מתחים וטייקונאוטים / ג’ון מטסון

במהלך המלחמה הקרה מצאה ארצות הברית דרכים לשתף פעולה עם ברית המועצות במשימות חלל. האם היא צריכה לעשות זאת גם עם סין?

בפעם הבאה שבני אדם יניחו את כפות רגליהם על הירח, ייתכן שהם גם ינעצו בו דגל אדום ועליו חמישה כוכבים צהובים. תכנית החלל הסינית מתפתחת במהירות, והתפתחות נוספת צפויה במהלך 2012, כשטייקונאוטים, כפי שמקובל לכנות אסטרונאוטים סיניים, יבקרו ביחידת החלל טיאנגונג-1.

היועץ המדעי הראשי של נשיא ארה”ב, ג’ון הולדרן, אמר שארה”ב תרוויח משיתוף פעולה עם סין. שתי המדינות יכולות להתמודד יחדיו עם בעיית פסולת החלל ואולי גם להניח את הבסיס למשימה משותפת למאדים. הדעה שלו מתאימה למדיניות ממשל אובמה המכונה “הציר האסיאתי”, הדוגלת בהסטת מוקד העניין של ארה”ב מן המזרח התיכון אל סין, שהשפעתה בעולם גוברת. הרעיון הוא ששיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי יוכל לשמש מנוף שימושי במשא ומתן.

ואולם, חקיקה פדרלית אוסרת על סוכנות החלל האמריקנית, נאס”א, לקיים תכניות משותפות כאלה. הסעיף הרלוונטי בחוק צץ בפעם הראשונה באפריל 2011 בעת קביעת תקציב זמני לסוכנות, והופיע שוב בנובמבר 2011 בעת חקיקת תקציב נאס”א ל-2012. מחבר ההגבלה החוקית הזאת הוא חבר הקונגרס פרנק וולף מווירג’יניה, שנימק זאת במצב זכויות האדם בסין ובחשש מריגול. ל”סעיף וולף” יש כבר השפעה בשטח: בשנה שעברה נאסרה כניסתם של עיתונאים מסוכנות החדשות הסינית, שינואה, השייכת למדינה, לצפייה בשיגור האחרון של מעבורת החלל.

סוגיה שמטרידה רבים היא, מי בדיוק יהיה הנציג הסיני באותה משימת חלל משותפת היפותטית עם ארה”ב. ברור ש”צבא שחרור העם” הסיני ממלא תפקיד מרכזי בתכנית החלל הסינית, אומר דין צ’נג, חוקר עמית בקרן הריטג’ שבעיר וושינגטון. “הדבר מעלה את השאלה אם יש שם בכלל תכנית חלל אזרחית במובן אמיתי של המילה,” הוא אומר.

רבים סבורים ששיתוף פעולה מוגבל, כמו בטיסות בלתי מאוישות, יהיה מועיל. “מצאנו דרכים לשתף פעולה עם ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה,” אומר סקוט פייס, מנהל המכון למדיניות חלל באוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון. “אינני רואה מדוע לא נוכל לעשות דברים דומים עם סין.”