אמור לי מי הם חבריך, ואשאל אותם מי אתה

מחקר חדש מראה שדווקא החברים שלנו מסוגלים לשפוט את תכונות האופי שלנו טוב יותר משאנו מסוגלים לעשות כן בעצמנו

“מי תרצה אותי, מי?” בכה על כתפי ידידי אילן.

“תגיד, לא נמאס לך לחזור על הסצנה הזאת כל שבוע?” ניסיתי להוציא אותו מהשגרה. “תסתכל מסביב, כל המלצריות בסינטה-בר מעוניינות בך. איך אתה מתעלם מהן, איך?”

הוא הרים את פניו באומללות. “אני יודע בדיוק מה הן רואות,” אמר, “אותי.”

“נו, ומה הבעיה? אתה לא נראה כל-כך רע!” הוכחתי אותו.

הוא הביט בי בחוסר אמון. “איך אתה יכול להגיד את זה?” שאל, “בכל פעם שאני מסתכל במראה אני מתאכזב מחדש. אני לא מסוגל אפילו להביט בתמונות של עצמי!”

“אבל זה לא אומר כלום.” אמרתי. “אף אחד לא מסוגל לשפוט את עצמו באובייקטיביות. בשביל זה יש לך חברים. וממש לאחרונה יצא מחקר חדש שמוכיח בדיוק את זה.”

במחקר המערב 165 נבדקים, עברו הללו סדרה של מבחנים פסיכולוגיים לניתוח האופי והאישיות, מנת משכל ועמידה בתנאי לחץ. כל הנבדקים השתתפו ביחד באותם מבחנים, והיו מעורבים בפעילויות קבוצתיות, כמתן הרצאות של שתי דקות על 'מה אני אוהב ושונא בגוף שלי'. לאחר הפעילויות, התבקשו הנבדקים למלא שאלון אישיות על עצמם, ועל חבריהם למבחנים. התוצאות היו מפתיעות, בלשון המעטה, מכיוון שלפחות עבור חלק מהתכונות כאינטליגנציה, משיכה ויצירתיות, הצליחו דווקא חבריו של כל נבדק לאפיין אותו טוב יותר משהוא הצליח לאפיין את עצמו.

תוצאות המבחנים הוכיחו שיש תחומים מסוימים בהם אנו מסוגלים לשפוט את עצמנו יותר טוב משהצופה שופט אותנו. באלו נכללים הרגשות הפנימיים, כמחשבות ותחושות של עצב ודאגה, שאנו מסוגלים להסוות תחת חיוך מעושה. אבל מה קורה כשאנו רוצים לקבוע האם אנו חכמים, יצירתיים או נאים? במקרים אלו אנו מתקשים הרבה יותר.

עורכת המחקר, פרופסור עזר לפסיכולוגיה באומנויות ומדעים, סימין ואזיר, טוענת שאנו מודעים לכך שתכונות אלו חשובות עבורנו ויכולות לקבוע את הדרך בה נחיה. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחשוב שהוא אינו נאה, חכם או יצירתי. מכיוון שכך, קשה לנו מאד להעריך את התכונות הללו בעצמנו. ולראייה, רבים מאיתנו בוהים במראה דקות ארוכות, ועדיין נשארים ללא תשובה לשאלה החשובה: “האם אני מושך או לא?” ובמקרים רבים מדי, אנו מאמינים שהתשובה שלילית. ולעומת זאת, אין לנו שום בעיה לקבוע האם חברינו חכמים או טיפשים, מכיוון שאין בכך איום על הביטחון העצמי שלנו.

המחקר מדגים את הבעייתיות של הגישה הפסיכולוגית הרווחת, המבוססת עדיין על הפתגם היווני בן אלפיים השנה ויותר: “דע את עצמך”. לפי אותה גישה, השופט הטוב ביותר של כל אחד מאיתנו הוא אותו אינדיבידואל עצמו. ויחד עם זאת, המודל החדש שמעמידה פרופסור ואזיר, הנקרא גם SOKA(Self-other knowledge asymmetry) או איעא (אסימטריית ידע עצמי-אחר), מדגים את יעילותו במקרים רבים, ובין היתר על בריוני הכיתה הנפוצים. הבריון הנפוץ חושב ומרגיש חסר ביטחון ויודע שהוא זקוק לאהבה ולהערכה. אלו אינן תכונות נוראיות כל-כך. אך ההתנהגות שהם מפגינים פוגעת באחרים, לעיתים מבלי שיבינו זאת, מכיוון שמחשבותיהם אינן מאפשרות להם לפרש את מעשיהם כפי שאחרים מפרשים אותם.

אילן עצר אותי. “אז אתה אומר שבעצם הדעה שלי על החכמה שלי, היופי שלי והיצירתיות שלי לא משמעותית כמו הדעה שלך על כל אלו?”

“ובכן, כן,” אמרתי, “זאת משמעות המחקר. אבל כדאי עדיין להתייחס אליו בזהירות, כי הוא חדש יחסית וקשה לדעת האם אפשר לקבל אותו לפני שיערכו עוד כמה מחקרים בסגנון. ובכל מקרה, גם לפי המחקר החדש נראה שאתה עדיין יכול לקבוע הרבה יותר טוב מאחרים מה אתה חושב ומה אתה מרגיש, אם זה מעודד אותך. רק מבחינת היופי, האינטליגנציה והיצירתיות אתה יוצא משוחד.”

“אני בהחלט יכול לחיות עם זה,” הוא הודה, ועצר לרגע. הבנתי פתאום לאיזה בור הפלתי את עצמי. “אבל אם זה ככה, למה שלא תגיד לי אתה איך אני נראה בעיניך?”

“מלצרית!” קראתי בדחיפות, “חשבון בבקשה!”