מאבקים מרים על יוקרה ותקציבים. והכל, כביכול, בשם המדע

 כולם מסכימים שהמועצה הלאומית למחקר ופיתוח, שהממשלה אמורה להקים אותה מחדש בשבוע הבא, היא גוף חיוני לתכנון לטווח ארוך של המדע בישראל. אבל במשרד המדע חוששים, שהקמת המועצה תסייע לאקדמיה למדעים להביא לפירוק המשרד. אולי כפעולת תגמול הקים המשרד ועדה לבדיקת “חוק האקדמיה למדעים”. בפרשה הזאת יש הרבה מאוד תככים, יצרים ועלבונות ומעט מאוד שיקולים של טובת המדע

פרופ' יעקב זיו, נשיא האקדמיה למדעים, סירב להתראיין אך דוברת האקדמיה מסרה כי “האקדמיה פעלה לאורך כל השנים בתיאום מלא עם שרי המדע השונים”

בשבוע הבא אמורה הממשלה לאשר הצעת החלטה למינוי חברים בגוף חדש-ישן, המכונה “המועצה הלאומית למחקר ופיתוח” (מולמו”פ). המועצה, שהוקמה תקופה קצרה לאחר קום המדינה והתפרקה סופית ב-1997, תתעורר לחיים חדשים בעקבות חוק, שהתקבל בכנסת לפני כשנה וחצי. אף שהקמת המועצה אמורה היתה להסתיים בנובמבר 2003 לפי החוק, היא טרם קמה.

כשבודקים את הסיבות לעיכוב, מגלים ערברב של אינטרסים מתחרים. כך למשל, ח”כ מיכאל איתן, שהיה אחד מיוזמי החוק, כיהן תקופה קצרה כשר המדע והטכנולוגיה וניסה בכל כוחו לסגור אז את המשרד. גם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שמנהלת סכסוך מר זה יותר מעשור עם משרד המדע וראשיו, עשתה ככל יכולתה כדי שהחוק יעבור.

לא רק עצם הקמתה של המועצה אלא גם הרכבה משמשים נושא למחלוקת. במשרד המדע טוענים שמאז שהחוק עבר מעכב נשיא האקדמיה למדעים, פרופ' יעקב זיו, את יישומו. לטענת גורמים במשרד, זיו דוחה את המועמדים שמציע משרד המדע כדי שיוכל לקדם מועמדים משלו, שיסייעו לו להשפיע על התנהלות המועצה. ישנם גורמים במערכת הפוליטית שדוחים האשמות אלו וטוענים שהסיבה להסתייגויות של זיו נעוצה בחוסר התאמה קיצוני של חלק מהמועמדים, עדות לזלזול של משרד המדע במועצה המתחדשת.

ראשי משרד המדע חוששים שהאקדמיה למדעים תחבור לאנשי המועצה ושיחד הם ימליצו לממשלה לבטל את משרד המדע, בטענה שממילא הם אלו המבצעים את עבודתו.
צבי ינאי, מנכ”ל משרד המדע לשעבר: “לכאורה הכל עטוף בטיעונים של 'טובת המדע', שהרי באקדמיה ישנם אנשים רציניים ומכובדים, אבל המניעים שונים לחלוטין”
משום כך יזם המשרד שורה של מהלכי נגד, שמטרתם לבלום מהלך מעין זה. בין השאר הוא הקים ועדה, שתפקידה לבחון את “חוק האקדמיה למדעים”. הרמז ברור: אם האקדמיה תתעקש להשתמש במועצה ככלי לניגוח משרד המדע, ישתמש משרד המדע בוועדה ככלי לערעור מעמדה של האקדמיה. כך הפכה הקמת המועצה, שאמורה לעמול על תוכניות ארוכות טווח, מוקד למאבקים קצרי טווח על מעמד, יוקרה ותקציבים – וכל זאת, בשם המדע.

