ארה”ב מזניחה את תלמידי המדעים המבטיחים ביותר שלה
קובעי מדיניות החינוך בארה”ב, ולמעשה ארה”ב כולה, מנסים להגדיל את שורות חדשני העתיד במדע ובטכנולוגיה. אבל התכניות שזוכות למימון במערכת החינוך האמריקנית אינן תומכות בתלמידים שכבר מתעניינים במדע ומצטיינים בו. לתלמידים האלה פוטנציאל לתרום תרומה יוצאת דופן למדע, אך ללא השקעה ציבורית הם לא יעמדו בקשיים שמציבה קריירה מדעית. בייחוד נכון הדבר לגבי תלמידים שהוריהם אינם משכילים או בעלי אמצעים.
אי-ההשקעה אינה מקרית, אלא תוצאה של שני מיתוסים על זהות התלמידים האלה ומה שהם זקוקים לו ממערכת החינוך. מיתוס אחד הוא שכל התלמידים המוכשרים מגיעים משכבות חברתיות מבוססות. המיתוס השני הוא שתלמידים שמצליחים בשלב כלשהו בלימודיהם יוכלו להצליח באופן עצמאי, ללא עזרה ופיקוח. אנו טוענים שלכל הילדים מגיע שיאתגרו אותם מבחינה שכלית, ובכלל זה המוכשרים ביותר. תלמידים רבים מרקע חברתי-כלכלי נמוך לעולם אינם זוכים להזדמנות לפתח את כישרונם מעבר לתכנית הלימודים הבסיסית. ג’ונתן פלאקר מאוניברסיטת קונטיקט הראה שהפער בין תלמידים מצליחים מרקע כלכלי נמוך לבין עמיתיהם מרקע חברתי-כלכלי גבוה יותר הולך וגדל ככל שמתקרבים לסיום התיכון. יותר מזה, מחקרי השוואה בין-לאומיים מראים שכל התלמידים, למעט העשירון העליון, משפרים את ציוני המדעים שלהם אם משקיעים בהם.
אנו יודעים כיום לזהות תלמידים מוכשרים במדעים שיש להם מוטיבציה להצליח. הם משגשגים בסביבות מעשירות (כמו מועדוני מתמטיקה או מועדוני בניית רקטות) הן בבית הספר והן מחוצה לו. מבחנים מתוקננים מזהים יכולות הקשה יוצאות מן הכלל במתמטיקה ובכישורים מרחביים. הבעת עניין במדע בבית הספר היסודי או בחטיבת הביניים הם מנבאים טובים לקריירה עתידית במדע, בטכנולוגיה, בהנדסה ובמתמטיקה.
אנחנו גם יודעים דבר או שניים על השירותים העשויים לעזור במידה הרבה ביותר לילדים מוכשרים לשמר את הסקרנות המדעית, אפילו בקורסים מתקדמים. לדברי חוקרים באוניברסיטת ונדרבילט, חטיבת הביניים היא השלב הטוב ביותר להתחיל לחפש תלמידים בעלי יכולות מתמטיות יוצאות דופן וללמדם מתמטיקה ומדע ברמה מתקדמת. קורסים כאלה מוצעים כיום בפריסה רחבה בעזרת תכניות חיפוש כישרונות של אוניברסיטאות נורת’ווסטרן, ג’ונס הופקינס, דיוק ואוניברסיטת איווה. בגיל הזה, אפשר ללמד תלמידים מוכשרים לכתוב בשפה ובדרך הנפוצות בעיתונות המדעית. אין ספק שהכישורים והתכנים המתקדמים האלה תלויים במורים שיש להם בעצמם ידע וכישורים דרושים, בייחוד רקע חזק במתמטיקה.
שיעור בכיתה, ולא משנה כמה הוא מלמד, אינו יכול לשחזר את האחווה או את ההתרגשות (ולפעמים התסכול) של מדע במקום עבודה אמיתי. תלמידים יכולים לחוות מדע באוניברסיטה, בבית חולים, בחברה מסחרית או במעבדה במוזיאון באמצעות תכניות הדרכה או חניכות. תחרויות מקומיות, אזוריות או ארציות כמו ירידי מדע ואולימפיאדות מדע גם הן הזדמנויות מצוינות לפתרון בעיות יצירתי וללמידת חומר מתקדם. אפיקים אלו מספקים הזדמנויות לתלמידים מרקעים חברתיים וכלכליים שונים לחלוק את הכישרון ואת תחומי העניין שלהם.
תחרויות יכולות להיות מרגשות, אבל גם לפגוע בביטחון העצמי. שאלו מוזיקאים או אתלטים עד כמה חשובה ההדרכה כדי לסייע להם להתגבר על מכשולים. משום כך, תכנית מקיפה לטיפוח כישרונות צריכה לכלול גן אימון פסיכולוגי מותאם לעולם האקדמי שיגביר את יכולתם של בני הנוער לדבוק במטרה על ידי כך שילמדו כיצד “לצאת וידם על העליונה” או להחליף טקטיקות לנוכח קשיים.
אם באמת חשוב לנו לייצר דורות חדשים של מדענים ומחדשים, אנחנו צריכים לאתר צעירים מוכשרים במדע ולעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם. אפילו תיעול של שיעור קטן מתקציב החינוך למדע בארה”ב לעבר תלמידים שכבר הוכיחו עניין והישגים יכול להניב תשואה גדולה. וברמה בסיסית יותר, הדבר יאתגר הנחות שגויות לגבי כישרון ואליטיזם שסימאו את עיניהם של קובעי המדיניות ומנעו מהם לעסוק באוכלוסיית תלמידים זו.
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
על המחברים
רינה פ’ סובוטניק ((Subotnik היא מנהלת המרכז לפסיכולוגיה וחינוך באיגוד האמריקני לפסיכולוגיה.
פאולה אולשבסקי-קוביליוס (Olszewski-Kubilius) היא מנהלת המרכז לטיפוח כישרון באוניברסיטת נורת’ווסטרן.
פרנק ס’ וורל (Worrell) הוא פרופסור בבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי
