אגדה יפנית עם סוף עצוב. במקום סיפור הצלחה, עיכוב במחקר תאי הגזע
סיפורי הצלחה מדעית תמיד שובים את הלב. רבים מאוד קיבלו השראה מסיפוריהם של מדענים יחידי סגולה, שבשילוב של כישרון, חריצות והתמדה, השיגו פריצות דרך מדהימות, התגברו על קולות המפקפקים וזכו לתהילת עולם. למרבה הצער, על כל סיפור הצלחה כזה, יש כשלונות רבים, קטנים וגדולים. אחד מהם – מטלטל במיוחד – הסעיר השנה את יפאן, ואת עולם המדע כולו. סיפורה של מדענית שנגעה לרגע קט בתהילה, אך נפילתה זרעה סביבה חורבן והרס.
כוכב עולה
בינואר השנה הכריזה הרוקו אובוקאטה (Haruko Obokata) על פריצת דרך מדהימה: שיטה פשוטה ויעילה במיוחד לייצור תאים הדומים בתכונותיהם לתאי גזע עובריים. השיטה פורסמה בכתב העת היוקרתי Nature, ואובוקאטה הצעירה והיפה, היתה הכוכבת של דיווחים חדשותיים רבים ונלהבים על פריצת הדרך המבטיחה.
התאים הראשונים הנוצרים בעובר נושאים את הפוטנציאל להתפתח לכל סוג של תא – שריר, עור, מוח וכן הלאה. לכן נחשבים תאי הגזע האלה לבעלי פוטנציאל רפואי אדיר: אפשר לכאורה להזריק אותם לרקמות חולות, או אחרי פציעה, והם ייצרו שם את הדרושים. ההבטחה הגולה של תאי הגזע עדיין לא מומשה מסיבות שונות, בהן המחלוקות הרבות על השימוש בתאים מעוברים, המעורר סוגיות אתיקה, מוסר ודת. לפני שמונה שנים פיתח מדען יפני, שיניה ימאנאקה, שיטה לקחת תאים בוגרים, ולהחזירם למצב עוברי בזכות סדרה של שינויים גנטיים. הגילוי פורץ הדרך זיכה את ימנאקה בפרס נובל לרפואה. ואולם, לשיטתו יש מגבלות רבות: היא איטית, מסורבלת, ומניבה רק שיעור זעום של תאים דמויי תאי גזע. אוֹבּוֹקַאטָה פתרה את הבעיה בדרך פשוטה להפליא.
"צמחים, כמו גזר למשל, יכולים לייצר תאי גזע מתאים בוגרים בתגובה לגורם לחץ חיצוני, כמו חיתוך", הסבירה אובוקאטה בראיון לפודקאסט של Nature "חיפשתי מנגנון דומה שישפיע כך על תאי יונקים, וניסיתי גורמים רבים כמו לחץ מכאני על התאים, או הרעבה שלהם". בסופו של דבר היא מצאה כי דווקא טיפול בחומצה חזקה גורם לתאי טחול של עכבר לחזור למצב העוברי, אף על פי שחומצה בדרך כלל הורגת תאים. המשמעות היתה דרך פשוטה וזולה לייצר במהירות כמות גדולה של תאי גזע למחקר ולרפואה. אובוקאטה העניקה לתאים את הכינוי STAP (Stimulus-triggered acquisition of pluripotency – השגת פלוריפוטנטיות באמצעות לחץ חיצוני).
קשיי שחזור
אובוקאטה עשתה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת וואסדה ביפאן (Waseda). במהלך לימודי הדוקטורט שהתה שנתיים בביה"ס לרפואה באוניברסיטת הרווארד האמריקנית, שם פיתחה את שיטת ה-STAP. כששבה לארצה התקבלה למכון רִיקֶן, מכון מחקר ממשלתי בעיר קוֹבֶּה. בשנה שעברה, כשהיא בת 30 בלבד, מונתה לראש המעבדה לתכנות מחדש של תאים במכון. זמן קצר לאחר מכן פורסמו המאמרים על השיטה, וההצלחה הפכה את החוקרת הצעירה לדמות מוכרת בעולם כולו. ואולם, עד מהרה התעוררו ספקות.
