וולף אלופת העולם בטניס בשנות ה-20 אשר תרמו את הונם לשם הקמת הקרן. כללי הענקת הפרס קבועים בחוק קרן וולף, שאושר בכנסת בשנת 1975.
נימוקי הזכייה:
חקלאות 2018
ועדת השיפוט של פרס וולף בחקלאות החליטה להעניק את הפרס לפרופ’ ג’ין רובינזון מאוניברסיטת אילינוי, על הובלת המהפכה הגנומית בביולוגיה אורגניזמלית ובביולוגיה של אוכלוסיות דבורת הדבש.
פרופ’ ג’ין רובינזון מכהן כראש מכון קרל ר’ ווס (Woese) לביולוגיה גנומית וכראש המכון לחקר דבורים (מאז 1990). רובינזון הוא חלוץ יישום תחום הגנומיקה – התחום בגנטיקה העוסק במכלול החומר התורשתי (הגנום) של יצורים חיים – לחקר התנהגות החברתית. בנוסף לכך הוביל רובינזון את המאמץ לריצוף הגנום (כלומר קביעת סדר חומצות הגרעין, אבני הבניין של הקוד הגנטי) של דבורת הדבש. במהלך הקריירה פרסם (לבד או עם עמיתים) מעל 300 מאמרים והכשיר 29 עמיתי פוסטדוקטורט ו-23 תלמידים לתואר דוקטור. הוא זכה, בין השאר, בפרסים יוקרתיים מהאגודה האנטומולוגית האמריקאית, מהאגודה הבינלאומית להתנהגות בעלי חיים ומהאגודה הבינלאומית לגנטיקה התנהגותית.
רובינזון הוביל קונסורציום בינלאומי שבו השתתפו למעלה מ-170 חוקרים מ-13 מדינות שעסקו בריצוף הגנום של דבורת הדבש. כחלק מבדיקת הגנום של דבורת הדבש, רובינזון עמד בראש הצוות שגילה שלדבורי דבש מערכת מִיתוּל הפועלת במלואה. תגלית ראשונה בחרקים שהובילה למאות מחקרים הבודקים את אפשרות השימוש באפיגנטיקה של חרקים לצרכי הדברה.
ועוד, רובינזון השתמש בדבורת הדבש כדי לפרוץ דרך ליישום גנומי לטובת מחקר ההתנהגות החברתית, ובמעשהו קידם את המין המכריע לחקלאות לעמדה חשובה ובולטת בתחום מדעי המוח. מכאן הגיע רובינזון בסופו של דבר לניסוח מחדש של בעיית טיפוח הגידולים הרב שנתיים במונחים גנומיים מודרניים. ג’ין רובינזון תרם תרומה יוצאת דופן להבנתנו את דבורת הדבש, הבנה שעיצבה את ההווה והעתיד של עולם הדבוראות. בנוסף, תגליותיו המרשימות השפיעו גם על דיסציפלינות אחרות, בכלל זה מדעי ההתנהגות החברתית והפרעות הנפש. רק מדענים מעטים יכולים לרשום לזכותם ייסוד תחום מחקר כולל – סוציו-גנומיקה – שעורר עניין בכל רחבי תבל. לרובינזון השפעה דומיננטית וייחודית בנושא הביולוגיה של דבורת הדבש, ולעבודותיו לא נמצא אח ורע בתחום המחקר בבעלי חיים אחרים בעלי חשיבות חקלאית.
מתמטיקה 2018
ועדת השיפוט של פרס וולף במתמטיקה החליטה להעניק את הפרס לשני מתמטיקאים: פרופ’ אלכסנדר ביילינסון ופרופ’ ולדימיר דרינפלד, שניהם מאוניברסיטת שיקגו, על עבודתם פורצת הדרך בגיאומטריה אלגברית (תחום המשלב אלגברה מופשטת עם גיאומטריה), פיזיקה מתמטית ותורת ההצגות – ענף המסייע בהבנת מבנים אלגבריים מורכבים.
