כשחוסר מזל הופך להמצאה

הבנת מנגנון החדירה והיציאה של קוץ הדורבן יכולה לסייע לפיתוח מכשור רפואי טוב יותר.

מי שחווה דקירה מקוץ של דורבן יודע שברגע שהקוץ נתקע ברקמה, קשה להוציאו. בהשראת הדורבן, פיתחה חברת Angiotech בעבר את ה Quill – חוט כירורגי לתפירת רקמות, המבוסס על מבנה העוקצים המיקרוסקופיים המאפיינים את קוץ הדורבן. בימים אלה מקווים חוקרים מ – MIT ללמוד ממבנהו הייחודי של קוץ הדורבן, ולפתח בהשראתו מכשור רפואי לשימושים נוספים.

במחקר זה, אפיינו החוקרים לראשונה את הכוחות הדרושים לקוץ הדורבן להיכנס ולצאת מהרקמה. הם יצרו מודלים מלאכותיים בעלי מאפיינים כשל קוץ הדורבן, במטרה לתכנן מחטים פחות כואבות, או דבקים שיכולים לחבר רקמות פנימיות. חשיבות חיבור אפקטיבי של רקמות נודעת בעיקר בניתוחים במערכת העיכול ובמעי, אזורים בהם אחוז גבוה (10-15%) של דליפות לאחר ניתוח.

על מנת למצוא פתרון לחיבור הרקמות, פנו החוקרים לבחינת הדורבן הצפון אמריקאי. לדורבן זה כ – 3,000 קוצים להגנה מטורפים. הקוצים מגיעים לאורך של מספר סנטימטרים ובארבעת המילימטרים שבקצה הקוץ קיימים עוקצים מיקרוסקופיים.

עוקצים אלה קורעים את הרקמה ומאפשרים על ידי כך את החדירה הקלה של הקוץ – בדומה לחיתוך עגבניה בסכין משונן. לעומת זאת, במשיכת הקוץ החוצה, משמשים העוקצים כעוגנים ברקמה ומקשים על ההוצאה. הכוח הדרוש להוציא את קוץ במבנה עוקצים גדול פי ארבע מהכוח הדרוש להוציא קוץ נטול עוקצים בקצהו.

על מנת לבחון את האפשרות לפתח שיטת חיבור טובה יותר, יצרו החוקרים כעין טלאי עם קוצים ומערך עוקצים בצד אחד. הם מצאו כי האנרגיה שהיתה דרושה להסיר את הטלאי עם העוקצים הייתה גבוהה פי שלושים מהאנרגיה שהיתה דרושה להסרת הטלאי נטול העוקצים. לאור הממצאים, טלאי זה עם עוקצים יוכל לשמש בעתיד לחיבור רקמות לאחר ניתוח.
בהשראת הדורבן עובדים החוקרים בימים אלה על פיתוח התקן הצמדה מחומרים מתכלים, שיתפרקו בגוף לאחר ההחלמה.

מקור הידיעה