כמקובל במדע, פרסמה אוֹבּוֹקַאטָה את שיטות העבודה שלה, כדי שחוקרים אחרים יוכלו לשחזר את הניסויים ולהמשיכם. ואולם, מי שניסה לטפל בתאים שלו בעזרת החומצה על פי הפרסום של אובוקאטה, לא קיבל תאי גזע, כמובטח, אלא פשוט מבחנות של תאים מתים. שותפיה למחקר התחילו לחשוש, וביקשו מנייצ'ר לבטל את המאמרים. אנשי כתב העת בחנו שוב את המאמרים מצאו בהם טעויות, שלא ברור אם נוצרו בשוגג או בזדון. כמו כן הם העלו חשדות כי קטעים מהמאמרים בכלל מועתקים מעבודות של חוקרים אחרים. חודשיים לאחר הפרסום, כינסו ראשי מכון ריקן מסיבת עיתונאים. "אני מבקש להתנצל על המאמר שפרסמו חוקרי מכון ריקן בנייצ'ר", אמר נשיא המכון, ריוג'י נויורי (Ryoji Noyori). "זה פרסום שגרם צרות רבות לאנשים רבים". אבל הצרות רק החלו. ביולי הודיע נייצ'ר רשמית על משיכת המאמרים, והאשים את המדענים היפנים ברשלנות ובהפרת אמון. זה היה יותר מדי בעבור הבוס של אובוקאטה, יושיקי סאסאי (Sasai Yoshiki), שהיה שותף למאמרים, ובתחילת אוגוסט הוא תלה עצמו במכון. במכתב ההתאבדות כתב סאסאי כי אינו יכול עוד להתמודד עם המתקפה התקשורתית, ועם אחריותו כלפי העובדים של מכון ריקן.
הזדמנות אחרונה
על אף האירוע הקשה והעמדה הנוקבת של נייצ'ר, אובוקאטה סירבה לחזור בה, והתעקשה על עמדתה כי הממצאים שלה נכונים. היא הצליחה לשכנע את מנהליה לתת לה הזדמנות אחרונה. המכון קצב לה כחצי שנה להוכיח שהתאים שלה אכן אמיתיים. היא עבדה במעבדה מרושתת היטב במצלמות אבטחה, כשמדענים בכירים משגיחים בשבע עיניים על עבודתה. ואולם, שלושה חודשים לפני המועד שנקבע, הבינו חוקרי ריקן שמדובר בעמל שווא. המכון הפסיק את הניסויים, והודיע פומבית לפני כשבועיים – אין תאי STAP.
אובוקאטה מסרבת לדבר עם התקשורת בחודשים האחרונים, אבל בהודעה כתובה שפרסמה בעקבות החלטת המכון, מסרה כי היא מקבלת את ההחלטה. היא פוטרה ממכון ריקן, ומסתגרת בינתיים בביתה.
ספק רב אם הַרוּקוֹ אובוקאטה היא אכן הנוכלת המוצגת בכלי התקשורת בעולם, ובעיקר בארצה. רוב הסיכויים שמדובר במדענית לא רעה, שהתלהבותה מתוצאות מבטיחות הביאה אותה לפרסם תוצאות שלא נבדקו די הצורך. אלא שבניגוד למקרים רבים אחרים, היא סחפה בפנטזיה שלה מכון מחקר שלם ומכובד, וחוללה אסון. אובוקאטה לא הצליחה להוכיח כי תאי ה-STAP הנהדרים אכן קיימים, אבל היא שוב הוכיחה את מה שלתקשורת קשה לעיתים לזכור, שגם מדענים הם רק בני אדם.
18 Responses
את הלינק המתוקן שנתתי (רואים יותר טוב).
ניסים אמרתי לך שאני לא זוכר במדוייק. פשוט תראה את הסרטון, זה מאד מעניין.