פרופ’ אלכסנדר ביילינסון תרם תרומה נכבדה לתורת ההצגות ולגיאומטריה אלגברית. עם הישגיו הבולטים נמנים הוכחות להשערות קשדן-לוסטיג ויאנסן, ניסוח השערות מרחיקות לכת (השערות ביילינסון) אודות קוהומולוגיה מוטיבית וערכים מיוחדים של פונקציות L, וכן עבודתו המשותפת עם ולדימיר דרינפלד על התכנית הגיאומטרית של לנגלנדס, שהובילה להתקדמות מרשימה בממשק בין הגיאומטריה והפיזיקה המתמטית: בתורת האלגבראות של אופרטורים קדקודיים , בתורת השדות הקונפורמית ובתורת המיתרים.
פרופ’ ולדימיר דרינפלד הנהיג תפישות יסוד בגיאומטריה אריתמטית, בתורת החבורות האלגבריות ובהצגות שלהן, אשר השפעתן על המתמטיקה המודרנית הייתה אדירה. על תרומותיו בתחום הגיאומטריה האריתמטית נמנים המודול של דרינפלד, חצי המישור העליון של דרינפלד והשְטוּקה של דרינפלד. לתורת החבורות הקוונטיות שפיתח חשיבות מכרעת בפתרון בעיות רבות באלגברה ובפיזיקה מתמטית; כאן שמור תפקיד מרכזי למושג האסוציאטור של דרינפלד.
דרינפלד ובילינסון יצרו יחדיו מודל גיאומטרי של תיאוריה אלגברית הממלאת תפקיד מפתח הן בתורת השדות והן בתורת המיתרים הפיזיקליות, ובכך הידקו עוד יותר את הקשרים בין המתמטיקה המודרנית המופשטת לפיזיקה. הם פרסמו את עבודתם במשותף בספר שראה אור ב-2004 המתאר מבנים אלגבריים חשובים המשמשים בתורת השדות הקוונטית, שהיא מצדה הבסיס התיאורטי לפיזיקת החלקיקים של ימינו. חיבור זה הפך מאז לספר העיון הבסיסי בנושא מורכב זה.
פיזיקה 2018
ועדת השיפוט של פרס וולף בפיזיקה החליטה להעניק את הפרס לשני פיזיקאים: פרופ’ צ’רלס ה’ בנט, מדען מחשב מ-IBM, ולפרופ’ ז’יל ברסר, פיזיקאי ומדען מחשב מאוניברסיטת מונטריאול שבקנדה, על פיתוח וקידום תחומי ההצפנה הקוונטית והטלפורטציה הקוונטית.
בנט וברסר נחשבים למייסדיה של תורת האינפורמציה הקוונטית, תחום מדעי ההולך ומתפתח במהירות רבה. תורת האינפורמציה היא תיאוריה מתמטית שיסודותיה נעוצים בתורת ההסתברות, בסטטיסטיקה ובתהליכים אקראיים. מטרתה העיקרית היא לאפיין באופן כמותי הן את אפשרויות העיבוד וההעברה (או השידור) של מידע והן את מגבלותיהן. לתורת האינפורמציה יישומים רבים והיא משמשת למשל לפיתוח מערכות הצפנה מתקדמות. הפיזיקה הקוונטית אפשרה לבנט וברסר, ועמיתיהם, לפתח ענף חדש הקרוי “תורת האינפורמציה הקוונטית”. תורה זו מאמצת מושגים קוונטיים להגדרת מידע ולעיבוד מידע, ומאפשרת – בין השאר – פיתוח שיטות הצפנה משוכללות לאין ערוך מאלה שפותחו על סמך תורת האינפורמציה הקלאסית.
בנט וברסר מצאו דרך לנצל את תכונת קיטוב האור כדי לפתח שיטת הצפנה קוונטית מהפכנית המכונה “החלפת מפתחות קוונטית”. האור הוא כידוע גל אלקטרומגנטי, כלומר הפרעה, או שינוי, בשדות חשמליים ומגנטיים המתפשטים במרחב במהירות האור. קיטוב הוא תכונה של האור הקשורה לכיוון השדה החשמלי במהלך התפשטות הגל. תכונה זו היא המאפשרת, בין השאר, ליצר עדשות משקפיים המעבירות דרכן רק חלק מאור השמש המקוטב בכיוון מסוים. שיטת BB84 של בנט וברסר מבוססת על שידור פוטונים (חלקיקי האור) ומדידת הקיטוב שלהם. הם הראו כי ניתן להשתמש בהתנהגות הקוונטית של הפוטונים (כולל תופעת ה”קריסה” המתרחשת עם מדידת קיטובם) לקבלת הצפנה מאובטחת של מידע.