דוקטור או פרופסור, זאת השאלה

בהקדמה לאחד הנוסחים של הצעת החוק, מינואר 1997, מוסברת ההיסטוריה של המועצה. “נוכח חשיבותו של המחקר והפיתוח המדעי לביסוס ביטחונה וכלכלתה של מדינת ישראל, הוקמה בימיה הראשונים של המדינה מועצה מדעית, שהפכה בראשית שנות השישים למועצה לאומית למחקר ופיתוח (מולמו”פ). עד סוף שנות ה-60 היתה המולמו”פ הגוף העיקרי שפעל לקידום המחקר והפיתוח בכל מגזרי המשק. היא הקימה מכוני מחקר והזרימה כספי מחקר למוסדות ההשכלה הגבוהה, למוסדות מחקר אחרים ולתעשייה”.

בסוף שנות ה-60 חל מפנה במבנה המחקר הממשלתי, תוך שימת דגש על ביזור האחריות לקידום המחקר והפיתוח בין משרדי הממשלה השונים. “האוטונומיה של משרדי הממשלה גברה ולמועצה לא נותרו כלים לתכנון ולקביעת מדיניות כוללת”, נכתב בהקדמה להצעת החוק. תחילה פעלה המולמו”פ במשרד ראש הממשלה, אחר כך היא הועברה למשרד האנרגיה וכאשר משרד המדע הוקם ב-1982 היא הועברה אליו. מאחר שהמשרד החדש קיבל את כל סמכויות הביצוע הממשיות, ובהעדר חוק שיגדיר את סמכויות המועצה, הלכה פעילותה והצטמצמה עד שבפועל היא חדלה להתקיים. בסוף 1994 הקימה הממשלה מחדש את המועצה, שהחלה לפעול בספטמבר 1995 בראשות פרופ' יצחק פרנס. במאי 1996 החל המאמץ להקים את המועצה מחדש, כגוף עצמאי שאינו עומד בצלו של משרד המדע. בספטמבר 1997 הודיע פרנס על התפטרותו, בטענה שעל המועצה מופעלים לחצים פוליטיים מצד משרד המדע, והמועצה התפרקה.

לאחר שנים של דיונים עבר בכנסת חוק המולמו”פ, הקובע שיש להקים מחדש את המועצה כגוף סטטוטורי עד לנובמבר 2003. למרות זאת, המועצה עדיין לא קמה. לטענת ח”כ איתן, הסיבה לכך נעוצה בחוסר רצונו של משרד המדע להקים את המועצה מחשש שהיא תאיים על קיומו. “בהתחלה לא התחשק לו (לשר המדע הנוכחי, אליעזר (מודי) זנדברג, י”ד) להקים את המועצה כי המשרד הסיט אותו נגד הרעיון הזה. לקח לו זמן להתגבר על הפקידים שלו ואני לא בטוח שהוא לא אמר להם 'אל תדאגו, אני אשלוט במועצה'. זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות”, טוען איתן. במשרד המדע דחו טענה זו בתקיפות.

החוק קובע ש”המועצה למחקר ופיתוח אזרחי תייעץ לממשלה בגיבוש מדיניות לשם ניצול המאגר המדעי והטכנולוגי האזרחי של מדינת ישראל ולפיתוחו”. המועצה תמנה 15 חברים שימונו רשמית על ידי נשיא המדינה, ואולם מי שבפועל מרכיב את המועצה לפי החוק הוא שר המדע. בחוק נקבע כי מדען בעל מוניטין בניהול מערכות מחקר ופיתוח, שאינו עובד מדינה, יהיה יו”ר המועצה. לצדו יכהנו חבר האקדמיה הלאומית למדעים, ארבעה מדענים ממוסדות המחקר, ארבעה אנשי תעשייה, ארבעה מדענים המתמחים בתחום המדיניות וקביעת סדרי עדיפויות וכלכלן. מדען מטעם מערכת הביטחון יישב במועצה כמשקיף.

נשיא האקדמיה למדעים, פרופ' יעקב זיו, ביקש למנות ליושב ראש המועצה את פרופ' אמנון פזי, פרופסור באוניברסיטה העברית ומי שהיה ראש ות”ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב של האוניברסיטאות). לשם כך קיימו זיו, פזי וזנדברג פגישה, שזמן קצר אחריה הודיע זנדברג כי הוא דוחה את בקשתו של זיו. גורמים המקורבים לפזי טוענים כי “משום מה החליט שר המדע שפזי מעוניין לסגור את משרד המדע ולכן הוא דחה את מועמדותו”.

