סבל לעומת תועלת

הניסויים הרפואיים בקופי אדם מעלים סוגיות של מוסר – העובדה שהם דומים לבני האדם מקשה להתמודד עם הסבל שנגרם להם כתוצאה מהמחקר. אז מה הפיתרון?

שימפנזה משתמשת במקל כדי לקטוף פירות בענפים רחוקים. תמונת נחלת הכלל מתוך ויקיפדיה
שימפנזה משתמשת במקל כדי לקטוף פירות בענפים רחוקים. תמונת נחלת הכלל מתוך ויקיפדיה

ירון כספי | גליליאו

האם התועלת מצדיקה את הסבל שעוברים השימפנזים? המכון הלאומי לבריאות של ארצות-הברית מנסה למצוא פיתרון לסוגיה חשובה זו.
בין הבעיות המוסריות הקשורות במדע, בעיית הניסויים בבעלי חיים היא ללא ספק אחת החשובות והסבוכות ביותר. התומכים בניסויים אלה באופן כולל טוענים כי הם הכרחיים לקידום הידע האנושי והמחקר המדעי, ובמיוחד ליכולתה של הרפואה המודרנית להמשיך ולשפר את איכות חיינו.

המתנגדים לניסויים באופן כולל טוענים שאין זה משנה מה היא התועלת למין האנושי או למחקר המדעי, הניסויים אינם מוסריים, שכן הם פוגעים ביצורים שחשים כאב. בין שתי תפישות קוטביות אלו ניתן למצוא את כל קשת הדעות. מקרב בעלי החיים, ניסויים בקופים, ובמיוחד בקופי אדם, מעוררים את הקושי הגדול ביותר.

העובדה שהם דומים לנו כל כך מבחינה ביולוגית, קוגניטיבית וחברתית מקשה על היכולת להצדיק את הניסויים המדעיים בהם. מצד שני, אותה עובדה מאפשרת להשתמש בהם כדי להסיק מסקנות מדעיות ישירות (או באופן הקרוב ביותר לכך) לגבי בני אדם, לפתח תרופות שיהיו בטוחות לבני אנוש ולחקור מחלות אנושיות.

הציבור מעורב
ב-2010 החליט המכון הלאומי לבריאות של ארצות-הברית (National Institute of Health – NIH) לממן את העברתם של 200 שימפנזים ב'פנסיה' ממרכז מחקר בניו-מקסיקו למרכז מחקר בטקסס, דבר שהעלה חשש כי הם יאלצו לחזור ולשמש כ"שפני ניסוי".

הסערה הציבורית שקמה בעקבות כך, והעובדה שבדיוק באותו זמן אסר הפרלמנט של האיחוד האירופי להמשיך בניסויים בקופי-אדם, הובילה את ה-NIH להקים ועדה שתייעץ לו לגבי המדיניות העתידית בניסויים בשימפנזים.

יש לציין שה-NIH מממן מחקר בכשני שליש מהשימפנזים המוחזקים למטרות מחקר בארצות-הברית (612 מתוך 937), בעוד שאת השליש הנותר מממנים גופים פרטיים. בסך הכול מוחזקים השימפנזים שמממן ה-NIH בארבעה מרכזים ברחבי ארצות-הברית.

למרות שבראש הוועדה עמד פרופסור ג'פרי קאהן (Kahn), ביו-אתיקי מאוניברסיטת ג'ון הופקינס, הוועדה לא התבקשה לעסוק בשיקולים מוסריים, אלא רק להמליץ על קווים שינחו את המדיניות העתידית בנושא. הוועדה התכנסה פעמיים, ערכה סקר של הספרות המדעית וביקשה תגובות מהציבור (ואף קיבלה למעלה מ-5,700 תגובות).

בחודש שעבר היא הגישה את הדוח הסופי שלה, שבו קבעה כי למרות ששימפנזים שימשו בעבר כחיות למחקר ביו-רפואי, התפתחויות מדעיות הובילו לפיתוחן של שיטות מחקר חליפיות, שהופכות את רוב הניסויים בשימפנזים לבלתי הכרחיים. עם זאת לא המליצה הוועדה להפסיק כליל את הניסויים בשימפנזים ואף המליצה להמשיך ולממן מחקרים שכבר החלו כדי לא לעכב פיתוח תרופות חדשות.