תגלית זו של בנט וברסר הובילה להתפתחות חשובה נוספת בתחום תורת האינפורמציה הקוונטית הנשענת על תופעת ה”שזירה” שהוזכרה לעיל. תופעת השזירה הקוונטית – כלומר ההשפעה ההדדית המיידית של חלקיקים קוונטים שעשויים להיות מרוחקים מאוד זה מזה – סותרת ממבט ראשון את תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, האוסרת על העברת אינפורמציה בין שתי נקודות במרחב במהירות העולה על מהירות האור. במבט מעמיק יותר, מסתבר ששזירה קוונטית איננה סותרת את תורת היחסות, שכן לא ניתן להשתמש בתופעה זו להעברת מידע בין שני המקומות הרחוקים בהם נמצאים החלקיקים. בנט וברסר, ועמיתיהם, הראו שניתן להשתמש בשזירה להעברת מצבים קוונטיים (קיוביטים) בין שתי מערכות במרחק כלשהו זו מזו, באמצעות ערוץ תקשורת קלאסי בלבד. תהליך זה מכונה “טלפורטציה קוונטית”. הוא כרוך בהעברת מידע קוונטי ואיננו מפר את מגבלת מהירות האור המתייחסת למהירות העברת אינפורמציה ממקום למקום, במילים אחרות, המצב הקוונטי המשולב של שני החלקיקים משתנה באופן מידי גם אם המרחק ביניהם גדול ביותר. תורה זו פותחה על ידי בנט וברסר (יחד עם עמיתים אחרים) ב-1990. מאז ועד היום –28 שנים מאוחר יותר – הודגמה תופעת הטלפורטציה בניסויים רבים ובמרחקים שונים, חלקם עולים על 1000 קילומטרים. אין ספק כי בעתיד יהיו לתגלית זו השלכות משמעותיות על תחום התקשורת המאובטחת.
כימיה 2018
ועדת השיפוט של פרס וולף בכימיה החליטה להעניק את הפרס לשני כימאים: פרופ’ עומר יאגהי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי על עבודה חלוצית של כימיה רטיקולרית בעזרת רשתות אורגנו-מתכתיות (MOFs) ורשתות אורגנו-קוולנטיות (COFs) ופרופ’ מאקוטו פוג’יטה מאוניברסיטת טוקיו עבור עקרונות התארגנות עצמית עם הכוונה מתכתית ליצירת קומפלקסים נקבוביים גדולים במיוחד.
פרופ’ עומר יאגהי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הוא למעשה מפתחו העיקרי של ענף חדש בכימיה סופראמולקולרית שנקרא כימיה “רשתית” (רטיקולרית בלעז; reticulum בלטינית היא “רשת קטנה”). הכימיה הרשתית מאפשרת לחבר יחדיו מולקולות למעין רשתות היוצרות מבנים יציבים נקבוביים במיוחד, כלומר בעלי שטח-פנים גבוה מאוד המאפשרים שינוע יעיל של חומרים שונים ה”נלכדים” בנקבוביות (למשל דלקים גזיים שונים) וכן לכידה (או אגירה) יעילה של יסודות ותרכובות כמו פחמן או מים. תכונת הנקבוביות חשובה מאוד לצרכים מעשיים, שכן היא זו שמאפשרת אחסון כמויות גדולות של גזים בנפחים קטנים או לכידתם.