בסופו של דבר החליט זנדברג למנות ליו”ר את פרופ' דן זסלבסקי, שכיהן בתפקיד נציב המים בתקופה שבה רפאל איתן היה שר החקלאות (זנדברג, כיום חבר “שינוי”, היה בעבר חבר מפלגת “צומת”, שאותה הקים איתן, י”ד). החוק קובע שמינוי יו”ר המועצה מתבצע על דעת שר המדע בלבד ואילו מינוי אנשי המחקר במועצה מתבצע על ידו רק לאחר התייעצות עם האקדמיה למדעים. גורמים המצויים בתהליך המינוי מספרים שחלק מהמועמדים של זנדברג נדחו על ידי האקדמיה כיוון שהוא ביקש למנות אנשים בלתי מנוסים. לעומתם טוענים אחרים, שזנדברג סירב לפעול משיקולי כבוד והחליט למנות אנשים בצורה עניינית, גם אם הם נושאים את התואר “דוקטור” ולא “פרופסור”. גם לשרת החינוך, לימור לבנת, היו השגות על מבנה המועצה, בטענה שאין בה ייצוג הולם לנשים.

תכתובת קשה

המאבק בין האקדמיה למדעים לבין משרד המדע לא החל סביב מינוי החברים למועצה וקיים חשש שהמועצה החדשה רק תחריף את היחסים. למרבה הפליאה, אף אחד אינו זוכר מה היתה הסיבה המקורית לסכסוך המתמשך. “לא ברור מי התחיל בסכסוך הזה, אבל יש סכסוך בין האקדמיה למדעים למשרד המדע. זו עובדה”, אומר פרופ' פרנס.

אפשר ללמוד על היחסים האלה מאירועים שהתרחשו בתקופת כהונתו של צבי ינאי כמנכ”ל המשרד. ינאי מונה לתפקיד בעת ששולמית אלוני כיהנה כשרת התרבות והמדע בממשלת רבין בשנות ה-90. הוא מספר שזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד העביר נשיא האקדמיה אז, פרופ' יהושע יורטנר, מכתב לראש הממשלה יצחק רבין ז”ל ובו הוא הזכיר לו את מעמדה של האקדמיה למדעים בנושאים של מדע וטכנולוגיה. לדברי ינאי, יורטנר ידע שרבין מודע לכך שתפקיד האקדמיה למדעים הוא, בין השאר, לייעץ לממשלה בנושאי מדיניות מדע. להערכתו, מטרת המכתב היתה לנסות ולחדור לתחומי העיסוק של משרד המדע והטכנולוגיה. ינאי ביקש מהשרה אלוני לכתוב מכתב תגובה לרבין ולהעמיד את האקדמיה במקומה. אלוני עשתה זאת.

“האקדמיה למדעים לא רוצה את משרד המדע כי היא לא מעוניינת בגוף שיחצוץ בינה לבין הממשלה”, מסביר ינאי. “מאז ומתמיד רצתה האקדמיה שיהיו שני גופים בלתי תלויים בממשלה שיעסקו במדע: היא עצמה והמועצה למחקר ופיתוח”. ממסמכים שהגיעו ל”הארץ” עולה כי המתח בין הגופים שבר שיאים ב-3 באפריל 1995. אז נשלחו על ידי יורטנר כמה מכתבים תקיפים, שבהם הוא מחה על התנהגות משרד המדע.

כך לדוגמה, יורטנר שלח לאלוני מכתב, עם העתק לראש הממשלה, שבו הביע את זעמו על כך שלא נועצו באקדמיה למדעים לפני שהקימו מחדש את המולמו”פ. נראה שיורטנר חשש שהמועצה שהוקמה מכוח החלטת ממשלה תכרסם במעמד האקדמיה הלאומית. מסיבה זו שלח באותו היום מכתב גם ליועץ המשפטי לממשלה, שבו הוא דרש בדיקה ביחס “לסתירה לכאורה בין חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לבין תפקידי המועצה”.