לפי הדוח, בין השנים 2010-2001 מימן ה-NIH כ-50-40 מחקרים בשנה בשימפנזים (ובסך הכל כ-110 ניסויים שונים לאורך התקופה). הקבוצה הגדולה יותר של המחקרים עסקו בהֶפָּטיטיס (צהבת, דלקת כבד נגיפית) מסוגים B ו-C (כ- 40%). תחומי המחקר העיקריים הנוספים היו נוירוביולוגיה, איידס, מחקר התנהגותי ומחקר גֶנומי משווה. הוועדה המליצה על קריטריונים שישמשו לבחינת הנחיצות המדעית של כל מחקר ומחקר באופן פרטני.

כיום רוב הניסויים בשימפנזים בלתי הכרחיים. אילוסטרציה: ingimage

קריטריונים ברורים לניסויים
בנוגע למחקרים ביו-רפואיים המליצה הוועדה שרק ניסויים העומדים בשלושת הקריטריונים הבאים יקבלו מימון מה-NIH:

א. הידע שיתקבל מהניסוי הכרחי למניעת עיכוב פיתוחם של אמצעים רפואיים חדשים כנגד גורמים מסכני חיים אנושיים או כאלה המחלישים את העמידוּת הרפואית האנושית.

ב. לא קיימות מערכות אחרות שבהם אפשר לערוך את המחקר, ואי אפשר לבצע אותו על בני אדם, מסיבות אתיות.

ג. השימפנזים יוחזקו בסביבה מתאימה מבחינה פיזית וחברתית (כמו למשל בכלובים מיוחדים המשמשים להחזקת קופי-אדם, כלובים המכונים Primadomes), או שיימצאו בסביבתם הטבעית.

כדוגמה לשימוש בקריטריונים אלה בחנה הוועדה את המחקרים בנושא דלקת כבד נגיפית מסוג C. הוועדה המליצה להפסיק את הניסויים בשימפנזים למטרת פיתוח חיסון טיפולי למחלה זו. הוועדה הכירה בצורך הרפואי בפיתוח חיסון זה ובעובדה שאין בעלי חיים אחרים שבהם אפשר להשתמש כדי לבדוק את יעילותו.

ואולם, מכיוון שאפשר לבחון את החיסון בעזרת מתנדבים אנושיים החולים במחלה, על ידי חשיפתם לכמויות זעירות לאחר שהתרכיב עצמו נבדק על בעלי חיים אחרים ונמצא כי אינו רעיל, הרי שניסויים אלה אינם עומדים בקריטריון השני אותו הציעה הוועדה.

לעומת זאת, לגבי השימוש בשימפנזים לשם פיתוח חיסון מונע לדלקת כבד נגיפית C, לא הצליחה הוועדה להגיע להמלצה מוסכמת. בשונה מחיסון טיפולי, חיסון מונע יכול להיבחן רק על אוכלוסיות אנושיות ברמת סיכון גבוהה, אך לא כאלה שכבר חלו במחלה. לפיכך, קימת סכנה שהפסקת השימוש בשימפנזים תעכב את פיתוח החיסון.

פרק מיוחד הקדישה הוועדה לבחינת מחקרים התנהגותיים ומחקרי גנום משווה.

בנוגע למחקרים אלה המליצה הוועדה לממנם רק אם הם עומדים בקריטריונים הבאים:

א. המחקרים מספקים ידע מדעי שאי אפשר להשיגו בדרך אחרת בנושאים כגון תודעה, בריאות נפשית, רגשות או התפתחות הגנום האנושי.

ב. המחקרים מבוצעים על שימפנזים שאינם מתנגדים, ושנותנים את הסכמתם בשתיקה למחקר. כמו כן, עליהם להתבצע כך שימזערו את הכאב והעקה שחשים השימפנזים כמו גם את השימוש בשיטות פולשניות.

ראש הוועדה טוען שהקריטריונים החדשים מציבים רף גבוה מאד, שיוביל להפסקת מרבית הניסויים בשימפנזים. מנגד, נשמעו קולות הטוענים כי המלצות הוועדה הם למעשה רק אשרור מחדש למדיניות הנהוגה כיום. עקב הדוח הודיע ה-NIH כי יפסיק באופן זמני את התמיכה במחקרים חדשים העושים שימוש בשימפנזים לניסויים.

לקריאה נוספת:
תקציר הדו"ח והמצגת המסכמת של הוועדה

הכתבה המלאה בגיליון מרץ של מגזין "גליליאו"

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, מרץ 2012

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

13 תגובות

  1. נושא כאוב כאוב, עד אשר אחד ממשפחתכם חולה באיזה מחלה ואין תרופה.
    מותר אדם מהבמה.
    תפסיקו להיות יפי נפש.