באמצעות הכימיה הרשתית פיתח יאגהי שני סוגים של תרכובות חדשות לגמרי, המכונים “מסגרות אורגנו-מתכתיות” (MOFs, metal-organic frameworks) ו”מסגרות אורגנו-קוולנטיות” (COFs, covalent organic frameworks). בעוד שהכימיה הסופראמולקולרית הצטמצמה בראשיתה לקשרים חלשים יחסית – למשל קשרי מימן וקשרי ואן דר ולס – יתרונה הגדול של הכימיה הרשתית הוא הצלחתה ליצור מבנים על-מולקולריים – מסגרות – עם קשרים חזקים מאוד (קוולנטיים) בין המולקולות, שמקנים להם חוזק חסר תקדים מבחינה כימית ומבנית כאחד. בזכות הכימיה הרשתית ניתן לראות בכל מסגרת כזאת מעין “מולקולה”: כשם שהמולקולה קובעת כל אחד מהאטומים בגיאומטריה ובמערך מרחבי ספציפיים, כך קובעת המסגרת את כל אחת מהמולקולות בגיאומטריה ובמערך מרחבי ייחודיים ומוגדרים היטב. למעשה, בשל העובדה שהמסגרות הללו מקיפות נפחים גדולים מאוד יחסית, הכימיה שלהן עשירה בהרבה מזו של המולקולות שמרכיבות אותן, מה שמאפשר להקנות להן את תכונותיהן הייחודיות.
תרומתו העיקרית של מאקוטו פוג’יטה מאוניברסיטת טוקיו לכימיה הסופראמולקולרית היא פיתוח שיטה חדשה ליצירת מבנים על-מולקולריים המכונה “סינתזה עם הכוונה מתכתית” או “הרכבה-עצמית עם הכוונה מתכתית”. שיטה חדשנית זו מאפשרת הרכבה מהירה וספונטנית (תחת תנאים תרמודינמיים מסוימים) של חומרים סופראמולקולריים, והיא קלה ויעילה בהרבה מהשיטות המסורבלות, המייגעות והמאוד לא יעילות שהיו נהוגות לפני כן לסנתוז חומרים מסוג זה.
בשנים שלאחר מכן שימשה שיטה זו לבניית מולקולות, נאנו-מבנים וחומרים מורכבים יותר ויותר. קבוצתו של פוג’יטה סינתזה למשל על-מולקולות תלת-ממדיות נקבוביות (המכונות “כלובים”), שניתן להשתמש בהן כמעין “מיכלים” מולקולריים המאחסנים מולקולות קטנות יותר. מבנה זה עשוי להקנות לחומרים הלכודים תכונות כימיות חדשות: למשל, הוא יכול להגביר את מסיסותן של תרופות ולפיכך גם את יעילותן.
לפני מספר שנים עלה בידי פוג’יטה ועמיתיו לסנתז בעזרת שיטתם כלוב גדול דיו לאחסן מולקולות חלבון בנקבוביותיו; יש לכך חשיבות מעשית רבה, שכן תרופות חדשות רבות מבוססות על חלבונים. ב-2016 הם הצליחו להרכיב כלוב גדול מאוד יחסית שרוחבו 8 נאנומטרים (נאנומטר הוא מיליארדית המטר), ומאוחר יותר באותה השנה הוכיחו באופן תיאורטי שניתן בעזרת שיטת ההרכבה-עצמית שפיתחו לצרף 144 (!) כלובים כאלה לכלוב ענקי יציב אחד. שימוש מקובל נוסף לחומרים שסונתזו בשיטת ההרכבה העצמית הוא כזרזים (קטליזטורים) המאיצים תגובות כימיות שבהיעדרם מתרחשות באטיות רבה.
מוזיקה 2018
ועדת השיפוט של פרס וולף במוזיקה החליטה להעניק את הפרס לשני אמנים: סר פול מקרטני והמנצח אדם פישר.
פול מקרטני – אחד מגדולי הזמרים-יוצרים בכל הזמנים
עם 60 תקליטי זהב ולמעלה מ-100 מיליון עותקי סינגל שמכר במהלך הקריירה שלו, אין ספק שמקרטני הוא המבצע ומלחין המוסיקה הפופולארית המצליח ביותר מבחינה מסחרית. שירם של החיפושיות Yesterday (רק אתמול) (1965) שנכתב על ידי מקרטני והושר על ידו בלוויית רביעיית מיתרים – הושמע כ-שישה מיליון פעמים ברדיו ובטלוויזיה בארה”ב, כשאת המתחרה הקרוב אליו ביותר הוא מותיר במרחק רב מאחור. ועוד, עם למעלה מ-3000 גרסאות כיסוי, זהו השיר הניצב בראש רשימת ההקלטות שנעשו אי פעם. ב-2009 ספריית הקונגרס האמריקני בוושינגטון הכריזה על מקרטני כחתן פרס גרשווין למוסיקה פופולרית.