במכתב אחר, גם לאלוני, טען יורטנר כי מינוי מדען ראשי במשרד המדע סותר את תפקידי המשרד. “לא זכור לי מינוי מדען ראשי שמודיע עליו מנכ”ל המשרד… גם בנושא זה מחדש משרדך ולא לטובה”, הוא כתב. במכתב נוסף כתב לה יורטנר כי הוא “נדהם” לקבל את מכתבו של ינאי, שבו הוא מודיע כי הוא “שמח” על הגדלת הקרן הדו-לאומית עם אנגליה. “עמדת האקדמיה הלאומית היא שאין להקים קרנות דו-לאומיות חדשות”, פסק. שרת המדע הגיבה למכתבים וכתבה כי הם נראים לה “תמוהים ביותר”.

פרופ' יורטנר סירב להתייחס לחיכוך שקיים בין משרד המדע לאקדמיה למדעים, אך רמז לשורשיו. “האם אתה יודע מה הם היחסים בין יועץ נשיא ארה”ב למדע לבין שר המדע האמריקאי? התשובה היא שאין יחסים מכיוון שאין משרד מדע בארה”ב. יש רק יועץ. מבנה המחקר והפיתוח הישראלי דומה מאוד לזה האמריקאי וכנראה ישנה סיבה לכך שבארה”ב החליטו שיש להסתפק ביועץ מדעי בלתי תלוי ולא במשרד ממשלתי”.

גם יורשו של יורטנר באקדמיה למדעים, פרופ' זיו, שבאותה התקופה שימש כראש חטיבת מדעי החיים באקדמיה, לא הסתיר את סלידתו ממשרד המדע וממנכ”לו ינאי, לאחר שהאחרון הגיב על מכתב של זיו, שבו הוא הציע עקרונות פעולה לוועדת ה-13 (ועדה שהקים משרד המדע, שבה ישבו נציגים של המוסדות להשכלה גבוהה ודנו בנושאי מדיניות מדע, י”ד). ינאי טען אז כי זיו מערער על העקרונות הקיימים ומאיים בפירוק הוועדה אם תפישתו לא תאומץ. יורטנר כתב בתגובה שהוא קרא “בתדהמה” את מכתבו של ינאי.

מאוחר יותר הודיע זיו כי הוא מתפטר מכהונתו כחבר בוועדת ה-13 וביקש למנות תחתיו את ד”ר מאיר צדוק, שמשמש כיום כמנכ”ל האקדמיה למדעים. “היה ברור שהם רוצים להוריד את דרג הייצוג שלהם בוועדה”, מסביר גורם שהיה מקורב למשרד באותם ימים. שרת המדע הודיעה לזיו שהיא אינה מוכנה למנות את צדוק בטענה שעל האקדמיה לשלוח נציג בכיר לוועדה החשובה. בין הצדדים החלה חלופת מכתבים, עד שלבסוף אלוני נכנעה.

“כמעט הלכו מכות”

פרופ' פרנס, שבתחילת דרכו כיו”ר המועצה לא ייחס חשיבות לקיומה כגוף סטטוטורי, מסביר היום את חשיבות החוק. “מכיוון ששרי מדע מתחלפים בתדירות גבוהה, ומכיוון שיש חשש שעל מועצה שמוקמת מכוח החלטה של שר המדע יופעלו לחצים, חשוב שתוקם מכוח חוק. מצד שני, היא לא צריכה להתחרות באף משרד ממשלתי; לא צריך להיות לה תקציב ביצועי אלא רק תקציב לפעילות שוטפת”.

ח”כ איתן טוען כי מאחורי הניסוח הזהיר של פרנס מסתתרת היסטוריה של מאבקים בין משרד המדע למועצה, סביב השאלה עד כמה המועצה צריכה להיות עצמאית. “כמעט הלכו שם מכות”, הוא אומר. “במשרד המדע לחצו על המועצה לקבל החלטות. זה היה בלתי נסבל”. לדבריו, גם כעת, כאשר מוקמת מועצה חדשה, היא לא מתחילה את צעדיה ברגל ימין בגלל כשל בחוק, שלפיו סמכות המינוי נתונה בידי שר המדע. “מהרגע ששר המדע ממנה את אנשיה, זו בעיה”, טוען איתן.