ואני חושב שזו בכלל פרופסורית… 🙂
אותו דבר לגבי ד.נ.א , אחרי החזרות זמן פיצחו את השיטה שזה בנוי והבינו את המילים של ה ד.נ.א ויכול להיות שיש ניסוים שבנויים על אותו יום שהבינו והם רק נמחקו אחרי החזרות זמן בכבוד מים נושפים , כך שיכול להיות שהתוצאות היו מוטות
אייל
אני לא יכול לצפות כרגע בסרטון, אבל ברגע שאוכל…
בכל מקרה, אני מקווה שאתה לא רומז שהפרופסור המכובד אינו אהבל…
אני חושב שכאן זה באיכות גבוהה יותר:
https://www.youtube.com/watch?v=vcBHKMJDHaU
טוב ניסים, לא זכרתי במדוייק…
בכל מקרה הנה הפרק שמציג את הניסוי, מרתק ומומלץ מאד לצפות:
https://www.youtube.com/watch?v=FZrfXuiM8Ro
אייל הנכבד , דיברו אחרי החזרות זמן בטלוויזיה על המאיץ ואחד הבדיחות שאמרו היתה " תקומו שעה קודם " , כנראה ההשפעה של הבדיחה היא שתוצאתית עברו בבדיקות בעולם הזה את מהירות האור . ועוד משהו אל תאמין לקישקושים על כבל . בכבוד מים נושפים
אייל
כנראה שהוא לא פרופסור מכובד כל כך…
היו לאחרונה כמה וכמה דוגמאות לטעויות מדעיות שתוקנו במהירות, הטענה של קבוצת מדענים שעבדה במאיץ החלקיקים הגדול שחלקיקים מסויימים עברו כביכול את מהירות האור, ביקורת עמיתים זיהתה מהר מאד שהבעיה הייתה בחיבורים של הכבלים (או משהו בסגנון…) , הטענה של מספר חוקרים כי הם הצליחו לגלות "גלי כבידה" שנותנים חיזוק נוסף לתאוריית המפץ הגדול, אבל מהר מאד התברר שמדובר בכלל בענני אבק בין גלאקטיים…
היה לפני שנים את המקרה המעניין של פרופסור מכובד שטען שהצליח לזהות השפעה של תרופה הומאופטית על תאי דם לבנים במבחנות… גם כאן (בעזרתו האדיבה של ג'יינס רנדי) התברר שמקור הבעיה היה אי ביצוע של מבחן עיוור כפול, כלומר האנשים שבדקו את הדגימות ידעו היכן טופטפו מים והיכן טופטפה תרופה הומאופטית.
המדע אכן מתקן את עצמו. כאן מובאת דוגמה לאירוע תיקון בומבסטי שלא לומר קטלני, ושהתרחש באופן מיידי כתגובה לשגיאה/ות המדעיות שנעשו במחקר הזה.
בשאר הזמן, נעשות שגיאות קטנות במחקרים רבים. אבל הן מספיק קטנות בשביל לא לעורר תגובת תיקון כה חריפה. ואולם התגובה בוא תבוא, שנה, 5 שנים, 15 שנים לאחר הפרסום. יתפרסם מחקר אחר שיכלול בין השאר מאמר קודם ויוכיח את טעותו בדרך לאמת היותר אמיתית.
יניב ח. מסכים איתך לחלוטין! וזה מה שיפה בשיטה המדעית!
זו דווקא דוגמה נהדרת לדרך שבה מדע מתקן את עצמו.
התחרות באוניברסיטאות כל כך גדולה שאני יכול להבין
איך מדענית כזו יכולה להתברג לא על ידי כישורים כחוקרת
אלה על ידי כישורים כמקדמת מכירות.
לחוקרת הזו יש בהחלט עזות מצח בלתי רגילה
חבל שהאנשים הטובים שהגיעו למעמדם בעבודה קשה
משלמים בסוף את המחיר.
הסיפור לא כ"כ מוזר. באחד מהאוניברסיטאות המפורסמות בארץ היתה פרופסורית אשר פיתחה תרופה. הפטנט נמכר לחברת תרופות גדולה. בפרוייקט הושקעו כ-400 מיליון דולר. כאשר צוותי המו"פ בחברה ניסו לשחזר את התוצאות הן לא חזרו. נתנו צ'אנס למחקר ובאו אליה למעבדה ואיתה ניסו לשחזר את התוצאה ולא חזרה. כדי להגן על עצמה היא הפיצה על אותה חברת תרופות שהם רודפים אותה ומעלילים עליה. להערכתי הכנה, המדענית לא הפיצה שקר, אלא פשוט ניסוי הצליח לה ואח"כ כבר לא, או שפירשה בשוגג את הנתונים.
לאן אני חותר. התחרות העצומה באקדמיה, גורמת לאנשים בדיוק ללכת אחרי הפנטזיה שלהם ולהאמין בה.
סיפור מוזר.
אבא שלי חולה als ותאי הגזע של חברת בריינסטורם הישראלית עצרה התקדמות המחלה הסופנית הזו
מסכנה.
כתבה מענינת …