מקרטני הוא לא רק מוסיקאי רוק, מקרטני נחשב למוסד בריטי, אייקון כמו בירה חמה וקריקט, הוא היה לחלק מן הזהות הבריטית.
הרבגוניות שלו מהווה בסיס לקשת יצירה יוצאת דופן, החל ברוק כבד וכלה במנגינות אינטימיות שוברות לב ובלתי נשכחות. גם התמלילים שלו מתפרשים על פני מנעד רחב: מן התמים והמקסים ועד לנוקב ולמייאש. הוא נגע בלבם של הבריות בכל העולם, כאחד מן “החיפושיות” וגם בהמשך בהרכבים האחרים, בהם גם כחבר בלהקת “כנפיים”. בדומה לכל אמנות גדולה המנגינות שלו הן זמניות ועל זמניות: היום כבר דור שלישי שבוי בדמיונו מעורר הקנאה. סביר להניח ששיריו, כמו אלה של ברהמס, פורה, דביוסי וראוול, ובדומה לאלה של קודמיו המודרניים (בהם קול פורטר, ג’רום קרן וג’ורג גרשווין) יושרו וישמשו מקור הנאה כל עוד בני אדם יתנו קולם בשיר.
אדם פישר – מהמנצחים הבולטים הפעילים כיום
דינמיות, יזמות וגיוון מאפיינים את העשייה היצירתית של המנצח בעל השם העולמי אדם פישר. הוא מייסדם של שני פסטיבלים בינלאומיים למוסיקה שהיו לביתו האמנותי. תחת ידו פסטיבל וגנר בבודפשט רכש לעצמו מוניטין במהלך למעלה מעשר שנות קיומו. בנוסף, ב-1987 יסד פישר את פסטיבל היידן באייזנשטט שבזכותו היה למרכז חשוב ונודע לביצוע המוסיקה של היידן. בה בעת הקים את התזמורת הפילהרמונית האוסטרית-הונגרית ע”ש היידן המתמקדת בנגינת יצירותיו של יוזף המלחין.
כיועץ אמנותי לאולם הקונצרטים הטוֹנהָאלֶה שבדיסלדורף, יזם מתן פרס לזכויות האדם המוענק מדי שנה במסגרת קונצרט מיוחד המוקדש לזכויות אדם.
בבית האופרה הממלכתי של וינה, שהיה לו לבית אמנותי מאז 1973, ניצח אדם פישר על עשרים ושש אופרות שונות ובהן לא מעט הפקות חדשות.על תרומתו זכה להתמנות כחבר כבוד של האופרה הממלכתית של וינה, מינוי שהתקבל ב-2017 בעצה אחת עם משרד התרבות האוסטרי.
אדם פישר מופיע זה למעלה משלושים שנה בכל בתי האופרה המובילים בעולם בכלל זה המטרופוליטן אופרה בניו יורק, האופרה הממלכתית הבאוורית במינכן, קובנט גרדן בלונדון, האופרה לה בסטיליה בפריז, בית האופרה של ציריך והלה סקאלה במילנו. פישר מרבה להופיע גם באולמות הקונצרטים; הוא מנצח בקביעות על התזמורת הפילהרמונית של וינה , על התזמורת הסימפונית של וינה ונוספות. בנוסף הוא אורח קבוע על בימות התזמורות הגדולות המובילות בעולם בהן הפילהרמונית של מינכן, הסימפונית של במברג, תזמורת הטונהאלה בציריך, התזמורת של פריז, הפילהרמונית של לונדון ועוד.
תמיכתו בזכויות אדם ומחאתו נגד ההתפתחויות הפוליטיות במולדתו הונגריה עושים אותו לאמן בעל יושרה מופתית – סגולות המעצבות את ביצועיו וגם את עמדתו המוסרית. קרן וולף גאה להכיר באדם פישר מנהיג מוסיקלי אהוד בכל רחבי תבל ששאיפותיו משמשות השראה לכולנו.
תגובה אחת
יפה. פרס וולף בפיזיקה מעיז וכמו הפיזיקה רותם את הפיזיקה לתחומים חדשים מעניינים לא פחות.