במשרד המדע מבטלים את הטענות האלה. הם טוענים שניסיונו של איתן לסגור את משרד המדע היה נגוע בשטחיות וחוסר הבנה. גורמים בכירים במשרד מזכירים שהמועצה, שעשויה לפעול נגד האינטרסים של משרד המדע, יכולה להפנות את עוקצה גם כלפי גורמים אחרים. “בלהט של ראשי האקדמיה למדעים לבלוע את משרד המדע, הם לא שמו לב שהמועצה יכולה להשתלט גם על תחומים שכיום מטופלים על ידי האקדמיה ואפילו לבדוק את תפקוד האקדמיה למדעים”, אמר גורם במשרד המדע.

כדי להבטיח שקט בחזית האקדמיה למדעים הקים זנדברג ועדה עם שלושה חברים, שתפקידה לבחון את חוק האקדמיה למדעים, שנכנס לתוקפו ב-1961. מאז מינויה, בסוף 2003, לא התכנסה הוועדה ונראה ששר המדע אינו לוחץ על החברים להגיש מסקנות, מחשש שייראה כמי שרודף את אנשי האקדמיה למדעים.

פרנס רומז שהוא אינו בטוח שתצמח תועלת מכך שמשרדי המועצה ימוקמו בבניין האקדמיה למדעים בירושלים, כפי שהדבר מתוכנן כיום. “המועצה צריכה להיות עצמאית לחלוטין”, הוא אומר. כאשר הוא נשאל מדוע כחוקר מוח בכיר ומוערך הוא אינו חבר באקדמיה למדעים, ענה כי “כנראה שאני לא מדען מספיק טוב”.

ינאי, שלו היו היתקלויות רבות עם האקדמיה למדעים, בין השאר סביב שאלת מעמד המועצה, טוען כי מקור המאבקים הוא ברצון האקדמיה למדעים להגן על מעמדה ויוקרתה. “מעל פני השטח מדובר בטיעונים טכניים לכאורה; כן מועצה סטטוטורית או לא. אבל מתחת לפני השטח זורמים היצרים. לכאורה הכל עטוף בטיעונים של 'טובת המדע', שהרי באקדמיה ישנם אנשים רציניים ומכובדים, אבל המניעים שונים לחלוטין”.

אלא שגורמים המקורבים לח”כ מתן וילנאי, שבתקופתו כשר החינוך, המדע והספורט הוכן החוק, טוענים שאין להפנות אצבע מאשימה כלפי האקדמיה. וילנאי שלח שלושה מכתבים לזנדברג ובהם דרש את זירוז הקמת המועצה. זנדברג לא נותר חייב ובין השניים התפתח “קרב מכתבים”, שעליהם מכותבים גם שר המשפטים טומי לפיד וראש הממשלה אריאל שרון. לטענת המקורבים לווילנאי, זנדברג ניסה לעצור את הקמת המועצה ואחר כך מינה אנשים בלתי מתאימים לתפקיד בניסיון לסרס אותה. דווקא האקדמיה למדעים, טוענים המקורבים, פועלת בניקיון כפיים.

נשיא האקדמיה, פרופ' זיו, סירב להתראיין לכתבה, להגיב על הטענות שמועלות בה או להסביר את עמדתו בנושא. דוברת האקדמיה למדעים מסרה כי “מטרת חוק המולמו”פ לחזק את המחקר והפיתוח המדעי בישראל באמצעות ייעוץ מקצועי לממשלה. לשם כך תפעל האקדמיה ביחד עם משרד המדע ומשרדי הממשלה האחרים. לאורך כל השנים פעלה האקדמיה בתיאום מלא עם שרי המדע השונים והצעת החוק הסופית עובדה ונוסחה מתוך הסכמה מלאה עם המדענית הראשית והיועצת המשפטית של משרד המדע. מתוך החשיבות שהיא רואה בכינון המועצה פעלה האקדמיה מיום קבלת החוק בכנסת, ללא דיחוי, לסייע בכל הנדרש ממנה על פי החוק ועשתה בנחישות לקידום יישומו והפעלתו, לרבות ייעוץ בנושא הרכבת המועצה”.
 

 מאת: יובל דרור