  2. אכן, הכהנים לבית צדוק אהובי נפשי ♥ 🙂
    את הביטוי "בית הסורים" בפסוקים "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד כי מבית הסורים יצא למלוך" (קהלת, ד', י"ג-י"ד) נוהגים לפרש כ"בית האסורים". אך הפסוקים האלה משקפים היטב את מה שארע לכהן הגדול חוניו, שנפל במלכודת מלך סוריה אנטיוכוס הרביעי, ולאחיו הקטן של חוניו, ישוע, שקיבל מן המלך הסורי את המינוי הרם. ההמשך "כי גם במלכותו נולד רש ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו" מתאים אף הוא למהלך ההיסטורי בו גם ישוע הודח מן הכהונה וזו נמסרה למישהו שלא היה מן המשפחה.
    לא הייתי נכנס לזה כאן לולא הציטוט שהביא המגיב הרביעי, ועם הקוראים הסליחה.
    אנו חיים בעולם אכזר. ההתעללות שלנו בחסרי ישע לא מסתיימת בניסויים על בעלי חיים.
    http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=kXTulGfnWKs#!

  3. יובל,

    אני לא יודע את התשובה אבל בהכירי אותך אני מנחש שאתה מתכוון לאחד הכוהנים מבית צדוק אהובי נפשך?

  4. ר.ח, יפה 🙂 אך לא אליהם כיוונתי.
    "מלך" בלשון המקרא יכול להיות גם כהן גדול כדוגמת "מלכיצדק מלך שלם … הוא כהן לאל עליון".
    כוונתי היא לכהן גדול שהודח.

  5. יובל,
    יהויכין או צדקיהו? אני אהמר על יהויכין כי צדקיהו גם כשהיו לו עניים לא הראה איזו ראיית עולם חכמה. האם זה מה שהתכוונת?

  6. רוב החוקרים סובלים מעצלנות ומראיה צרה, וזה מה שגורם להם להסתגר במעבדה ולהקיף את עצמם בבעלי חיים. לא חסרים בעולם אנשים חולים, קשה או סופניים, שמוכנים להתנסות בתרופות חדשות, אך החוקרים צריכים לאתר אותם, ולנסוע עד אליהם, או לממן להם שהות בקרבת המעבדה, מה שמצריך כסף רב. ובכלל העיסוק עם בני אדם מצריך מאמץ וגם השתתפות בסבל, וזה לא נוח למי שרוצה לישון טוב בלילה.

  7. אכן נושא טעון , מצד אחד מדענים רציניים שטוענים לטובת חשיבות הניסויים (כולי תקוה שרק טובת האנושות מולם , והם לא לוביסטים של חברות שעוסקות בנושא) … ומצד שני פעילים שמעלים טענה מוסרית חשובה לגבי סבלם של בעלי חיים (חבל מאוד שאותם פעילים רוב הפעמים משתמשים בדמגוגיה זולה ולא מביאים טיעונים מחקריים שתומכים בחלופות פרקטיות) , אני נגד הניסויים בצורה עקרונית , אך אם החלופה היחידה (האמיתית) היא בני אנוש או קופים , התשובה ברורה "בני אדם לפני קופים" … ובכלל ראוי שהניסויים האלו לא יתקיימו במדינת ישראל …

  8. החכם מכל אדם?
    רק משום שעורך מאוחר הוסיף בכותרת "בן דוד" מיוחס קהלת לדמות פיקטיבית.
    "אני הייתי מלך בירושלים". במקרא לא מופיעים מלכים שיכלו לדבר על כהונתם בזמן עבר.
    ובכל זאת, בעל קוהלת אכן היה מלך בירושלים שהודח מתפקידו וחי זמן מה כדי לספר על כך.
    והחידה היומית: מיהו?

  9. אני דווקא מאוד בעד ניסויים בבעלי חיים כדי להקטין את הסבל בעולם.

    לכן אני מציע להשתמש באנשים כשפני ניסיון להקטנת הסבל של קופים, כלבלבים, ושפני ניסיון.

    ועל זאת כבר אמר החכם מכל אדם: מותר הבהמה מן האדם – אין.

  10. משמח לדעת שיש דיון בנושא, והוא לא פרוץ לחלוטין. בכל אופן, ענין מורכב ועצוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן