נייר מנצח אבן; אבן מנצחת מספריים; השתלת תאי מח-עצם מנצחת סרטן וגם איידס

השתלת מח עצם הכולל תאי גזע של מערכת הדם בחולה שלקה גם בסרטן הדם וגם בוירוס ה- HIV, הצליחה, בזכות תושיתו של חוקר בגרמניה לחסל את שתי המחלות. זה אמנם לא תהליך מתאים למרבית חולי האיידס אבל החוקרים מקווים להפיק ממנו תובנות חדשות על הלוחמה ב- HIV

בוקר אחד, לפני שלוש שנים, התעורר מר איקס וחש טעם נחושתי בפיו. בדיקה קצרה אל מול המראה חשפה שחניכיו מדממים קשות. רופאיו לקחו דגימות דם והגיעו לאבחנה לא-שגרתית, אך מאד חד-משמעית: למר איקס אין מזל בכלל. עד גיל 40 הוא הספיק להידבק בוירוס ה- HIV הגורם לאיידס, פיתח סרטן במח העצם, הגיע למצב סופני וגר בגרמניה.

הצד החיובי היה שעד שהתחיל הסרטן, הרופאים הצליחו לבלום את התפשטות הוירוס בגופו של איקס (ששמו האמיתי נתון תחת חסיון רפואי). בשלביו הראשונים, וירוס ה- HIV פועל בדרך-כלל בשקט מחתרתי: במשך תקופה של שבועות עד שנים הוא מתפשט לכל תאי הדם הלבנים בגוף. תאים אלו מגנים עלינו מזיהומים, וככל שהוירוס הורג יותר ויותר מהם, כך מערכת החיסון נחלשת.

אלו מאיתנו שעשו תואר בביולוגיה זוכרים בוודאי את אחד הניסויים הראשונים והפשוטים ביותר במעבדה, במהלכו משאירים צלחת פטרי פתוחה באוויר החדר למשך זמן קצר. הצלחת מכילה מצע עשיר בחומרי מזון, שחיידקים ופטריות מסוגלים לנצל לצרכיהם. מספיק להשאיר את הצלחת פתוחה מספר שעות כדי שלפחות כמה נבגי חיידקים ופטריות יפלו לתוכה ויגדלו במהירות. תוך שבועיים תיראה הצלחת כיער פרא בזעיר אנפין – עיגולי פטריות ומושבות חיידקים יכסו את המצע בכל רחבי הצלחת.

הגוף שלנו דומה לאותה צלחת: לא זאת בלבד שהוא עשיר בחומרי מזון, אלא שאנו גם נושמים מליוני חיידקים ופטריות לתוך ריאותינו מדי יום. הסיבה העיקרית לכך שפולשים זעירים אלו אינם יכולים לגדול בתוכנו נעוצה בתאי הדם הלבנים והפעלתניים, שנלחמים בלי הפסקה בזיהומים. ברגע שוירוס ה- HIV קוטל חלק גדול מתאי הדם הלבנים, אנו נותרים ערומים מההגנה שמספקת מערכת החיסון. החיידקים, הפטריות והוירוסים מתרבים ללא מעצורים, מפרישים רעלנים וגוזלים את חומרי המזון הנחוצים לתאי הגוף. תחת תנאים אלו, ברור מדוע חולי איידס מתים זמן קצר לאחר שמערכת החיסון שלהם מתמוטטת.

נחמתו היחידה של מר איקס היתה העובדה שהוא חי בעולם המערבי, בו קיימות תרופות נגד הוירוס. התרופות מעכבות את התפשטות הוירוס מתא דם לבן אחד למשנהו, ובדך זו מאיטות את קצב קטילת תאי הדם הלבנים ואת התמוטטות מערכת החיסון. נכון להיום, קוקטייל התרופות מסוגל לעכב את ההתמוטטות במשך יותר משלושים שנה.

אם קיימות תרופות ל- HIV, מדוע לא חלף עדיין הוירוס מן העולם? הבעיה העיקרית היא שיש ליטול את התרופות מדי יום, והן יקרות. ממש יקרות. כדי לזכות בעשרים שנות חיים נוספות, החולים צריכים ליטול מדי יום את הקוקטייל. העלות של התענוג המפוקפק הזה, הנמשך כל יום במשך עשרים שנה, נאמדת ב- 450,000 דולר לכל חולה. חולים המחזיקים בביטוח בריאות מקיף יכולים לעמוד בתשלומים כאלו, אבל במדינות מתפתחות כמו אפריקה כמעט ולא קיימות קופות-חולים היכולות להציע את התרופות לציבור.

הבעיה השניה עם התרופות היא שהן רק מעכבות את התפשטות הוירוס בתוך הגוף. הן לא הורגות אותו. אם הנשא יקיים יחסי-מין לא מוגנים, הוא עלול עדיין להעביר את הוירוס לבן או לבת-הזוג. אלו היו חייו של מר איקס לפני שלקה בסרטן. הוא התעורר מדי בוקר, נטל כדור, שניים או שלושה, והמשיך בחיים כהרגלם, בעוד שהתרופות עוצרות את התפשטות הוירוס.

אפשר לומר שמזלו של מר איקס השתפר במפתיע, כאשר התגלה סרטן מח-העצם בגופו. מח-העצם מתאר איזור הקיים במרכז העצמות הארוכות, ואפשר לדמות אותו לבית החרושת המייצר את תאי הדם הלבנים. מכיוון שהתאים מתים כל העת במלחמתם בזיהומים, מח-העצם מייצר תאי דם לבנים חדשים לפי הצורך. סרטן במח-העצם מביא לייצור ללא הפסקה של תאי דם לבנים, ומשבש את יכולתו של מח-העצם לייצר גם תאי דם אדומים וטסיות דם. מבלי טסיות, הדם אינו יכול להיקרש, ומשום כך חולים בסרטן מח-העצם פגיעים במיוחד לדימומים.

היינו חושבים שייצור מסיבי של תאי דם לבנים ישפר את מצבה של מערכת החיסון, אך ההיפך הוא הנכון. כל מכונה מורכבת מכילה מספר רב של חלקים: ברגים, גלגלי שיניים, מנופים, משאבות ועוד, שכולם מתפקדים זה עם זה. באופן דומה, גם מערכת החיסון מורכבת ממספר רב של תאי דם לבנים שונים, שלכל אחד מהם תפקיד ספציפי. הסרטן גורם לתא דם לבן אחד בלבד ליצור עותקים רבים של עצמו, ובכך מופר האיזון העדין והמכונה כולה – מערכת החיסון – קורסת.

רופאו של איקס, דוקטור גרו הוטר, החליט שרק לטיפול דרסטי במיוחד יש סיכוי לעצור את הסרטן. הוטר רצה להשתמש בשילוב של קרינה וכימותראפיה אגרסיבית במיוחד, כדי להרוג את כל התאים הסרטניים בגוף. בטיפול רפואי כזה מתקיים לעיתים קרובות המשפט “הניתוח הצליח, החולה מת”, מכיוון שהוא מביא גם למותם של רוב תאי מח-העצם של החולה. משום כך יש להשתיל מיד לאחר ההקרנות תאי מח-עצם חדשים המופקים מתורמים. התאים החדשים אמורים למלא את מקומם של תאי מח-העצם שמתו, ולייצר תאי דם לבנים חדשים.

בנקודה זו עלתה במוחו של הוטר מחשבה קפריזית במיוחד, שאילו העלה אותה בזמן לימודי הרפואה, בוודאי לא היה מקבל את הדיפלומה. הוטר ידע כי למרות שוירוס ה- HIV צריך להתחבר לקרום התא כדי לחדור לתוכו, הוא אינו מסוגל להתקרב בקלות לקרומי התאים. בדומה למטפסי הרים, הוירוס זקוק לנקודות אחיזה על פני השטח של התא, אליהן יוכל להיצמד ובאמצעותן ימשוך את עצמו קרוב יותר לקרום התא. נקודות אחיזה כאלו מצויות, כמובן, אך ורק על פניהם של תאי הדם הלבנים הפגיעים לוירוס, וקיימות בדמותם של שני חלבונים: CD4 ו- CCR5.

בחיפושיו בספרות גילה הוטר כי לחלק מתושבי אירופה קיימת הגנה אוטומטית מפני הוירוס. מחקרים שנערכו על אנשים אלו, שחלקם קיימו יחסי-מין הומו-סקסואליים לא-מוגנים עם מאות שותפים, הראו שהם אינם נפגעים מהוירוס. אלו למעשה מוטנטים אנושיים. הם אמנם אינם מסוגלים לירות קרני לייזר מעיניהם, או לעוף באוויר, אך המוטציה שלהם תהיה שימושית הרבה יותר מכל אלו, במידה ווירוס ה- HIV יהפוך להיות שכיח באוכלוסיה.

אצל אותו אחוז בודד מהאוכלוסיה האירופאית, חלבון ה- CCR5, המשמש כנקודת אחיזה לוירוס, אינו קיים על פניהם של תאי הדם הלבנים. מי שהתמזל מזלו להיות בעל אותה מוטציה, הריהו חסין לרוב הוריאציות של וירוס ה- HIV. גם במידה והוירוס חודר לגופו, הוא אינו מסוגל להדביק ביעילות את תאי הדם הלבנים, ולפיכך גם אינו יכול להתרבות.

“אם נשתיל תאי מח-עצם עם המוטציה החסינה ל- HIV,” אמר לעצמו הוטר, “מח-העצם ייצר בוודאי תאי דם לבנים בעלי אותה מוטציה, שיהיו חסינים בפני הוירוס!”

כשהגיע הזמן להשתלת מח-העצם, בדק הרופא דגימות מח-עצם משמונים תורמים אפשריים, בתקווה שאחד מהם יהיה בעל המוטציה המבוקשת. בדגימה ה- 61 מצא את אשר חיפש: תאים בהם חסר החלבון CCR5. אלו היו התאים אותם השתיל במר איקס, ועתה נותר לו רק להצליב אצבעות ולקוות שאיקס לא ימות מההשתלה עצמה, שהורגת עד ל- 30 אחוזים מהמטופלים.

זו היתה הנקודה בה נתן המזל הרע של איקס ברקס חד ועשה פניית פרסה מלאה.

כיום, שנתיים לאחר ההשתלה, אין זכר לתאים הסרטניים בגופו של מר איקס. ההקרנה והכימותרפיה האגרסיביות הצליחו לקטול את כל התאים הסרטניים. גם ההשתלה עברה היטב: תאי מח-העצם החדשים נקלטו בגוף והחלו לייצר תאי דם לבנים חדשים ובריאים.

ומה לגבי הוירוס? מיד לאחר ההשתלה, מר איקס הפסיק לקחת את התרופות המדכאות את הוירוס, עקב החשש שהן יפגעו גם בתאי מח-העצם הרגישים. עד היום, הוירוס טרם התפרץ בשנית בגופו של איקס.

לאחר ההשתלה, הוירוס מצא את עצמו לפתע בסביבת מחיה שונה מאד משהיה רגיל. אם בעבר יכול היה לתקוף ולהדביק תאי דם לבנים רבים, הרי שעתה כל תאי הדם הלבנים אטומים בפניו, מכיוון שלכולם חסר החלבון CCR5. הוא איבד למעשה את נקודות האחיזה שלו עליהם, ולא יכול היה לחדור לתוכם. כיום, שנתיים לאחר ההשתלה, עדיין לא ניתן לאתר את הוירוס בדגימות שנלקחו מהדם ומרקמות אחרות.

האם ניתן לאמץ את השתלת מח-העצם כדרך לטיפול באיידס? למרות שהטיפול אפשרי באופן עקרוני, זהו אינו פתרון מעשי. השתלה שכזו מהווה הליך רפואי יקר עם מספר רב של סיבוכים אפשריים. גם במידה וההשתלה עוברת בהצלחה, המטופל יאלץ לקחת תרופות המדכאות את מערכת החיסון לשארית חייו, כדי שהגוף לא ידחה את התאים המושתלים.

דרך אחרת ליישום הלקחים היא בהנדסה גנטית של תאי מח-העצם של חולי HIV. כבר כיום משתמשים בוירוסים להחדרת גנים חדשים לתוך תאים, או לשיתוק וחיתוך גנים קיימים. בשנת 2000 נערך ניסוי במהלכו נעשה שימוש בוירוסים ש- 'הזריקו' גן חדש לתוך תאי מח-העצם של עשרה ילדי-בועה. אצל ילדים אלו היה חסר גן מסוים, שבלעדיו לא יכולים תאי מח-העצם לייצר את תאי הדם הלבנים. הגן שהוזרק לתוך התאים השלים את החסר, ותאי מח-העצם שוקמו והצליחו ליצור מערכת חיסון יעילה ובריאה. ייתכן שבאופן דומה ניתן להשתמש בוירוסים שיוכלו להגיע לתאי מח-העצם ולשתק את הגן הנחוץ לייצור CCR5.

אפשרי? כנראה שכן, ואפילו בעתיד הקרוב, אך יש להיזהר מההשלכות האפשריות והבעייתיות של הטכניקה. מתוך עשרת ילדי-הבועה שהשתתפו בניסוי, ארבעה לקו בסרטן מח-העצם בשנים שלאחר הניסוי. הסרטן הופיע מכיוון שהגן החדש הוחדר בסמוך לגן קיים, ושיבש את דרך פעולתו. מאז אותו ניסוי החליטה הקהילה המדעית כי יש צורך להגיע להבנה מלאה יותר של תהליך ההדבקה הויראלי, לפני שמנצלים אותו להנדסה גנטית בבני-אדם.

היכן מסתיים סיפורו של איקס? נכון להיום, טרם אותר הוירוס מחדש ברקמות גופו, למרות בדיקות שגרתיות חוזרות ונשנות. יחד עם זאת, רוב המומחים אינם מאמינים כי מערכת החיסון המחודשת הצליחה לסלק את הוירוס מהגוף. בספרות המקצועית ידועים מקרים בהם וירוס ה- HIV הצליח למצוא מסתור בתוך אוכלוסיה לא-נודעת של תאים בתוך הגוף, ובדרך זו הצליח לשרוד גם מבלי שישהה בתוך תאי הדם הלבנים. הקונצנזוס הוא כי הוירוס עדיין מסתתר בגופו של איקס, אך אינו מסוגל להביא להדבקה כוללת של תאי הדם הלבנים והמוטנטיים. למרות שעוקצו של הוירוס נקטם באיבו, הסכנה נותרה קיימת, משום שבתנאים מסוימים יכול וירוס ה- HIV לעבור מוטציה שמאפשרת לו להדביק גם תאים ללא CCR5. במקרה זה, התאים המוטנטיים יהיו חשופים להדבקה בפני הוירוס, והמחלה תפרוץ מחדש.

הידע שהנחיל איקס למדע הרפואה יקר מפז, ועשוי לסייע לפיתוח טיפולים בחולי איידס אחרים. הוא עצמו ממשיך לחיות את חייו מבלי ליטול את התרופות נגד ה- HIV, אך כשהוא מודע תמיד לקיום הפולש הזר בגופו. הוא אינו מסוגל לשכוח שהויריונים ממתינים לשעת הכושר – לאותה מוטציה אחת שתאפשר להם לזכות ביד העליונה במאבק נגד מערכת החיסון. אך מה אפשר לעשות? כדבריו של לואי אראגון, “החיים הם מלאי קוצים, אך בכל זאת אלה החיים.” לא נותר אלא לקוות כי איקס יזכה להמשך חיים ארוכים, ומורשת הטיפול שהדגים על גופו תסייע בנגזרותיה השונות ברבים אחרים.